התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ז: צירוף הקדרות לביטול האיסור
הרב ירון אליה
סעיף ז: צירוף הקדרות לביטול האיסור
שתי קדרות של אדם שבצירופם יחד יש שיעור לבטל האיסור, האם מצטרפות להתיר הכל.
בתוספתא (ו, יב) מובא 'שתי קופות בשתי מגורות שתי מגורות בשתי עליות שתי מגורות בעליה אחת הרי אילו יעלו'.424
ובירושלמי תרומות (דף ח) הסבירו שטעם החילוק בין קופות שמצטרפות אפילו בשתי עליות ומגורות שמצטרפות רק בעליה אחת הוא שקופות כיון שהן מטלטלות יכולות לבוא לידי צירוף גם כשהם בשתי עליות.
ומכאן למד הרשב"א יסוד שכל שיכול להצטרף דינו כמעורב לענין צירוף לביטול (ואפילו לא נתערב בפועל) ולכן באדם אחד שמצוי שמתערב מצטרפות לבטל. 'ואפילו היו שתי קדירות בשתי עליות ואינו ידוע לאי זו נפל שתיהן מצטרפות ומעלות... ואם אין באחת מהן כדי לבטל את האיסור אבל יש בין שתיהן לבטלו אם שתיהן של אדם אחד הן רואין את שתיהן כאלו הן כאחת ומצטרפין ומעלין'.
וסברת הרשב"א היא 'מה שנכנס בספק מחמת האיסור דכלפי שהאיסור מכניסו בספק מתעורר הוא לבטלו'.
אמנם הרא"ה (בדק הבית ד, ב כג, ב) כתב שלא ניתן ללמוד מתרומה לאיסורים כיון שתרומה שיעור ביטולה במאה ממילא לא שייך בה נתינת טעם ולכן ניתן לתלות בצירוף. משא"כ באיסורים שיכולים לתת טעם. ולכן אפילו במינו שלא נותן טעם יש להחמיר.425
ובדרכ"מ הביא מאו"ה בשם מהר"ש שהמנהג להחמיר בצירוף אפילו באדם אחד. והוסיף שאפילו למקלים הוא דווקא כשמערבים את הקדרות בפועל.
השו"ע פסק כרשב"א 'היו כאן שתי קדרות של היתר, ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו נפל, ואין באחת כדי לבטל האיסור, ויש בשתיהן כדי לבטלו, שתיהן מצטרפות לבטלו. ולא עוד אלא אפילו אחת בבית ואחת בעליה, מצטרפות. והוא הדין אפילו למאה..
הרמ"א חשש למהר"ש 'הגה: ויש מחמירים דאפילו באדם א' אין להקל. ולצורך הפסד מרובה. (ש"ך כ) יש להתיר באדם א'. ומיהו אין לאכלו אלא לאחר שיערבנו יחד, דאז כבר נתבטל האיסור'.
הש"ך (כ) כתב שיש לחשוש לרא"ה ולא להתיר צירוף קדרות אפילו באדם אחד אלא בהפסד מרובה. אם לא בערלה ותרומה שבטלים במאתיים ובמאה ולא שייך בשיעורם עניין נתינת טעם.
והט"ז (ט) הקשה על סברת הרשב"א שכל מה שנכנס בספק מצטרף, מדוע השו"ע בסימן קה (סעיף ט) כתב לענין חתיכות שנמלחו עם איסור ' ואם אין ידוע אם נגע בכולן, כולן אסורות' ולא צירף את כולם לבטל האיסור. אמנם בנקה"כ דחה דבריו שיש לחלק ששם מדובר במין בשאינו מינו ולכן גם לדעת השו"ע אין אומרים שכל מה שבתוך הספק מצטרף. משא"כ כאן שמדובר במין במינו שייך צירוף לבטל (ע"פ ש"ך קה, ל).
האם ניתן לצרף קדירות לבטל איסור כששיכות לשני בני אדם והאם יש בזה חילוק בין איסור דאוריתא לדרבנן.
כתב הר"ש(תרומות ד, יב) ללמוד מהחילוק בין קופות שמצטרפות גם בשתי מקומות כיון שסופן להתערב לבין מגורות שאין מצטרפות אלא במקום אחד כיון שאין סופן להתערב שהוא הדין בשני בני אדם כיון שאין סופן להתערב אין מצטרפות.
והרשב"א כתב שלו היה חילוק כזה בדין היתה צריכה המשנה של לחלק בין אדם אחד לשניים כמו שחילקה(תרומות ד,ח) בין שחורות ללבנות, גדולות וקטנות ועוד. והביא עוד ראיות לדבריו שקיים צירוף גם בשני בני אדם. אולם למעשה כתב 'ומכל מקום צריכין אנו לחוש לדברי הרב רבי שמשון ז"ל שרב גדול ומובהק הוא'.
ודעת הרמב"ן(ראה לעיל סעיף ה) שאם באים להשאל בזה אחר זה ניתן להקל בשני בני אדם אפילו בלי קשר לדין צירוף מדין ב' שבילין שבכל אחד ששואל תולין האיסור בחבירו.
השו"ע כתב כחומרת הרשב"א ודעת הר"ש 'בד"א, כששתיהן של אדם אחד, לפי שכל שהן של אדם אחד עתיד להתערב. אבל אם הם של שני בני אדם, אין מצטרפות'.
הב"ח (ה) כתב בדעת הרשב"א להתיר באיסור דרבנן ובאו לשאול בזה אחר זה 'ואפשר דדוקא באיסור דרבנן תלינן להקל בבאו לישאל זא"ז אבל באיסור דאורייתא אין תולין להקל וכדמוכח בהלכות חמץ וכיון דהרשב"א כתב דינים אלו בסתם אפילו באיסור דאורייתא לפיכך לא כתב להתיר אלא באדם אחד'.
והש"ך (יט) כתב שאי אפשר לומר זאת בדעת הרשב"א שכן כתב בפירוש בתורת הבית הארוך להחמיר גם בדרבנן. ובכל אופן חיזק דברי הרמב"ן להתיר בבאו להשאל בזה אחר זה מדין 'תליה' והסביר שמקורות הרשב"א להחמיר בזה דנו בדין 'צירוף'. וסיכם שאפשר שאפילו דעת הטור והמחבר להקל בבאו בזה אחר זה בתליה באיסורי דרבנן.
ובנקה"כ כתב בנו של הש"ך שיש לדעת הרשב"א חילוק בין שבילין לקדרות 'שהרשב"א סובר דשאני הכא (בקדרות) כיון שאם אתה בא להתיר לזה על כרחך מוכרח לומר האיסור נפל לקדרה אחרת, ואם כן מאי חזית דאסרית להאי, דילמא להאי, כיון דקמיירי משניהם. אבל בשני שבילין דאם באו בזה אחר זה אמרינן שאתה הלכת בזו הדרך ועדיין לא אמר כלום בזה השני'.
האם יש דין צירוף כשיש באחת מהן לבטל ונפל איסור תורה
ראה לעיל בדעת הב"ח שסעיפים ה-ז מקלים בהם גם באיסור תורה. ולפי דבריו שתי הקדרות מותרות. ולעיל הש"ך דחה דבריו.
וכאן כתב הש"ך(טז) שהרשב"א הביא בדבריו צד שהיתר צירוף הוא דווקא כשאף אחד מהם לא יכול לבטלו לבדו כיון שבמקרה זה אותו אחד שיש בו לבטלו לא נמצא בספק להצטרף לבטל. ונפק"מ שאם נפל איסור תורה שלא שייך בו לומר 'שאני אומר' לא נגיד גם שמועיל צירוף לבטלו. ונראה מדבריו שמודה לב"ח בדין צירוף שמועיל גם לאיסור תורה וחולק רק בדין 'שאני אומר' (כלומר סעיפים ה', ו').
והפמ"ג (שפ"ד טז) הקשה עליו מדבריו בסימן ק"ה (ל) וצ"ב (ח) שאין צירוף באינו מינו (שהוא דאוריתא), ותירץ שאפשר שמה שהקל כאן בדאוריתא הכוונה במינו. (ונראה שהוא בתוספת לדעת הרמ"א שהוא לאחר שמערבם בפועל וממילא בטל האיסור ברוב. ורק החשש הוא שוב דרבנן מה שביטל איסור בערובם).
והפר"ח(טו) כתב 'ומיהו בלאו הכי לא קיימא לן לצרף שתי קדרות אלא באיסור דרבנן'.
האם יש דין צירוף קדרות לסוברים שיש חנ"נ בשאר איסורים
הב"ח (סוף ה) כתב שדברי הרשב"א להקל בצירוף קדירות לא שייכות לשיטת הרמ"א שיש חנ"נ בשאר איסורים כיון שבזמן הנפילה נעשתה כל הקדרה איסור וממילא לא יועיל כבר מה שתצרף אותה עם הקדרה השניה שכבר אין שיעור לבטל אין כולה.
והש"ך (יז) כתב שלא מסתבר לומר שכל הפוסקים שהתירו צירוף למרות שמחמירים בחנ"נ בשאר איסורין דברו ביבש. והטעם שמתירים צירוף גם לשיטתם הוא שבהעדר ידיעה במקום הנפילה נחשבים הקדרות מצורפות מתחילה, ולכן לא נעשה נבילה כלל. 'כאן דלא ידענו להיכן נפל א"כ כל שנכנס הכל לספק והוא עתיד להתערב רואין אותו כאלו הוא כבר מעורב'.
באילו סוגי מאכלים לא נוהג דין צירוף קדרות אפילו בדרבנן
הש"ך (יח) הביא מקורות שכיון שלרשב"א דין צירוף מבוסס על כך שסוף הקדרות להתערב ממילא כל סוגי מאכלים שברור שלא עומדים להצטרף אין להקל בהם בצירוף. וכן כתב הט"ז (ח).
ולכן כתב הרש"ל (יש"ש ז, נו) ' וה"ה ענינים שאין עומדים להתערב, אף על פי שהכל מין אחד, אלא שזו נתבשל במתיקות, וזו בקיוהא בחומץ, או כה"ג, אין מצטרפין'
והסביר שם 'שהרי בתוספתא דתרומות (פ"ו הי"א) מחלק בין שתי קופות למגורות, לפי שהקופות עומדות להתערב, ולא המגורות, אלמא שתלוי הכל במה שעומד להתערב'.
וכן כתב העט"ז (ל) 'אם ידוע בבירור שאינם עתידים להתערב, כגון שהיה אחד תבשיל של חלב והאחד של בשר אין מצטרפין'.
עמוד הקודם