בעבודה זרה (סו, ב) מובאות מחלוקת תנאים בדין הרודה פת ומניח אותה על חבית של יין תרומה:

והגמרא בשם אביי שאוסר בריחא העמידה את המחלוקת בחדא לריעותא כלומר בפת חמה וחבית מגופה או בפת צוננת וחבית פתוחה.

וסיכם בב"י שקימ"ל כר' יוסי לחלק בין חיטים לשעורים. ונמצא בחיטים שלעולם מותר חוץ מתרתי לריעותא כלומר פת חמה וחבית פתוחה. ובשעורים אסור אפילו בחדא לריעותא.

השו"ע פסק כר' יוסי 'פת חמה שמונח על גבי חבית פתוחה של יין נסך, אסורה. (ודווקא אם מונחת נגד המגופה). אבל אם הפת צוננת, אפילו אם החבית פתוחה, או פת חמה וחבית מגופה (פי' סתומה), מותר. ואם היה פת שעורים, אסור אם הפת חמה, אפילו חבית מגופה'. (וכן בפת צוננת וחבית פתוחה אסור. ש"ך כג)

החילוק מצלי - כתב הש"ך (כא) שמה שאסר כאן בפת חמה למרות שבצלי התרנו בדיעבד ריחא בחם. הטעם הוא שאינם דומים זה לזה כדברי התוספות (שם 'רבא') שגם אביי שהחמיר בבת תיהא יכול להקל בצלי כיון ששם אוכל את ההיתר וגם מריח את האיסור עצמו. ורבא שהקל בבת תיהא יכול לומר שהקל כיון שהריח מזיק לו משאם כן בצלי שאינו מזיק שיש להחמיר.

בסתם יינם כתב הש"ך(כב) שגם יש להחמיר. והגם שאין בו איסור הנאה, כאן מדובר באיסור אכילה ששייך.²⁸⁰