סעיף ח: איסור שמכוסה בקרום
מה דין תבשיל שנתבשל עם חֵלב איסור באופן שהיה מכוסה בקרום כגון כוליא בחלבה
בגמ' חולין (צז, א) מובא מעשה 'עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בכנישתא דמעון, בגדי שצלאו בחלבו, ואתו ושיילוה לרבי יוחנן, ואמר: קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו!' ובהסבר המעשה מדוע לא אסר החלב את הבשר כלל עונה הגמ' בתירוץ שני 'רב הונא בר יהודה אמר: כוליא בחלבה הוה'
- והסבירו רש"י (שם) והרא"ש (חולין ז, כד)והרשב"א(תוה"א ד, ב 'משום דמפסיק קרמא' כלומר הקרום מפסיק בין החלב לבשר ולא מאפשר לו לאסור. והוסיף הרשב"א 'ולא עוד אלא אפילו היה על גבי הקרום חלב גמור הקרום חוצץ ומציל את הכוליא מלבלוע מן החלב שעליו'. ובכל אופן כתבו שאוסר כדי קליפה.
- אמנם ור' ירוחם כתב בשם י"מ (טו, יב. קכז, ב) כתב 'וי"מ שאם צלאה בחלב שעליה דודאי אסורה הכוליא שאין כח בקרום להפסיק אבל מיירי שצלאה בחלב שבתוכה. פי' והלובן שבתוכה שאין בו כח לפעפע בכל הכוליא אלא בכדי קליפה' כלומר שלשיטה זו אין הקרום מועיל לחלב עצמו אלא רק למעט 'לובן שבתוכו'.
- ובהגהות ר' פרץ (רד, ג) פסק לאסור כיון שאין הלכה כתירוץ זה. ועוד שמבחינת המציאות לא מפסיקה 'ודבר ידוע הוא כי החלב נבלע בכל הכוליא' והביא דבריו תרומת הדשן (פסקים צח) והוסיף שאפילו למתירים יש לבדוק הקרום היטב שלא נקרע. והביא דבריהם בדרכ"מ (ט).
השו"ע פסק כרא"ש והרשב"א 'כוליא שצלאו בחלבו אינו אוסר אלא כדי קליפה, שהקרום מפסיק'.
והרמ"א החמיר 'ויש אוסרים, וכן נוהגין ואין לשנות, ודינו כשאר חלב הנצלה עם בשר,
איסור דבוק
והוסיף הרמ"א ואם נתבשל כך הכוליא נעשית נבלה וצריך ששים נגד כולה, וה"ה בקרום שעל היותרת'.
והרמ"א לשיטתו בסימן ע"ב (סעיף ג) שהיתר הדבוק לאיסור נאסר תחילה ונעשה נבלה בעצמו וצריך מעתה לשער בתבשיל כנגד כולו. וכן כאן צריך שישים כנגד כל הכוליא ולא רק כנגד החלב.
והט"ז (יח) הביא דברי הרמ"א בסימן ס"ד (סעיף כ) בדין קרומי איסור שמלחם עם הבשר שהגם שמהדין צריך שישים, יש להקל בקליפה אפילו בהפסד קצת כיון שיש מתירים בזה וכל הקרומים אינם אלא כשומן כחוש
עמוד הקודםעמוד הבא