סעיף ט: מליח כרותח

מה משמעות הביטוי 'מליח כרותח' ומאיזה רמת מליחות נחשב כך

דין מליח כרותח

שיעור המליחות שיש לה דין 'מליח כרותח'

• והסביר רש"י('שאין נאכל')'שהמליחו הרבה עד שמקדיח טעמו מחמת מלחו קצת, ואינו ראוי לאוכלו אלא אם כן היה מדיחו, והאי אין נאכל - לאו לגמרי קאמר שאין שום אדם יכול לאוכלו, אלא כיון שנתקלקל טעמו - אינו נאכל מחמת מלחו קרי ליה, ואסור'.
• אמנם דעת הר"ר יעקב ישראל(תוספות 'הני מילי 'חולין קיב א) שדווקא מליחה מרובה לדרך שנעשה כעץ עד שלא שייך לאכלו בבית נקראת 'אינו נאכל מחמת מלחו' וכדין 'מעבד' בשבת. (וכתב שכן דעת רש"י וראה הערה)²²⁶
• ודעת ר"ת (תוספות שם²²⁷) שכל מליחה שעושים לקדירה נקרא שאינו נאכל מחמת מלחו והראיה ממקורות רבים בגמ' שמדובר על בליעה במליחה ולא ניתן להעמיד אותם במליחה לדרך. וכ"כ הרשב"א (תוה"א שער ד. ב, ב) והוסיף שבמעט מלח כמו לצלי אמנם מועיל להפליט כיון שעיקר טבעו של המלח למשוך דם להפליטו. אבל להבליע אינו יכול אלא כשהמלח רב ומבליע בחריפותו²²⁸.
• או"ה (י, ז) כתב תחילה שדווקא לענין מליחה בכלי שאינו מנוקב אוסר אפילו במליחה קלה כעין לצלי כיון שבתנאים אלו יש במעט מלח כח להפליט ולאסור. אמנם סיים לבסוף שהוא הדין בכל שאר המליחות כיון שאין אנו בקיאין להכיר ברמת המליחה שאוסרת.

מהו עומק ההאסרות במליחה בכחוש

• אך כתב הרא"ש(חולין ז, כד) שאוסר בקליפה (וקל מצליה שהצריך נטילה)והסביר שעם דחית הסברא לאסור במליח בכולו כמבושל נדחה גם האפשרות לדמות לצלי לגמרי ולכן די במליחה בכדי קליפה²³⁰. וכן דעת הרשב"א (תוה"א ד, א ב, א, תוה"ק ד, א. ג, א) והגםשמתחילה כתב שאוסר כדי נטילה למסקנה למד מדברי הר"ש בתרומות (י, ח) שאוסר כדי קליפה 'כצלי'.²³¹ והוסיף 'ואעפ"י שמיחל יוצא מן הבשר על ידי מליחה אינו כרוטב שבמבושל להוליך את האיסור ולהבליעו ביותר מכדי קליפה'.
• הרמב"ן (חולין קיב, ב) לגבי טמא מליח כתב שאוסר בכולו 'מתוך שהוא פולט לתוכו כל שעה ושעה טפות מלוחות שהן כחמות אוסרין אותו לגמרי, שלא אמרו קולף אלא כגון חתיכה רותחת לתוך חלב צונן שהוא מתגבר עליו ומצננו, אבל הכא כוליה חאים מרוב טפות מלוחות שהן חמות בעצמן'.
• הרא"ה (בדק הבית ד, א. כא, א) סובר שאוסר כדי נטילה 'בצלי ומליחה... כל היכא דאין בו דין מפעפע כגון חלב כחוש נוטל את מקומו... וראיה מההיא דפסחים (עה, ב) דנטף רוטבו על החרס (שנוטל את מקומו)'.
• והרמב"ם (מאכלות ז, כ) לגבי מלח את הבשר קודם שהסירו ממנו את הקרומות והחוטין כתב 'מסירו אחר שנמלח ומבשל' וכתב שם המכל מקום שנראה מדבריו שאינו נאסר כלל. אמנם לגבי 'דג טמא מליח שנבלל עמו דג תפל טהור' (מאכלות טו, לד) כתב 'נאסר' וכתב הכס"מ שמשמע שנאסר בכולו. ובחילוק בין הדברים כתב הכס"מ (והב"י כאן) שיש לחלק לרמב"ם ולהקל א. כשאין באיסור חיוב כרת (וכאן כתב כשהוא מדרבנן). ב. במליחה מועטת שעדיין נאכלת. ג. כשלא ידוע שנבלל שנמלחו בנפרד וחוששים שנגעו. ולפי ההעמדות האחרונות כשנמלח היתר עם איסור יאסר בכולו לרמב"ם כרמב"ן.

• כשלא שייך בו שמנונית כלל לשער בקליפה בלבד 'וכל זה באיסור ששייך בו שמנונית, כגון חלב או ציר וכי האי גוונא, אבל באיסור שאין בו שמנונית כלל, כגון חמץ בפסח, לכולי עלמא מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה. ועיין באו"ח הלכות חמץ כיצד נוהגין. וע"ל סימן ס"ד אם הקרומים או חוטים של חלב נמלחו עם בשר'. וכתב הש"ך(לח) בשם התורת חטאת שזהו דווקא באיסור דרבנן. (וביד יהודה לענין צליה כתב שאפילו באיסור תורה)
• בהפסד מרובה לשער בקליפה בלבד 'י"א דבהפסד מרובה יש להתיר במליחה ע"י קליפה, אף על גב שכבר נהגו לשער כל מליחה בס', אפילו באיסור כחוש; ויש לסמוך על זה באיסור כחוש, שאינו אלא מנהג לשער בס', אבל לא באיסור שמן שמדינא צריך ס''.
• באיסור דרבנן (ושייך בו שמנונית) בהפסד קצת (ש"ך כז ע"פ ת"ח לז)

בכמה אוסר איסור שמן שנמלח עם היתר. ומה דין שומן הגיד והקנוקנות

• ראבי"ה(תשובות אלף קיב) קליפה לפי אומד שכתב 'כל דבר שאין האיסור יכול להתפשט אלא אצלו²³² כגון טפילה וצלי ומליחה, לא שייך ס', דדמי ללא ניער וכסה (חולין קח, א), אלא קליפה בעי כפי אומד שיכול לפעפע במה שאצלו..וכתב המרדכי (חולין תרעד) בשם מורו ר' אפרים שהם נוהגים בזה כראבי"ה. וכ"כ שערי דורא ובפועל קולף בעומק לפי אומד הדעת כמה שפעפע והסביר שדברי הגמ' (צו, ב) בחלב שאוסר אפילו מראש האוזן מדובר 'כגון שהחלב היה מרובה והיה מפעפע ונוטף אף מן האוזן' ²³³.
• דעת הרשב"א (תוה"א ד, א. ב, ב) והר"ן (שם) ששמן אוסר במליחה בשישים ולמד הרשב"א ( תוה"א ד, א ה, א) מדברי רבינא שרצה לאסור את כולו בירך שנמלחה בגיד הנשה (חולין צז, ב) אפילו בכחוש וזה מכח המוחל שיוצא ודומה לבישול. לכן הגם שאין הלכה כמותו בכחוש בודאי בשמן אוסר בכולו. והר"ן למד מדברי הגמרא (צח, א) 'ההוא כזיתא תרבא דנפל בדיקולא דבשרא, סבר רב אסי לשעוריה במאי...' והצורך לשער לא שייך באיסור כדי קליפה אלא דווקא באיסור בשישים.
• הרא"ה (בדק הבית ד, א כא, א) סובר שלעולם אוסר בשמן כולו ולא מועיל שישים 'אבל בצלי ומליחה אין בו דין ששים כלל שאין בו עירוב חלקים בהשויה כלל אלא כל היכא דיש בו דין מפעפע כגון חלב ושמן הרי הכל אסור ואין משערין בו ששים כלל'

מה דינו של איסור כחוש שנמלח עם היתר שמן

איסור שמן הדבוק לחתיכה האם אלו שנוגעות בה מצטרפות לשיעור שישים. והאם החלב מפעפע לשאר חתיכות שלא נוגעות בה. ומה דעת השו"ע בזה.

• שו"ת מהר"מ (פרג תקט"ז)לא מפעפע לאחרות ואפילו לסמוכות לא בהשוואה. וכל שנגעה צריך שישים כנגד החלב. ואם נאסרה חתיכה מהחלב ונתערבה בטילה חד בתרי. ובמרדכי(חולין תרפג) הביא משמו²³⁶ שגם כששתי חתיכות נוגעות יחד בחלב אינן מצטרפות לבטל את החלב וצריך שישים בכל אחת (כיון שרק רוטב מחלק בהשוואה). מצד שני אם לא נגעה בחלב אלא חתיכה אחת הנשארים יהיו מותרים.
• ור' נתנאל (הובא במרדכי חולין תרפא)ספק מפעפע לאחרות אך לסמוכות בהשוואה כתב שאם שתי חתיכות נוגעות בחלב מצטרפות יחד לבטלו 'דכיון שנגע בה הוי כאלו דבוק בה'. מצד שני אם לא נוגעת בחלב אלא חתיכה אחת 'אוסרת כל החתיכות דשמא חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה ואין בהם ששים לבטלו' ²³⁷
• רשב"א(תוה"ק ד, א. ז, ב)מפעפע אפילו לאחרות בהשוואה 'במה דברים אמורים כשבלעה איסור שאינו מפעפע, אבל אם בלעה מן הדברים המפעפעין בטבעם יראה לי שאוסרת חברותיה בין בצלי בין שנוגעת זו בזו חם בחם שהאיסור בעצמו הבלוע מפעפע ויוצא אפילו מחתיכה לחתיכה' אמנם מועיל שישים לבטל הפעפוע.

• הבין הט"ז (כב)והפר"ח (לז) שחילק בין מליחה לצליה שלמרות שבצליה חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כרשב"א בצליה אינו מפעפע כמהר"ם. וכן הביא הב"י בשם מהר"מ שבצליה יש יותר פעפוע. ולשיטתם שאר חתיכות שנוגעות בחתיכה שנאסרה מהחלב, לא יאסרו.
• ובנקה"כ כתבשהשו"ע חושש לפעפוע רק לחומרא²³⁹ לכן סובר שהבלוע השמן אוסר. ובכל זאת החתיכות אינן מצטרפות להתיר בשישים שמא אינו מפעפע בשווה מחתיכה לחתיכה. ולפי הסבר זה גם בצליה לא יצטרפו חתיכות להתיר²⁴⁰

האם כדי קליפה או נטילה שנאסרה נעשית נבילה לשער כנגד כולה

• בשם התוספות כתב הקליפה נעשית נבילה אבל אין לה כח להמשיך ולאסור בעומק החתיכה. ובכל אופן בבישול צריך לשער כנגד האיסור והקליפה.²⁴²
• 'וי"מ דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא כשהיא עומדת בפני עצמה אבל כאן שהקליפה מחוברת עם הירך אינה נעשית נבלה. ולפי זה ירך שנתבשל בו גיד הנשה דמשערינן בס' אין צריך לשער אלא בגיד בלבד או בשמנינותו ... ואין משערי' בכדי קליפה כי הקליפה אינה נעשית נבלה כלל. ונראה שכוותנו למה שהביא המרדכי (חולין תרצא) בשם ראבי"ה 'ולא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה עד מקום שנבלע' וכן בשם הרא"ם'דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבילה בחצי חתיכה'.