התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ד: אופן השיעור בפליטת איסור
הרב ירון אליה
סעיף ד: אופן השיעור בפליטת איסור
היתר הבלוע מאיסור שנפל לקדירה וסילקו אותו, או קדירה שבלועה מאיסור ובשילו בה היתר כיצד משערים כנגדם. ומה הדין כששוב נפל לקדרה אחרת.
ראה בסעיף הקודם לגבי כחל שמשערים כנגד כולו ולא משערים את החלב הבלוע בו בלבד.
נחלקו הראשונים כיצד דין זה משליך על שאר איסורים שאינם כחל:
- קצת מחברים במאירי (צז, ב) 'וגדולה מזו ראיתי לקצת מחברים שאין משערין בכלו אף בבשר האסור'26. כלומר אפילו בשר איסור שנפל לקדירה והוצא אין משערים בכולו אלא בשיעור של מה שיצא ממנו.
- דעת העיטור(הובא בארחות חיים יא. ובבדק הבית) שחומרא זו היא דין פרטי בכחל אבל 'בכל מה שהוא היתר דומיא דכחל כגון לב וכבד משערין במאי דנפק מיניה לפי אומדן הדעת ולא בעינן בדידיה'.
- דעת הראב"ד(תמים דעים ז. ובארחות חיים הובא גם בשם הרז"ה) שחומרא זו קיימת בכל מקום שהתורה לא גלתה לנו דרך לפלוט את האיסור לגמרי כגון כלי חרס27 אבל במקום שיש דרך להפליט את האיסור לגמרי כגון כלי עץ או מתכת(שמוכשרים בהגעלה) וכן בשר הבלוע מדם (שמוכשר במליחה) ממילא אפשר לשער באומד יפה מה שיצא ממנו.
- דעת הרמב"ן(חולין צז, ב)והרשב"א (תוה"א ד, א) שמטעם הגמ' בכחל 'דאי במה דנפק מיניה, מנא ידעינן?' מוכח שאין מקום לשיקול נוסף ותמיד משערים בכל נפח ההיתר שנאסר. והטעם בחומרא זו הוא 'שלא ליתן תורת כל אחד ואחד בידו' (רמב"ן).
השו"ע פסק כרמב"ן וכרשב"א 'איסור שנתבשל עם היתר, אפילו מכירו והוא שלם וזרקו, צריך ששים כנגד כל האיסור, מפני שאין אנו יודעים כמה יצא ממנו. לפיכך המבשל בקדרת איסור שהיא בת יומא, או תחב כף של איסור בהיתר, צריך ס' כנגד כל הקדירה וכנגד כל מה שתחב מהכף28, שאין אנו יודעין כמה בלעו, בין שהם של חרס או עץ או מתכת.
נפל האיסור שוב לקדרה אחרת – כתב באו"ה(כד, ב) והובא הרמ"א 'איסור שנתבטל בקדירה והסירוהו משם, ונפל לקדירה אחרת, צריך לחזור ולבטלו בששים נגד כולו, וכן לעולם.' כלומר למרות שבקדרה הראשונה כבר שיערנו כנגד כולה לא נאמר שכבר התמעט האיסור שבה ובשניה נשער בפחות אלא לעולם נשער כנגד כולה, וכן החתיכה לעולם נשאר באיסורה.
נפל לאותה קדרה פעמיים – כתבו הארוך והרמ"א שדי לשער באותה קדירה פעם אחת שישים. אמנם בסימן צד (סעיף ב) הובאה מחלוקת בדי תחב כף חלב פעמיים לקדירת בשר שלדעת הסמ"ק יש לשער פעמיים בשישים שמא נותר משהו מן האיסור ונעשה נבילה בהוצאתו ושוב אסרה נבילה זו את הקדרה באיסור חדש וכן פסק שם השו"ע. והרמ"א שם הקל כתרומת הדשן לשער פעם אחת. אולם חומרתו של השו"ע היא בבשר בחלב שמתחדש איסור של נבילה אבל בשאר איסורים שזה לא שייך יודה השו"ע לשער פעם אחת.
וגם לרמ"א שסובר חנ"נ בשאר איסורים אין להחמיר לשער פעמיים והסביר הגר"א (כ) 'והטעם דהא אותו הבלוע הוי בקדירה מין במינו ובכה"ג אוקמוה אדאורייתא ברובא וכמ"ש הרא"ש בפ' ג"ה דמין במינו בס' (בלח) גזירה אטו שא"מ משאם כן בכה"ג דליכא למיגזר, דא"א באותו קדירה אלא במינו'.
מהי 'רתיחת מליחה' ומהו שיעור הבליעה שלה בחתיכה, בכלי ובאיסור שמן בכלים.
חתיכה המונחת באיסור מלוח: השו"ע בסימן קה (סעיף א) כתב לגבי בליעה ממליחה 'ואם הוא כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ, אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל, הרי הוא כמבושל; ובפחות משיעור זה, לא נאסר אלא כדי קליפה'
נמצא שלגבי חתיכת היתר שנתונה בתוך מלח נאסרת בתחילה כדי קליפה ולאחר שיעור 'שירתיח' נאסרת כולה.
בגדר שיעור 'שירתיח' הדעה המקובלת היא י"ח דקות (תפא"י פסחים יכין ב, מד. הקדמת בלח"י) ויש סוברין שש דקות (עמודי אש. כולם הובאו בדרכ"ת קה, מב)
איסור מלוח בכלי: במרדכי(חולין תשו) דן האם הכלל שמליח כרותח בכלים מביא אותו לדין מבושל ממש שאוסר בכולו או שדינו כרתיחה של צלי שאוסרת רק בחיצוניות הכלי. והסיק 'שלא היה רואה לדמות האיסור הזה לכבוש שתחשב הקערה כחתיכת נבילה שיהיה צריך ס' לבטל כל הקערה אלא סגי בס' לבטל כדי קליפה מן הקערה דה"ל מליח גרידא דהוי כרותח דצלי'.29
וכ"כ הרמ"א כאן 'ובלבד שבלעו ע"י רתיחת אש, שאז הבליעה הולכת בכל הכלי, אבל על ידי רתיחת מליחה (כלומר אפילו ששהה י"ח רגעים. חוו"ד חיודושים י. יד יהודה קצר יז) אינו נבלע בכלי רק כדי קליפה, ואין צריך לשער רק כדי קליפה'. 30
היתר מלוח בכלי איסור ושהה בו כדי רתיחה (הילוך מיל) אבל לא כדי כבישה (כ"ד שעות), נחלקו בו האחרונים:
- דרישה (סט, יב) נטה לומר שיאסר
- ש"ך(סט, סח)ט"ז(מא) אין מליחה לכלים להפליט.
בליעה בכלי באיסור שמן מלוח: כתב בחוו"ד (חידושים יא) והפמ"ג (שפ"ד צא , יח31) שאף שהיה דבר שמן אין מבליע בכלי יותר מכדי קליפה ע"י מליחה.
מה דינו של איסור הניכר בתערובת ומה דינו כשאינו ניכר אך ניתן לגרום לו להיות ניכר
בירושלמי ערלה (ב, ג) 'שאור של תרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו ואחר כך נתחמצה העיסה הרי זו מותרת. ודכוותה תאינה של תרומה שנפלה לתוך מאה הוגבהה אחת מהן ואחר כך הוכרה התרומה תהא מותרת? תמן לא הוכר האיסור ברם הכא הוכר האיסור:'
כלומר בכל מציאות שניתן לזהות את האיסור אין לסמוך על ביטול ויש חובה להוציאו.
במרדכי (חולין תשמ) מוכח שאפילו אם כרגע האיסור לא נראה אבל יש דרך לגרום לו להראות, נחשב שהוא ניכר ויש להוציאו 'אם נפל לתוכה חֵלב ישפוך מים צוננים לתוכה ויסיר כל השומן הצף והשאר מותר'.
וכדבריו כתב הרמ"א 'כל איסור שמבטלים בששים, אם מכירו צריך להסירו משם אף על גב דכבר נתבטל טעמו בששים. ולכן אם נפל חלב לתוך התבשיל ונתבטל טעמו בששים, צריך ליתן שם מים צוננים וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה על המים, ויסירנו משם, דמאחר דאפשר להסירו הוי כאילו מכירו וצריך להסירו'
כשאין שישים כנגד החֵלב: בנוסח של המרדכי לפנינו לא מוזכר שהמים מועילים כשאין שישים ומשמע שצריך שישים לבטל שאריות הטעם ובנוסף יש חיוב להוציא את חלקי החלב שהניתנים להוצאה מהתערובת. וכן כתבו הש"ך(טז)והט"ז(ז) שדחו את דברי הב"ח שהביא הגהה מסוף הספר של איסור והיתר הארוך32 שכתב 'ושמא היינו מטעם שאין החלב מתערב ברוטב אלא צפה למעלה וכל איסור שאפשר להפרידו לגמרי ביה לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ואפשר לסוחטו אסור כדאיתא לעיל ואין שייך בזה משום ביטול איסור שהרי אינו מבטלו ואוכלו אלא מוציאו לחוץ לגמרי דהא אין החלב מתערב בו ואין צריך ששים ולהכי צריך להסירו אפילו איכא ששים מאחר שיכול להכיר האיסור ולהסירו וכן משמע גם כן בדברי המרדכי שאין מחלק בתקנה בין איכא ששים לליכא ששים' ונראה שיסוד המחלוקת שלהבנת הגהת האו"ה והב"ח יש בכח המים להוציא את החלב מהתערובת 'לגמרי' וממילא לא צריך לדון בביטול33. ולדעת המחמירים אין המים מוציאים את כל החלב אלא שיש חיוב להוציא מה שאפשר כיון שלגביו נקרא שניכר האיסור.
גדר ניכר האיסור: בשו"ע סימן תרל"ב (סעיף א) כתב השו"ע שסכך פסול עד שלשה טפחים אינו פוסל בסוכה קטנה של שבעה טפחים. והלבוש כתב בטעם השני שהוא מדין ביטול ברוב ולמרות שניכר האיסור כשר כיון ש- 'ובאיסורין שצריכין להשליך (כשניכר האיסור) היינו מדרבנן, ובסוכה של מצוה לא גזרו דאוקמוה אדאורייתא'
אמנם הט"ז (שם ג) דחה דבריו וכתב שדין ניכר האיסור הוא מהתורה ושכן כתבו התוספות (חולין צה, א. 'ספיקו אסור') 'והא דקי"ל דמן התורה חד בתרי בטיל היינו היכא שמעורב ואינו ניכר האיסור כו' עכ"ל (של התוספות). וכן כתב הפמ"ג על הט"ז שם.
וכן כתב בגליון מהרש"א (כאן לה) שנראה לו שחיוב זה מהתורה.
וכן נראה בראב"ד (הובא ברשב"א חולין צח) שכתב שטעם כעיקר מהתורה כיון 'טעימתו זו היא הכרתו' ומשמע שפשוט לו שדין 'ניכר' איסורו מהתורה.
- ↩
ולכאורה קשה שהגמ' אומרת על כחל שעשעוהו כחתיכת נבילה ומוכח שחתיכת נבילה פשוט שמשערים בכולו. אמנם זה אינו שכן אפשר שזה נאמר רק לענין שכחל עצמו אסור כמובא שם ולא לאופן שבו משערים בקדירה כנגדו.
- ↩
שהרי גם בכחל אילו שיש שיעור כנגדו 'כחל עצמו אסור' ומוכח שאין אפשרות להוציא את החלב ממנו והוא ככלי חרס, משא"כ כלי מתכת שפולט כל הבלוע בו בהגעלה כשיש שישים כנגדו.
- ↩
והביא בשם י"א לשער כנגד כל הכף וראה סימן צד סעיף א'.
- ↩
במציין לרמ"א הביא כך גם בשם או"ה (כד, ט) אמנם יש לשים לב ששם דיבר באיסור דם שיש לו תכונה פרטנית של 'משרק שריק' כלומר שאין דרכן להבלע ותכונה זו היתה בכלל שיקולי ההיתר ואפשר שלגבי איסור מלוח אחר יאסור בכולה. וצל"ע. אמנם המרדכי דיבר על מליחת 'דבר טמא בקערה' וממנו ודאי אפשר ללמוד.
- ↩
ויש לשים לב שהמחלוקת בסימן סט של הש"ך (סח) והט"ז (מא) עם הדרישה (יב) הינה בנידון הפוך של הפלטה מכלי איסור על ידי מליחה ושם קימ"ל שאין מליחה לכלים להפליט ואפילו שהה כדי רתיחה. וכאן נידון הרמ"א הוא בהבלעה לכלי מאיסור על ידי מליחה.
- ↩
אמנם כאן אות יד לאחר שכתב כך סיים בצ"ע.
- ↩
הגהה זו אכן מופיעה גם במהדורות שלנו
- ↩
וזהו כעין שני גלילי מלח להפריד את הדם מהפרשות הצלי ראה חוליו קיב ושו"ע סימן עו סעיף ו.