התחברות
סיכום הלכות תערובות מדברי הגמרא ועד לפוסקים בדרך של שאלות ותשובות
סעיף א: אפילו באלף לא בטלה
הרב ירון אליה
סעיף א: אפילו באלף לא בטלה
חתיכה הראויה להתכבד, מה גדרה ודינה. וכשהיא אסורה בהנאה.
במשנה בחולין (צו, ב) מובא שחתיכת נבלה שנתערבה ואינו מכירה להוציאה מהתערובת, כל החתיכות אסורות.
בגמ' שם (ק, א) מסבירה הגמ' שהטעם שאינה בטלה ברוב הוא 'שאני חתיכה - הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים'.
אמנם בגמ' בע"ז (עד, א) מובאת רשימה של דברים שלא בטלים והגמ' מסבירה שלא נכללה שם נבלה כיון שלאותו תנא רק דבר חשוב שהוא גם איסור הנאה אינו בטל. ונמצא שהמשניות סותרות זו את זו לגבי איסור חשוב שאינו איסור הנאה כחתיכת נבלה הראויה להתכבד אם בטל או לא100.
- בדעת הרי"ף נראה שסובר כדעת הגמ' בע"ז שרק איסורי הנאה חשובים אינם בטלים מכך שלא הביא את הגמ' בחולין (רא"ש חולין ז, לד. ר"ן על הרי"ף ע"ז לז, א)
- ולשאר ראשונים דין דבר חשוב ובכללו חתיכה הראויה להתכבד אינו תלוי באיסור הנאה ושייך בכל האיסורים. (רא"ש שם)
וכן כתב השו"ע 'חתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה, דאפילו באלף לא בטלה'.
כשהיא אסורה בהנאה - התוספות (חולין ק, א 'שאני') הקשה מדוע חתיכה של חטאת טמאה בטילה בתערובות עם טהורות (יבמות פא, ב) ודחה את האפשרות לתלות דין זה בכך שהיא אסורה בהנאה ולכן בטילה כיון שלמעשה לא שייך לכבד בה אף אדם101. שהרי בשר בחלב אסור בהנאה ואינו בטל. ומוכח בדבריו שיש דין חהר"ל גם באיסורי הנאה. והטעם הוא כיון שלאחר הביטול תהיה מותרת בהנאה ובאכילה, ממילא יש לה דין חהר"ל כבר מעתה.
וכ"כ השו"ע'ואפילו אם היא אסורה בהנאה, כיון שאם תתבטל היתה מותרת וראויה להתכבד'.
בגדר חתיכה הראוה להתכבד כתב הרא"ש (ז, לו) 'שראויה ליתן לפני אורח נכבד' וכ"כ הרש"ל (יש"ש חולין ז, כג) שהוא דווקא אם 'רגילים אינשי יקירי למכלינהו' כלומר נאכל ע"י אנשים חשובים.102 והובאו דבריו באחרונים כנה"ג (טור א),פמ"ג (משב"ז א). יד יהודה (קצר א) ולפי זה החשיבות היא של האורחים.
ובשלחן גבוה (א) התקשה שלפי זה 'נתת תורה ביד כל אדם לומר חתיכה זו אינם רגילין אינשי יקירי למיכלינהו ויש לה ביטול' ולכן מעמיד 'ונראה לי שכל חתיכה דלא מתבייש איניש להוציא לאורח בפני עצמה, יהיה האורח מי שיהיה' נקראת חתיכה הראויה להתכבד. ונראה שעיקר כוונתו לומר שמשערים בבעל החתיכה אם אומד בעצמו שיש מציאות שיתבייש להוציאה לפני אנשים. ולא באורחים אם מתכבדים. כיון שלאדם קל יותר לשער בעצמו.
זמן ומקום: עוד כתב שם הרש"ל 'וכן הוא בימינו ובזמנינו' ומוכח שדין זה הוא תלוי בזמן ובמקום. וכן כתב הש"ך (יג) והוסיף 'והכל תלוי בראות עיני המורה אם הוא חשוב להתכבד באותו מקום לא בטיל ואם לאו בטל ואם יש ספק אזלינן לקולא'.
מה דין חתיכה שראויה להתכבד רק לאנשים מסוימים כגון תרומה לכהנים. או שראויה רק לגוי.
בגמ' ביבמות מובא שחתיכת חטאת טמאה שנתערבה בטהורות בטילה. בטעם הדבר נחלקו הראשונים:
- התרומה (ג)והרשב"א(משמרת הבית ד, א יג, ב) כתבו שכיון שגם אם תתבטל לא תהיה ראויה לכולם כיון שהיא חטאת ונאכלת רק לכהנים ממילא לא שייך לקרוא לה ראויה להתכבד. ונמצא שלרשב"א חתיכה הראויה להתכבד היא דווקא שראויה לכלל ישראל.
- ואילו התוספות (חולין ק, א 'שאני') והרא"ש (חולין זף לד) הסבירו שהכהנים דרכם היה לאכול תמיד מבשר כל המשמרות בכדי שלא יהפכו לנותר וממילא לא שייך בין הכהנים כיבוד בחתיכות אלו. ומכך שלא תלו בטעם שאינו נאכל לכלל ישראל אלא בטעם צידי משמע שככלל אפילו מה שלא נאכל לכלל ישראל יש לו דין חתיכה הראויה להתכבד שלא בטילה.
ראויה רק לגוי - בפרי מגדים (שפ"ד א) הביא את מחלוקת ראשונים זו והוסיף 'ובוודאי אורח גוי לחוד לא מיקרי ראוי להתכבד, ואפשר כ"ע מודים בזה אף התוספות והרא"ש'.
האם בחתיכה הראוה להתכבד יש חילוק בין נתערבה במינה לאינו מינה. ומהו המציאות שנתערבה באינה מינה ואינה נכרת.
- באו"ה (כה, א) דימה דיני בריה וחתיכה הראויה להתכבד לדין דבר שיש לו מתירים ששייך רק במינו.
- והדרכ"מ דחה דבריו מדברי הרשב"א (תשובה א, קא) שכתב כל בריה שנפלה לירקות שאינה בטילה ומוכח שיש דין בריה באינו מינו. וכן הוכיח משערי דורא (מא) בדין טיפה חלב על חתיכת בשר.
וכן כתב הרמ"א להלן סעיף ו לגבי חתיכה הראויה להתכבד 'ואין חילוק בין נתערבו במינם או שלא במינם'.
והסביר הש"ך (קט, ח) שהמציאות שיכול להתערב באינו מינו ועדיין לא יהיה ניכר הוא 'כגון שיש כאן ב' או ג' מינים ונודע שאחד מהן אסור ואינו ידוע איזה מהן כגון ששחט כמה מינים וידוע שאחד מהן נשחט שלא כהוגן ואינו ידוע איזהו וכן כל כיוצא בזה' (וראה שם עוד שיטות).
אמנם הגעש"ד, ב"ח ורש"ל (מובאים בש"ך שם) הסבירו שמדובר שחלוקים בשמם ושוים במראה. ותמה עליהם הש"ך והסביר כוונתם שחלוקם בטעמם ושוים במראה103.
- ↩
בתוספות הסביר לחד לשנא שאין מחלוקת בדין אלא שהתנא הגביל את הפירוט במשנה לאותם דברים חשובים שהם איסור הנאה אך מסכים שגם איסורי אכילה חשובים לא בטלים. אמנם בהעמדה אחרת בתוספות וכן ברא"ש (חולין ז, לד) ובר"ן (על הרי"ף ע"ז לז, א) העמידו שהמקורות סותרים.
- ↩
למעשה סברא זו הפוכה מסברת המשנה בע"ז שאיסור הנאה הוא תנאי מוכרח לדבר חשוב שלא יתבטל.
- ↩
ובסוף דבריו כתב לגבי ראש של עגל 'ומדעשה לכבוד שבת, ש"מ ראויה להתכבד'. ולכאורה יש כאן יסוד נוסף בגדר ראויה להתכבד. אך לא ראיתי באחרונים.
- ↩
וראה לעיל צח, ב מחלוקת האחרונים האם גדר מינו הוא אחר השם או אחר הטעם.