ראה בשאלה הקודמת שאיסור תורה שיש כנגדו שיעור ביטול מהתורה ורק הספק אם בנפילה הוא בשיעור דרבנן, תולין להקל.

וראה בסימן צח שלהלכה צריך למינו רוב כנגד האיסור לבטלו מדין תורה ומדרבן בלח צריך שישים. ולאינו מינו צריך שישים מדין תורה.

ולכן כתב השו"ע 'היה ההיתר רבה על האיסור כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה, תולין להקל. כיצד, שתי קדרות אחת של בשר שחוטה ואחת של נבלה, ונפלה חתיכת נבלה לתוך אחת מהן, אם ההיתר שבקדרת ההיתר רבה קצת על חתיכת הנבלה, תולין להקל, לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב, אלא שחכמים הצריכו ששים.

היו שתי הקדירות ממין אחד, והאיסור ממין אחר הכוונה שהאיסור אינו ממין קדירת ההיתר. ש"ך ט, אין תולין להקל עד שירבה ההיתר ששים על האיסור'. והצורך בתליה לאחר שישים הוא בחתיכה חשובה שאינה בטלה. ט"ז ה.

וגם לדעת הש"ך שסובר שדין ב הוא הקל ביותר ומקלים בו בדרבנן ברוב איסור, עדיין לא נתיר בו בספק שיעור של תורה כלל (ש"ך י' ע"פ שפ"ד).

ראה לעיל סימן צח סעיף ב' (שאלה 10) בתערובת מין במינו ושאינו מינו ונשפך שלדעת השו"ע תולין להקל כשיש רוב לביטול כיון שאומרים 'רואין את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו'. וכתב הט"ז (כאן ג) שהוא הדין כאן כשיש ספק מה נפל או לאיזו קדרה נפל.

וראה שם בדעת הש"ך ושאר אחרונים.