הר"ש (תרומות ה, ט) לאחר שהקל לצרף את עצמות האיסור להיתר, כתב 'ומיהו חתיכת נבילה שנתבשלה ואחר כך נפלה בקדרה, עצמות שבה מצטרפין לאסור לפי שבלוע טעם נבילה ... דשמא בשר נבילה נתמעט בבישולה ונבלע הטעם בעצמות'. והביא דבריו גם הרא"ש.

וכן פסק השו"ע 'במה דברים אמורים שעצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר, כשנפלה חתיכת הנבלה לקדרת היתר כשהיתה חיה. אבל אם נתבשלה תחלה ואח"כ נפלה לקדירת היתר, עצמות שבה מצטרפים עם האיסור, לפי שבלעו מבשר הנבלה כשנתבשלה לבדה'.

ובפר"ח (ד) כתב 'ומיהו מסתברא לן דגוף העצמות מצטרפין נמי לבטל האיסור דומיא דכחל דהכחל עצמו מן המנין' ונמצא שנפח העצמות כולו מצטרף לאיסור כיון שלא יודעים כמה בלע אבל עדיין מצטרף גם להיתר כיון שהם בעצמם היתר כדין הכחל.

וכ"כ ביד אברהם והסביר שהוא כדברי השו"ע (סעיף ג) שבשאר איסורים 'חתיכה הבלועה מאיסור מצטרפת לבטל האיסור'.

אמנם בכנפי יונה כתב עליו 'הדבר תמוה שהרי נאסר כל מאי דאית בהו מלחלוחית, והעצם איך יבטל האיסור כמ"ש הוא בעצמו בס"ק א'. (וראה הערה לישב⁵⁶)