התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ו: פירש בתערובת דרבנן
הרב ירון אליה
סעיף ו: פירש בתערובת דרבנן
בקבוע דרבנן והפרישו במתכוין מה הדין אם נתפרשו כולם יחד. ומה דעת השו"ע בזה.
ראה לעיל סעיף ה' מחלוקת ר"י ור"ת בפירש מעצמו מתערובת דרבנן שדעת ר"י להחמיר כיון שחוששים שיקח בידו מהתערובת ודעת ר"ת להקל שכל החשש שיקח בעצמו הוא רק כאשר עשה מעשה להוציאם ממקום הקביעות כבגמרא 'נכבשינהו וניידי' אבל כשלא עשה דבר ופירש מעצמו מותר (רשב"א). או כיון שמחמיר רק בקדשים (רא"ש).
השו"ע פסק כר"ת 'בעלי חיים ושאר דברים החשובים כגון חה"ל, דבר שבנין ובריה. ש"ך כב. שנתערבו בהיתר, שאינם בטלים אפי' באלף, אפי' אם פירש אחד מן הרוב אחר שנודע התערובות, אסור. והוא שהפרישו במתכוין, אבל אם פירש ממילא, שרי.
הש"ך(לו) הביא בשם פוסקים רבים כדעת הרא"ש שיש להחמיר בפירש ממילא לאחר שנודע התערובת. וכן דעת הט"ז(ו)ודחה הש"ך את דעת הב"ח שסובר להתיר פירש ממילא דווקא בבעלי חיים ולא בשאר דברים החשובים.
פרשו מיעוטן שלא בפנינו - וכתב הש"ך (לד) שלא רק כשפירש אחד אלא אפילו פירשו רבים אם הם עדיין המיעוט מותרים. והוא מהרשב"א (תוה"ק ד, א. ח, ב) 'פרשו מקצתם למקום אחד ורוב למקום אחד המועטין מותרים והמרובין אסורין שאני אומר איסור לתוך הרוב נשאר'.
מה הדין בתערובות בהמות שהפריש במתכוין את כולם. מה דעת השו"ע בזה. ומה הדין אם שוב נתקבצו למקומם הראשון. האם דברי הרמ"א הם פתרון לכתחילה?
בדרכ"מ הראה סתירה בדעת הטור בין מה שאצלינו אסר כר"י בפירש מעצמו ואילו בסימן טז ובסימן נז התיר אפילו להפריש במתכוין כר"ת336 והביא בשם חמיו מוהר"ר שכנא שמה שאסר כאן הוא כשפירשו מקצתם והשאר עומדים במקום הקביעות, ומה שהתיר במקומות אחרים הוא כשפירשו וניידו כולן ממקומם ואחד פירש מהם שכיון שאינם במקום קביעותם מועיל דין פריש.
ומכאן כתב הרמ"א 'הגה: והא דאסור אם הפרישו במתכוין, היינו שלא פירש רק מעט ונשארו מקצת האיסורים במקומם, דאז חיישינן שמא יקח מן הקבוע גם כן. אבל אם נתפרשו כולן ביחד, ולא נשארו במקומן, ובשעת עקירתן פירשו קצתן, אותן שפירשו אז, מותרים, רק שנים האחרונים אסורים.
דעת השו"ע בהפריש כולם במתכוין
כתב הרשב"א (תוה"א ד, ב. ל, א) 'אבל בשפירש שלא בפנינו או שנתפזרו כולן ואפילו בפנינו כבר נתבטל הקביעות ומותר'337
הש"ך(לז) כתב שדברי הרמ"א מבוססים על דברי הרשב"א. ומשמע לשיטתו שגם השו"ע יסכים שבנתפזרו כולם אפילו אם עשה במתכוין יהיה מותר.
אמנם במנח"י(מג, ו) הביא מדברי הרשב"א (תוה"ק בהמשך לנתפזרו כולן) שכתב בפירוש 'במה דברים אמורים בשנתפזרו מעצמן אבל הנידן ונתפזרו אסורים גזירה שמא יקח הוא ממקום קבוצם'. ומוכח בהדיא שאוסר בנתפזרו אם מכוין לכך. ומכאן כתב המנח"י להלכה שאין להקל בנתפזרו כולם אלא כשפירש ממילא ולא במתכוין לפזרם. וכ"כ בשם הבאר שבע (פב, ג)
חזרו למקומם הראשון
הש"ך(לז) הבין בדעת הרמ"א שגם אם שוב נתקבצו מועיל פרישה 'דאע"פ שחזרו ובאו יחד במקום אחד כל שנתפזרו תחלה כולן ונעקרו מקביעות הראשון שוב לא חשיב קבוע דדין קבוע חידוש הוא'
אמנם הפר"ח(כח) דחה דבריו והביא ראיה מהתוספות ביומא (פד, ב 'הא דפרוש') שכתב 'דאי פרוש לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי חצר אחרת' כלומר כל שנמצאים יחד אפילו במקום אחר חזרו לקביעותם (והביאו השפ"ד ונראה שנוטה לדבריו).
הפרשת כולם לכתחילה
הפמ"ג (שפ"ד לז) העמיד דברי הש"ך שודאי סובר שאין לכבוש לכתחילה כדי שיתפרשו כולם338 וכל היתרו של הרמ"א הוא בדיעבד ובאדם שלא ידע שיש איסור להנידן והניד ונתפזרו כולן.
והט"ז (ז. ע"פ משבצות זהב) סובר שנתפזרו כולם מותר דווקא כשלא לפנינו. אבל פירש מקצתן אפילו שלא בפנינו אסור כרא"ש וכשיטת ר"י שאין דין פירש בתערובת339.
האם תרנגולת איסור שנתערבה באחרות אוסרת גם את הביצים שנמצאו ביניהם. מדוע?
כתב באיסור והיתר הארוך (כו, ד) שתרנגולת טריפה שנתערבה עם שני תרנגולי היתר בחצר. למרות שהתרנגולים עצמם אסורים, הביצים שנמצאים שם מותרים. והטעם 'והכא ליכא למגזר שמא יקח מן הקבוע מאחר שניכר האיסור במקומן כדאיתא לקמן בתשובת הסמוכה. ועוד דאינו לוקח מן התרנגולת אלא מן הבצים ואין לגזור מן הבצים על התרנגולת'. נראה כוונתו שגם מי שחושש לפירש מעצמו בתערובת שמא יקח מהקבוע, אין חשוש לזה אלא בתרנגולים עצמם ולא בביצים שפירשו מהם.
וכן פסק הרמ"א 'ואם נתערבה תרנגולת טריפה בכשרות, ונמצא ביצה ביניהם, הביצה מותרת אף על גב דהתרנגולים חשובים ולא מתבטלין, לגבי ביצה אזלינן בתר רובא'.
והגר"א (כ) הסביר שדינו כפירש ממילא (כלומר שהביצה פירשה מעצמה מתערובת התרנגולים שהיא תערובת האיסור) ומותר אפילו לשיטת סה"ת שסובר שביצה היא דבר חשוב. ונראה כוונתו שכיון שכאן ההיתר אינו מצד ביטול אלא מצד פרישה שייך גם בדבר חשוב.
- ↩
גם הב"י בסימן נז הקשה כך על הטור ותירץ שדבריו שם הם רק לדברי בה"ג שהביא קודם, אמנם לא הקשה מסימן טז וטעם החילוק הסביר הפמ"ג (משב"ז ז) שבדין אותו ואת בנו אין לחשוש שיזיד לקחת מהקבוע שכן ממילא יהיה מחר מותר לו בשחיטה.
- ↩
הבנת הרשב"א שדברי הגמרא 'נכבשינהו דניידי' נחשב שפירש לפנינו ובכל זאת מבינה הגמ' שיש להקל בזה כיון שכולם פרשו מותר ואפילו לפנינו. וזה לא כהסבר התוספות שם שמדובר שבעקבות הכבישה פירש שלא לפנינו (כיון שסובר כר"י). פמ"ג שפ"ד לז. (ומה שהצעה זו נדחתה מהלכה בהמשך הגמ' ראה להלן בהערה)
- ↩
שכן הגמ' בזבחים דוחה את ההצעה 'ונכבשינהו דניידי' מצד גזרה שמא יקח מן הקבוע. אמנם העמדה זו קשה שהרי הרמ"א בא לישב את דברי הטור בסימן טז ושם כתב בפירוש 'כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעותן' ופשוט שכוונתו לכתחילה. ואת הגמ' בזבחים אפשר ליישב כהבנת הרא"ש בדעת ר"ת שאיסור זה רק בקדשים.
- ↩
בחולין ז, כא שפסק בספק דרוסה כר"י שלא מועיל כבישה.