סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות

המשך סעיף ו: ביטול היתר בהיתר

הרב ירון אליה

הרב ירון אליה

המשך סעיף ו: ביטול היתר בהיתר

מה דין חלב שנתבטל במים ואח"כ נפל לקדירה של בשר באופן שאין בבשר לבטל את החלב. ומה הדין לכתחילה.

כתב באו"ה (כד, ח) 'אם נפל כבר לס' רביעיות של מים רביעית של חָלב (הג"ה) ונפל ליורה של בשר אפילו ס' נגד המדומע אין צריך (כלומר אין צריך שישים בבשר כנגד החלק של החלב בתערובת) דכבר נתבטל טעמא לגמרי והוי כשאר כל דבר שנתבטל שאין חוזר וניער. ובהיתר בהיתר שאין צריך ביטול כל כך אפי' אם לא נודע לו בנתיים אין ההיתר הראשון המדומע (החלב) מצטרף עם ההיתר השני (הבשר) שהוא בא לאסור דאינו מינו כ"כ79'
וכתב הרמ"א 'כזית חָלַב שנפל למים ונתבטל בס', ואח"כ נפל מן המים לקדירה של בשר, מותר, אף על פי שאין בבשר ס' נגד החלב, שהרי נתבטל במים. וכל כיוצא בזה.'
בדין לכתחילה
על דברי האו"ה כתב בתורת חטאת (פה, יא):'והביא הסמ"ג ראיה מדתנן (כלאים ט, א) צמר גמלים וצמר רחלים80 שטרפן זה בזה אם הרוב משל גמלים מותר להביא פשתן לשם עכ"ל. ואם כן אפילו לכתחלה נמי שרי (לתת אותו בבשר)'. והובאו דבריו בש"ך (כב).
ולמעשה נמצאו בדין הזה שלש שיטות:
  • בית מאיר (כאן) לכתחילה אין לתת את התערובת של המים בבשר כיון שהרמ"א חזר בו מדינו בתורת חטאת וכתב כאן 'נפל'.וכן מוכח גם מדברי הרי"ף (חולין לב, א) שאסר לאכול פת שאפאו עם הצלי בחלב81מצד דבר שיש לו מתירין וממילא גם כאן יכול להשתמש במים שלא בחלב.
  • פרי מגדים(שפתי דעת כב) מותר לתת לכתחילה את המים שנתבטל בהם החלב בתוך סיר בשר שאחרת אין חידוש בדברי האו"ה כיון שהחלב בטל כנגד המים ולכן ממילא לא אוסר את הבשר שבתערובת. אבל אין לתת את החלב בתוך מים על מנת לערבם אחר כך עם בשר.82
  • הרדב"ז(שו"ת ח"ג סי' תר"ו) התיר אפילו לתת חלב בתוך סוכר בשעת בישול בשיעור ביטול. על מנת לאכל אח"כ את הסוכר עם בשר מטעם שנתבטל החלב בשישים במים. ולא חוששים לביטול היתר לכתחילה כיון 'שבשעת ביטולו אינו אסור'. והסכימו עמו הפר"ח (פז, ז) והמחזיק ברכה (פז, ח).
בדעת השו"ע הוכיח רעק"א(על הש"ך כאן) שמתיר לתת את המים בבשר מכך שכתב בסימן צה (א) 'דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה, שאין שום שומן דבוק בה, מותר לאכלם בכותח'83
השינוי מכלאים: הגמ' בנידה (סא, ב) אומרת שבגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי. והתוספות שם שואלים מדוע לא יתבטל הסיב של הצמר ברוב בכלל הבגד של הפשתים ועונה 'וי"ל דלא שייך בטול ברוב אלא כשהאיסור מעורב בהיתר אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרין על ידי תערובות כך אסור המרובה כמו המועט'. וכן נפסק להלכה השו"ע (רצט, א) 'לאחר שנעשו חוטים אין לכלאים שיעור, אפילו חוט כל שהוא של צמר בבגד גדול של פשתן או של פשתן בצמר, אסור'. וכותב הש"ך שהחידוש כאן שאינו דומה ומותר. ונראה כוונתו שדווקא במציאות ששני מיני ההיתר 'נאסרין על ידי תערובות' כדברי התוספות כצמר ופשתים אומרים שלא בטל אפילו בשיעור גדול אבל כששני מיני ההיתר לא שייך בתערובתם איסור, כחלב במים ממילא יש ביטול של היתר בהיתר84.

  1. כוונתו שהגם כשנופל איסור לקדרה ובטל בה ושוב נופל איסור נוסף מוכרחים ידיעה בין הנפילות על מנת שתועיל לשיטתו שלא יהיה חוזר וניעור. כאן אפילו ידיעה לא צריך כיון שבאיסורים מדובר על אותו איסור שנפל וממילא יש לו כח לעורר אם לא היתה ידיעה אבל כאן אין צירןף של עוד חלב וממילא לא צריך ידיעה אחרי ביטול.

  2. מדובר בצמר גלמי שלא נטווה לחוט אבל בצמר שנטווה לחוט לעולם לא בטל כמובא להלן.

  3. ואמנם כן נפסק בשו"ע צז, ג אמנם נראה שבדעת השו"ע אין להכריח משם שיאסור כאן כיון ששם לא החמיר מצד שסבר את יסודו הכללי של הרי"ף בענין דבר שיש לו מתירין. רק הכריע בגדר 'ריחא' כראשונים שסברו שלא מתירים לכתחילה והם לא דברו בעניין ביטול כלל.

  4. וכ"כ בגליון מהרש"ע (כאן), בשו"ע הרב (אורח חיים קונטרס אחרון סימן תמב)

  5. ויש להוסיף שכאן קל יותר שכן בטל בשישים משא"כ שם. אמנם מצד שני שם נתערב רק טעם ובכלי וכאן כל ממשות החלב בתערובת.

  6. ומה שבשר וחלב בטלים בשישים זה בזה הוא כיון שדרך בישול אסרה תורה וכל שאין נתינת טעם זב"ז אינו אסור. (על פי ספר 'ויזרע יצחק' לרב זעפרני עמ' 118).

עמוד הקודםעמוד הבא