התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף א: איסור שנתבשל בקדרה ונשפכו מימיה
הרב ירון אליה
סעיף א: איסור שנתבשל בקדרה ונשפכו מימיה
מה דין איסור שנתבשל בקדירה באופן שהיה שישים לבטלו ועירו תוכן הקדרה לכלי אחר. והאם יש לחלק בין ביצים לאיסור אחר ומדוע.
- שמא נתמעטו המים בשפיכה זו באופן שלא היה שישים כנגד האיסור והוא אסר את המיעוט שנותר עמו.
- אפילו הוציא את האיסור, שמא יאסרו אותם שנאסרו בתחילה את החתיכות האחרות שנוגעות בהן עתה בסיום הורקת הקדרה259
- יש רוב באלו שחוץ למים כנגד אלו שבמים ובטלים חד בתרי עם סיום ההורקה.
- לאחר סיום ההורקה אין הנאסרות הראשונות יכולות שוב לאסור כיון שאין הבלוע יוצא בלא רוטב.
- דלא גרע מאילו נסתפק לן אם נשפך הרוטב... כל שיש שם לבטלו במינו ברוב לא הוי אלא ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא261
- כל הנכנס בספק ועתיד להתערב ביחד מצטרף לבטל האיסור כל שכן בכהאי גוונא262
- הא קיימא לן דאם נתוסף ההיתר קודם שנודע התערובות מהני לבטל האיסור ואם כן אף אם היינו חוששין שנשאר באחרונה ונאסר חזר להיתרו263.
מקרה המחלוקת
- הש"ך (א) והב""ח (א) הסבירו את המחלוקת במציאות שהמים לבדן עורו תחילה מחמחבת לקערה. והחשש הוא שבהטיית מחבת הבישול נותרו מעט מים עם הדג הטמא ונאסרו, ונחלקו לגבי שאר הדגים שנותרו במחבת אם נאסרים גם. אבל במציאות שמערה דגים ורוטב יחד מודה ספר התרומה שהכל נאסר.
- הבית יוסף והתורת חטאת הסבירו את המחלוקת באופן שמערה ברצף דגים ורוטב יחד מהמחבת לקערה. ונחלקו אם אוסרים בהמשך העירוי את הדגים בקערה ובלשון הב"י ' שמא נשאר הדג הטמא באלפס עם מעט דגים ומעט מים עד שאין במים ובדגים ההם ששים כנגדו'. וכ"כ הט"ז (ב) שהגיה בשו"ע 'וחוזר ואוסר כל מה שבקערה'. אמנם הביא בשם האו"ה את דעת הש"ך כאפשרות נוספת לאסור.
אם הדגים והרוטב עורו יחד
- כתב הגשע"ד (נא) שכיון שמיעוט הרוטב שבקדרה הראשונה נאסר לכן בעירויו אוסר את שאר הדגים. וכן דעת הש"ך (א) והוסיף שנראה לשיטה זו שאוסר כולו אמנם תמה שצריך לאסור רק כדי קליפה בלבד. ולכן משנאסר צריךלשפוך את יתרת הרוטב קודם שממשיך לערות את הדגים.
- ודעת הרמ"א(תורת חטאת נא, א) שבצירוף סברת ר"ש שהאיסור נמצא עם הרוב אין לחשוש גם במקרה זה.וכן הבנת הש"ך בבית יוסף אלא שמצריך כדי קליפה267 'משום דבעודם רותחים ולחים נוגעים האסורים אל המותרים'.
בעומק ההאסרות
מה דין הכלי שבתוכו נתבשל האיסור ויש חשש שנאסר בשפיכה. ומה דין כף שהוציאה בעזרתה את הביצים.
בדין הכלים
הוציא ביצים בכף
- ↩
והובא בשמו המלא 'רבינו יצחק בר רבי אשר הלוי'.
- ↩
לכאורה סובר שהם איסור עצמי שאוסר גם ללא רוטב וכן הבין בו התרומה ודחאו אמנם אפשר שכוונתו שנותרו מעט מים ולכן יוצא הבלוע לאסור.
- ↩
בתורת חטאת (נא, א) הביא דברי ר"ש להתיר אפילו הביצים. ובמנח"י (ו) כתב ששורש המחלוקת הוא שלדעת התרומה תערובת יבשה בטילה חד בתרי דווקא כלומר אם נאסרו שלשה צריך שישה לבטלם. כרמב"ם ולר"ש ברוב כלומר די בארבעה. וראה שו"ע קט סעיף א ובכרתי שם אות ד.
- ↩
והט"ז כתב שיש לחלק ששם ודאי יש רוב כנגדו וספק אם יש שישים ובטל. וכאן יש ספק אם הוא נמצא שם וזהו ספק איסור תורה ולכן מניחים שהוא שם ועכשיו שאין שישים נותר איסור דרבנן.
- ↩
ראה להלן סימן קיא סעיף ז בשו"ע ששתי קדרות שנפל איסור לאחת מהם מצטרפות לבטלה כששיכות לאדם אחד כיון שעתיד להתערב. והרמ"א התיר שם רק במקום הפסד.
- ↩
והש"ך דחה ששם נתווסף היתר לח ושייך לומר שחוזר להיתרו משא"כ כאן הדגים לא יכולים להצטרף להתיר כיון שלא מתפשט מהם הטעם בלא רוטב.
- ↩
כמובא בשו"ע סימן פג סעיף ה. והוסיף שהאוסרים סברו שנתערב בו שמנונית ולכן איסורו מהתורה. או שרק במליחה הוא דרבנן ולא בכבישה ובישול. והמנחת יעקב (כ
ד) כתב שמה שכתוב בשע"ד שבכבישה הוא מהתורה כוונתו כבישה בלחץ במכבש כפי שכתב שם בפירוש שמוציא את כל טעמו משא"כ בבישול שהוא דרבנן לכו"ע.
- ↩
כמובא בשו"ע בסימן פו סעיף ח. והמחמירם סוברים שהוא מהתורה.
- ↩
נראה שהש"ך למד את מציאות המחלוקת מלשון ספר התרומה עצמו ושם כתב 'שעירה המים'. ואילו הב"י והת"ח למדו אותה מלשון הסמ"ג ושם דיבר שהיו שישים דגים וכשעצר מלערות נותרו 'עשרים דגים או שלשים' ומכאן ההבדל בין הפירושים.
- ↩
נראה שכוונתו נטילה כדין צלי.
- ↩
היה אפשר להבין ברש"ל שמתיר בכל אופן מטעם ספק ספיקא. ומלשון הט"ז שכתב להחמיר אפילו שרק 'יש לחוש' שאין שישים. משמע שלא הבין כך.
- ↩
ראה בדברינו לסימן צ"ב שאלה 23 השיטות בדין זה. ודעת הש"ך שם שעירוי שנפסק מבליע את עצמו. וכמחלוקתם שם חולקים גם כאן.