בגמ' בעבודה זרה (מ, א) 'חתיכות שיש בהן סימן, בין בכולן בין במקצתן, ואפילו באחד ממאה שבהן - כולן מותרות, ומעשה בעובד כוכבים אחד שהביא גרב של חתיכות ונמצא סימן באחת מהן, והתיר רשב"ג את הגרב כולו! תרגמה רב פפא: כשחתיכות שוות'.

כלומר אם נמצא סימן כשרות בחתיכה אחת ושאר החתיכות שמסדרין כולן עם חתיכה זו נמצא אורך הדג מסודר כהוגן (נימוק"י) כל החתיכות מותרות ולא אומרים שההתאמה היתה אקראית.

מהיסוד הזה של יכולת להכשיר על ידי דימוי כתב הגהות מימוניות (שחיטה ו, ט) 'מעשה בא לפני רבי קורקבן תרנגולת שניקבה ונתערבה אותה תרנגולת באחרות ותביאו הקורקבן אצל שומן התרנגולת ואידמוה והכשירה ע"י כך' כלומר דימה השומן שבקרקבן אל שומן התרנגולת של מקום חיבור הקרקבן ואידמו לגמרי (ב"י) והכשיר שאר התרנגולות.

וכן כתב השו"ע 'קורקבן שנמצא נקוב, ונתערבה אותה תרנגולת עם אחרות, מדמין שומן שבקורקבן לשומן התרנגולת של מקום חיבור הקורקבן, ואם דומים לגמרי, מכשירים האחרות.

והוסיף הרמ"א 'וכן כל כיוצא בזה'.

ובסימן פג (סעיף ד) הביא השו"ע את דין הגמ' בענין דג. וכתב שם הב"ח (ו) שלדעת רש"י צריך דמיון הן בצורת החיבור והן במראה. והש"ך (ד) שם דחה שלדעת כל הראשונים לרבות רש"י די שמתחברות יפה. ע"כ. ונראה שכוונתו שדי בסימן אחד ושם היה צורת החיבור וכאן הוא מראה השומן.