סימן קיא - דין כלים טריפות שנתערבו בכשרות

נקדים שיסוד היתר ספק ספקא לדעת הרמב"ם (ט, יב) הוא שספק דאוריתא הוא איסור דרבנן וספק דרבנן מותר. ולדעת הרשב"א (תוה"א ד, א יא, ב 'ומסתברא לי') ספק דאוריתא הוא ודאי איסור מהתורה. ובספק ספיקא הספק הראשון גורם לשויון בהסתברות והספק השני מכריע לקולא. וכן דעת הרבה הראשונים (רש"י, תוספות, ר"ן) ראה סיכום השיטות בפר"ח כללי ספק ספיקא א.

וכן דעת רובם המכריע של הפוסקים פר"ח, חוו"ד, פמ"ג, חכ"א. ראה כה"ח ספק ספיקא כא. וכן הלכה.

אמנם ראה בדרכ"ת שסה. שהביא שתמהו שבכל אופן גם אם רק אחד הספקות שקול הספק יוכרע לרוב במיעוט הספק השני. ובסדרי טהרה קפ"ג ב העמיד את הש"ך דווקא במציאות ששני הספקות אינם שקולים. ובפמ"ג (כאן) הצריך ששניהם יהיו שקולים.

ובמקום שהספקות הם מצד מחלוקת הפוסקים הכריע בכף החיים (דיני ספק ספיקא אות ב) להקל בספק ספיקא אפילו בדעות מיעוט ואפילו שדעתם דחויה.

ובגדר הענין כתב בתורת השלמים (מד) שהוא דווקא שחכם אחר יודע. ובמנח"י (יד, מח. וכן בתוה"ש כאן מה) דחה גם את דברי המשאת בנימין שהחמיר בחסרון חכמה רק בספק אחד והקל בספק ספיקא מצד שהספק הראשון מועיל לעשותו דרבנן.

ראה עוד בדין זה בשאלות לעיל סוף סעיף ט.

ועוד נראה שם שגדר הפסד שפוטר מבדיקה הוא בתוצאות הבדיקה ולא בעלות הבדיקה. שכתב לפטור רואה דם מחמת תשמיש מבדיקה מטעם 'ותפסיד שלא תנשא שוב כלל'.

ולכן בנשמט הגף פתר הרמ"א מבדיקה.