התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ג: שימוש במרדה הבלועה מאיסור
הרב ירון אליה
סעיף ג: שימוש במרדה הבלועה מאיסור
מרדה שרדו בה איסור ואינה בת יומה האם מותר להשתמש בה לכתחילה. מה הטעם. ומה הדין בבית ישראל.
שימוש במרדה בת יומה
כתב התוספות(ע"ז סו, ב 'רבא אמר') 'אם שמנונית האיסור על המרדה שקורין פאל"ה בלע"ז אסור ליתן היתר עליה כל היום. מיהו כשאינה בת יומא מותר להשתמש בה לכתחלה ולא גזרו שאינה בת יומא אטו בת יומא אפילו לכתחלה כיון דלא אפשר שהרי העובד כוכבים לא ישמע לו לעשות מרדה חדשה בכל פעם ופעם שישפוך עליה של איסור'.
ונמצא יסוד חדש בדברי התוספות שגזירת חכמים באינה בת יומה קיימת רק כשאפשר ובכלי גויים נחשב כלא אפשר. והובאו דבריו בב"י (צז). ובהסבר קולא זו:
- כתב הט"ז(ח) כיון שהותר לנו לקנות פת מהגוי שהרי לא ישמע לנו להחליף מרדה הותר גם להשתמש במרדה כשאינה בת יומה.
- ובשם הלבוש כתב שלא גזרו במרדה כיון שזה לא שכיח ובנקה"כ הסביר בדעתו שלא שכיח שהגוי יעשה לו בכל פעם מרדה חדשה.
- והגר"א (כו) הסביר ביסוד ההיתר שכיון שאין בכח ישראל להכשיר דינו כדיעבד שמותר באינו בן יומו.275
וכן כתב השו"ע 'אם יש שמנונית של איסור על המרדה שקורין פאל"א, אסור ליתן עליה היתר כל היום. מיהו כשאינה בת יומא, מותר להשתמש בה, משום דאי אפשר בענין אחר'.
ובמרדה של ישראל שבלועה מאיסור
הפר"ח (טז) כתב לאסור במרדה של ישראל כיון שלא שייך הטעם שהנכרי לא ישמע לו. והסביר הפמ"ג שאפילו שאינה בולעת אלא כדי קליפה אין להתיר באינו בן יומו276.
וביד יהודה (קצר לה) כתב שבבית ישראל אפילו מרדת נכרי אסורה לכתחילה כדין כל כלי שאינו בן יומו.
מה דין הפת בדיעבד אם רדו אותה במרדה בת יומה
כתב האו"ה (לט, ז) כמה טעמים לאסור בדיעבד:
- שבלוע בכלי יותר גם בלא רוטב לאסור כיון שאין לו מה לפלוט מגופו.
- שהמרדה חוממה באור יש לה דין תתאה גבר לגבי הפת שהיא צונן277.
- יש לחוש לשמנונית בעין שנותרה במרדה. ובזה לא היה ראוי לאסור אלא הפת הראשון.
למעשה:
- כתב הט"ז (ז) שיש לאסור את הרדיה הראשונה בלבד של ההיתר
- ובפמ"ג כתב בשם המגן אברהם(תנ"א אות ל"ז) ברדו מצה במרדה חמוצה שכולן אסורות כדי קליפה.
- ובדגמ"ר(על הט"ז) הסביר בתחילה בכוונת האו"ה שהראשון נאסר כולו כיון שכלי אוסר מאכל גם ללא רוטב. והאחרים נאסרים כדי קליפה. וסיים 'ולפי הנראה דאסר כולם, ולא מהני קליפה, משום דפשטיד"א הוא שמן'.278
הרש"ל כתב (יש"ש חולין ז, לט) שגם כשמתירים צריך שישים בהיתר שהוצא כנגד האיסור שנבלע במרדה. והסביר הט"ז (ז) שזה לשיטתו שבצליה צריך שישים כבישול. וכתב עליו הפמ"ג שגם לשיטת הרמ"א בשמן צריך שישים. וכן תמיד כשאין הפסד מרובה כיון שלא בקיאין.
כיצד הכשרה של המרדה. האם יועיל בה קליפה והגעלה למרדה כשהיא בת יומה או אינה בת יומה.
בתרומת הדשן (קל) הסתפק לענין מדוכה לפסח האם מועילה לה קליפה והגעלה או שצריכה דווקא ליבון279:
- והביא בשם הסמ"ק שלא מועיל לה קליפה והגעלה.
- ובשם המרדכי והגה"מ החשיב הכשר זה כליבון.
- ובשם הסמ"ג הביא שבסכין מועילה השחזה בלבד כליבון.
וכתב הרמ"א 'כל זמן שהיא בת יומא לא מהני בה הגעלה ולא קליפה בכלי אומנות'.
והוסיף הש"ך שגם לא תועיל הגעלה לאחר הקליפה כסמ"ק.
וכשאינה בת יומה כתב ביד יהודה (קצר לו) שגם לא יועיל קליפה, אלא שהרמ"א התייחס למרדת הנכרי שאסר השו"ע והיא בת יומה.
- ↩
ויש לעיין בהסבר הגר"א מה יהיה דיו כלים שאי אפשר ללבן אותם שיתקלקלו האם להשתמש בהם כשאינן בני יומם.
- ↩
ובדעת הט"ז הבין תחילה שהתיר אף במרדת ישראל ונראה שחזר בו מהבנה זו. וכן כתב בפירוש בשפ"ד יט.
- ↩
אפשר שכוונתו להסביר הטעם לתת לה דין כלי ראשון גם כשאינה כבר על האור וממילא באיסוף הבצק הצונן אתה הוא נאסר מדין תתאה גבר. ובשלב זה טרם הוחזר לתנור שהיה אפשר לדון שמא האש הפליטתו.
- ↩
ואינו חולק על המגן אברהם שדיבר במצה שלא שייך בה דין שמן. אמנם ראה בפמ"ג (שפ"ד קה, כב) שגם שמן הבלוע אינו אוסר אלא כדי קליפה.
- ↩
ראה שו"ע תנ"א טז שדעת השו"ע שדי בהגעלה והרמ"א החמיר שצריכה ליבון כשיטת רש"י שמדוכה היא כבית שעור ובית חרוסת שצריכה ליבון. ובמשנ"ב כתב שבשאר איסורין יש להחמיר רק אם דכו איסור בחריף.