התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן קסג
הרב יעקב חיים סופר
סימן קסג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אם אין מים מצויים לפניו וכו' וז"ל הטור אסור לאכול בלא נטילה אפי' אם רצה לכרוך ידיו במפה או אוכל בכף שאינו נוגע בפת עכ"ל וכתב עליו ב"י דפכ"ה דף ק"ז ע"ב אסיקנא התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי טהרות ופרש"י התירו מפה לאוכלי תרומה דכהנים זריזין הם ולא נגעי ולא התירו לאוכלי חוליהם בטהרה לפי שאינם למודים להשמר כמו כהנים עכ"ד. וכתב ב"י דכן הוא דעת הרא"ש דלא התירו מפה לאוכלי טהרות וכ"ש לחולין. וכן דעת רבינו יונה בס"פ אלו דברים וסמ"ג וסמ"ק אבל הרמב"ם כתב בפ"ו מה"ב לט אדם ידיו במפה ואוכל בהם פת או דבר שטיבולו במשקה ונראה שדעתו לומר דוקא באוכלי חוליהן בטהרת קודש או תרומה לא התירו לאכול במפה אבל לחולין גרידי לא אלא שהראב"ד הקשה על הרמב"ם וסובר כדעת הרא"ש והר"י יעו"ש. וסיים בב"י ולענין הלכה נראה דאין להתיר לאכול חולין ע"י מפה מאחר דכמה רבוותא פליגי עליה דהרמב"ם ומיהו היכא דאין מים מצויים לאחריו מיל ולפניו יותר מד' מילין מותר לאכול ע"י מפה דוקא וכדברי הערוך והכי נקטינן עכ"ד. וכך הם דבריו כאן בש"ע. וכן דעת הלבוש והב"ח. וכ"כ האחרונים. ועיין לקמן אות ט':
סעיף קטן ב
ב) שם יותר מד' מילין וכו' ואם הוא ספק אם ימצא מים תוך ד' מילין אפשר דיש לסמוך על הרמב"ם שמתיר לאכול במפה אפי' יש לו מים. מ"א סק"א א"ר אות ב' ר"ז אות א' דה"ח אות ח' ח"א כלל מ' אות י"א. וכן אם הולך בשיירא ומתיירא להפרד מהם לחפש אחר המים מותר לאכול ע"י מפה קיצור ש"ע סי' מ' אות י"ד. ועיין לעיל סי' קנ"ח סעי' ח' ובדברינו לשם אות ע"א. ימ"ש באה"ט קס"א בשם שו"ת הרש"ל סי' צ"ד עיין לקמן סי' קס"ד אות א' ודו"ק:
סעיף קטן ג
ג) איתא בירושלמי חלה פ"ב שומרי גנות ופרדסים כלאחריו דמי יעו"ש והביאו מ"א שם וכתב משמע הא אדם היושב בביתו צריך לילך ד' מילין וצ"ע עכ"ל. וכ"כ הר"ז שם בפשיטות דהיושב בביתו צריך לילך ד' מילין אם יודע שימצא שם מים. אבל הח"ח שם כתב דנראה פשוט דדמי כלאחריו וכתב דכ"מ בירושלמי שם יעו"ש. וכ"כ הא"א אות ח"י דבסי' צ"ב סעי' ד' משמע דוקא הולך בדרך צריך לילך ד' מילין ולא היושב בביתו יעו"ש. וכן הרב זרע יעקב אשכנזי ז"ל בשי' לברכות די"ג ע"ג חלק על המ"א יכתב דהיושב בביתו ודאי הוי כלאחריו יעו"ש. וכ"כ דה"ח אות א' דאם הוא בביתו צריך לחזור אחר מים שיעור מיל יעו"ש. ועיין פתה"ד אות א' מה שרצה לישב דברי המ"א ומיהו סיים וז"ל ומ"מ לענין הלכה כיון דהח"א וזרע יעקב ודה"ח ז"ל נקטי דלא כהמ"א יש לפסוק להקל בנט"י דרבנן דהיושב בביתו אין להטריחו לבקש מים טפי ממיל עכ"ל. וכ"כ בסדה"י ושנות חיים סי' כ"ט:
סעיף קטן ד
ד) שם לפניו ברחוק יותר מד' מילין ולאחריו מיל וכו' משמע דשיעור שצריך לחזור אחריהם לפניו מד' מילין ולמטה ולאחריו מיל ולמטה הא מיל עצמו א"צ לחזור. וכ"כ ב"י בשם הערוך ערך גבל ומן הגמרא פסחים מ"ו יעו"ש. וכ"כ א"ר אות א' והטעם שבכאן משמע דמיל עצמו אינו חוזר ובסי' צ"ב סעי' ד' גבי תפלה משמע דמיל עצמו חוזר כתב הא"ר שם דס"ל להש"ע הכא להקל כיון דרמב"ם פוסק בכורך במפה א"צ נט"י לעולם אפי' יש מים ואע"ג דלא ק"ל כוותיה בזה מ"מ אין להחמיר בדבר במיל עצמו יעו"ש. וכ"כ הער"ה אות א' אלא שכתב עוד טעם אחר דהא דהחמיר מרן ז"ל בתפלה מפני שהוא מדבר להקב"ה אבל הכא בנט"י דאינה אלא משום סרך תרומה וכ"ש דע"י מפה דאיכא היכרא שלא יגע פסק להקל יעו"ש. וכ"כ הר"ז אות א' מיהו מדברי הלבוש משמע דבמיל נמי חוזר וכ"כ א"ר שם ע"ש הלבוש. והמאמ"ר אות ב' כתב דמרן נמי הכי ס"ל דבמיל חוזר כמו תפלה יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע סי' מ' אות י"ד. ואמנם עיין בדברינו לעיל ס"צ"ב אות ך' שכתבנו דיש כמה פו' דס"ל גם בהפלה מיל אינו חוזר וכ"מ מהגמ' יעו"ש. וא"כ כאן גבי נט"י כיון דגם מדברי מרן ז"ל נראה דבמיל אינו חוזר והאחרונים נתנו טעם לדבר הכי נקטינן. וגם בפחות ממיל שצריך לחזור לאחריו אם הוא הולך בשיירא ויש פחד להתפרד מהם או שהוא רעב שאינו יכול להמתין עד שיגיעו למקום מים ויש יותר מד' מילין יש להתיר לכרוך ידיו במפה ולאכול כמש"ל אות ב' ודע דאלו הד' מילין אפי' אם הוא הולך במסלת הברזל או עם פאסט שהולך כמה שעות בשיעור ד' מילין אפ"ה צריך להמתין שיעור ד' מילין דכיון שהוא משום טרחא פחות משיעור זמן זה לא נקרא טרחא:
סעיף קטן ה
ה) שם יטול ידיו במפה וכו' דבר פשוט הוא דט"ס הוי וצ"ל ילוט דר"ל שיכרוך ידיו במפה מאמ"ר אות ג' פתה"ד אות ב' ועי"ש שם במאמ"ר שכתב דדוקא ע"י מפה מכשירינן אבל בלא מפה לא ודלא כהא"ר אות ה' שכתב דאם אין לו מפה אוכל בלא מפה יעו"ש ואם יש לו מים פסולין יטול ולא יברך אלא שצריך לכרוך ידיו במפה ג"כ כמש"ל סי' ק"ס אות מ"ב יעו"ש:
סעיף קטן ו
ו) שם ילוט ידיו במפה וכו' או ילבש בתי ידים. קיצור ש"ע סי' מ' אות י"ד:
סעיף קטן ז
ז) שם ואוכל פת או דבר שטיבולו במשקה. מבואר מדברי הש"ע דדבר שטיבולו במשקה שוה לכל זה לדין פת. וכ"כ בל"ח פכ"ה סוף אות ע"ב. א"ר אות ג' פתה"ד שם. וכתב שם הפתה"ד ודלא כנראה מהרב בגדי ישע שהבין בל' מרן ז"ל דכריכת מפה לא קאי אלא אאכילת פת יעו"ש:
סעיף קטן ח
ח) שם הגה. או אוכל ע"י כף. והגם שמדברי הרמב"ם משמע דוקא מפה מועיל ולא כף כמ"ש בב"י וכמו שהקשה הא"ר אות ד' ומאמ"ר אות ה' על דברי מור"ם ז"ל מ"מ האחרונים הסכימו לדעת מור"ם ז"ל דה"ה דיכול לאכול ע"י כף. לבוש ול"ח שם. ר"ז אות א' דה"ח אות א' חס"ל אות א' ומיהו זה שאוכל פת ע"י כף נראה כגון שהפת כבר הוא מחותך ועכשיו הוא אוכלו ע"י כף או כגון שתופסו באיזה דבר כדי שלא יגע בו וחותכו בסכין ואוכלו בכף ונראה שזה הדבר מעט קשה לאכול פת בכף משום דצריך לחתכו כנז' או ללפת בו איזה דבר וע"כ היותר נכון לאכול ע"י מפה רק אם אין לו מפה אז יאכל ע"י כף:
סעיף קטן ט
ט) ודע דהא דשרי לאכול ע"י מפה כשאין מים מצויים צריך לכרוך שתי ידיו במפה כמו נטילה. ועוד כיון דהטעם שמא יגע כמש"ל אות א' האוכל בידיו עביד דנגע בידיו פעם בזו ופעם בזו וע"כ יש לתקן בענין שלא יגע כלל לא כן האוכל בכף אעפ"י שאינו תופס הכף אלא ביד אחד כיון דלא אפשר לתקן יותר מזה. ועוד משום דאין דרך האוכל בכף עביד דנגע כמו אוכל בידיו. ומ"מ כבר כתבנו באות הקודם דהאוכל פת בכף מעט קשה ונכון יותר לכרוך ידיו במפה מלאכול בכף יעו"ש:
סעיף קטן י
י) ואותם בני אדם שנוטלין ידיהם בעשבים שנפל הטל עליהם שתי רעות הם עושים אחת שמזלזים בנט"י והשנית שמברכין ברכה לבטלה. שו"ת רש"ל סי' צ"ד. ובספרו יש"ש פכ"ה סי' כ"ב. והביאו שכנה"ג בהגה"ט סי' קס"ד אות ו' עו"ת שם אות ד' א"א בזה הסי' אות א':
סעיף ב'
סעיף קטן יא
יא) [סעיף ב'] המאכיל לאחרים א"צ נט"י וכו' ודבר שטיבולו במשקה נמי האוכל צריך נט"י והמאכיל א"צ. ער"ה אות ג' וכ"כ א"ר סוף אות ב':
סעיף קטן יב
יב) שם המאכיל לאחרים א"צ נט"י וכו' והא דלא גזרו נטילה על המאכיל משום דלא שייך סרך תרומה ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. לבוש. עו"ת אות ב' מיהו אם המאכיל הוא שמש צריך ליטול ידיו דכיון דהוא טרוד חיישינן שמא יאכל הוא עצמו ג"כ מעט רש"ל. הגרע"א. פת"ע:
סעיף קטן יג
יג) שם המאכיל לאחרים וכו' נראה בעיני דאוכלי חולין בטהרה צריך ליטול שלא יטמאו המאכל ובפרט דבר שטיבולו במשקה שסתם ידים מטמאים אותם. רש"ל פכ"ה סי' ל"ד. שכנה"ג בהגה"ט אות א' עו"ת שם בי"מ אות ל"א. מיהו אם תוחבו לו ע"י כף נראה להקל בזה. א"ר אות ז':
סעיף קטן יד
יד) שם המאכיל לאחרים א"צ נט"י וכו' ואם היו ידיו מטונפות צריך ליטול משום בל תשקצו. דמשק אליעזר דף שי"ז ע"ד. שכנה"ג שם אות ב' בי"מ אות ל"ב:
סעיף קטן טו
טו) שם והאוכל צריך נט"י וכו' ואפילו אחר מאכילו ע"י מפה צריך נטילה. דמשק אליעזר דף של"ז ע"א. שכנה"ג בהגב"י אות ג' עו"ת אות ג' מיהו מ"ש שם העו"ת דכ"כ הלבוש זה אינו כמ"ש הא"ר אות ז' יעו"ש. בי"מ אות ל':
סעיף קטן טז
טז) שם הגה. ואסור להאכיל למי שלא נטל וכו' ונראה דוקא כשנתן לו משלו אבל אם הפרוסה של האוכל רק שהוא מושיטו לו שרי דהא אם לא מושיט לו נוטלו ממילא. ומ"מ איכא מסייע ידי עוברי עבירה. מ"א סק"ב. א"ר אות ח' ער"ה אות ד' ר"ז אות ב' וכ"ז בידוע שאינו נוטל אבל בספק נראה דינו כדלקמן סי' קס"ט ס"ב בבהמ"ז שאם נותן בתורת צדקה אף שאין יודע שנוטל נותן לעני. וכ"מ בלבוש שם ול"ח שם וכן בשל"ה. מיהו טוב הדבר כשנותן לעני דלא קים ליה בגויה שיאמר לו קח זה ותיטול ידך ותברך. א"ר שם. ועיין בדברינו לקמן סי' קס"ט:
סעיף קטן יז
טוב) בתי משקאות שמוכרין מאכל ומשתה לכל הבא אליהם ובאים כמה שאוכלין בלי נטילת ידים ובלי ברכת המוציא עיין בס' תורת חסד חא"ח סי' ה' שהעלה שאין איסור בזה על המוכר משום ולפני עור יעו"ש. והביאו השד"ח כללים מע' ו' אות י"ט יעו"ש. א"ח אות ד':
עמוד הקודםעמוד הבא