התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף ב: חתיכה הבלועה מאיסור
הרב ירון אליה
סעיף ב: חתיכה הבלועה מאיסור
מה דין חתיכת היתר שבלעה איסור לעניין ביטול. ומה הדין של חתיכת בשר שבלעה חלב בדאוריתא ובדרבנן
בדין חתיכה הבלועה מאיסור:
- כתב הרא"ש(ז, לו) 'הני מילי שאסורה מחמת עצמה כגון נבילה ובשר בחלב וכיוצא בהן אבל חתיכת היתר שקבלה טעם מן האיסור... בטילה היא בששים כשאר איסור'. וכן כתב הרשב"א(חולין ק, א) בשם רבותינו הצרפתים והסביר לגבי הבלוע 'שהרי האיסור שהוא מתבטל אינו חשוב'.
- אמנם הראבי"ה(תתקמא) כתב לגבי היתר שבלע מאיסור במליחה 'ואם חתיכות טובא נינהו ונגע האיסור באחת מהן ואינו יודע באיזה נגע, אם חתיכה זו ראויה להתכבד בה בפני אורחים לא בטלה אף על פי שאין כולה איסור'. ומוכח שסובר שקיים דין חהר"ל גם בבלוע104.
ולגבי בשר בחלב שמוסכם שאינו בטל הסביר הרשב"א 'שאני התם דכיון שנתבשלו זה עם זה חזר הכל כגוף אחד של איסור משאם כן בשאר איסורין'. כלומר מחיבור הבשר והחלב התחדשה מציאות של איסור עצמי ואינה היתר הבלוע מאיסור שהרי שניהם היתר.
אולם אם חתיכת בשר בחלב אסרה חתיכה אחרת דינה כאיסור בלוע ולא עצמי ואין לה דין ראויה להתכבד (שפ"ד ד).
וכתב השו"ע כרא"ש וכרשב"א 'אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד, אלא אם כן איסורה מחמת עצמה, כגון נבלה ובשר בחלב; אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלו, אפילו למי שסובר חתיכה עצמה נעשית נבלה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד (כיון שהאיסור עצמו הבלוע אינו ראוי להתכבד ש"ך ד. בשם ש"ד, רשב"א ור"ן.)'.
איסורי דרבנן כתב הב"י (ז) בשם הרמב"םדאף חתיכה שאינה אסורה אלא מדרבנן אינה בטלה.
ולגבי דרבנן של בשר בחלב כגון מטריפה או ע"י מליחה וכבישה או בשר עוף:
- פרי מגדים(שפ"ד ג), כנה"ג (הגהב"י ב) יש לו דין חתיכה הראויה להתכבד ולא בטל כדין איסור דרבנן.
- פרי תאר (ג) כתב 'חלב שחוטה עם בשר ובשר עוף בחלב הגם דאסרום חכמים לא עשו אותם אסורין מחמת עצמן וכמו שכתב רמב"ם (מאכלות טו, כז) דבשר עוף עם חלב הגם שנאסר חוזר להיות מותר באופן שלא הוי חנ"נ105'.וכוונתו שכמו שלא אומרים לרמב"ם חנ"נ בבבשר בחלב דרבנן106 גם לא אומרים חהר"ל בבשר בחלב דרבנן.
האם חתיכה שלא נמלחה יש לה דין חהר"ל ומדוע. והאם יש לחלק בין נתבשלה לבדה ונתערבה לנתערבה ואח"כ נתבשלה עם מוכשרות
חתיכה שלא נמלחה – כתב באו"ה (כה, י) 'חתיכת בשר שנתבשל בלא מליחה או נמלח בלתי הדחה... לא מיקרי אסורו מגופו ... ואם נתערב בטל שפיר בשיעורא בלח וביבש כשאר איסורי' אפי' אם החתיכה ראויה להתכבד היא דהא אין איסור בבשר עצמו אם היה מתקנו כראוי (כלומר מולחו להוציא הדם. וכן גם) והיה מותר לאוכלו חי בלתי מליחה כלל'.
וכ"כ הרמ"א 'ואפילו חתיכה שלא נמלחה, בטלה, דאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה'.
וכ"כ כבר הרמ"א בסימן סט (סעיף יד) כשנתבשלה ללא מליחה ונתערבה אחר כך באחרות.
ובמציאות שחתיכה חיה שלא נמלחה נפלה לסיר של חתיכות שנמלחו, פשוט שאינה נאסרה כיון שכשהיתה נכרת מצד עצמה לא היתה אסורה שהרי לא פירש עדיין הדם וכשנפלה כבר נתבטלה (שפ"ד ה)
האם יש דין חהר"ל בגבינות שנעשו מחלב איסור, גבינות שהועמדו באיסור, גבינות נכרים.
חתיכה הראויה להתכבד בגבינות איסור
- הרש"ל (יש"ש ח, קח) התיר גבינות בחהר"ל והסביר 'אין שם חתיכה הראויה להתכבד נופל על הגבינות, דאם היא לחה אינה חשובה, ואף יבשה שחשובה בזמנינו, מכל מקום אינה חשובה כ"כ לאכול בה כדי שביעה, שהיא קשה לגוף, ובפרט מאחר שכמה וכמה בני אדם שאין אוכלין אותה אפי' ע"י הדחק'. ולפי דבריו אפילו גבינה שנעשתה מחלב איסור לא נקראת ראויה להתכבד.
- ובאו"ה(כה, ה) כתב הביא מתשובת ר' שמשון בן אברהם שגבינות שנעשו מחלב טרפה אינם בטלים כדין חתיכה הראוה להתכבד.וכן פסק הרמ"א (פא, ב) שגבינות שנעשו מחלב טריפות אינן בטילות, וכן בט"ז(ד) דחה סברת הרש"ל.
גבינות שהועמדו באיסור וגבינות גויים
- באו"ה(כה, ה) כתב ' ואפי' גבינה שהועמד בקיבה הנאסר מבשר חשוב הר"ש שאין בטל לעולם והיינו מטעם דבשר בחלב הוי כאיסור מגופו...
- ואפי' סתם גבינות של א"י ואף על פי שאין איסורא אלא ע"י בליעה ושמא מטעם דמאחר א.שאסרו חכמים אף כל סתם גבינות מחמת חשש איסור שיש בקצת וגם ב.תחלת עשייתם ע"י האיסור הוי כנולד באיסורו'.
- ובתורת חטאת (מ, ב) ודרכ"מ (א) הבין שהאו"ה החמיר בגבינה שהועמדה בחלב טריפה ודחה דבריו והסביר להתיר שאין לו דין חהר"ל כיון 'דלא הוא איסורו מחמת עצמו'.
(יש להעיר שבדברי האו"ה לא הוזכר גבינה שהועמדה בחלב טריפה ולכן יש מהאחרונים (ב"ח וט"ז) שהבינו דברי התורת חטאת שחולק בגבינות גויים וכינה אותם כך כי זהו אחד החששות בגבינות גויים. ויש מהאחרונים (ש"ך בנקה"כ) שהבינו דבריו שחולק בדין חהר"ל במעמיד של איסור בגבינת ישראל. אך בגבינות גויים שעשאום חז"ל כאיסור מודה שיש לה דין חהר"ל.
ואפשר ששורש ההבנות השונות נוגע להבנות השונות האפשריות בדברי האו"ה 'גבינה שהועמד בקיבה הנאסר מבשר' שאפשר שמדובר במיץ הקיבה107 שנכבש בקיבה ונאסר בב"ח ודינו כנבילה וטריפה (וזו הבנת הש"ך באו"ה וברמ"א). או אפשר שכוונתו שחלב הועמד בעור108 קיבה כשירה והגבינה עצמה נאסרה מבשר וחלב (וזו הבנת הב"ח והט"ז) וממילא דברי הרמ"א חייבים להתייחס לדברי האו"ה על גבינות נכרים שרק שם יש חשש העמדה באיסור)
הב"ח העיר שהרמ"א בעצמו בתורת חטאת (מג, ז) כתב 'דגבינות של עכו"ם אף על פי שעיקר איסורו אינו אלא מדברי סופרים שאסרוהו מכח ספק שמא נתערב בו מחלב טמא מכל מקום חשוב כגופו של איסור ודאי ואם נתערב באחרים אינו ניתר מטעם ספק ספיקא', ממילא גם כאן יש להחמיר שיש לה דין חתיכה הראויה להתכבד כיון שהם גופו של איסור.
אמנם הט"ז כתב שיש לחלק בדעת הרמ"א בין סתם גבינת גויים שיש חשש שהועמדה באיסור ועל זה כתב הרמ"א כאן להקל שאין לה דין חהר"ל. לבין מה שאסר שם כגופו של איסור שמדובר במציאות שבכלל יש ספק אם יש רוב כנגדה (משב"ז ד) וזהו כגופו של איסור ולא בטל מספק.
בגבינה שנתערב בה חלב טמא כתב הט"ז שאין לה דין חתיכה הראויה להתכבדכי החלב הטמא לא נקפא ורק נשאר מעט בין נקבי הגבינה. אמנם בגבינה שהועמדה בעור קיבת נבלה החמיר הט"ז מצד בשר בחלב. ורעק"א הקשה עליו ממה שקימ"ל בסימן פז (סעיף יא) שלא חוששים בזה לבשר בחלב וממילא שוב אין כאן איסור מחמת עצמו כלומר למרות שהגבינה נאסרת מעור הנבילה, היא בטילה. ותירץ שאפשר שכוונתו שלא היה שישים וממילא יש כאן טעם בשר בחלב ממש ולא רק מעמיד. ושוב הקשה שהט"ז עצמו (פז, ב) כתב שאין דין חהר"ל מצד בשר בחלב אלא במקום ששני המרכיבים היתר ונמצא והופכים לגוף האיסור אבל לא כשאחד מהם יש בו איסור תורה מצד עצמו. ולפי דבריו כאן אין דין חהר"ל שכן מדובר בנבילה. ונשאר בצ"ע.
והש"ך בנקה"כ דחה את פירוש הט"ז ברמ"א וכתב שגם התורת חטאת מודה שגבינה של נכרי לא בטילה מדין חהר"ל ואפילו שהחשש בה הוא רק העמדה, ואין מחלוקת בדין זה בינו לבין האו"ה. וכן מה שהחמיר התורת חטאת (בכלל מג) בגבינות גויים מוכרח שהוא במציאות שיש שיעור ביטול שכן כל הסימן עוסק בזה ולכן אינו בטל מדין חתיכה הראויה להתכבד ולא כדברי הט"ז שהעמיד במציאות שלא היה שיעור ביטול.
האם לבשר שנאסר מחלב כדי קליפה יש דין חהר"ל. ומה הדין כשהקליפה ראויה להתכבד.
בשר שנאסר כדי קליפה מחלב109
- הראבי"ה(שם) שכתב 'ואם אינו יודע מקום שנגע בחתיכה יקלוף כולה. ואם חתיכות טובא נינהו ונגע האיסור באחת מהן ואינו יודע באיזה נגע, אם חתיכה זו ראויה להתכבד בה בפני אורחים לא בטלה אף על פי שאין כולה איסור'. ומוכח שסובר שגם בקליפה שייך דין חתיכה הראויה להתכבד.
- הגהות שערי דורא(לג, א) כתב בשם תשובת מיימוני (השייכות להל' איסורי מאכלות סי' י"א) 'מעשה בא לפני רבי שעירו מים רותחין על תרנגולת ונתערבה באחרות והורה דעירוי אינו מבשל אלא כדי קליפה, וכיון שאין בה איסור אלא הקליפה והאיסור בפני עצמו אין דרכו למנות ולא ראוי להתכבד לאורחים, קולפין אחד מהם וזורקין והשאר מותר, דחיישינן שמא יאכל אחד מכלם. אבל לשני בני אדם מותרות. עכ"ל תשובת מיימוני השייכות להל' איסורי מאכלות סי' י"א'.
וכתב הרמ"א 'כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה, בטלה, דהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד'.
כשהקליפה ראויה להתכבד: הש"ך העיר על דברי הראבי"ה שחומרתו היא דווקא במקום שהקליפה עצמה ראויה להתכבד אם תקלף. ובדעת הרמ"א בזה נראה שנחלקו האחרונים
- הפר"ח (ז) דייק בדבריו שיחמיר במקרה זה שהרי תלה היתרו בכך שהקליפה לא ראויה להתכבד. וממילא נמצא לשיטה זו שאין מחלוקת בינו לבין הראב"יה לאחר העמדת הש"ך.
- אמנם בחוו"ד(חדושים ה) הבין שלרמ"א בכל אופן קליפה בטילה ואינה חשובה וההעמדת הש"ך בראבי"ה היא עדיים דעה חולקת. ונראה פירושו ברמ"א שאין דרך לכבד בקליפה, גדולה ככל שתהיה.
מה דין מאפה שנבלע מחמאה ושומן בשר ונתערב עם מאפים אחרים שנאפו בחמאה בלבד
הפת"ש (ג) הביא בשם הנוב"י (יו"ד ל) שהמאפה בטל ברוב בשאר מאפים ולמרות שמדובר בתערובת בשר בחלב העיקר הוא המאפה והאיסור של בשר בחלב בלוע בו ואין לו דין חהר"ל.
והגם שהיה צד לומר שהשומן אינו מינו של החמאה הנמצאת בשאר המאפים וממילא לכאורה נצטרך שישים ולא יהיה די ברוב. אמנם כיון שהאיסור הבלוע במאפה הוא איסור דרבנן כיון שהשומן היה שומן עוף, בטל ברוב כדין יבש ולא גוזרים שמא יבשל ויתן טעם110.
- ↩
ובב"י לאחר שכתב שבשר בחלב לא בטל הביא דברי הראביה בלשון 'אם נמלח חלב ובשר' והקורא עלול לחשוב שחולק להקל בבשר וחָלב. והאמת שמדובר בחֵלב שהוא איסור שנבלע בחתיכת בשר וחולק להחמיר בבלוע.
- ↩
כוונתו לדברי הרמב"ם שחלב שנפל לקדרה של בשר עוף לא נעשית הקדרה נבילה ואפשר להוסיף עליה עוף לבטל טעם החלב. ונפסק בשו"ע צט ו.
- ↩
וגם ביסוד הזה של חנ"נ בדרבנן בבשר בחלב חולק הפרי מגדים (משב"ז א) אמנם נראה שמסכים שהדינים תלויים זה בזה. וראה מה שהרחבנו בזה בסימן צב סעיף ג.
- ↩
ראה לעיל סימן פז (סעיך י) שלרמ"א מיץ הקיבה כשהוא צלול דינו כחלב.
- ↩
והגם שפסקנו (פז, יא) שהמעמיד בעור קיבה כשירה מותר ואינו נאסר בב"ח אין זו שיטת האו"ה בשם ר' שמשון שמחמיר בזה כמובא בש"ך סימן פז סוף ס"ק ל.
- ↩
הרמ"א הסביר דין חהר"ל בקליפה והלחם חמודות תמה הרי מדובר בבלוע שאין בו דין חהר"ל. והשיב הש"ך שמדובר בבשר בחלב.
- ↩
ע"פ ש"ך קט, ט ממשמעות הר"ן שלא גוזרים כשלא יכול להגיע לאיסור תורה.