התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ו: חריף בקדרה שאינה בת יומה
הרב ירון אליה
סעיף ו: חריף בקדרה שאינה בת יומה
קדרת איסור שאינה בת יומה ונתבשל בה דבר חריף. מה דין התבשיל. השווה לדברי השו"ע בסימן צו
המשנה בעבודה זרה (לה, ב) כותבת שקורט של חלתית של גוי אסורה. ובהמשך (לט, א) מסבירה 'משום דמפסקי ליה בסכינא; אף על גב דאמר מר: נותן טעם לפגם מותר, אגב חורפיה דחילתיתא - מחליא ליה שמנוניתא, והוה ליה כנותן טעם לשבח ואסור'. כלומר שיש כח לחריפות החלתית להשביח את האיסור בסכין של גוי אע"פ שסתם כלי של גוי אינו בן יומו והיה פגום קודם החיתוך.
- בסה"ת (ס) כתב שיכול להיות שאין חילוק שדין כל דבר חריף כדין חלתית ולכן גם שומין ובצלים וכרשים יש לאסור אפילו בסכין שאינה בת יומה 'דאגב חורפיה דצנון או הירק דחריף מחליק ליה והויא ליה לשבח'.
- וכעין זה כתב בספר האגור (או"ה. א רנט) 'אם שמו פלפלין בקדרה של איסור שאינה בת יומא הכל אסור, דאגב חורפיה משויא ליה לשבח'.
- מהר"מ (הובא ברא"ש ע"ז ב, לח)סובר שזהו דין מיוחד לחלתית 'דהוא חריף ביותר ואין בעולם חריף כמותו' אבל לגבי שאר דברים סובר שהאיסור דווקא בסכין בת יומה. וסיים שליבו נוטה להקל אך למעשה היה מורה לאסור כסה"ת רק שאינו מוחה ביד הנוהגין היתר. וראיה להקל מהגמ' בחולין (נח, ב) שבהמה שאכלה חלתית טריפה שניקבו מעיה משאם כן אכלה פלפלין. וכן ברמב"ם(ט, כד) הבין הב"י שדווקא בסכין בו יומו אוסר בחריף כיון שלא ציין את החידוש של אינו בן יומו.
- וגם הרשב"א(א, תמט) הקל בזה לגבי מדוכה והסביר 'שכל שהוא לפגם אינו חוזר לשבח מחמת בישול שבישלו בו אחר זמן שבא לפגם. שאם כן (כלומר אם לא תגיד כן) אין לך טעם לפגם לעולם, שבאותו בשול יחזור לשבח'. וכן כתב (א תצ"ז) שלדברי הגמ' שלסובר שנטל"פ מותר גם 'וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבן' מותר. אינו מובן שיש לחשוש שישתמש בחריף ויאסור שהוא דבר מצוי. וכתבו הרשב"א (תמ"ט) והריטב"א (ע"ז לט, א) בפירוש אחד שגם לגבי חלתית דין השבח הוא על השמנונית שעל פני הסכין שנפגמה ולא על הבלוע.
ופסק כאן השו"ע להחמיר כאגור 'יש מי שאומר שאם שמו פלפלין בקדרה של איסור שאינה בת יומא, הכל אסור, דחורפיה משויא ליה לשבח'.
ופלפלים אלו צריכים שיהיו רוב התבשילים או שיהא טעמם נרגש הרבה בקדרה (ט"ז ט).
ובכל אופן אם שוב יבשל בקדרה דבר שאינו חריף לא נאמר שיפלוט עכשיו מושבח אלא ישאר דינו כאינו בן יומו ולא יאסור (ש"ך קכב, ב בשם או"ה ות"ח)
אמנם בסימן צו (סעיף א) השו"ע כתב לאסור בסתם רק בכלי בן יומו והוסיף 'ויש אומרים שהוא הדין גם לכלי שאינו בן יומו'.וכן בסעיף ג' בדין מדוכה הזכיר לאיסור רק במדוכה בת יומה.
וכתבו האחרונים ליישב את דברי השו"ע בשני דרכים (ע"פ רעק"א סימן צו סעיף ג):
- בליעת איסור חמור מבב"ח כיון שבבליעת היתר יש בנוסף למחלוקת של בן יומו גם מחלוקת נוספת שלרשב"א דין סכין הוא דווקא בשמנונית ובבלוע גם בחריף אומרים נ"ט בר נ"ט. משאם כן באיסור שמוסכם שאין בבלוע נ"ט בר נ"ט. וכן חילק במשב"ז (י).
- בישול חמור מסכין הצנון שי"א שרק בחלתית יש דין חריף שמבליע בצונן. משאם כן בבישול שמבליע לכו"ע.
ונפק"מ לבישול חריף בקדרת בשר שאינה בת יומה שלטעם השני יהיה אסור בחלב גם לדעת השו"ע. (וראה הערה154)
הרמ"א בסימן צה (ב) כתב כסה"ת 'אבל אם היה דבר חריף, כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר, אפילו אינו בן יומו, או שדכו תבלין במדוך של בשר, אם אכלו בחלב, אוסר אפילו בדיעבד עד דאיכא ס' נגד הבשר הבלוע בהם'.
וכה"ח (צו, ב) כתב 'כבר כתבנו...דכל היכא שסותם בשלחן ערוך לקולא ואחר כך מביא יש אומרים לחומרא שחושש להם לכתחלה ואין להקל כסתם אלא דוקא בהפסד מרובה ושעת הדחק יעו"ש ואם כן הוא הדין לכאן דאין להקל באינו בן יומו אלא דוקא בהפסד מרובה ושעת הדחק'. וכ"כ הבא"ח (שניה קרח יח).
- ↩
אמנם הב"י בבדק הבית כאן כתב בהדיא על דברי האגור 'וזהו כדעת בעל התרומה שכתב רבינו בסימן צ"ו ושם נתבאר שיש חולקין עליו' ולכאורה מוכח שסובר שהדין זהה בין איסור והיתר לבשר בחלב ובין בישול לסכין. אלא שגם כאן כתב לשון 'יש מי שאומר' כמו שכתב בסימן צו והוא כסוברים שלעולם חושש לשיטת היש אומרים כמובא בכף החיים (יג, ז). (וראה יד מלאכי כללי הפוסקים כללי הש"ע ורמ"א אות יז שכתב שהי"א דחויה)