בדין כחל שנתבשל בקדרה כתבה הגמרא (חולין צז, ב) 'אמר רבי יצחק בריה דרב משרשיא: וכחל עצמו - אסור, ואי נפל לקדרה אחרת – אוסר'.

מכאן למד הרשב"א בתשובה (מיוחסות קנא) שאיסור ניכר אינו בטל לעולם וצריך לזורקו ולאכול השאר.

והוסיף שעדיין יכול לאסור גם בקדרה עצמה כשהיא מתמעטת 'ולפיכך צריך ליזהר שלא יטול מן ההיתר בעודנו חם כל זמן שחתיכת האיסור ניכרת בתוך הקדירה כדי שלא יחזור האיסור ויאסור ההיתר שבמעט'.

והוא הדין לחתיכת בשר שדבוק בה חלב ויש שיעור בקדירה לבטלה שלא יוציא החתיכה בעודה חמה שלא תאסר מהחלב הדבוק בה.²⁵⁶

כתב השו"ע 'חתיכה שיש בה חלב שנתבשלה בקדירה שיש בה ס' לבטל החלב (ולרמ"א צריך לבטל כל החתיכה שנאסרה מצד דבוק. ש"ך ה), צריך ליזהר שלא יסיר שום דבר מהקדירה בעוד חתיכת האיסור בתוכה, דחיישינן שמא תשאר באחרונה בשעה שאין בקדרה ס' לבטל החלב. וגם לא יוציאנה תחלה, שחלב שבה יאסור אותה. ומה תקנתה, יניחנה עד שתצטנן הקדירה'.

ומה שהחתיכה לא נאסרה במליחה מהחלב הסביר הש"ך (ו) שמדובר בחֵלב דרבנן או חֵלב של בהמה כחושה שאוסר רק כדי קליפה²⁵⁷. או שבשעת מליחה היה בחתיכה שישים כנגד החלב ובבישול הכניסו לקדרה חלקה.

והעיר הרמ"א ולפי מה דקיימא לן חתיכה נעשית נבלה, מסיר החתיכה האסורה משם (כיון שממילא נאסרה מצד דבוק. ש"ך ז), והשאר מותר.

הפרי חדש(ז) דייק בדעת הרמ"א שחייב להסיר את החתיכה שנאסרה מהאיסור מהקדרה ולא להניחה שם 'כדי שלא יפליט יותר איסור בקדרה, ואיכא קצת איסור להמתין עד שיצטנן' ורק לשיטת השו"ע שהשארת החתיכה בקדרה כוונתה להציל אותה מהאסרות מותר להשאיר כיון שאינו מתכוין לבטל בזה ועוד שלא עשה מעשה לבטל אלא נשארת מעצמה. משאם כן לשיטת הרמ"א שאין תועלת בהשארה צריך להוציאה מחשש מבטל איסור.

הפת"ש (ב) הביא בשם תשובת תפארת צבי (אור"ח כד) שכתב שאם נתבשל איסור בקדרה והיה ס' ואח"כ נצטנן התבשיל ונתמעט ההיתר שעכשיו אין ס', דאם נכבש כשיעור כבישה (כלומר שהה בתבשיל המצומק כ"ד שעות) אוסר עתה התבשיל. דלא כרב אחד שרצה לומר שאינו מוסיף בליעה יותר ע"י כבישה ע"ש:

כלומר למרות שהיה מקום לומר שכח ההפלטה בבישול גדול יותר מזה של כבישה ולכן אין לחשוש שאם נותר איסור בלוע יצא עכשיו בהיתר, לא אומרים כן אלא שוב יאסור בכבישה כשאין שישים כנגדו.