התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ב: עכבר בשמן ויין
הרב ירון אליה
סעיף ב: עכבר בשמן ויין
מה יהיה דינו של עכבר שנפל לשמן ויין ושאר משקין
- הרשב"א (שם) כתב'והורו רבותינו הצרפתים ז"ל הלכה למעשה דדוקא בחלא ושכרא אזלינן ביה בששים דמשביח היא בהכי, אבל בשמן ויין ושאר משקין פוגם הוא ומותר'. והסביר הגר"א (כאן ז) שכיון שהגמ' שאלה רק על חומץ משמע שפשוט לה ששאר משקים מותרים.
- הרמב"ם(טו, לא) כתב קולא זו אך לא הכליל 'שאר משקין' אלא פרט 'אם נפל ליין או לשמן או לדבש מותר' והסביר 'שכל אלו צריכין להיות מבושמים'.
- אמנם בשם גאון הובא על עכבר שנפל לשמן של בית הכנסת ואסרו בשישים. והובאו דבריו ברא"ש (חולין ז, לה), בר"ן161(חולין לו, ב) ובארחות חיים.
השו"ע כתב כרבותינו הצרפתים 'אם נפל ליין ושמן או לשאר משקין, פוגם בודאי ואין צריך ס' לבטל פליטתו.'
והוסיף הרמ"א 'ולפי זה אם נפל לשומן נמי דינא הכי. ויש מחמירין בשומן ואפילו אם הוא קשה לפנינו'.
והעיר הש"ך שכן דעת הרש"ל (יש"ש חולחין ח, מט) וכן משמע מהרמב"ם שדווקא יין שמן ודבש מותרים ולא שומן.
הדין בהפסד גדול
הוסיף הרמ"א 'ובמקום הפסד גדול יש לסמוך אדברי המקילין'.
וכתב הט"ז (ה) שמתייחס למה שהחמיר הרמ"א בשומן בתחילת דבריו ובא להקל בכל המשקים חוץ משכר וחומץ.
סיכום הדין לשו"ע ולרמ"א (משב"ז ה):
- שכר וחומץ: אסור לכו"ע
- יין שמן ודבש: מותר לכו"ע כיון שהוא נפגם.
- שאר משקים: לשו"ע מותר (וכן פר"ח ה) ולרמ"א רק בהפסד מרובה.
מה שומן רותח שעירו לכלי שנמצא בתחתיתו עכבר וספק היה שם בזמן העירוי ויש שישים כנגדו ומדוע. ומה דעת השו"ע בזה. ומה דין הכלי עצמו. ומה הדין כשידוע שלא עירו עליו.
ספק עירו שומן על עכבר
הוסיף הרמ"א: 'אם שפכו מדי יום יום שומן בקדירה ויש לספק שמא העכבר היה שם כשעירו עליו שומן רותח, הכל אסור, אפילו יש ס' בשומן נגד כל העכבר'.
והטעם לחומרא כתב בתורת חטאת (כב, ט) 'דכל מה שמערה ונוגע בעכבר נאסר ונתערב בשאר שומן' (וכ"כ בש"ך ו).
ויש להעיר שיש כאן חידוש, כיון שאם אותו השומן היה מתבשל ממש עם העכבר היה מותר כיון שיש שישים כנגדו ועכשיו שעירו עליו נאסר כיון שכל חלקי השומן נגעו בעכבר, ונעשה העירוי חמור מן הבישול (וראה ישוב בהערה)162
אמנם דעת הפר"ח (ו) שטעם האיסור כאן הוא דווקא מצד שהשומן נעשה נבלה. וממילא לשו"ע מותר אם יש שישים 'דכיון דאין חתיכה נעשית נבילה אין צריך לשער אלא כנגד האיסור הבלוע בשומן שנאסר ע"י עירוי, ועל כרחך אין בו אלא כשיעור גוף העכבר, וכל שיש ששים נגד העכבר יש להתיר לסברא זו'. ונראה שהוא מסביר את תשובת הרא"ש שכתב 'הכל אסור' דווקא באין שישים.163
לגבי הכלים שנשתמשו בשומן
הכלי שבו נמצא השומן והעכבר דינו כדין השומן ונאסר יחד איתו. אמנם הכלים שנשתמשו בהם אחר כך בשומן (ערוה"ש יג).
- במנחת יעקב (נב, יט. הובא בפת"ש) כתב שהם מותרים כיון שיש כאן ספק שלא היה העכבר כשעירו עליו. וכ"כ ערוה"ש (שם) 'ופשוט הוא דכלים שאכלו ובשלו השומן בהם מותרין בכל ענין כיון דכל זה הוא חומרא'.
- אמנם בחוט שני (הובא בפת"ש ד) כתב לאסור כלים שנשמשו בשונן ולהתיר רק אם ספק השתמשו.
כשלא עירו על העכבר
הוסיף הרמ"א 'ואם לא עירו עליו (רותח), או שעירו עליו וידוע שלא היה שם העכבר כשעירו עליו, והשומן בא לפנינו כשהוא קשה (ובקשה שאלא מתננונע מצד לצד לא שייך כבישה. משב"ז ג) וכן נמצא העכבר עליו, סגי ליה בנטילת מקום164 ולא מחזקינן איסור שמא היה השומן רך כשנפל שם דכבוש הוי כמבושל, דמותר מכח ספק ספיקא, ספק נפל שם כשהיה קשה, ואם תמצא לומר כשהיה רך, שמא נתקשה קודם שיעור כבישה'.
והטעם שצריך נטילה ולא די בקליפה כדין עירוי
- כתב הפר"ח (ח) שכיון שראינו שנמרטו שערותיו משמע שהיה שם זמן רב וצריך נטילה אבל שישים לא צריך כי לא היה כבוש וסיים צ"ע.
- במנחת יעקב (כב, יח) כתב 'חומרא יתירה אפשר משום דמאוס. או משום דדרך שומן אווזא שלא להיות קשה כל כך' וסיים אבל להצריך ס' הוא חומרא בלא טעם.
ואם בא לפנינו רך או שיודעים שנפל לתוכו רך אסור כשאין ששים ולא כאו"ה שהקל בזה (ש"ך ז.ט"ז ג.). כיון שיש להחמיר בספק כבוש (דרכ"מ).
צירוף ספק של גמ' לספק ספיקא
והעיר הש"ך (ד) שהטעם שלא מקלים בספק עירו על העכבר מספיק ספיקא בצירוף דעת הרשב"א שפוגם, כיון שספק שעלה בש"ס אינו מצטרף לספק או שהוא ספק בחסרון ידיעה. וסיים צ"ע. וכ"כ הפר"ח (ה).
אמנם לדעת הפמ"ג (שפ"ד ד) 'ספק איבעיא' כן מצטרף לספק ספיקא. הן לענין ספק ספיקא והן לענין ספק דרבנן לקולא, וכאן משום דהוה כעין חסרון ידיעה.
האם מותר להדליק נרות בית כנסת בשומן מאוס. האם המאיסות נקבעת על ידי המדליק או העולם. ומה הדין כשיש שישים בהיתר ועדיין מאוס.
הוסיף הרמ"א 'ובמקום שהשומן מאוס לאכול, אסור להדליקו ג"כ בבית הכנסת, משום הקריבהו נא לפחתך.
וכשיש שישים והוא עדיין מאוס:
- כתב הט"ז (ד) שכשיש שישים הוא מותר בהדלקה ושכן כתב בדרכ"מ ובב"י בשם רי"ו. ומשמע אפילו אם הוא עדיין מאוס עליו.
- והש"ך (ח) בשם או"ה ואפי רברבי כתבשלא יועיל שישים אם עדיין מאוס עליו ואפילו אם על אחרים כבר אינו מאוס.
אמנם כתב הפרי מגדים (משב"ז ד) שאפשר שיודה הט"ז לש"ך שכל שמאוס עליו אסור ובא להוסיף שגם אם לא מאוס אסור בהדלקה כל שאין ששים.
וכשמאוס על אחרים ולא עליו:
- כתב הפמ"ג (שם) שמותר בהדלקה.
- וערוה"ש (יד) שאם הוא אסור לאחרים מותר לו.
ונמצא לסיכום שמותר להדליק רק אם יש שישים ואינו מאוס.
נרות של שאר מצוות: והוסיף ה"ה לכל נר מצוה אסור אם הוא מאוס יע"ש, היינו נר חנוכה ויאצ"ט. ויראה נר של שבת ג"כ יש למנוע165:
- ↩
אמנם הביא את דעת הרשב"א בסיום
- ↩
וראה באו"ה (כט, ב) שכתב 'קליפה שהצריכו חכמים אינו אלא חומרא בעלמא' כלומר מלכתחילה אין כאן מציאות אמיתית של נתינת טעם אלא שחז"ל גזרו בקליפה. וממילא ניתן ליישב שכיון שכל מציאות איסור קליפה בעירוי קיימת גם בלי נתינת טעם, לכן המצאות של שישים כנגדו אינו מבטל את התקנה.
- ↩
וכעין זה עשה הת"ח עצמו ברא"ש בדין שומן רך שהעמיד את דברי הרא"ש שם 'הכל אסור דווקא בליכא שישים'.
- ↩
שכיון שראינו שנמרטו שערותיו משמע שהיה שם זמן רב וצריך נטילה אבל שישים לא צריך כי לא היה כבוש וצ"ע. פר"ח ח. במנחת יעקב (כב, יח) כתב 'חומרא יתירה אפשר משום דמאוס. או משום דדרך שומן אווזא שלא להיות קשה כל כך' וסיים אבל להצריך ס' הוא חומרא בלא טעם.
- ↩
נראה שצד הספק שכיון שנעשה להנאת האדם היה מקום להתיר ובכל זאת אסור כיון שהוא מכבוד שבת והוא מצווה.