התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ב: בריה שנתבשלה עם היתר
הרב ירון אליה
סעיף ב: בריה שנתבשלה עם היתר
מה דין בריה שנתבשלה עם היתר בזמן שמכירה או אינו מכירה. ומה דין שומנו של הגיד. או גיד שנימוח.
בגמ' (חולין צו, ב) מתני'. ירך שנתבשל בה גיד הנשה, אם יש בה בנותן טעם - הרי זו אסורה... גיד הנשה שנתבשל עם הגידים, בזמן שמכירו - בנותן טעם, ואם לאו - כולן אסורין, והרוטב בנותן טעם;
ונמצא שבמציאות שהגיד ניכר וניתן לאתר אותו הוא מותר בהוצאתו.
והגם שבשדברי המשנה צריך שישים כנגד הגיד מחשש נתינת טעם, מסקנת הגמ' בהמשך (צט, ב) 'מתני' דלא כהאי תנא, דתניא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אין בגידין בנותן טעם... והלכתא אין בגידין בנותן טעם'
שומנו של הגיד
- התוספות(צז, א 'שאני חלב') כתבו בשם ר"מ שגזרת חז"ל לאסור את שומנו של הגיד מקבילה לאיסור תורה בגיד עצמו וכמו שהגיד האסור באכילה בעצמו אינו נותן טעם בתערובת כך שומנו של הגיד אינו אוסר את התערובת.
- אמנם דעת רוב הראשונים שכיון ששומנו של הגיד אסור גם הטעם שהוא נותן בתערובת אוסר וכן כתב רש"י (צט, ב. 'והלכתה') 'ודוקא בו אבל שמנו יש בו בנ"ט ואם לא נטל שמנו אוסר'. כן הביא הב"י בשם שאר ראשונים הרי"ף(לד.)הרא"ש(סי' לב), הר"ן(שם לד ריש ע"ב), הרמב"ם(מאכלות טו, יז) והרשב"א(תוה"א ד, א. יח, א).
וכן פסק השו"ע (סה, ט) 'גופו של גיד אינו אלא כעץ שאין בו טעם ואף על פי כן אסרתו תורה, לפיכך אינו אוסר תערובתו בפליטתו. והקנוקנות והשומן יש בהם טעם, לפיכך אוסרין תערובתן בפליטתן'.
וכן פסק השו"ע כאן:
דבר שהוא בריה שנתבשל עם ההיתר, אם אינו מכירו הכל אסור (כיון שאינו בטל), והרוטב בנותן טעם (ע"י סינון. ש"ך. והחתיכות מצטרפות לרוטב לבטל הגיד בשישים. שפ"ד ז. ש"ך קט ד).
ואם מכירו, זורקו, והאחרים והרוטב צריך שיהיה בהם ס' כנגדו,
חוץ מגיד הנשה שאין טעמו אוסר, דאין בגידים בנותן טעם (ולכן אם מכירו והוציאו די בזה ולא צריך שישים), אבל שמנו, אוסר, וצריך ששים כנגדו להתיר הרוטב.
לפיכך ירך שנתבשל עם גידו, אם מכירו זורקו, וכל השאר מותר, אם יש בו ס' כנגד שמנו.
ואם אינו מכירו, כל החתיכות אסורות (כיון שיש בתוכם בריה שלא בטלה). ואם יש בקדירה ס' כנגד השומן, מותר הרוטב (שאין בו את הבריה וכנגד השומן כבר היה שישים); ואם לאו (שאין שישים), אסור (שהשומן נתן טעם ברוטב).
גיד שנמוח בתוך היתר - מה שיעור ביטולו
גיד שנימוח אין לו דין בריה וממילא יכול להתבטל בתערובת. והגם שלא נותן טעם בתערובת כיון שהוא בעצמו איסור, צריך כנגדו לבטלו.
לגבי שיעור הביטול בנימוח:
- כתב הרשב"א (תוה"א ד, א. יח, א) שכיון שלעולם לא נותן טעם אפילו באינו מינו אפשר שיבטל ברוב. אמנם בקצר (יג, ב) סתם להחמיר שישים וכן הטור והשו"ע כאן סתמו להצריך שישים כנגדו. והט"ז (ה) כתב לסמוך על זה להקל בספק נשפך אפילו באינו מינו98 והסכים לכך הפמ"ג (משב"ז ה).
- אמנם בספר התערובות (א, י) כתב שהרשב"א החמיר לשיטתו שכל שנימוח האיסור צריך שישים כנגדו אפילו לא נותן טעם. אבל לשו"ע שלעולם די שלא נותן טעם אין להצריך שישים ומותר ברוב. וכתה עליו הפר"ח (יב) 'והם דברים נכונים להלכה ולמעשה בשעת הדחק'.
והשו"ע כתב להחמיר: 'ואם נמוח הגיד ואינו ניכר, צריך גם כן ס' כנגדו'.
ירך שנתבשלה עם הגיד האם צריך שישים בתבשיל כנגד כל הירך
בסימן עב (סעיף ג) כתב השו"ע לגבי עוף שנתבשל בקדרה עם הלב שלו להתיר בשישים כנגד הלב בלבד. אמנם הרמ"א כתב לגבי חתיכת עוף שהלב דבוק בה ואין בחתיכה שישים כנגד הלב 'י"א דהחתיכה נעשית נבילה ובעינן ס' בקדירה נגד כל העוף, וכן נוהגין'.כלומר כיון שהעוף דבוק בלב הפולט דם, הוא נאסר ראשונה וממילא נעשה נבילה וצריך בקדרה שישים כנגדו.99
- ולכן כתב הש"ך(ח) שהוא הדין כאן שהירך נעשית נבלה משומן הגיד וצריך שישים בקדרה כנגד כולה וכ"כ הט"ז (ד)
- אמנם במנחת יעקב(מא, ז) כתב שנראה שלא רצה הרמ"א להחמיר בדבוק בחנ"נ בשאר איסורים שהוא חומרא בעלמא, במציאות שעצם איסור השומן הוא מנהג ולא מעיקר הדין ויש מי שמתיר אותו.
- ↩
כלומר למרות שהשו"ע (צח, ב) פסק להחמיר באינו מינו כיון שנתינת טעם היא ספק תורה. כאן שלא נותן טעם ונשפך זהו ספק דרבנן ולקולא.
- ↩
וראה שם טעם נוסף בדבוק שהוא מחשש שישאר החתיכה הדבוקה עם האיסור מחוץ לרוטב ותאסר. אמנם טעם זה שייך רק באיסורי תורה כיון שהוא ספק ולכן לא שייך כאן שאיסור שומנן שך גיד מדרבנן. (משב"ז ד).