התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ה: קבוע דרבנן ולקח קודם שנודע התערובת
הרב ירון אליה
סעיף ה: קבוע דרבנן ולקח קודם שנודע התערובת
מהו קבוע מדרבנן
הגמרא בזבחים (עג, א) דנה בבהמת איסור שנתערבה ואינה בטלה מפני חשיבותה. ומנסה הגמרא להציע דרך שניתן יהיה להקריב את כל הבהמות על ידי שנוציא מהתערובת אחת אחת, נתלה בכל בהמה שהיא ההיתר ותהיה מותרת להקרבה כיון 'שכל דפריש מרובא פריש' ומתרצת הגמרא 'נמשוך הוי ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי' כלומר כיון שמושכים את הבהמות ממקום קביעותם דינם כספק שַקול שלא הולכים בו אחר הרוב.
הגמרא מציעה פתרון נוסף 'ניכבשינהו דניידי' כלומר יגרום להם להתנייד ובכך יוציא אותם מדין קבוע כיון שכבר אינם במקומם ואז אם יפרוש אחד מהם יהיה לו דין פריש. ואחרי משא ומתן מתרץ רבא (עג, ב) 'משום קבוע' כלומר חוששים שיבוא לקחתם ללא שהתניידו קודם ויהיו אסורים משום קבוע לכן אסרו אפילו כשהתניידו.
ונתחדש דין קבוע מדרבנן שבתערובת של איסור והיתר והאיסור הוא דבר חשוב כגון בע"ח, בריה, חהר"ל וכו' שלא בטל בתערובת325 שלא אומרים 'כל דפריש מרובא פריש' שמא יקח מהתערובת עצמה. והדגיש התוספות (עג, ב 'אלא אמר') שזה למרות שגם אם היה לוקח מהתערובת איסורו היה מדרבנן.
היחס בין איסור בעלי חיים לאיסור קבוע
על הצעת הגמרא להיתר על ידי כבישה שואל התבואות שור (הובא בבינת אדם) 'איסור שבהן שגזרו חז"ל דבעלי חיים לא בטילי היכן הלך?' ולכן יש להבין מה היחס בין איסור קבוע לאיסור בעלי חיים.
- הבינת אדם (שער קבוע סימן כב) – הסביר שכל איסור בעלי חיים הוא סייג לדין קבוע דאוריתא, ולכן הוא כפוף לגדרי קבוע וכל שפירש ממקום קביעותו בטל דין קבוע וממילא גם בטל דין בעלי חיים חשובים, וחזר דין ביטול חד בתרי.
- הפרי מגדים (שפ"ד יד) סובר שמדין בעלי חיים לבד היה צריך להיות אסור גם כשפריש. ועכשיו שנתנו דין קבוע הוסיפו לבעלי חיים קולת פריש (מעצמו או קודם נודע התערובת ע"פ השיטות להלן)
- ובחוו"ד(ביאורים ח) ביאר לחומרא שמדין תערובת דבר חשוב היה מותר לאכלם אחד אחד. ולמעשה זה אסור מכח קבוע שכיון שלוקח מהתערובת נחשב מחצה על מחצה326.
מה דין פריש בפנינו בקבוע מדרבנן
על הצעת הגמרא בדין חטאות שנתערבו 'ניכבשינהו דניידי' הקשו התוספות כיצד הוא יכול להועיל הרי בכל אופן יפרוש לפנינו ומה שפירש לפנינו דינו עדיין כקבוע שאסור. ותרצו מצדדים שונים:
- בתוספות בפסחים('היינו תשע') תרצו שבקבוע דרבנן מותר גם כשפירש לפנינו 'שאני התם דלא הוי קבוע גמור שהאיסור מעורב בהיתר ואינו ניכר ומדרבנן אסרו בקבוע זה'. וכן כתב בשיטה מקובצת (שם א) בשם השר מקוצי 'הכא שהאיסור אינו ידוע במקום קביעתו ומשום חשיבות דבעלי חיים מחמרינן לעשותו כידוע הלכך שייך לומר כל דפריש (מרובא פריש) וכו' אע''ג דפריש בפנינו וראינו דניידי מקביעות כיון דאינו ידוע ומבורר איסורו'.
- אמנם בזבחים(עג, ב 'וניכבישינהו') כתבו 'וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קבוע דאי היתה הפרישה בפנינו היו אסורין כאילו לקחן במקום קביעות'.
ונמצא שיש מחלוקת בדין קבוע דרבנן שפירש לפנינו האם ניתן להקל בו מדין 'פריש'.
תערובת חתיכות – מה דין מה שפירש שלא בפנינו
הגמ' בפסחים (ט, ב) אומרת שאם היו ערימות של חמץ ומצה ופרשה חתיכה מאחת הערימות דינה להקל כמי שפרשה מרוב הערימות שהם היתר.
הקשה שם התוספות ('הינו תשע' בסופו) מדוע לא נחמיר כאן כפי שהחמרנו בבעלי חיים מחשש שאם נקל לו בפירש מאליו יקח גם מהערימות עצמם?
ותירץ רבנו יצחק שחשש זה קיים רק בתערובת כיון שלא ידוע מה האיסור ומה ההיתר ולכן אדם עשוי להורות לעצמו היתר לקחת ממנה ולכן אסרו גם בפירש שלא בפנינו אבל במקום שברור זהות האיסור וההיתר כמו בציבורים של חמץ ומצה אין לחשוש, שהרי לא עוסקים ברשעים, ולכן אם פירש מותר.
רבנו תם327כתב במציאות של עדר שהיה מעורב בו איסור 'דרוסה' ופרש אחד מהם להתיר אפילו לנייד אותם . ומוכח בשיטתו שגם בקבוע דרבנן מותר בפירש מעצמו. ובטעם האיסור בשור הנסקל נחלקו הראשונים בדעת ר"ת:
- הרשב"א הסביר בשיטת ר"ת שבשור הנסקל הוא עושה מעשה וכובש אותם בכוונה לתת להם דין 'פריש' ולהקל בתערובתם ולכן יש לחשוש 'שאם אתה מתיר לכבוש כדי שיתפזרו ויקח מן הפורשים ודאי איכא למיגזר שמא לא יפזר ויקח מן הקבוע'. והסביר שאין להביא ראיה מכוס של ע"ז שם מדובר שהפרישה הראשונה היתה לפנינו ולכן אסורה אלא אם נתערבה שוב. וכ"כ התוספות(הובא בר"ן חולין לג, ב בתחילתו)
- והרא"ש בהסבר ר"ת(חולין ז, כ) כתב שמחלק בין קדשים ועבודת כוכבים שהחמירו בהם לשאר איסורים שלא גזרו ולכן התיר דרוסה. ולהבנה זו אפילו אם יעשה מעשה לפזרם בדרוסה ושאר איסורים תהיה מותרת. (אמנם הרא"ש עצמו בסימן כא פסק כר"י לאסור)
- והטור כתב להלכה כשיטת ר"ת בסימן נ"ז 'ונראה שיש תקנה אפי' לודאי דרוסה שנתערבה באחרות דנכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובא פריש וכולן מותרות חוץ מב' האחרונות328'.ואותה עצה נתן בסימן ט"ז בדין אותו ואת בנו 'בהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח מהם אחד אחד וישחוט דכל דפריש מרובא פריש'.329
בשאילתות דרב אחאי(ויקרא סח. הובא ברא"ש חולין ז, כא) אסר בדרוסה שנתערבה דווקא אם לקח מקל ופזרם, ונמצא שסבור שאסור דווקא כשעשה מעשה. והוא כהבנת הרשב"א בר"ת.
ונמצא שנחלקו ר"י ור"ת האם יש היתר פירש בקבוע דרבנן. שלר"י חוששים שתקח מהקבוע ואסור ולר"ת מותר כשפירש מעצמו (להבנת הרשב"א כל עוד לא עשית מעשה. ולהבנת הרא"ש דווקא בשאר איסורים ואפילו עשה מעשה)
ולהלן סעיף ו' השו"ע פסק להקל כר"ת 'בעלי חיים ושאר דברים החשובים שנתערבו בהיתר, שאינם בטלים אפי' באלף, אפי' אם פירש אחד מן הרוב אחר שנודע התערובות, אסור. והוא שהפרישו במתכוין, אבל אם פירש ממילא, שרי'. ראה להלן.
תערובת חתיכות - מה דינו של מה שנלקח ממנה קודם שנודעה. ומה דין החתיכות שאינן ראויות להתכבד שנמצאות בה לאחר שנודעה.
ראה בשאלה הקודמת מחלוקת ר"י ור"ת בדין פירש מעצמו בקבוע דרבנן שהוא תערובת דבר חשוב. בשיטת ר"ת שהקל בפירש מאליו בדרבנן פשוט שיקל גם בלקח קודם ידיעה. אמנם בשיטת ר"י שהחמיר בכל תערובת יש לדון אם יחמיר גם כאן כשלקח קודם ידיעה.
- וכתב הרשב"א(תוה"א ד, ב. ל, א) בהבנת דברי ר"י שבתערובת שהיתה באיטליז (מקולין) והיה בה חתיכה הראויה להתכבד, כיון שהאיסור וההיתר לא ניכרין שוב יש לחשוש שיקח ממקום התערובת ולכן אפילו פירש מעצמו יש להחמיר שאסור כדין תערובת החטאות שפרשו. ונפק"מ למצב שנודע האיסור לאחר שלקח שדינו כפריש שבכל זאת יהיה אסור. והביא כן בשם רבנו שמשון שהביא ראיה מכוס של ע"ז שנתערבה ופירשה מעצמה שרק אם שוב גם נתערבה באחרות מותרת ולא כשעומדת בפני עצמה.
- אמנם הרא"ש על הגמרא (חולין ז, כא) כתב שהלכה כר"י. אבל בתשובה (כ, יז) פסק להתיר כשלקח קודם כשנודע 'דאין חילוק בין פירש לפנינו לפירש שלא בפנינו כל זמן שעומדים בחזקת היתר'. והסביר הב"ח (ו) שהרא"ש פוסק כר"י שיש לגזור בתערובת גם בפירש שמא יקח מן הקבוע אמנם אינו מפרשו כרשב"א שדין זה קיים גם למפרע, אלא מבין שמודה ר"י להתיר כל שלקח כשהיה בחזקת היתר.330 וכן הסביר הפרישה (טז).
השו"ע כתב להקל כרא"ש בתשובה וכר"ת 'מי שלקח בשר ממקולין (פי' בית המטבחיים) ואפילו חתיכה הראויה להתכבד, ונמצאת טרפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטריפה, ואינו יודע מאיזו לקח, כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת הטרפה, מותר, שלא נפל הספק בקבוע אלא לאחר שפירש, וכיון שהרוב כשר, מותר'.
הש"ך (לג) כתב שגם ר"י מודה להקל בלקח קודם שנודעה התערובת וכדברי הרא"ש ולא כהבנת הרשב"א בר"י.
מה דין החתיכות שאינן חשובות הנמצאות בתערובת שיש בה גם דבר חשוב במקולין או בביתו. לכתחילה ובדיעבד.
כתב הרשב"א 'במה דברים אמורים בחתיכות הראויות להתכבד שאין להם ביטול מחמת חשיבות כמו שבארנו ואעפ"י שאין מקומן ניכר, אבל שאר החתיכות מותרות דיבש ביבש מתבטל הוא כמו שבארנו. ויש שאוסר במקולין, שאין הכל בקיאין בדברים אילו, ואם אתה מתיר להם בשאינם חשובות קרוב הדבר לטעות וליקח אפילו מן החשובים. וכך אנו נוהגים'.
נמצא לרשב"א שמעיקר הדין תערובת דבר חשוב שיש בהם חתיכות שאינן ראויות להתכבד, החתיכות שאינן חשובות בטלות ברוב כשרות שנמצאות כנגדן. אמנם למעשה מחמירים.
הטור תמה על הרשב"א והביא בשם הרא"ש שהחתיכות אינן בטלות. וכתב הב"י שאין הכרח לומר כך בדעת הרא"ש שאפשר שמדבר בחתיכות חשובות או במציאות שאין רוב כנגדן לבטלן.
השו"ע פסק כחומרת הרשב"א 'אבל ליקח מכאן ואילך, אסור, ואפילו חתיכה שאינה ראויה להתכבד, שאין הכל בקיאין בזה, ויטעו בין ראויה להתכבד לשאינה ראויה'.
פירש מעצמו מכאן ואילך: הט"ז (ד) כתב שהאיסור מכאן ואילך הוא אפילו כשפירש שלא בפנינו כיון שאין דין פריש בתערובת שמא יקח ממקום הקביעות. אמנם הפמ"ג (משב"ז ד) דחה דבריו שכן השו"ע פסק כרשב"א שמתיר בפירש מאליו כמובא בסעיף ו.
איסור שנחתך לחתיכות חשובות ואינן חשובות
הט"ז(ה) הסביר את שיטת הטור שגם חתיכות שאינן חשובות אינן בטלות בכך שכיון שאותם חתיכות באו מבהמת האיסור שחלקים אחרים שלה הם חשובים ולא בטלים, לא שייך באותה בהמה להכשיר חלק ולאסור חלק. וכיון שהחשובות אינן בטלות הוא הדין לאינן חשובות 'לא נתיר כבש אחד מה שנחתך ממנו והשאר יהיה אסור כיון ששניהם גוף אחד'.
ויסוד הדין תלוי בהבנת דברי הרא"ש בתשובה (כ, יז) שבנוסח של הט"ז היה חסר והט"ז הגיה בו 'וכל הכבשים שנחתכו לחתיכות' כלומר שההיתר הוא כשכל הכבש נחתך.
ואילו הב"י (כאן אות י') הביא את דברי הרא"ש בנוסח 'וכל מה שנחתך מן הכבשים לחתיכות דקות.. הכל מותר' ומשמע אפילו אם נשאר מהכבש חתיכה הראויה להתכבד שלא נחתכה331. וכן לשון הרא"ש (כ, יז) לפנינו 'וכל מה שנחתך מן הכבשים לחתיכות דקות שאין כל חתיכה ראויה להתכבד בין קודם שנולד הספק בין לאחר שנולד הספק הכל מותר'.
הדין ליחיד בביתו
כתבו הרש"ל(ישש חולין ז, כד)והב"ח(ו) בטעם החומרא בחתיכות שאינו חשובות'כיון שהתערובות במקולין היא שרבים קונים משם קרוב הדבר לטעות'
והוסיפו לגבי בית 'משאם כן בנתערב כך ליחיד בביתו דאין להחמיר אלא להורות כדין דחתיכה שאינה ראויה להתכבד בטלה ברוב'
והסכימו עמם הש"ך (לא) והפר"ח(כג).
אמנם הט"ז (ה) אחרי שהביא דברי הרש"ל כתב שיש לדון להפך שבחנויות שיש בהם רבים 'מדכרי אהדדי' משאם כן ליחיד בביתו שצריך לגזור. ולכן סיכם 'ע"כ דליתא להאי סברא'.
הדין בדיעבד כשלקח חתיכה שאינה חשובה
הש"ך(ל) כתב שמוכח מתורת חטאת שאיסור זה אפילו בדיעבד שאם לקח חתיכה אפילו שאינה ראויה להתכבד היא אסורה.
והפר"ח(כב) מתיר בדיעבד אפילו אם לקח במזיד כיון שחומרא זו אינה מן הדין וכדברי הרשב"א והב"י.
תערובת חנויות - כשידוע שתשע חנויות מוכרות היתר וחנות אחת מוכרת טריפה אך לא יודעים איזו היא. האם יש לה דין קבוע לאסור כשלקח מאחת החנויות ולא זוכר איזו
ראה בשאלה הקודמת שהטור חלק על הרשב"א וסבר שגם חתיכה שאינה חשובה אינה בטלה, ותמה עליו הבית יוסף.
והב"ח(ו) הסביר שהטור הבין בדעת הרשב"א שמדבר על מציאות אחרת שמכונה 'תערובת חנויות' שבה יש חנות אחת שמוכרת רק טריפות ואין יודעים מי היא 'כגון שמצאו ריאה טרפה ולא נודע מאיזה חנות היא ואין בכל חנות וחנות אלא בהמה אחת דהשתא האיסור הוא קבוע בחנות אחת אלא שאין האיסור ניכר וידוע'. ועל כך אמר שדינה כקבוע שאפילו חתיכות שאינן חשובות לא בטילות. ולפי הבנה זו נמצא שדעת הטור שגם חנות שלא מבוררת ולא ידוע מקומה יש בה דין קבוע. והסברא בזה הסביר הב"ח 'ודעת רבינו היא כיון דדין קבוע מ'וארב לו' נפקא פרט לזורק אבן לגו וכדאיתא בפרק הנשרפים (סנהדרין עט א) והתם כיון שנודע שיש שם ישראל אף על גב דאינו נודע הישראל כלל הוה ליה קבוע הכא נמי דכוותה'. וכתב הפרי מגדים (שפ"ד יד) שממה שדימה זאת לדין 'וארב לו' משמע שהוא סובר שתערובת חנויות היא דאוריתא.
וכן הש"ך(יז) אסר בפירש שלא בפנינו אפילו בתערובת חנויות ונמצא שסובר שהוא כקבוע דאוריתא332וכן הסביר הש"ך ברשב"א (באות יד333) וכן כתב הט"ז (ה) לגבי תערובת חנויות 'דבנדון כזה שהוא ספק דאורייתא ודאי אפי' קודם שנולד הספק אסור'. והפמ"ג תמה עליהם שהרי הרשב"א בכמה מקומות הסביר בטעם דין קבוע דאוריתא 'שהאיסור ניכר במקומו' וכיצד יכול הש"ך לומר בדעתו בתערובת חנויות שהיא מהתורה?
גם החוו"ד (ביאורים ג) תמה תחילה על שיטה זו שהרי דין ביטול חד בתרי קיים גם כאשר חתיכה אחת בבית ואחת בעליה ומדוע אם כן שנחמיר בתערובת חנויות? והשיב שכיון שראינו שיש חשיבות מיוחדת ל'חנות' כפי שמצינו שלא הולכים לפי כמות החתיכות שבכל חנות אלא לפי כמות החנויות עצמן ממילא חשיבות זו אינה בטילה למרות שלא ניכר האיסור במקומו.
והפרישה(טו) כתב בהסבר הטור כב"ח אך לא תלה בפסוק וכתב 'הואיל והמקולין דבר קבוע הוי דומה לדבר שבמנין ואינה בטלה והרי היא דבר הקבוע' ומשמע מדבריו שהוא מדרבנן.
אמנם ר' שמשון מקינון (כריתות שער ג' סימן קצט) הקשה מדוע מותר לזרוע בנחלים הרי יש לחשוש שבנחל זה נערפה עגלה והוא אסור בזריעה334 וממילא יאסרו כל הנחלים בזריעה מדין קבוע לא בטיל. והשיב 'דלא אמרינן קבוע אלא היכא שנתברר מקום איסור, דומיא דזורק אבן לגו שנתברר מקום ששם הישראל וכן מקום הכותי עע"ז ואינו יודע היכן נפל האבן, וכן תשע חנויות שנתברר לנו חנות שמוכרת בשר שחוטה ומקום שמוכר בשר נבילה אבל אינו יודע מאיזה מהם לקח, אבל היכא דמקום האיסור לא נתברר לא אמרינן כל קבוע' וכו דעת הפר"ח(כב) כתב שתערובת חנויות מותרת מעיקר הדין 'אפילו בספקא דחנויות כגון שנמצא ריאה טרפה ולא נודע באיזה חנות, פשיטא שאם עבר ולקח חתיכה שאינה ראויה להתכבד דשריא דכיון דאיכא רובא דהיתרא בכהאי גוונא לא מקרי קבוע ושריא אף מדרבנן, שהרי לא מצינו בשום דוכתא מהש"ס שרז"ל גזרו ואסרו קבוע כי האי, אלא שהאחרונים בדו מלבם דין זה דמקרי קבוע כדי להליץ בעד הטור335'.
- ↩
ונחלקו הראשונים להלן אם שייך קבוע מדרבנן כשפירש מעצמו שלא בפנינו
- ↩
ודבריו מתיישבים יפה עם מהלך הגמרא שבתחילה הציעה למשוך אחד אחד ודחתה את הרעיון מדין קבוע. ומשמע שללא דין קבוע מותר למשוך מתערובת אחד אחד.
- ↩
הרא"ש (חולין ז, כא) החמיר כר"י. אבל בתשובה (כ, יז) לענין לקח קודם שנודע פסק למעשה להתיר 'דאין חילוק בין פירש לפנינו לפירש שלא בפנינו כל זמן שעומדים בחזקת היתר'.
- ↩
שאם תקח אחד מהם כבר לא נותר רוב לתלות בו מדין פריש.
- ↩
השו"ע הקל בדין אותו ואת בנו לנייד אך לא בדין דרוסה. והסביר הפמ"ג (משב"ז ז) שמשום חשש של יום אחד שקיים באותו ואת בנו אין לחשוש שיקח מהקבוע משא"כ בדין דרוסה שאסור לעולם.
- ↩
ובזאת מיושבים התמיהות של הב"י על הבנת הטור את הרא"ש. ראה להלן.
- ↩
כך הסברו בט"ז ובפרי מגדים את הבית יוסף. אמנם מלשונו של הבית יוסף אפשר שיש להבין גם כט"ז שהרי כתב ' וכל מה שנחתך מן הכבשים לחתיכות דקות שאין כל חתיכה ראויה להתכבד בין קודם שנולד הספק בין לאחר שנולד הספק הכל מותר' כלומר שדיבר באופן שלא נותרה כל חתיכה הראויה להתכבד. והם הבינו בדבריו שחוזר על 'כל מה שנחתך' שאם אינו ראוי להתכבד מותר. וצל"ע.
- ↩
שהרי בקבוע דרבנן התיר כאן השו"ע בסעיף זה פירש שלא בפנינו כרשב"א ור"ת ולא חלק הש"ך.
- ↩
מכך שהסביר את דברי הרשב"א בתערובת חתיכות ולכן חתיכה שאינה ראויה להתכבד בטילה משמע שאם היה תערובת חנויות לא היתה בטלה כדברי הטור.
- ↩
שכן ציוותה התורה 'אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ'
- ↩
זה נכון בב"ח ובפרישה. אמנם הש"ך והט"ז הבינו בטור שמדבר בתערובת חתיכות ובכל זאת סוברים להחמיר בתערובת חנויות.