התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ד: שומן ועור
הרב ירון אליה
סעיף ד: שומן ועור
האם חתיכת שומן או עור נקראת ראויה להתכבד ומדוע
כתב הגשע"ד (מ, ג) 'הדרא דכנתא113 אינה ראויה להתכבד דאין דרך לתת לאורחים הדורא דכנתא בקערה, ולא עבידי אינשי דאכלי שומן בעיניה'.
ונמצא שחתיכה ראויה להתכבד היא לעולם דבר שנאכל בפני עצמו ולא נועד רק לשמש מאכל אחר.
וכתב השו"ע 'שומן הכנתא אינו ראוי להתכבד'
והש"ך (יב) הביא בשם התוספות שהסתפקו אם שומן הכנתא ראוי להתכבד והסביר הש"ך 'דהכל לפי הזמן והמקום'.
של עגל כתב הרש"ל (יש"ש ז, נג) 'ומכל מקום נ"ל הדרא דכנתא של עגל, שרגילים לאכלו במקצת מקומות צלוי במחבת בעיניה, לפי שאין בו שומן כ"כ, והוה ממש חתיכה הראויה להתכבד, ואף בכל שאר המקומות אין רגילין להסיר ממנו השומן, אלא מתקנים אותה ברוטב, והוי חתיכה הראויה להתכבד, אף שבני המעיים אינן קרויין חתיכה הראויה להתכבד, הכא אגב שומן שלהם חשוב'.
וחלחולת שנועדה למילוי בקמח כתב הפמ"ג (שפ"ד יב) יראה דכל זמן שהיא ריקנית בטילה, דמה שעתיד לתקנו ע"י תיקון אחר אינו ראוי להתכבד וצ"ע'. וזהו אותו יסוד של השומן שהוא טפל למאכל אחר ולא נאכל בעין.
האם עור שומן של אווז נקרא ראוי להתכבד ומה דינו של מאכל שדרך לכבד בו בחתיכות רבות
לגבי עור של אווז
- כתב או"ה(כה) 'העור שפושטין מאווזות שנמצא מחט בקורקבן שלה ונתערבה העור אפילו באלף לא בטיל ואסורות דהעור מהאווזות ודאי ראוי להתכבד הן'.
- אבל הרש"ל (ז, נג) כתב 'ועור של אווזא שהופשט לא חשיב, אפילו לא נחתך עדיין לחתיכות קטנות'.
וכתב הרמ"א כאו"ה 'אבל עור שומן אווז מקרי ראוי להתכבד. ואינו בטל'.
אמנם הסביר הש"ך (יג) שאין כאן מחלוקת בדין 'והכל תלוי בראות עיני המורה אם הוא חשוב להתכבד באותו מקום לא בטיל ואם לאו בטל ואם יש ספק אזלינן לקולא'.
ומדוע פרטו הפוסקים אם תלוי במקום ובזמן, השיב המנחת יעקב
- שאלו לעולם חשובים ובעיני המורה יכול רק להחמיר
- שאלו סתמם חשובים שאם אינו יודע ינהג כפוסקים.
וכתב הפרי מגדים (משב"ז ט) 'ובמילי דרבנן עכ"פ כאופן הב' ראוי לפסוק'. ע"כ.
ובכל אופן בש"ך המנחת יעקב עצמו כתב שבתורת חטאת ובש"ך לא משמע כך אלא שהכל לפי המקום והזמן לגמרי.
מאכל המוגש בחתיכות רבות
בהערות על האו"ה (שם) כתב 'כ"כ בתשובת מהר"י מולין דעור אווזא לא בטיל ברובא ואם נחתך לרצועות בטיל חשיבותה' והובא בתורת חטאת(מ, ד).
- והרש"ל הקשה שאם אינו ראוי לאחר שנחתך איך יהיה ראוי קודם שנחתך (שאז יש לו רעותא של חתיכה גדולה) ומכח זה פסק שאינה ראויה להתכבד וכ"כ הפר"ח(יז).
- והט"ז(י) הקשה'דעיקר כיבוד בעור האווזא אחר שחותכין אותו לחתיכות לטגנם עינינו רואות שמכבדין בכל מקום באותן החתיכות המטוגנות' ולכן סיכם שאין להקל כשנחתכה. ונמצא לשיטת הט"ז שבין שלימה ובין חתוכה ראויה להתכבד (משב"ז י).114
- ובנקה"כ כתב על הט"ז 'ואפשר להקל, דהא אין מכבדין בחתיכה אחת מטוגנת, אלא בחתיכות הרבה, אם כן כל חתיכה וחתיכה עצמה אינה ראויה להתכבד' וכתב עליו הפמ"ג (משב"ז י) 'וזה אמת ויציב'. והוא כפשט התורת חטאת ששלימה ראויה להתכבד וחתוכה לא. והסביר שכשהיא שלימה עדיין ראויה להחתך לחתיכות גדולות115. וכ"כ בחוו"ד(ביאורים ו) שאם נאמר כט"ז כל חתיכת בשר קטנה תהיה ראויה להתכבד כיון שאפשר לכבד בהרבה כמותה. והוסיף שאת קושיית הרש"ל שאל הרמ"א עצמו בהגהותיו על או"ה (כה, כג) והשיב 'ואפשר דמאחר שמכבדין בהשומן ובמה שנשאר מהחתיכה מקרי ראוי להתכבד'.
ונמצא למסקנת הפרי מגדים שמאכל המוגש בחתיכות רבות לא נקרא ראוי להתכבד ונראה שכן יהיה הדין לכמות גדולה של אורז וכד'.
- ↩
חלק המעי המלופף בעיגול נקרא הדרא. והשומן שעליו נקרא כנתא והוא שונה משאר השומנים בכך שלרבים מהראשונים מוחזק גם בדם כמובא בבית יוסף סימן עה סעיף א.
- ↩
וסובר שהרמ"א חזר בו ממה שהביא בתורת חטאת כיון שלא הביא כן בשו"ע.
- ↩
ונראה שסברת הרש"ל והפר"ח כיון שעומדת להחתך לקטנות דינה כאינה ראויה להתכבד גם כששלימה. ונמצא ג' שיטות בשלימה: לשו"ע בכל אופן בטילה כי אינה ראויה להתכבד עתה. לרש"ל אם דרכה להחתך לחתיכות בראויות להתכבד לא בטילה. ולש"ך בכל אופן לא בטילה כל עוד אפשר לחתכה לחתיכות הראוית להתכבד.