התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן קצד
הרב יעקב חיים סופר
סימן קצד
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] ג' שאכלו כאחד ושכחו וכו'. וכ"ש אם לא שכחו אלא במזיד לא זימנו דפשיטא דאין זימון למפרע. ב"ח:
סעיף קטן ב
ב) שם. אבל אם שכח אחד מהם וכו'. וה"ה אם הזיד ובירך נמי מזמנין השנים עליו. ב"ח. א"ר אות א'. מאמ"ר אות א'. ברכ"י אות א':
סעיף קטן ג
ג) שם. השנים יכולין לזמן עם השלישי וכו'. דלא גרע מאכל עמהם עלה של ירק. טור. ולמ"ד בסי' קצ"ז ס"ג דירק לא מהני צ"ל דהכא עדיף שאכל פת. מ"א סק"א:
סעיף קטן ד
ד) שם. השנים יכולין לזמן עם הג' וכו'. וה"ה נמי אם היו ארבעה וקדמו שנים וברכו ואפי' אם היו ששה ונשארו ב' יכולין לזמן. רו"ח. וכ"כ המאמ"ר אות ג':
סעיף קטן ה
ה) שם. השנים יכולין לזמן וכו'. אבל אם שנים אכלו פת ואחד שתה רביעית ושכח אחד ובירך אין יכולין לזמן כיון דלא נשאר כ"א אחד שחיוב בזימון. א"ר אות א'. וכן הסכים הברכ"י בשיו"ב אות א' יעו"ש. והביאו הזכ"ל אות ז'. וכן הסכים המאמ"ר אות ג'. ונראה דה"ה אם היו שנים גדולים ואחד קטן ושכח אחד ובירך דאין יכולין לזמן כיון די"א דקטן אין מצטרף לזימון ואף להמתירין אינו כ"א לסניף בעלמא כמ"ש לקמן סי' קצ"ט סעי' יו"ד יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' קצ"ז אות י"ב:
סעיף קטן ו
ו) שם. השנים יכולין לזמן עם הג' וכו'. אבל בעשרה אם שכח אחד מהם ובירך אף דיש מקום לומר דהשאר יכולין לזמן עליו ומ"ש מרן ז"ל רס"י קצ"ג יש ליישב מ"מ הואיל ואיכא הזכרת השם צריך להתיישב בדבר. מהר"י זיין בתשו' אבל הרב פנים מאירות ח"ב סי' ו' פשיטא ליה דגם בעשרה אם קדם אחד ובירך אינהו ממני בשם ואיהו לא נפיק ברכ"י אות א'. וכ"כ א"ר אות א' בפשיטות דאם שכחו ג' ובירכו מצטרפין לברך בשם כמו שמצטרפין ג' שאכלו ירק לקמן סי' קצ"ז יעו"ש. וכ"כ המש"ז סי' קצ"ג אות ד' ח"א כלל מ"ח אות ט"ז:
סעיף קטן ז
ז) שם. הגה. ואם האחד זמן וכו'. היינו וגם בירך אבל זמן לחוד יכולין השנים האחרים לזמן עליו אה"ע סי' ר' הגרע"א. ועיין לקמן סי' ר' אות ד':
סעיף קטן ח
ח) שם. בהגה. אינן יכולין לזמן. היינו שאינם יכולין לזמן עליו אבל יכולין לצרף עמהם אחד מן השוק. עו"ת. וכ"כ א"ר סימן קצ"ג אות י"א יעו"ש. ועיין ח"א שם אות ד' ודוק:
סעיף קטן ט
ט) שם. בהגה. אינם יכולין לזמן. וכן חבורה של חמשה בני אדם שאכלו כאחת וקדמו ג' מהן וזמנו לעצמן והשנים אוכלין עדיין אינו יכול להצטרף אחד מאותן הג' לזמן אח"כ עם אותם השנים הואיל ויצא כבר ידי זימון. שה"ג פ"ג שאכלו בשם ריא"ז. והביאו הט"ז אות א' ומשמע דאחד מן השוק מצטרף עמהם לזמן. ונראה ה"ד כשלא ענו השנים זימון כשזמנו הג' אבל אם ענו עמהם כבר יצאו ידי חובת זימון ואין יכולין עוד לצרף עמהם אחר כדי לזמן ואפילו אם אכלו אח"כ וכמ"ש לעיל סימן קצ"ג סעיף ה' ובדברינו לשם אות כ"ד יעו"ש. ועיין לקמן סימן ר' אות ה':
סעיף ב'
סעיף קטן י
י) [סעיף ב'] קוראין אותו וכו' הא דקוראין לו ומברכין עליו הנ"מ כגון שפתחו של בית לשוק והוא יושב כנגדו וקוראין לו ושומע קולן ומזמנין. הרשב"א בשם רב האי. ב"י. א"ר אות ג' ברכ"י אות ב' בי"מ אות ג' ועיין סימן נ"ה סעיף ך' דמבואר שם דאם יש דבר טינוף או ע"ג מפסקת לענין עניית דבר שבקדושה וה"ה לכאן מחה"ש סק"ב. א"א אות ב':
סעיף קטן יא
יא) שם ויענה עמהם וכו' וכתב הר' יונה דהם יוצאין ידי זימון אבל הוא עצמו אינו יוצא כיון שאינו עומד עמהם אבל הרמב"ם בפ"ה כתב שגם הוא יוצא י"ח זימון. ב"י. וכן הסכים הב"ח כדברי הרמב"ם מ"א סק"ב. א"ר שם. וכ"כ המאמ"ר אות ד' דנראה ברור דדעת הרא"ש ורי"ו והר"י מפריש כדעת הרמב"ם יעו"ש:
סעיף קטן יב
יב) שם ויענה עמהם וכו' משמע דדוקא צריך לענות עמהם וא"ל אין מזמנין והא דבסימן ר' כתב דאף אם אינו עונה מזמנין שאני התם משום דעומד עמהם. ברכ"י בשיו"ב אות ב' יעו"ש:
סעיף קטן יג
יג) שם ויענה עמהם וכו' כתב הכלבו כשיגמור מלאכתו יבא הביתה במקום שאכל ויברך בהמ"ז מיהו אם נשתהא שם עד גמר הברכה יכוון לבו יצא ידי הכל וא"צ לברך. א"ר שם:
סעיף ג'
סעיף קטן יד
יד) [סעיף ג'] אלא א' יודע ברכה אחת וכו' וה"ה אם הם שנים ואחד יודע שתי ברכות ואחד יודע השלישית. מ"א סק"ג. א"ר אות ה' ור"ל דתחלה יברך היודע ב' ברכות ראשונות והשני יכוין עליו לצאת ואח"כ יברך השני ברכה השלישית והראשון יכוין עליו לצאת ונמצא ביד כל אחד ג' ברכות. וצ"ל שמבינים בלה"ק כמ"ש בסימן קצ"ג סעיף א' ועיין בדברינו לשם אות ב' ודוק:
סעיף קטן טו
טו) וכתב שם המ"א משמע בגמרא וברי"פ דאם אין שם מי שיודע אלא ברכה אחת לא יברך כלים דמעכבות זו את זו דמנין ג' ברכות מה"ת ואע"ג די"א שאין מעכבות מ"מ בספק ברכות יש להחמיר יעו"ש וכ"כ א"ר שם. ער"ה אות א' מאמ"ר אות ה' א"א אות ג'. וכתב שם הא"א דאע"ג דספק תורה לחומרא כמ"ש סימן קפ"ד ס"ד התם שאני דמתקן בודאי משא"כ כאן דספק הוא שמא מעכבות לכן יש להחמיר מלברך יעו"ש. וכן הרב תפארת אדם בשו"ת א"ח סימן ד' שי"ט טובא בזה ומסיק דמעכבות זו את זו יעו"ש והביאו השד"ח באס"ד מע' ברכות סימן ד' אות ז' ומיהו עיין בדברינו לעיל סימן קפ"ז אות א' שהבאנו פלוגתא בזה די"א מנין ג' ברכות מה"ת וי"א מדרבנן יעו"ש וא"כ לס' האומרים מדרבנן יכול לברך מה שיודע כדי לצאת מדאורייתא. וכ"כ המאמ"ר שם. יעו"ש. וכ"פ באה"ע דאין מעכבות זו את זו ויכול לברך מה שיודע יעו"ת והביאו שע"ש. וכ"נ דעת הר"ז בסוף אות ג' לפסוק דיכול לברך מה שיודע יעו"ש. ומ"מ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה וי"א דגם בכה"ג איכא חשש ברכה לבטלה אם יברך רק מה שיודע ע"כ אם אפשר לו יש לחזר אחר אחרים שישמע מהם כל בהמ"ז ויתכוין לצאת ואם לא אפשר יש להרהר בלבו מה שיודע. ועיין בדברינו לעיל סימן קפ"ז אות א' ודוק:
סעיף קטן טז
טז) שם. וכל אחד יברך הברכה שיודע וכו' ר"ל שתחלה יברך היודע ברכה ראשונה ויכוין להוציא אותם וגם הם יכוונו לצאת ואח"כ יברך היודע השניה ויכוין להוציאם והם יכוונו לצאת ואח"כ יברך היידע ג' וכו' והיודע ברכה ראשינה היא מזמן שיאמר נברך שאכלנו וכו' כיון די"א דברכת הזימון היא ברכה אחת עם ברכת הזן כמ"ש לקמן סימן ר. יעו"ש:
סעיף קטן יז
טוב) שם יברך הברכה שיודע וכו' ואם שנים יודעים לברך כל בהמ"ז אסור להם לחלק לג' כיון דאפשר בשתים. וה"ה אם אחד יודע לברך כל בהמ"ז שאסור להם לחלק אפילו לשנים. צל"ח. פת"ע אות ו':
סעיף קטן יח
חי) שם אין בכך כלום. וכן אם אין אחד יודע ברכת הזימון יברכו ג' ברכות דברכת הזימון לרוב פו' דרבנן ואינו מעכב כמו הטוב והמטיב דאינו מעכב. א"א אות ג' ועיין בדברינו לעיל סימן קצ"ב סוף אות א':
עמוד הקודםעמוד הבא