סעיף ה: יודע שיעור האיסור ודין חנ"נ בכלים

כף חדשה שניער בה כזית חֵלב והכניסה בת יומה לקדירת כיצד משערים בה, האם שייך שחומר הכלי יעשה נבילה

כלי הבלוע מבשר בן יומו (=ישן) שבלע חלב בשיעור ידוע כיצד משערים כנגדו בקדירת בשר?

• הרשב"א(שם) המשיך 'וכן הדין אם ניער כזית חלב בכף ישנה שאינה בת יומה אבל אם היא ישנה ובת יומה י"ל דחזר כל שבלוע בתוך הכף מבשר בחלב חתיכת נבלה ובכולה משערין דמאי דנפק מינה לא ידעינן'. נמצא שלדעת הרשב"א הבלוע בכלי נעשה נבילה.
• הרמב"ן(חולין צז, ב) כתב 'ומסתברא בין בחדשה בין בישנה לא אמרינן במאי דבלעה בשאר בישולין נעשה נבלה דכי האי גונא בבלוע לא אשכחן'³⁶ וסברתו (הובאה במשב"ז ח) שכמו שאין מעבר טומאה בבלוע³⁷ כך אין איסור בבלוע. והפמ"ג הסביר סברא אחרת 'שאין דרך בישול בכך'.³⁸
• ולגבי בלוע באוכלין:בפמ"ג (משב"ז ח) כתב אגב אורחיה ששיטת הרמב"ן להקל גם בבלוע באוכלין אבל הרש"ל (יש"ש חולין ז, לו) כתב בהדיא שבאוכלין גם הרמב"ן יודה שנעשה נבלה.
• רש"ל (חולין ז, לו), מרדכי להבנת הש"ך (ראה שאלה קודמת) הבלוע בכלי חרס נעשה נבילה והבלוע בכלי עץ ומתכת לא נעשה נבילה. (ונראה שגם הרמ"א מסכים לזה בהבנת המרדכי³⁹)

• הב"י הבין שסובר כרשב"א שנעשית כולה נבילה ונראה שהבין בדבריו שבכל אופן משערים בכולה אפילו כשהיתה בלועה מחלב ועכשיו בלעה מעט בשר.
• בדרכ"מ (ח) כתב שהטור לא דן פה במחלוקת זו אלא כתב רק את הדינים המוסכמים ומסימן קז מוכח שסובר כרמב"ן⁴² וכוונתו לדברי הטור שכף ישנה שהוציאו בה זבוב לא נאסרה כולה אלא כנגד הזבוב בלבד. ולב"י אין מכאן ראיה שהרי דעת הטור שאין חנ"נ בשאר איסורים ולכן לא ניתן ללמוד מזה לנידו"ד. (ט"ז ח)⁴³

---

1. יש לשים לב להבדל שבין סברת הראב"ד לעיל בשיעור בבלוע לבין סברת המרדכי. הגם ששניהם חילקו בין כלי חרס לכלי מתכת הראב"ד דיבר אפילו כשלא ידוע כמה נבלע בכלי מתכת שיש לשער על פי אומד הפליטה והמרדכי דיבר כשידוע כמה בלוע בו שיש לשער כנגד השיעור הידוע.

   ↩

2. וביד יהודה (ארוך קז, ח) נוטה לומר שחזר בו מהתורת חטאת ואין אוסר בישן בשאר איסורים. ובכל אופן גם המחימירם מקלים בהפסד מרובה כמובר בש"ך יח.

   ↩

3. נראה שקולא זו שונה מקולת הראב"ן (הובאה במרדכי תרע"ט) שמתיר מצד שהבלוע בכלי מקושר לרוטב שבקדירה וממילא מבטלת את הבלוע, ולרמב"ן הסברא שונה שלא שייך חנ"נ בבלוע וזה שייך אפילו כשאין כנגדו שישים לבטלו.

   ↩

4. ראה רמב"ם הלכות טומאת מת כה, יב: הבולע טבעת טמאה וחזר ובלע אחריה טבעת טהורה אף על פי שנגעו זו בזו בודאי בתוך מעיו אינו מגע והטמאה בטומאתה וטהורה בטהרתה.

   ↩

5. ולגבי בלוע באוכלין בפמ"ג (משב"ז ח) כתב אגב אורחיה ששיטת הרמב"ן להקל גם בבלוע באוכלין אבל הרש"ל (יש"ש חולין ז, לו) כתב שבאוכלין גם הרמב"ן יודה שנעשה נבלה.

   ↩

6. שכתב ויש שאינם מחלקים בין ישן לחדש ומשמע שקולת המרדכי בכלי מתכת קיימת גם בכלי ישן כלומר שהבלוע בו לא יעשה איסור. ובכל אופן דעת הרמ"א לחוש למרדכי 'לחומרא' כלומר שעצמוּת החרס תעשה נבילה אבל לא שהבלוע בכלי מתכת לא יעשה נבילה.

   ↩

7. בסימן צב סעיף ה. אמנם ראה שם בסעיף ז' שסמכו לצרף את שיטת הרמב"ן להקל בערב שבת.

   ↩

8. כיון שלא כתב הפסד מרובה נראה יותר שכוונתו לומר שכיון שמדובר במקום הפסד אין להחמיר כלל. וכן נראה מסיום דבריו ' ואף על גב דאנו מחמירים מכל מקום בכלים אין להחמיר' ומשמע אין מחמירים כלל בבלוע בכלים. וכן בסיכום דברי הט"ז (ח) כתב אין מחמירים כלל. ומהש"ך (יח) לכאורה משמע שאם אין הפסד יש להחמיר וגם במשב"ז תמה על הט"ז ששינה מלשון הרמ"א. אמנם נלע"ד שהבנת הט"ז ברמ"א שמכיון שלעולם יש הפסד כשבאה שאלה ממילא לא מחמירים בזה כלל. ואינו תנאי נוסף אלא טעם. וראה בבית מאיר שכתב 'אפילו הפסד מועט דאילו הפסד מרובה תמצא לומר דאין להחמיר משום דהוי לח בלח כדאיתא סי' צ"ב' – והפסד מועט לעולם יש. וכן ובדרכי משה סימן קז (ה) כתב 'דלא אמרינן גבי כלי חנ"נ' והציור שם שיש גם היתר בלוע ולא הוסיף במקום הפסד והוא כדברינו.

   ↩

9. נראה שכוונתו לדברי הטור שכף ישנה שהוציאו אתה זבוב לא נאסרה כולה אלא כנגד הזבוב בלבד. אמנם קצת קשה שהרי דעת הטור שאין חנ"נ בשאר איסורים וכיצד ניתן ללמוד מזה לנידו"ד. ושוב ראיתי שכך כתב הט"ז (ח) בהסבר הב"י.

   ↩

10. אמנם בפמ"ג (משב"ז ח) כתב שאם היה סובר כרשב"א היה צריך לפחות לכתוב בסימן קז שלשיטת ר"ת יש להחמיר. ולא זכיתי להבין למה זה מוכרח אם אינו סובר כך בעצמו.

    ↩
עמוד הקודםעמוד הבא