כתב הרשב"א (שם) 'ובשמים של ע"ז ושל ערלה ושל כלאי הכרם אסור להריח בהן דאסורין הן בהנאה כל שעשויין להריח בו כורד והדס והיינו פלוגתא דאביי ורבא בפרק כל שעה, ולאביי נמי כל שמריח בהם ושם עצמן כלפיהן לקלוט ריחן אסור דהיינו חנויות המעטרות ורד והדס בפ"ק דע"ז'.

ומה שהזכיר חנויות המעוטרות הוא בגמ' עבודה זרה (יב, ב) שם המשנה אסרה הנאה מחנויות המעוטרות בעיר שיש בה עבודה זרה והגמרא הסבירה שהם מעוטרות בורד והדס. והסביר רש"י שדרך לשטוח אותם לפני עבודת כוכבים והן תקרובת ע"ז. והטעם כתבה הגמרא 'דהא מתהני מריחא'.

ונמצא שגם כשמקלים בבת תיהא זה שכוונתו לבדוק איכות היין וגם אין דרך הנאת היין בהרחה. אבל כשמריח מה שעשוי להריח בו אסור.

וכן כתב השו"ע 'בשמים של עבודת כוכבים וכלאי הכרם וערלה, אסור להריח בהם'.

ודעת הש"ך שאין להקל בזה בע"ז שהרי סוף סוף נהנה הוא מהריח והוכיח מהתוספות שהתירו בבת תיהא מצד שחוזר היין נכנס בחוטמו ומזיקו ולא מצד שלא נועד להרחה.

ראה בפת"ש (ה) שהביא בזה מחלוקת בין השלטי גבורים שאוסר בכל איסור אם עיקרם להריח לתשובות אמונת שמואל (מה) שאוסר רק באיסורי הנאה.