התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ח: נפילה מתערובת לתערובת בדבר חשוב
הרב ירון אליה
סעיף ח: נפילה מתערובת לתערובת בדבר חשוב
מה דין דבר חשוב שנפל לתערובת ומשם לתערובת אחרת
בסעיף הקודם נידון דבר שאבד ומתוך שאינו לפנינו תלינו בו את האיסור. בנידון זה האיסור עדיין לפנינו ולכן צריך תוספת ספק על מנת להתיר.
בגמרא בזבחים (עד, א) מובאת מחלוקת רב ושמואל האם יש ספק ספיקא באיסורי עבודה זרה. מחלוקת זו מוקבלת למחלוקת תנאים של רבי יהודה ור' שמעון בדין זה: 'ר' יהודה אומר: רימוני באדן (של ערלה) אוסרין בכל שהוא, כיצד? נפל אחד מהן לתוך ריבוא ומריבוא לריבוא - אסורין; ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: לריבוא - אסורין, ומריבוא לשלשה344 ומשלשה למקום אחר - מותר.
והסביר שם רש"י (ר"ש אומר) 'ריבוא הראשון שהאיסור עצמו נפל שם אסור אבל פירש אחד מאותו ריבוא לג' רמונים ומן השלישי פירש אחד למקום אחר מותר אף הג' אמצעיים דספק ספיקא בטיל'.
- נמצא לשיטת רש"י צריך ג' נפילות. אמנם אז, גם השניה מותרת.
- והרמב"ם(מ"א טז, י) מסכים שצריך ג' תערובות אך מתיר רק את השלישית שכתב ' נפל רמון אחד מן א.התערובת הזאת לשני רמונים ב.אחרים מרמוני בדן, ונפל מן השלשה רמון אחד לרמונים ג.אחרים הרי אלו האחרים מותרין.
- וגרסת הרשב"א שם היא 'לריבוא אסור לשלש ומשלש למקום אחר מותר'. ונמצא לשיטתו שדי בשתי נפילות להתיר את התערובת השניה והסביר 'שאני אומר האיסור לתוך הרוב (שבתערובת הראשונה) נשאר'. וכ"כ הטור(כאן).
וכיון שהלכה כרב באיסורי קימ"ל להלכה כר"ש שבשיטתו עומד רב ויש ספיק ספיקא אפילו באיסורי עבודה זרה (תוה"א ד, ב כד, א. תוספות שם עד, ב 'ואי בעית אימא'). ובשאר איסורים לא נחלקו כלל רב ושמואל וסוברים כר' שמעון.
השו"ע פסק כרמב"םלהצריך ג' תערובות ורק השלישת מותרת 'דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו, שנתערב באחרים ונפל מהתערובת הזאת אחד לשנים אחרים (אפילו לפנינו345. ש"ך נא), ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים, הרי אלו האחרים מותרים. שהרי האחד של תערובת הראשונה בטל ברוב. ואם נפל אחד מהתערובת הראשונה לאלף, כולם אסורים, ולא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספיקן, שאם יפול מן התערובת השניה למקום אחר, אינו אוסר'.
אולם הש"ך(נ) כתב שדעת רוב הראשונים שדי בשתי נפילות וכן כתב בשם התוספות, הרא"ש, מהר"מ, רשב"א, טור ור"ן. אלא שהיתר זה דווקא כשאינו אוכל כולו כאחד, והוסיף שנראה שבאופן זה גם רש"י מודה. וכן דעת הפר"ח(לח). והש"ך סיכם לסמוך על זה בהפסד מרובה.
והט"ז(י) הביא מפסק ר"ת שהובא בהגש"ד346 יסוד לפיו בכל מציאות שיש ודאי איסור לא ניתן לאכול הכל אלא בזריקת אחד. ומכאן גם השו"ע והרמ"א חששו לאיסור גם בג' תערובות למרות שיש ספק ספיקא. ובנקה"כ כתב לחלק ששם יש רק תערובת אחת ולכן האיסור ודאי בתוכו והיה מוכרח לזרוק משאם כן כאן שיש ספק ספיקא ואפשר שאין בתערובת איסור.
פרשו כמה: והיתר זה הוא גם אם פרשו מהתערובת הראשונה יותר מאחד ובתנאי שהם המיעוט מהתערובת הראשונה ושוב נתערבו ברוב כנגדן (טור, ב"י).
פרשו מחציתן: כתב הרשב"א שגם באופן זה יהיו מותרים 'ומסתברא שאם פירשו מחצה על מחצה כגון שפירשו חמשים למקום אחד וחמשים למקום אחד ונפלו החמשים למקום אחד כולן מותרין דהא איכא ספק ספיקא'.
אופן האכילה המותר
כתב הב"י שמשמע מדברי רש"י שהיתר זה הוא משום ספק ספיקא שמא לא נפל ושמא אינו זה שאני אוכל. ומכאן כתב שנראה שאין לאכלן כולם כאחד.
וכתב הרמ"א 'ומכל מקום אין לאדם אחד לאכול את כולן.
אולם הש"ך (נג) העיר שדברי הב"י הם דווקא בתערובת שניה, אמנם כשנפל לשלישית יודה להתיר לאכלו אדם אחד בבת אחת כיון שיש ספק ספיקא בכל אופן, ולפי זה לדבריו של הרמ"א אין מקור347
והמנחת יעקב (מג, כ) האריך להוכיח בדעת הרמב"ם שגם בתערובת שלישית אין לאכלה בבת אחת וכדברי הב"י והרמ"א.
ספק איסור שנתערב
כתב הרמ"א בשם או"ה 'ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור דאוריתא. ש"ך נד, אבל ספק איסור או ודאי איסור דרבנן. ש"ך שם שנתערב ונפל מאותה תערובת למקום אחר, התערובת השנית שרי (אבל לא לאדם אחד כדלעיל).
אמנם הש"ך (נה) כתב שאו"ה סובר כתוספות שתערובת השניה מותרת כשאינו אוכל כולה כאחד אפילו בודאי איסור. ובספק איסור מותרת התערובת השניה אפילו כולה כאחד.
דבר שיש לו מתירין
כתב הרשב"א בדין זה 'וכן בכל האיסורין ואפילו באיסורין החמורין כחתיכה הראויה להתכבד בפני האורחין ובריה דגיד הנשה ודבר שיש לו מתירין שהרי בטבעת של ע"א וברמוני באדן שאין להן ביטול אמרו כן'. והשו"ע שפסק כמותו בנפל לים יסבור כן גם בתערובות (ש"ך נז)
אמנם הרמ"א כתב בשם או"ה 'יש אומרים דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא, וטוב להחמיר אם לא לצורך וצ"ע אם להקל שלא בהפסד מרובה. ש"ך נח, מאחר שיש לו היתר בלאו הכי'. וכן באיסור דרבנן. ש"ך נח.
וכתב הש"ך (נז) שלשיטתו כל שכן348 שיחמיר בנפל לים.
והש"ך העיר שחומרת הרמ"א בדבר שיש לו מתירין הוא דווקא בספק ספיקא של תערובות אבל ספק ספיקא במציאות כמו בחדש349 שייך גם בדבר שיש לו מתירין והוא הדין בספק היו"ט שני כמו שפסק הרמ"א בסימן תצ"ז. וכחילוקו של הרא"ש בתשובה (ב, א).
- ↩
ובהמשך הגמ' אפילו לשנים כיון שיש רוב היתר
- ↩
כיון שאם פירש שלא לפנינו לדעת השו"ע הפורש מותר אפילו בלי שנתערב כמובא בסעיף ו.
- ↩
בדין שחט הרבה תרנגולים בסכין אחת ונמצאה לבסוף פגומה והתיר בזריקת תרנגול אחד ובתירוך שלא שייך חהר"ל בתרנגולת בנוצתה.
- ↩
ויש להעיר שדברי הרמ"א שונים מדברי הב"י, שהב"י דיבר על 'בבת אחת' והרמ"א דיבר על 'אדם אחד'. ולכן אפשר שמקור דברי הרמ"א כשיטתו (קט, א) שאפילו בביטול גמור של יבש ביבש כתב לכתחילה להצריך שני בני אדם. וכן חייב בסעיף הקודם לענין אבד שהיתרו מכח ספק ספקיא כנידון דידן.
- ↩
הפרי מגדים העיר שיש לעיין מי מהם חמור יותר.
- ↩
שמא משנה שעברה ושמא השריש קודם העומר