התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף יא: תתאה גבר במליחה
הרב ירון אליה
סעיף יא: תתאה גבר במליחה
האם יש דין תתאה גבר במליחה והאם יש בזה חילוק בין כחוש לשמן
נחלקו הראשונים האם דין מליחה כדין חום לענין שדווקא כשמליח הוא תחתון תהיה בזה הבלעה.
ודין זה הוא נפק"מ לבליעה בשמן שאוסר את כולו, האם בטמא מליח וטהור תפל שנאסר כולו צריך גם שהטמא המליח יהיה התחתון.
- הרשב"א(תוה"א ד, א ב, ב) הסביר את סוגיית טמא מליח וטהור טפל (חולין קיג, א) שהטהור נאסר דווקא באופן שהטמא המליח היה בכלי תחילה ובא עליו הטהור 'אם אותו דג טמא שהוא כבר מונח בכלי מליח אפילו היה הטהור תפל ומונח על גביו אסור דתתאה גבר'. אבל אם טהור התפל הוא תחתון אינו נאסר אלא כדי קליפה. כלומר לשיטת הרשב"א יש דין תתאה גבר במליחה כתנאי נוסף לאסור ביותר מכדי קליפה. ונראה שמבין שכיון שהשוו דין מליח לרותח השוו גם לענין שיש בו דין תתאה גבר.
- אבל התוספות (קיג, א 'טהור מליח')והרא"ש(ח, מא) כתבו 'גבי מליח כרותח לא שייך לא עילאה גבר ולא תתאה גבר' והוסיף הרא"ש 'והא דאמרינן גבי תתאה ועילאה אדמיקר ליה בלע היינו דוקא בחום של צלי'. 243 וכן כתבו הרמב"ן (חולין קיב, ב) 'בין שטמא עליון או תחתון' והמרדכי(תשיח).
- והגהות ר"פ (סמ"ק רה, י) הסביר את ההבדל בין מליחה לבישול לשיטה זו ועיקר דבריו שיש הבדל יסודי בין חום למליחה. שבחום שייך העברת חום מזה לזה וממילא בתחתון צונן מצננו משאם כן במליחה שלא שייך שאחד ימליח את חבירו ממילא גם כשעליון מליח טמא נשאר במליחתו ואוסר את הטהור התפל התחתון.
השו"ע כתב כרשב"א 'זה שאמרנו באיסור מליח והיתר תפל שאם הוא שמן אוסר עד שיהא בו ששים לבטלו, דוקא כשהיה האיסור המליח למטה וההיתר תפל למעלה, משום דתתאה גבר. אבל אם היה ההיתר תפל למטה, והאיסור המליח למעלה, אינו אוסר אלא כדי קליפה'.
ובכחושים נאסרים בכל אופןכדי קליפה וגם לשו"ע אין חילוק בין עליון לתחתון כפי שכתב בעצמו (צא, ה) 'ואין חילוק בין מליח עליון ותפל תחתון למליח תחתון ותפל עליון, לעולם המליח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו'. ובש"ך (שם יבוכן ע, כב) כתב שזהו בכחוש.
והרמ"א כתב כתוספות 'ויש חולקין ואומרים דבמליח אין חילוק אם הוא למעלה או למטה. והכי נהוג'.
הטור כשהביא דעת הרשב"א כתב 'יראה שהוא סובר שחום ע"י מליח אוסר הכל וא"א הרא"ש ז"ל לא כתב כן' והב"י תמה עליו שהרשב"א סובר זאת רק בשמן כפי שמובא בהמשך דבריו. ובשמן גם הרא"ש סובר שאוסר כולו והטור עצמו הביא דין זה בשמו בסימן זה.
הט"ז (כז) כתב ליישב שהטור דייק ברשב"א בתחילתו שאוסר בכולו גם בכחוש ובזה הוא שונה מהרא"ש שאסר רק בשמן. והפרי מגדים (משב"ז כז) כתב שלא הבין כלל את תשובת הט"ז.
- ↩
ובכל אופן כתבו דבריהם להקל ולומר 'שאפילו קליפה לא בעי' כשהטהור הוא מלוח. ולמעשה גם עיקר חידושו של הרשב"א הוא להקל ולומר שמה שהחמרנו בטמא מלוח הוא דווקא כשהוא גם תתאה ובזה לא דיברו התוספות והרא"ש ישירות. ולכאורה היה אפר לומר שלא חולקין אמנם מדברי ר"פ להלן מוכח שחולקין.