התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ג: תערובת דברים המאוסים
הרב ירון אליה
סעיף ג: תערובת דברים המאוסים
מה דין זבובים שנתערבו בתבשיל פרט לגבי טעמם ועיקרם
ראה לעיל שנחלקו רבא ורב ששת האם יש דין נטל"פ בדברים המאוסים. ולהלכה נחלקו הראשונים כיצד לנהוג.
- ר' ירוחם(טו, ה) כתב בשם הרא"ש שטעמו של הזבוב אוסר את הכף בששים שחוזרת ואוסרת את הקדרה אם ערבו בה. וכ"כ מהר"ם פדוואה(עט): שלמעשה לא נוהגים להקל בטעם דברים המאוסים. כיון שאין אנו בקיאים מתי פוגם ומתי משביח כעכבר בשכר. וכ"כ או"ה(כז) אפילו טעמם לא בטל וצריך שישים כנגד הזבוב גם אם הוציאו ובבודאי שכנגד ממשותו אם נמחה.ורק בכלי שני אינו אוסר.
- ארחות חיים (מאכלות מא): טעמם בטל ואם הוציאו מותרים אבל ממשותם בשישים.
- רשב"א (תוה"א ד, א. כ, ב): הלכה כרבא שיש נטל"פ ואפילו ממשותם שנימוחה אינה אוסרת. ואפילו אם יש בתערובת כזית מהם כדי אכילת פרס כל שפוגמים ויש רוב כנגדם מותרים. ואם הוציא את האיסור הפגום לא צריך כל שיעור166 כנגד מה שנפל כיון שטעמו פגום הוא כמי שאינו. וכ"כ הר"ן(ע"ז לב, א) וכתב הב"י שבדברים המאוסים מודה הר"ן לרשב"א שאפילו הגדילו נפח התערובת לא אוסרים167(ראה לעיל קג, ב)
השו"ע פסק כרשב"א 'דברים המאוסים, שנפשו של אדם קצה בהם, כנמלים וזבובים ויתושים שכל אדם בודל מהם למיאוסן, אפילו נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו (ולכן אין להם דין בריה), אם ההיתר רבה עליו, מותרים (ואפילו שיש בהם כזית ככי אכילת פרס. רשב"א. ש"ך ט'.)
והוסיף השו"ע 'ומכל מקום כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת, בודק ומסנן'.
הרמ"א בדרכ"מ כאן הפנה למנהג שכתב בסימן קז ושם (סעיף ב) בהג"ה הסכים לדברי השו"ע וכתב 'וכן המנהג פשוט. אף על גב דיש מחמירין, דברי המקילין עיקר'.
אמנם הש"ך שם (קה, ז) חשש לדעות המחמירים והתיר רק בהפסד מרובה. וכ"כ בכה"ח(כ) שהמחמיר תע"ב.
אמנם תולעים שבפירות כתב הרמ"א בסימן פד (סעיף ט) ההיתר כשנתבשלו כיון שיש בהם שישים ומשמע שסובר שאינם פוגמים שהרי פעמים שאוכלים אותם עם הפרי.
מה דין דבר מושבח שפוגם בתערובת זו אך יש בו כזית כא"פ
- כתב הב"ח (ד) שרק בדבר שפגום מעיקרו התיר הרשב"א למרות שיש בו כזית כא"פ מהאיסור אבל בדבר המושבח שרק פוגם בתערובת אינו מותר אלא אם אין בו שיעור כזית כא"פ.
- וכתב עליו הפמ"ג (שפ"ד ט) 'ואני תמה על עצמי הא דברים הפגומין נמי הכי אסרינהו רחמנא ואפ"ה כל שהיתר רבה שרי, ה"ה במשובחים ונותן טעם לפגם בהיתר פגום קצת כיון דטעם פגום לא אסרה תורה חד בב' בטל במין במינו אף שיש כזית כדי אכילת פרס, ולא מצאתי לאחד מהאחרונים שיאמרו בזה'.
האם עכבר חי שנכבש בשכר כ"ד שעות אוסר אותו
הפת"ש (ג) הביא בשם החת"ס שיש דין כבוש גם בחי ובשם החקרי לב הביא שאין כבוש בחי ולכך נטתה דעתו וכן כתב בכה"ח (כד בשם חקרי לב וזבח"צ) 'אם נפל עכבר חי לשכר או לחומץ דקיימא לן בסעיף א' דעכבר בשכר וחומץ אינו פוגם ועמד בתוכו מעת לעת והוא עודנו חי, וכן אם נפל שאר דבר טמא לתוך היתר צונן ושהה שם עשרים וארבע שעות והוא עודנו חי, אפילו הכי אינו אוסר, והשכר או החומץ או דבר אחר מותר. דהא דאמרינן כבוש כמבושל היינו דוקא אם השרץ או דבר טמא מת אבל אם הוא חי אין כח בכבישה להפליט בדבר שיש בו רוח חיים ומותר.
סימן קה - דין איסור שנפל לתוך היתר
- ↩
בראשית הדברים הסביר למה לא צריך ששים. אבל מסיכומם נראה שא]ילו רוב לא צריך כי הטעם כמי שאינו. 'ואפילו נפל להיתר מועט'.
- ↩
והסביר הפר"ח (י) 'דבשלמא גבי נותן טעם לפגם הרי האיסור מושבח מצד עצמו, ואף שפוגם קצת בתבשיל מכל מקום הא קמתהני מאיסורא, אבל הכא דהאיסור מצד עצמו הוא פגום מעיקרו לא מתהני מאיסורא כלל, וכיון דאיכא רובא דהיתרא לכולי עלמא שרי'.