התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ז: איסור בלוע בצלי בחתיכה ובכלים
הרב ירון אליה
סעיף ז: איסור בלוע בצלי בחתיכה ובכלים
מה דין חתיכה כחושה הבלועה מאיסור כחוש או שמן שנגעה רותחת בחתיכה כחושה אחרת. ומה הדין בחתיכה שלא נמלחה.
בלעה איסור כחוש
- כתב הרשב"א(תוה"ק ד, א. ו, ב) 'חתיכה שנאסרה מחמת שקבלה טעם ממקום אחר אינה אוסרת חברותיה, אעפ"י שנוגעת בהן כששתיהן חמות ואפילו נצלו שתיהן כאחד ונוגעת זו בזו בשעה שהן על גבי האש, שהדבר הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה אלא ע"י רוטב, שאם (צ"ל: אין) אתה אומר כן אין לך איסור קליפה שהקליפה אוסרת קליפה הסמוכה לה וכן לעולם. ואפילו היתה חתיכת ההיתר שמנה ושומן שבה מפעפע. לפי שאין השומן של היתר מוליך עמו את האיסור, אלא במקום שהאיסור יכול להלוך בטבעו'.
- והרש"ל(יש"ש חולין ז, מה) כתב שדין זה הוא דווקא בחתיכה יבשה שרק חמה מכח בישול קודם אבל תוך כדי צליה ומליחה המציאות שהם 'פולטין ומעלין רתיחה' וממילא דינם כבתוך רוטב שגם הבלוע יוצא ואוסר.
השו"ע כתב כרשב"א 'הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה, דוקא כשאיסורה מחמת עצמה, כגון נבילה... אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלע ממקום אחר, אינו אוסרת אחרת הנוגעת בה, אפילו אם נצלו יחד'. וכ"כ התורת חטאת(כח, א) להקל גם בצליה ומליחה.
ואפילו קליפה לא צריך בנגיעה בהיתר הבלוע מאיסור (ט"ז יד בשם רש"ל) וכתב הפמ"ג (משב"ז יד) שמשמע שצריך הדחה ואפשר שהוא לחומרא בעלמא.
אמנם לגבי חתיכה שלא נמלחה ובלועה מדם מטבעה אין אומרים שהוא איסור בלוע ולא יוצא במליחה לאסור אלא הוא איסור עצמי ורק אם אחרי ההכשר תשוב ותבלע דם יהיה לה דין של איסור בלוע. (ש"ך יח).
בלעה איסור שמן
הוסיף הרשב"א (שם ז, ב) 'במה דברים אמורים כשבלעה איסור שאינו מפעפע, אבל אם בלעה מן הדברים המפעפעין בטבעם יראה לי שאוסרת חברותיה בין בצלי בין שנוגעת זו בזו חם בחם שהאיסור בעצמו הבלוע מפעפע ויוצא אפילו מחתיכה לחתיכה'.
וכ"כ השו"ע 'במה דברים אמורים, כשבלעה איסור שאינו מפעפע, אבל בלעה מן הדברים המפעפעים בטבען, כגון שומן, אוסרת חברתה בין בצלי בין בנוגעת זו בזו חם בחם או בתחתונה חמה ועליונה צוננת, שהאיסור הבלוע בעצמה מפעפע ויוצא מחתיכה לחתיכה'.
ובאופן זה שהבלוע שמן גם לדעת השו"ע יאסור בכולו למרות שהחתיכה שהאיסור בתוכה כחושה, האיסור עצמו שמן ומפעפע לחתיכה השניה בכולה (ש"ך כ)
מה הדין בחתיכת איסור שמן שנוגעת בהיתר כחוש הסמוך להיתר כחוש נוסף.
היו שתי חתיכות סמוכות ונגע שומן איסור באחד מהם די שיהיה בשניהם יחד שישים כנגד השומן כיון שהוא מפעפע מחתיכה לחתיכה. אמנם אם נגע האיסור באחד ושוב נגעה החתיכה באחר, לרמ"א צריך שישים כנגד החתיכה הראשונה שנאסרה (שפ"ד כ)
מה הדין להלכה בהיתר שמן הבלוע מאיסור כחוש
הטור כתב 'אפילו החתיכה של היתר שמינה ושומן שבה מפעפע לפי שאין השומן שבה מוליך עמו האיסור אלא למקום שהאיסור יכול לילך בטבעו' והב"י התקשה מדברי הטור בהיתר שמן ואיסור עצמי כחוש שמתפטם מההיתר ואוסרו. ראה לעיל סוף סעיף ה' ולא הביא דברי הטור האלה בשו"ע.
אמנם הש"ך (יט) כתב שדין זה פשוט והוא 'מוסכם מכל הפוסקים'. וכן דעת הפמ"ג (שפ"ד יט) לדינא שאיסור הבלוע בהיתר שמן אינו יוצא לאסור חתיכת היתר כחוש הנוגעת בה.
האם חתיכת בשר הבלועה מחָלָב נחשבת איסור עצמי לענין היכולת לאסור חתיכה אחרת בצלי
במשנה בעבודה זרה (עד, א) מובא ' אלו אסורין ואוסרין בכל שהו... ובשר בחלב' כלומר שאינו בטל מדין 'חתיכה הראויה להתכבד' וכיון שדין זה לא שייך באיסור בלוע אלא באיסור עצמי ממילא משמע שבשר הבלוע מחלב דינו כאיסור עצמי.
מצד שני בחולין (קח, ב) מובא לגבי טיפת חלב שנפלה על החתיכה ואוסרת אותה אומר רבי שנראים דברי ר"י שאם לא ניער וכסה אוסרת אחרות. ומקשה עליו הגמ' שהרי באופן זה שלא ניער 'מבלע בלע מפלט לא פליט' כלומר למרות שהחתיכת הבשר נבלעה מחלב אינה פולטת ללא רוטב לאסור את שאר החתיכות שנוגעות בה ולכן מעמידה את דבריו שכוונתו שניער או כסה בסוף ולכן לאחר שנאסרה מועיל הרוטב לאסור אחרות.. ומכך מוכח שנחשבת איסור בלוע כיון שאם היתה איסור עצמי היתה אוסרת אחרות ככל איסור גם ללא רוטב. וכן נראה מדברי השו"ע (צב, ב) שאין חתיכת הבשר שנאסרה אוסרת את הקדרה אלא אם ניער וכסה לבסוף.
מכח סתירה זו הסתפק תרומת הדשן (רמט) האם חתיכת בשר הבלועה בחלב דינה כאיסור עצמי או איסור בלוע.
- אמנם הרשב"א (שם ז, ב) כתב לגבי חתיכת בשר הבלועה מחָלב שנוגעת בחתיכת בשר אחרת 'דברים אלו שאמרנו (שהבלוע לא יוצא לאסור בכחוש) אפילו בבשר בחלב שהחלב אינו מפעפע ואפילו שעשאוהו כחתיכת נבילה כמו שבארנו (בדין חתיכה הראויה להתכבד) לא עשאוהו כנבילה עצמה לדבר זה'. והובאו דבריו בב"י.
- ונראה שהרשב"א הבין שאין הדברים סותרים כלומר שלענין חתיכה הראויה להתכבד היא נחשבת איסור עצמי כיון שבשר בחלב שניהם היתר ובחיבור שלהם מתחדש מציאות הלכתית חדשה של איסור בכל החתיכה. משאם כן במנגנון הוצאת הטעם כלפי חתיכה חיצונית סוף סוף עדיין יש כאן חתיכת בשר הבלועה מחלב ומציאותית אין החלב יכול לצאת ממנה ללא רוטב215 ורק טעם הבשר יוצא החוצה. וכ"כ ספר התרומה(נא) והמרדכי(חולין תרצא) בשם ר"י. והרש"ל (יש"ש חולין ז, מה).
- אמנם מהטור מובן שמשווה דין בשר בחלב לדין נבילה שכתב 'והא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה דוקא שאיסורה מחמת עצמה כגון נבילה או בשר בחלב'216 ונראה שלמד מדין חתיכה הראויה להתכבד לדין הבלעה בצלי.
השו"ע כתב כלשון הטור 'הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה, דוקא כשאיסורה מחמת עצמה, כגון נבילה או בשר בחלב' כלומר שבשר בחלב הוא דוגמא לאיסורה מחמת עצמה ולא בלוע.
כתבו הט"ז(יג) והרש"ל בהסבר הטור והרמ"א שמדין הצורך בניעור וכסוי בטיפת חלב על חתיכה בקדרה מוכח שהסבר המילים 'נבילה או בשר בחלב' הוא גוש בשר שנוגע בגוש גבינה אז אוסרים זה את זה אך לא בחתיכת בשר הבלועה מחלב שדינה כבלוע שלא אוסרת אחרים217. וכן כתב הגר"א(מ) והסביר שדברי השו"ע הם דברי הרשב"א והוכיח כן מדברי המכל מקום. ועל שיטת הש"ך והב"ח להלן כתב 'והאחרונים שגו בזה בכמה דברים'.
אך מסקנת הש"ך (יז) שבשר בחלב דינו כאיסור עצמי שאוסר גם ללא רוטב ומה שלא החמיר הרמ"א בטיפה שנפלה על החתיכה לאסור את הקדירה כולה הוא כיון שבמציאות כזו שבעיקרה היא 'בלוע' אין סובר הרמ"א להחמיר גם שלא בקיאין בכחוש וממילא אוסר רק כדי נטילה. והקושי מדברי הגמ' בע"ז ישב בשם הב"ח (צב, ו) שכוונת הגמ' רק להסביר מדוע לא אוסרת כל הקדרה אבל בכדי נטילה לא דנה הגמ' ואוסרת218.
ונפק"מ שלשיטה זו (של הב"ח והש"ך) אם אחת החתיכות תהיה שמנה יאסר ההיתר כולו (שפ"ד יז). משאם כן לשיטת הט"ז לא יאסור כלל כיון שהחלב עצמו כחוש לא יצא אפילו אם הבשר עצמו שמן.
(גדר אפשר לסוחטו אסור וראה לעיל בסימן צב סעיף ב (שאלה 3) מחלוקת ראשונים בדין גדר אפשר לסוחטו אסור שלרשב"א עניינו שבמציאות אי אפשר לסוחטו אבל לא שההיתר עצמו הפך לגוף האיסור וממילא עדיין דינו כהיתר הבלוע מאיסור. ולר"ן אפילו אם במציאות אפשר לסוחטו זה כבר לא יועיל כיון שההיתר הפך לגופו של איסור. וזהו שורש המחלוקת כאן והש"ך כר"ן. אלא שהש"ך מחלק בין בשר בחלב לשאר איסורים משאם כן הר"ן)
מה דין כלי רותח שבלוע מאיסור כחוש שנפל עליו היתר כחוש יבש לגמרי או לח קצת. ומה הדין כשהבלוע או ההיתר הוא שמן.
מאכל שנוגע בכלי הבלוע מאיסור
הרשב"א בחולין (קח, ב 'אלימא') לאחר שמביא את היסוד שאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה ללא רוטב מביא מספר ראיות שלגבי כלים אין הדין כן כגון 'קערה שמלח בה אסור לאכלה רותח' (חולין קיא, ב). וכן 'דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח' (שם) שמכך שההיתר רק מצד נט בר נט מוכח שהכלי מוציא טעם ומבליע במאכל. (וכן הביא בהגה"ד נז, ג בשם ר"י מאיברא. וכ"כ או"ה לו, ה) וכן 'השפוד והאסכלא מלבנן באור' (ע"ז עה, ב) ואסר שם גם בדיעבד. מכל זה מסיק 'דשאני כלים מאוכלים דכלים אין נסרכת בהן בליעתן אלא עומדת בתוכן כעין כנוס ובמעט רתיחה יוצאת בליעתן מהן כולה או מקצתה, משאם כן באוכלין שהיא נסרכת ומתפשטת בתוכם ואינה יוצאת בנקלה כל כך והילכך אינה יוצאת כי אם ע"י רוטב'. והוסיף ראיה שלכלים מועיל הגעלה להפליט לגמרי משאם כן לאוכלין.
וכן כתב הרמ"א 'וכל זה בב' חתיכות, אבל כלי שבלע איסור, אוסר היתר שנוגע בו אפילו באיסור שאינו שמן'.
במידת ההאסרות מכלי לאוכל כתב בדרכ"מ (ה) בשם או"ה (לו, ה) 'אם הניח איסור חם לתוך קערה דינו כמו שאר חם לתוך צונן וכן אם הניח בשר חם לתוך קערה חולבת הבשר צריך קליפה וגם הקערה צריכה קליפה במקום שנגע בבשר או יגעילנה' והביא אותו הש"ך (כג) כאן על דברי הרמ"א219
רטוב קצת כתבו הש"ך והפמ"ג (שפ"ד כג) שהדין שאוסר כדי קליפה הוא דווקא ביבש אך ברטוב קצת אוסר כדי נטילה. ולשיטת הרמ"א שלא בקיאין יאסור בזה בכולו כיון שיש לחתיכת ההיתר דין שמן שמפטם את הכלי וחוזר לאסור את המאכל (שפ"ד כג). ונראה שבהיתר שמן יודה גם השו"ע לאסור כולו בלח קצת.
וכשהאסור הבלוע בכלי שמן הסתפק הש"ך (כג) אם אוסר בכולו ביבש לגמרי אמנם הפמ"ג (שפ"ד כג) כתב שאינו אוסר אלא כדי קליפה והוא הדין כשההיתר שמן.
ונמצא חילוק בין כלי לחתיכה בלועים שבכלי הבלוע איסור בין כחוש בין שמן אוסר כדי קליפה. ובחתיכה הבלועה מאיסור בכחוש אינה אוסרת כלל ובשמן אוסרת בכולה.
מה דין מאכלים יבשים שנוגעים זה בזה חמים
בשו"ע (תמ"ז א) כתב לגבי חמץ 'חם בחם בלא רוטב די בקליפה כשאר איסורים. וכן אם נגע ככר חמץ בככר מצה ושניהם חמין ואין שם דבר המפעפען, לא אסור אלא מקום מגעו בלבד לפי שאינו מבליע יותר'
והאחרונים220 העירו שם על דבריו שדינו כדבריו כאן שבצלי צריך נטילה. והשוו לדבריו בסימן תס"א (סעיף ה) שכתב 'אם אפו חמץ עם מצה, לא נאסרה אלא אם כן נגעה בחמץ ונוטל ממקום שנגעה כדי נטילת מקום' וכ"כ כאן הפרי מגדים (שפ"ד כג) שמאכלים יבשים אוסרים כדי נטילה. ובסימן תמ"ז (א"א ב) ' הכלל העולה הוא, חם בחם בלא רוטב, אף נגוב לגמרי ושניהם כחושים כפת חמץ עם מצה, בעי כדי נטילה בעובי אצבע רוחב אגודל'.
(וראה הערה221).
מה דין כלי בשר שצמוד לכלי אחר בזמן שמבשלים בו חלב
המרדכי (חולין תרצא) כתב בשם התרומה את היסוד שאין חתיכה הבלועה מאיסור אוסרת חתיכה אחרת ללא רוטב ומתוך זה כתב 'וכ"ש שתי קדירות שאצל האש אחת של חלב ואחת של בשר והן רותחות דאין נבלע מזו לזו אף על גב דנוגע כך פירש מוה' רבי מאיר ז"ל'222.
וכ"כ הרש"ל (יש"ש חולין ז, מה) והסביר 'ונ"ל, דאע"פ דמחלקין בין כלי לבשר, היינו לענין שיפלוט מן הכלי אפי' בלא רוטב, אבל שיבלע כלי מן הכלי, דהכל בליעה, ולומר שבליעה יבלע מן הבליעה, פשיטא דמותר... וכבר כתבנו זו לפסק הלכה, דב' קדירות חמין, בשר וחלב, שנגעו זו בזו חמין דמותר.'
וכן נפסק להלכה ברמ"א (צב, ח) 'מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה' וסיים שלכתחילה יש להזהר כלומר שלא יגעו הקדרות זה בזה גם ללא רוטב. והובאו דבריו כאן בש"ך (כב).
- ↩
בהגהות על או"ה (כז) כתב 'להסביר חילוק זה ' קים להו לרבנן שאין שום טעם יוצא מחתיכה זו רק טעם בשר לחוד בלא שום חלב אא"כ ע"י רוטב והוי כאלו בא אליהו ז"ל ואמר לנו נחתך מן הבשר זה חתיכה קטנה שאין בה שום טעם חלב דהוי שרי' וסיים בצ"ע. כלומר שקשה לומר שיש חלק בבשר שאין בו חלב ולא ככלאיים. אמנם נלע"ד שהישוב הוא שיש לחלק בין המציאות כרגע שכל הבשר מעורב בחלב ולכן דינו כאיסור עצמי לבין מנגנון הפליטה שאין הבלוע נפלט אלא הבשר. ובאופן זה אין צריך להסביר שנחתך חתיכה שאין בה חלב.
- ↩
יש להעיר שהב"י לא ציין שדברי הטור סותרים את דברי הרשב"א רק הביא את דברי הרשב"א בשתיקה. והדרכ"מ (יט) העיר שאינם כדברי הטור. ולמעשה השו"ע השתמש בלשון הטור.
- ↩
וכן משמע ממה שהב"י לא הסביר שהטור והרשב"א חולקים אלא הביא את הרשב"א כראיה לדברי הטור אבל על הרמ"א שציין בדרכ"מ שהם חולקים ולא הגיה כאן. ובסימן צב משמע ממנו כרשב"א, קשה.
- ↩
אמנם קצת קשה כיון שהגמ' השתמשה בלשון 'מפלט לא פליט' ולא השתמשה בלשון 'לא אוסרת' ומשמע שסוברת שלא פליט כלל וכדין בלוע.
והש"ך הביא בנוסף לדברי הב"ח תירוץ נוסף שדברי הגמ' הם לפי ההו"א שאין דין אפשר לסוחטו אסור וממילא אין החתיכה איסור עצמי אבל למסקנה שאפשר לסוחטו אסור החתיכה אוסרת בכל אופן.
- ↩
וקשה שדברי הדרכ"מ הובאו באיסור חם על על קערה צוננת ומדין תתאה גבר ומהיכן נאמר שהוא הדין לקערה רותחת.
- ↩
חק יעקב ז. באר היטב ה. והפמ"ג א"א ב סיכם 'הכלל העולה הוא, חם בחם בלא רוטב, אף נגוב לגמרי ושניהם כחושים כפת חמץ עם מצה, בעי כדי נטילה'.
- ↩
ולכאורה יש לחלק שהרי שם מדובר שנאפו ביחד ויש בהם קצת לחות ככל בצק ולכן הצריך נטילה וכאן נגעו לאחר אפיה וממילא אין כל לחות ולכן די בכדי קליפה וכמו שהפמ"ג עצמו כתב לגבי נגיעה של מאכל יבש בכלי שאינו נאסר אלא כדי קליפה. ואפשר שלשו"ע דין נגיעת מאכלים יבשים כנגיעת מאכל בכלי ביבש שאינם אוסרים אלא כדי קליפה וכפשט לשונו של השו"ע שהוא גם לשונו של המגיד משנה בהלכות חמץ ומצה (ד, יב).ומדוע לדחוק שלא דייקו בדבריהם? ובכל אופן למעשה לא מצאתי מי שכתב כך.
- ↩
אמנם מדברי הרשב"א לעיל שהסביר שכלי יותר קל להפליט לכאורה משמע שאין הלימוד מוכרח ובכל אופן שאינו סובר שהוא 'כל שכן' כדברי מהר"מ. ואפשר שבדברי הרש"ל בהמשך תשובה לזה.