התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף א: חתיכה שנאסרה נשארת באיסורה
הרב ירון אליה
סעיף א: חתיכה שנאסרה נשארת באיסורה
האם חתיכה שנאסרה מבליעת איסור חוזרת להיתרה כשיש שישים כנגדה בקדרה. והאם יועיל בזה טעימה. ומה הדין בדבר הנבלל.
- הרשב"א(תוה"א ד, א. ח, א) הסביר שדבר בלוע מאיסור אינו חוזר להיתרו כשיש שיעור כנגדו 'לפי שהיא כבר נאסרה והאיסור הנבלע בתוכה אינו יוצא ומתערב עם הרוטב והחתיכות שבקדירה 251' ולמד זאת מדין כחל שבו נאמר 'וכחל עצמו אסור' ומוכח שבכל אופן נשאר באיסורו.
- והטור סובר שחוזר להיתרו וכתב על הרשב"א 'ואיני מבין דבריו דכיון שהכל מצטרף לבטלו ע"כ הטעם מתבלבל בכולו וכיון שמתבלבל בכולו אם כן נתבטל'ומקור דברי הטור הוא דברי ר' אפרים על חולין (בית יוסף). וכ"כ הרא"ה במשמרת הבית על הרשב"א שם.
והוסיף הרשב"א בתשובה (מיוחסות קנא) שבכל אופן החתיכה שנאסרה מצטרפת לבטל האיסור כדין כחל שנאמר בו (חולין צז, ב) 'כחל מן המנין'.
טעימה - כתב הבית יוסף שגם לשיטת הרשב"א לא יועיל טעימת קפילה לראות אם יצא האיסור 'דכיון שכבר נאסרה אף על פי שנפלט קצת מאיסור שבה לעולם אסורה עד שיפלט כולו לגמרי'.
השו"ע פסק כרשב"א שהחתיכה נשארת באיסורה אך מצטרפת להתיר 'חתיכה שבלעה איסור, ואין בה ס' לבטלו, שנפלה לקדרה, אינה אוסרת אלא לפי חשבון איסור שבה, שאם יש במה שבקדרה מצורף עם החתיכה עצמה ששים כנגד איסור הבלוע בה (כיון שאין התתיכה עצמה נעשית נבלה בשאר איסורין), מותר מה שבקדרה, אבל החתיכה עצמה אסורה, לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי252'
והעיר הרמ"א בדעת השו"ע 'וכן עיקר, ודלא כמו שכתב לעיל סימן צ"ב דאף אותה חתיכה מותרת' (וראה שאלה הבאה להסבר הסתירה בשו"ע).
ולשיטת הרמ"א כיון שחתיכה עצמה נעשית נבילה צריך לשער כנגד כולה: 'ולפי מה שנוהגין לומר בכל האיסורים חתיכה נעשית נבלה, אין חלוק בין דבר לח לדבר יבש (וגם בלח יש חנ"נ בשאר איסורין מעיקר הדין. ש"ך ג) אלא לענין זה (של היכולת לחזור להיתרו. כלומר) דאם הנאסר כבר הוא דבר יבש ויש ס' כנגדו, החתיכה הנאסרת תחלה נשארת באיסורה וצריך להסירה משם אם מכירה, ואם אינו מכירה בטילה אם אינה חתיכה הראויה להתכבד (משאם כן בלח כמובא להלן).
וכתב הש"ך (ד) שגם לרמ"א שנעשה החתיכה נבילה אין לה דין חהר"ל כיון שהיא איסור בלוע ולא איסור עצמי ולא כבשר בחלב253.
אפשר לסוחטו בדבר הנבלל
והמשיך השו"ע 'מה שאין כן בדבר הנבלל ונימוח, שאם נפל דם וכיוצא בו לתוך רוטב של היתר ואסרו מחמת מיעוטו, ואח"כ נתרבה הרוטב של היתר עד שיש בין כולו ס' לבטל הדם כולו, מותר, שהכל נבלל ונתערב'
וכן הסכים הרמ"א 'ואם הוא דבר לח, הכל מותר מאחר דאיכא ס' נגד מה שנאסרה תחילה. ועיין לעיל סימן צ"ב וצ"ט'.
והיתר הרמ"א בנבלל הוא בהפסד מרובה כמובא בסימן צב. אחרת צריך גם בלח שישים נגד כל מה שנאסר בתחילה כיון שנעשה נבלה (ש"ך ד).
מהי סברת הטור וסיעתו לומר שאפשר לסוחטו מותר כל שלא נעשה נבילה
בדעת הטור נאמרו מספר הסברים:
- בדרכ"מ(א) הסביר שכפי שבחתיכת בשר שנפל עליה טיפת חלב, אם ניער וכיסה מיד מועיל להכשיר גם אותה חתיכה כך בכל מקום (וראה הערה לישוב הרשב"א)254.
- והט"ז הסביר שהטור הבין בסוגיית כחל שסיבת איסורו הוא מצד שמדובר בבשר בחלב ששם ודאי אפשר לסוחטו אסור. אמנם מצד עצם האפשרות להוציא את הבלוע אדרבא שם מוכח בדברי התוספות (צז, ב 'וכחל מן') שהבלוע יוצא שכתב בפירוש 'אף לאחר שנגמר בישולו שכבר יצא כולו תו לא לישתרי דאפשר לסוחטו אסור' והבין הטור שהאיסור שם הוא מחומרת בשר בחלב ולכן כאן באיסורין הקל.
- אמנם דעת הרשב"א שלא כתוספות אלא שאין אפשרות מציאותית לסחוט את כולה ולכן אין לחלק בין בשר בחלב לשאר איסורין255.
מתי יודה הרמ"א בשאר איסורים שהחתיכה חוזרת להיתרה גם ביבש
כתב הפת"ש(א) בשם נוב"י (יו"ד כ) ' דאף דקי"ל אפשר לסוחטו אסור מכל מקום אם בלע איסור שהוא מינו וקיבל איסור זה ע"י מליחה יש מקום לומר אפשר לסוחטו מותר ואף אותה חתיכה מותרת אף לדידן דקיי"ל חתיכה נעשה נבלה בשאר איסורים ע"ש'.
ונמצא שיש להתיר בצירוף שלשה תנאים:
- בשאר איסורים
- בלע ממליחה ונאסר כדי קליפה (כן כתב הנוב"י במקור)
- האיסור ממין ההיתר
לדוגמא בשר כשירה כחושה שנמלח עם בשר נבילה ולאחר מכן בושל בשר הכשירה באופן שיש בו שישים כנגד קליפתו, יהיה מותר לאכילה גם הבשר עצמו שנאסר.
ויש להעיר בדין זה:
- במקור הדין בנוב"י הובאו הדברים בצירוף ספק נוסף שמא לא נאסר כלל.
- ועוד שדובר שם שיש שישים בתרנגולת עצמה כנגד קליפתה ולא דיבר על שישים בסיוע חתיכות אחרות. ובתוך חתיכה עצמה יותר מסתבר שמתפשט בשווה משאם כן כשצריך לצאת מהחתיכה.
היתר שבלע איסור דרבנן ושוב בושל בקדרה באופן שהיה בה שישים לבטל האיסור. האם חזר להיתרו לשיטת השו"ע?
השו"ע בסימן צב (סעיף ד) כתב 'לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חֵלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חֵלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת'.
ואילו כאן כתב 'החתיכה עצמה אסורה, לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי'
בישוב הסתירה כתבו האחרונים:
- ש"ך(צב, יא) כוונת השו"ע שנשארת באיסורה אלא שבטלה חד בתרי כיון שהיא איסור בלוע ואין לה דין חתיכה הראויה להתכבד.
- ט"ז(צב, י) כתב שהלכה לאסור ושם נמשך אחרי דברי הטור.
- ערוה"ש(ז) כתב שדעת השו"ע שאם היה אפשר לסוחטו היה חוזר להיתרו וזה מה שכתב בסימן צב. אלא שמעשית אינו נסחט ולכן אינו חוזר להיתרו. ואלו דבריו כאן.
- פליתי (ח) כתב שיש לחלק בין איסור תורה לאיסור דרבנן. ושם מדובר במין במינו שבטל ברוב בדין תורה וממילא נשאר איסור דרבנן לבטל בשישים ולענין זה אומרים שחוזר להיתרו.
נמצא שלשיטתו של הפליתי באיסורים מדרבנן סוברים אפשר לסוחטו מותר וחוזר להיתרו. וכן כתב הפרי תאר (א) שהשו"ע פסק כרשב"א בדאוריתא וכטור בדרבנן. וכן סמך על זה למעשה בשו"ת יביע אומר (א, יו"ד ח).
- ↩
לרשב"א כשיטתו שטעם אפשר לסוחטו אסור הוא כיון שהאיסור אינו יוצא ולא כשיטת הר"ן שההיתר הפך לאיסור ומשמע שאפילו יצא לא יועיל. ונפק"מ גם לדברי הרשב"א בהמשך שהחתיכה מצטרפת להיתר.
- ↩
כפירוש הרשב"א ליסוד של 'אפשר לסוחטו אסור'.
- ↩
ובספר אורח מישור (אות א) כתב שיש דין חהר"ל להיתר שנעשה נבלה לאיסור והביא דבריו בשפ"ד (ד) ודחאם שאין לדינו מקור ודברי הש"ך פשוטים מדוכתי טובא.
- ↩
ולרשב"א נראה להסביר שם שכיון שנעשה בשלב אחד וסופו להתפשט אינו אוסר. וכמו שכתב התוספות (חולין ק. 'כשקדם') ' ולא אמרינן שתעשה נבלה אותה חתיכה שנפלה עליה חֵלב מאחר שסופו להתפשט בכל החתיכות' ומכאן כתב גם לגבי טיפת חָלב על חתיכת בשר. וכמו שפירט בשו"ת צמח צדק (לובאוויטש) יורה דעה סימן רפא: 'כי כשהגיעה החָלב לחתיכה אף שאין בה ס' והי' ראוי להאסר מיד. מכל מקום כיון שסוף טפה זו להתפשט בכל החתיכות ומעתה התחיל מעשה ההתפשטות כי קדירה זו רותחת היא ובודאי תתפשט. רואין אנו כל הקדרה כאלו הוא דבר אחד ממש. והטפה הגיעה לראשיתה ותגיע לאחריתה ואין לאסור ראשיתה מצד שאין שם ס'. כיון שעם האחרונה יהי' ס'.'
- ↩
וכן גם כתבו התוספות במקום אחר (קיב, א 'תרי גללי')