התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן קלז
הרב יעקב חיים סופר
סימן קלז
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] ביום שקורין ג' אין קורין פחות מעשרה פסוקים וכו' ש"ץ שקרא לכהן במנחת שבת ג' פסוקים וללוי שנים ולישראל ג' פסוקים והחזירו הס"ת למקומו יוציא ס"ת פעם אחרת ויקרא עם הלוי עוד ג' פסוקים ממקום שפסק, הרב מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י א"ח שער ג' סי' א' ברכ"י אות א' זכ"ל ח"א אות ס' וח"ג אות ע"ז יעו"ש:
סעיף קטן ב
ב) שם כגון פ' עמלק וכו' כתיב בא"ח פ' עמלק ט' פסוקים ולא יוסיפו בה מלמעלה או מלמטה מפני שאמר הקב"ה עמלק גרם להיות שמי וכסאי חסרים כך פרשיותיו חסרים, ובירושלמי קאמר הוא עשה מעשה קטוע כך פרשתו קטוע, ב"י, והביאו ב"ח וכתב משמע לי דהקושיא היתה על הזקנים ונביאים שתקנו לקרות פ' עמלק בפורים דהיה להם ג"כ לתקן להפסיק פסוק א' לשנים או למעלה או למטה כדי שיהיו ג' קורין יו"ד פסוקים אלא נבואה היתה להם מפני שאמר הקב"ה וכו' עכ"ל, וי"ל הא תינח לשמואל אבל לרב דס"ל כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה כדאיתא במגילה ב"ב ע"א היאך היו הזקנים והנביאים יכולין לפסוק פסוק א' לב' אלא הנלע"ד בס"ד דהקושיא על מרע"ה דלמה לא פסק א' לשנים כדי שיהיו יו"ד פסוקים כיון שידע שעתידין לתקן מקרא מגילה כדאיתא במגילה י"ט ע"ב אלא מפני שידע בנבואה שאמר הקב"ה וכו':
סעיף קטן ג
ג) שם כגון פ' עמלק וכו' ומ"ש בסי' תרצ"ג סעי' ד' דחוזרין וכופלין פסוק אחרון כתב הפר"ח בזה הסי' אות ד' דאינו אלא מנהגא בעלמא יעו"ש:
סעיף ב'
סעיף קטן ד
ד) [סעיף ב'] ואחד קורא ד' וכו' כתב רש"ל בהגה עכשיו שהחזן קורא לא יקרא לאמצע ד' שלא לבוש האחרון או הראשון ע"כ והביאו מ"א סק"א, אבל הב"ח כתב דאף האידנא דקורא הש"ץ עם כל אחד ואחד נמי יכול להקרות ד' בין עם הראשון או עם האחרון או עם האמצעי ודלא כרש"ל יעו"ש, והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות א' עו"ת אות ג' וכן הסכים הפר"ח אות ב' וכ"נ דעת הי"א. וכ"מ מדברי מרן ז"ל דלא יש חילוק אם קורא הוא בעצמו או מקרא לו ש"ץ ועיין א"ר אות א' שכתב פי' אחר דלכתחלה יקרא לא' ואם לא לא' יקרא לב' וכו' יעו"ש, ואנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל ודעמיה דלאיזה מהם שירצה הש"ץ יקרא לו ד' וליכא קפידא וכן עמא דבר:
סעיף ג'
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ג'] אם דילג פסוק אחד וכו' ל"ד דה"ה תיבת אחת כמ"ש לקמן אות ז':
סעיף קטן ו
ו) שם וקרא עשרה פסוקים וכו' נראה דעשרה לאו דוקא דה"ה אם לא קרא רק תשעה פסוקים ג"כ דיצא וכמ"ש בסעי' ד' אלא דנקט בכאן עשרה פסוקים משום סיפא דבשבת אפי' קרא כ"א פסוקים לא יצא אם דילג פסוק א' עו"ת אות ה' וכ"נ דעת הפר"ח אות ג' וכ"כ המ"א סק"ד אלא שחזר המ"א וכתב אפשר כשדילג באמצע לא סגי בפחות מעשרה, וכ"כ א"ר אות ב' וכ"כ הלבוש בסעי' ה' וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה וק"ל סב"ל אפי' כנגד מרן ז"ל ועוד יש פלוגתא אחריתי דמסתמיות דברי מרן ז"ל משמע דהאי חוזר אם דילג ולא קראו עשרה פסוקים היינו שחוזר וקורא הפסוק המדולג עם שני פסוקים כמו אם דילג בשבת ולמ"ס פי"א הלכה ו' צריך לחוזר ולקרות ג' עולים על הסדר כמ"ש המש"ז אות ג' יש לסמוך על המקילים שכתבו דיצאו בקריאה זו דשב וא"ת עדיף:
סעיף קטן ז
ז) שם אבל אם בשבת אפי' דילג פסוק אחד וכו' משמע שאם לא דילג פסוק שלם שא"צ לחזור, והיינו דוקא אם כבר גמר מלקרות אבל אם עדיין הס"ת לפניו יש לחזור ולקרות הפסוק ההוא, כ"כ העו"ת בסי' רפ"ב אות ו' אבל המ"א שם ס"ק ח"י כתב דה"ה תיבה אחת אלא שדברו בהווה, וכן דעת א"ר בזה הסי' אות ד' ג"ה סי' יו"ד, אמ"ל בדין הברכות לעולין אות ס"ו, לד"א סי' ו' אות ס"ו, ח"א כלל ל"א אות כ"ה, דה"ח אות ג' בי"מ אות י"ג שע"א ש"ז אות ז' מ"ב אות ח' וכתב שם הא"ר דאם דילג תיבה אחת שא"צ לחזור ולקרות מראש הפסוק אלא מאותה התיבה יעו"ש, מיהו כבר כתבנו לעיל בסי' ס"ד אות ז' דיש מחמירין בזה וסוברים דאף אם דילג תיבה אחת צריך לחזור לתחילת הפסוק וקורא משם ואילך על הסדר יעו"ש, וה"ה לכאן, וכ"ז הוא אם עדיין הס"ת פתוח וקורין בו אבל אם כבר גמרו הקריאה והצניעו הס"ת א"צ לקרות כ"א זה הפסוק ושנים עמו כמ"ש בש"ע ועיין עוד בדברינו לקמן סי' קמ"ב אות ה':
סעיף קטן ח
ח) שם חוזר וקורא וכו' כתב שכנה"ג בהגב"י אות ג' שצריך לברך לפניה ולאחריה אבל מהר"ם מלובלין ז"ל סי' פ"ה כתב דלשנא משמע דקורא בלא ברכה יעו"ש והביאו שכנה"ג שם וכתב עליו דלא ידע מאי שנא מפ' פרה הכתוב בסעי' ה' וכ"פ הט"ז סק"ג דצריך לברך יעו"ש, וכ"כ המ"א סק"ה פר"ח אות ג' א"ר אות ה' מאמ"ר אות א' וכתב שכן הוא דעת רוב האחרונים ז"ל וגם מהר"ם גופיה כתב שמי שמורה לברך לא הפסיד וכ"נ עיקר לברך לפניו ולאחריו עכ"ל וכ"פ לד"א שם, ח"א שם דה"ח אות ד' שע"א שם אות ו' בי"מ שם מ"ב אות ט' ועיין לקמן אות י"א:
סעיף קטן ט
ט) שם. חוזר וקורא וכו' אפי' קראו ז' גברי כ"א פסוקים בלא פסוק המדולג, מ"א שם בשם ת"ה, א"ר שם, פר"ח שם, שע"א שם, מ"ב שם, והיינו במקום שנוהגין כן אבל לדידן שקורין כל הסדר ודלג פסוק אחד אפי' הכי חוזר וקורא הוא ושנים עמו, א"א או' ה':
סעיף קטן י
י) שם. חוזר וקורא וכו' ובשבת א"צ שיקרא זה שקרא תחלה בטעות כיון דמותר להוסיף על מנין הקרואים, ח"א שם:
סעיף קטן יא
יא) שם. חוזר וקורא וכו' ונראה שדוקא אם הדילוג הוא בעליות הראשונות אבל אם הדילוג היה בעלייה ז' וכ"ש בעליות הנוספות על מנין ז' א"צ לחזור ולברך בכוון משום פסוק המדולג דהא בל"ה יעלה המפטיר לתורה וא"כ יתחיל הוא מפסיק המדולג עד סוף הפרשה מ"ב או' יו"ד, והיינו אם עדיין לא קראו המפטיר אבל אם קראו המפטיר והשלים ברכה אחרונה של ברה"ת לא יש תיקון כ"א לקרוש הוא ושניים עמו כמ"ש בש"ע, ואם התחיל המפטיר בברכות ההפטרה נ"ל דאין להפסיק כדי שלא תהא ברכתו לבטלה אלא אחר גמר ההפטרה וברכותיה יחזרו לקרות בתורה פסוק המדולג ושנים עמו:
סעיף קטן יב
יב) שם. הוא ושנים עמו, לפי שאין קורין בתורה פחות מג"פ, מ"א סק"ו:
סעיף קטן יג
יג) שם ופרשת המועדים וכו' כתב מהר"ם מלובלין סי' פ"ה ש"ץ שקרא בשבת דיום א' דחו"ה של סוכות למפטיר וביום השני וגלל הס"ת ולא קרא וביום השלישי וכבר בירך לאחריה הוריתי לחזור ולפתוח הס"ת ויקרא הש"ץ בקול רם וביום השלישי עד גמירא בלא ברכה לפניה ולאחריה כיון דביום השלישי אינו אלא משום ספיקא לא מברכינן כדאשכחן בסוכה בש"ע דלא מברכינן יעו"ש, מיהו המ"א שם חלק עליו וכתב שמברך ג"כ יעו"ש, וכן דעת א"ר או' יו"ד, אבל הרב מוהר"א אדארי בס' השומר אמת הנד"מ סי' ל' או' ב' אייתי אמבוהא דספרי דכולהו ס"ל דיחזור לקרות וביום הג' בלא ברכה כמהר"ם מלובלין ז"ל יעו"ש, והביאו פתה"ד או' ג' והכי ק"ל משום סב"ל:
סעיף קטן יד
יד) שם. פרשיות המועדים וכו' ובתיקון יששכר כתב דדינם כשבת ואין נוהגים כן, כנה"ג בהגב"י מ"א סק"ז, וכ"פ הפר"ח או' ג' דלא כתיקון יששכר וכתב דאפי' בקרבנות המוספין של מועדים דחובת היום נינהו בכל גוונא אם דילג אינו חוזר יעו"ש ועיין לקמן או' כ"ז ואו' ל"ב:
סעיף קטן טו
טו) שם. פרשיות המועדים וכו' ואם קרא במועדים בחובת היום מעט או הרבה יצא י"ח כל שקרא ט"ו פסוקים לה' גברי, שו"ת בי"ד סי' ס' וכ"כ בשו"ת אגורה באהליך דף י"ט ביום ב' של פסח דהתחיל מוהקרבתם ולא מבהחדש א"צ לחזור ולברך יעו"ש, פ"ת א"ח או' ג' ועיין לקמן או' ל"ב:
סעיף קטן טז
טז) שם. לפי שכבר קראו הפרשיות וכו' ואם דלגו פסוק אחד בשבת שחרית מאותם העשרם פסוקים שקראו בשבת במנחה ובשני ובחמישי א"צ לחזור ואף הבא להחמיר ולהחזיר אין לו לברך כלל, מאמ"ר או' ב':
סעיף קטן יז
טוב) בפרמ"ג א"א או' ו' נסתפק אם דלג בשבת באותה פרשה שקורין אותה גם במועדים אם צריך לחזור אבל בתשובת יוסף אומץ סי' י"ב פשט ספקו דצריך לחזור דחיישינן לתרי דלוגי שידלג גם במועד, וכתב שם דגם מה שקירין בב' ובה' אח"כ לא מהני מהאי טעמא יעו"ש, והביאו הפ"ת:
סעיף קטן יח
חי) צבור שלא קראו הפ' בשחרית בשבת בתוך התפלה יש לה תשלומין אחר התפלה עד זמן המנחה, פתה"ד או' ב' בשם כמה פוסקים יעו"ש, ועיין ברו"ח סי' לק"ט או' ג' ובדברינו לעיל סי' קל"ה או' ט':
סעיף ד'
סעיף קטן יט
יט) [סעיף ד'] אם קרא אחד ב' פסוקים צריך לחזור וכו' וכ"כ הלבוש סעי' ג' עו"ת או' ט' וכ"כ הפר"ח או' ד' דזו היא דעת התו' בפ' הקורא עומד והגמ"י ושה"ל ומהריק"ו דקריאת ב' פסוקים לא לא הוי קריאה כלל והכי נקטינן עכ"ל, וכ"כ אמ"ל בדין הברכות לעולין או' ס"ד, לד"א סי' ו' או' ס"ד, דה"ח או' ב' ח"א כלל ל"א או' כ"ד, קיצור ש"ע סי' כ"ג או' ב"ג, מ"ב או' י"ב, ומ"ש הא"א שבגליון הש"ע בשם ס' חוקת התורה דא"צ לחזור כבר הקשה עליו הלד"א סי' ט' או' א' על שהביא הפך מדין הש"ע יעו"ש, וכבר כתבנו בכ"מ דסברה יחידית ודחוייה דלא חיישינן לה משוס סב"ל:
סעיף קטן כ
ך) שם. צריך לחזור וכו' ולברך לפניהם ולאחריהם, לבוש, ור"ל שיקרא עוד ג' פסוקים ולברך לפניהם ולאחריהם דאין מברכין עה"ת על פחות מג"פ וכ"כ המ"א סק"ח, א"ר או' ז' וכתב הטעם משום דכיון שבירך אחריה הוי היסח הדעת לגמרי וצריך לחזור ולברך לפניה ולקרות ג"פ דהוי כקריאה חדשה וכתב עו"ש הא"ר דחוזר ומתחיל מראש משום דאותה ברכה נעשית בטעות והוי כאלו לא בירך על פסוקי הראשונים ודלא במ"א יעו"ש, וכ"כ הרב פנים מאירות ח"א סי' צ"ד רמברך לפניהם ולאחריהם והסכים לדבריהם הברכ"י אות ג' ובספרו לד"א סי' ו' אות ס"ד, דה"ח שם. שע"א ש"ז אות ד' קיצור ש"ע שם מ"ב אות י"ג, אבל הט"ז סק"ד כתב דיש חילוק בדבר דאם נזכרו אחר ברכה אחרונה שלא קרא רק ב' פסוקים ועדיין לא קרא הש"ץ לאיש אחר אזי אותו שחיסר פסוק אחד יקרא עוד פסוק אחד ולא יברך קודם לו ברכה ראשונה דהא כבר בירך הוא ברכה ראשונה תחלה, והברכה אחרונה שבירך הוי כאלו לא נאמרה (וא"כ צ"ל ברוך שם וכו') כיון שבטעות היתה אלא אחר שישלים פסוק הג' יברך ברכה אחרונה שנית וקאי על כל מה שקרא' ואם לא נזכרו עד אחר שקרא לאחר לעמוד לקרות אזי הוא צריך עכ"ל לילך לקרות כדי שלא יאמרו פגום הוא, וע"כ יסתלק הראשון ויקרא השני בברכה ראשונה תחלה ויתחיל למפרע ממקום שהתחיל אותו שלפניו ויוסיף עליהם כפי מה שירצה פסוקים שלו כמ"ש בסעי' שאח"ז לענין פ' פרה ונמצא כל הפסוקים נתברכו לפניהם ולאחריהם כראוי רק שאותו שקרא ב' פסוקים לא נחשב לכלום עכ"ל. וכ"נ דעת השכנה"ג בסי' רפ"ב בהגב"י או' ז' וכ"כ הבני חיי דלא יברך ברכם ראשונה, מש"ז או' ד' ח"א כלל ל"א או' כ"ז, וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה וק"ל סב"ל צריך לפסוק כהט"ז והיינו אם עדיין לא בירך זה שקרא ב"פ ברכה אחרונה רק שהפסיק הש"ץ ותיכף נזכרו או אפי' אם כבר בירך אז מקרא לו עוד פסוק א' או ב"פ אם הוא בחול והוא ג' והראשונים לא קראו כ"א ג' ג' ואח"כ מברך ברכם אחרונה לבד ואם היו הב"פ התחלת פ' צריך לחזור ולקרות מתחלת הפ' מפני הנכנסים ויקרא ג"פ או ד"פ ואח"כ אחרונה. ואם הוא בחול ואינו ג' או בשבת אם עדיין לא עלה אחר ואפי' אם עלה אחר אם עדיין לא התחיל בברכה חוזר הוא וקורא בלא ברכה ראשונה להשלים ג"פ ואח"כ מברך ברכה אחרונה, אבל אם כבר התחיל האחר בברכה אז נסתלק זה שקרא ב"פ והלך לו ואינו עולה מן המנין וקורין ג' בחול מבלעדו ובשבת ז' דהיינו אם הוא כהן והתחיל אחריו לוי קורין אח"כ ב' ישראלים וכ"כ אמ"ל בדין ברכות לעולין או' ס"ד דבשבת לא מהדרינן ליה כיון דאיכא מפטיר שעולה למנין ז' וכ"ש אם מוסיפין, וכ"כ לד"א סי' ו' או' ס"ד, בי"מ אות י"א ועיין מש"ז שם, מיהו י"א דבשבת דמותר להוסיף אפילו אם עדיין לא התחיל אחר לא יקראו עוד הוא שניח, מ"א סק"ח י"א בהגב"י:
סעיף קטן כא
כא) שם צריך לחזור וכו' אפי' אם בין הג' קראו עשרה פסוקים כגון אם קראו שנים כ"א ד"פ והאחד ב"פ אפ"ה צריך לחזור ומכ"ש אם לא נקרא בין שלשתם כ"א ח' או ט' פסוקים, עו"ת או' ט':
סעיף קטן כב
כב) שם צריך לחזור וכו' כתב הט"ז שם דבשבת אף לאחר שקראו ז' אם קרא לאחד ב"פ צריך לחזור ולקרות יעו"ש, וכ"כ מ"ב או' י"ב, ומיהו כבר כתבנו לעיל בסוף או' ך' בשם האחרונים דבשבת אין לחזור ולקרות הוא שנית אם כבר ברך ברכה אחרונה והכי ק"ל משום סב"ל:
סעיף קטן כג
כג) שם צריך לחזור וכו' וה"ה אם לא קרא למפטיר ג"פ דינו כמו בשאר קרואים, א"ר סוף או' ז' והביאו המש"ז אות ד' וכתב דהיינו אף מפטיר דשבתות וכ"ש מפטיר דמועדות, וכתב שם המש"ז ומיהו כה"ג אם הניח רק ב"פ עד סוף הסדרא מודה הט"ז דברכה ראשונה בטעות דלא נשאר רק ב"פ ויברך ברכה ראשונה ג"כ, ע"כ וכ"כ בתשו' אשדות הפסגא סי' ד' וכתב דאף שכתב הבני חיי דבשבת לא מהדרינן דהמפטיר משלים מ"מ אם היתה הטעות במפטיר עצמו הוי כלא קרא כלל יעו"ש, מיהו שם סי' ה' בשם תשו' הרב שמואל שלם כתב לדעתו אם הס"ת עדיין פתוח יקרא ג"פ בלא ברכה ואם נגלל הס"ת א"צ להוציא ספר אחר לקרות יעו"ש, ועוד שם סי' ו' בשם הר"א דאם הס"ת פתוח יחזור ויקרא ג"פ ויברך לאחריו בלבד יעו"ש, והב"ד הפ"ת וכתב שלדעתו כל מקום שיש איזה ספק יש להקל חוץ לכהן בברכה ראשונה ולאחרון בברכה אחרונה דבזמן המשנה לא ברכו כלל עכ"ל, ונראה דהיינו דוקא אם עדיין לא התחיל בברכות ההפטרה אבל אם כבר התחיל לכ"ע א"צ לחזור ולקרות עוד דכבר נגמר הענין והלך לו ויצאו י"ח בז' עולין, וכתב עו"ש המש"ז דאם בששי קראו עד סוף הסדרא ונשארו רק ב"פ השביעי דולג פ"א למפרע:
כג) אם בפסח ועצרת קראו לרביעי הכל ולא נשאר כ"א ב"פ לחמישי וכדומה ביוה"כ, האחרון דולג פ"א למעלה ולא יקרא למטה שאין מפ' המועדים, ובפרי החג אם קראו ללוי ביום הד' יקרא הישראל חמישי דהכל מענין חג, תו' מגלה כ"ב א' ד"ה שאני ומהרש"א שם, מש"ז שם, וכ"כ א"ר בסי' קל"ח סוף או' א' ומ"ש יקרא ישראל חמישי כן הוא מנהג בני אשכנז כמ"ש מור"ם ז"ל בסי' תרס"ג ס"א יעו"ש, ועיין לקמן או' ל"ז:
סעיף קטן כד
כד) שם אבל אם קראו פתות מט' צריכים לחזור וכו' פי' דאעפ"י שקראו השלשתן כ"א ג"פ וכגון שקרא האחד פסוק מזה שקרא הראשון אפ"ה לא יצאו, עו"ת או' יו"ד, וכ"כ הלבו' סעי' ג' אבל המ"א סק"ט כתב דאם קרא הב' פסוק א' למפרע יצא וראיה לדבר אנשי מעמד שלא קראו אלא ח' פסוקים ודלא כעו"ת עב"ד, וכ"כ ח"א כלל ל"א או' כ"ד והביא ראיה מר"ח, וכן דעת ח"ע על מ"א סק"ט ועי"ש מה שתירץ קושיית הא"ר על מ"א יעו"ש, מיהו המו"ק הסכים לדעת העו"ת, וכן דעת הא"ר או' ח' מאמ"ר או' ד' א"א או' ט' יפ"ל או' ג' דה"ח או' א' ומ"מ נ"ל כיון דאיכא פלוגתא בזה יש לפסוק כדעת המ"א ודעמיה משום סב"ל:
סעיף קטן כה
כה) שם צריכים לחזור וכו' פי' אותו שקרא פחות מג"פ מ"א סק"י, והיינו אם הוא ג' או עדיין לא התתילו לקרות אחריו אבל אם הוא ראשון או שני ולא נזכרו עד שהתחילו לקרור אחריו כבר נסתלק ואינו עולה מו המנין אלא קוראין ב' ישראלים כמש"ל או' ך' יעו"ש:
סעיף ה'
סעיף קטן כו
כו) [סעיף ה'] אם קרא פ' פרה ופסק בהגר וכו' דדומה כאילו לא קרא שלא אמר אלא רמז בעלמא ב"י בשם הכלבו, מ"א ס"ק י"א:
סעיף קטן כז
כז) שם ופסק בהגר וכו' אבל אם דילג פסוק א' מפ' פרה א"צ לחזור ולקרוא כיון שכבר קראו אותה פרשה, עו"ת או' י"א, מ"א שם, דה"ח או' ה' שע"א ש"ח או' ץ'. מיהו הא"ר או' יו"ד כתב דהדבר תלוי אם עיקר חובת היום הוא בפסוק הזה יעו"ש, וכ"כ מ"ב או' ח"י:
סעיף קטן כח
כח) שם וגלל ס"ת וכו' אבל אם לא גלל עדיין חוזר וקורא המותר ומברך לאחריה ולא לפניה, ט"ז סק"ה, ונראה דכוונתו לומר דדוקא אם גלל הס"ת כדי להצניעו כמ"ש סי' קמ"ז אז מברך לפניה ולאחריה שכ"מ מלשון הכלבו שהביא ב"י שכתב וגלל הס"ת וישב במקומו אבל אם לא גלל רק מעש שקודם ברכה אחרונה כמ"ש סי' קל"ט ס"ד וברך ברכה אחרונה ונזכר אז קורא המותר ומברך לאחריה ולא לפניה וכעין שכתב בסק"ד, וכ"פ הח"א כלל ל"א או' כ"ו כדעת הט"ז, וכ"נ דעת האמ"ל שם או' ס"ו, אבל הרב א"ר או' ט' פליג אט"ז וכתב דאפי' רק ברך ברכה אחרונה צריך לחזור ולברך לפניה ולאחריה יעו"ש, וכ"כ לד"א שם או' ס"ו, וכ"כ דה"ח שם, שע"א שם, מ"ב או' י"ז, ומיהו מ"מ כיון דאיכא פלוגתא בזה יש לפסוק כהט"ז משום סב"ל, ועיין לעיל או' ך' ואו' כ"ג ודו"ק, ועוד עיין לקמן או' ל"א:
סעיף קטן כט
כט) שם וגלל ס"ת וכו' וה"ה אם שכחו מלקרות פ' שקלים דצריך לחזור ולקרות וכל דין פ' פרה יהבינן לה נמי דמברך לפניה ולאחריה, אמ"ל שם, לד"א שם:
סעיף קטן ל
ל) שם וגלל הס"ת וכו' ש"ץ שלא הפסיק בסדר נשא בסוף הפ' אלא המשיך וקרא מפ' בהעלותך עד כן עשה את המנורה כמו שעושין באחרון בחנוכה אעפ"י שעשה בורות אין כאן משנה מטבע שטבעו חכמים דלא אמרו כן אלא במשנה מטבע הברכה או הקריאה או מוסיף במקום דהוי הפסק אבל זה לא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים כיון שלא תיקנו חכמים שיקראו סדר זה בשבת זה וסדר זה בשבת אחרת אלא ממנהגא הוא, שכנה"ג בהגה"ט או' ב':
סעיף קטן לא
לא) שם ומתחיל מראש הפרשה וכו' והטעם כתב השכנה"ג בהגב"י או' ב' דכיון דחובת היום לקרות כל הסדר הזה כל שלא קרא כסדר שתקנו חכמים אין כאן קריאה וחוזר לראש עכ"ל מיהו הפר"ח או' ה' פליג על דין הש"ע וגם על טעם השכנה"ג וכתב דא"צ להתחיל מראש אלא ממקום שפסקו יעו"ש, והרב משחא דרבותא כתב על דברי ש"ע הנ"ל דלאו דוקא דהא אמרינן דאם דלגו פסוק א' דחוזר וקורא הוא ושנים עמו ולא אמרינן דיחזור לראש הפ' וקורא על הסדר ובנדון זה נמי א"צ לחזור לראש אלא משלים מה שלא קרא עכ"ד, אמנם דברי המד"ר הנז' הביאם היפ"ל או' ד' וכתב עליו דפשט דברי מרן ז"ל נראה דדוקא הוא ולא דמי למש"ל בס"ג דהתם אם יארע שדלג בסוף הפ' אם יחזור לראש הפ' הוי טרחא יתירה משו"ה חוזר וקורא אותו פסוק שדלג עם שנים עמו משא"כ הכא בפ' פרה דלא הוי טרחא כ"כ אם חוזר לראש דלא הוו אלא ט"פ וכתב דבזה ניצול אותו צדיק מרן ז"ל גם מתלונת הפר"ח עכ"ד, וע"כ הנראה לענין דינא דאם נזכר תיכף לאחר שבירך ברכה אחרונה קודם שגללו הס"ת גלילה שהיא להצניעו במקים שמנהגם שאין מניתים הס"ת בתיק אלא גוללין אותו במטפחת ולמנהג שאומרים קדיש אחר ספר ב' כמ"ש לקמן קודם שאמר קדיש שאז אין מברך לפניה כמש"ל או' כ"ח אז הוא אומר ממקום שפסק אבל אם גללו גלילה שהיא להצניעו או שאמר קדיש וכ"ש אם אמרו ההפטרה שאז צריך לברך לפניה ג"כ אז הוא מתחיל מן הראש, ואע"ג דמדברי הפר"ח משמע דגם בזה א"צ להתחיל מן הראש מ"מ כיון דמפשט דברי מרן ז"ל משמע דצריך לחזור לראש וגם ליכא טרחא דצבורא בזה כמ"ש היפ"ל יש להחמיר:
סעיף קטן לב
לב) שם ומברך לפניה וכו' וה"ה בפ' המועדות בכגון זה שדלגו ענין מה שהוא עיקר חובה של אותו יום צריכיו ג"כ לחזור ולקרות ולברך לפניו ולאחריו אעפ"י שיש לחלק דשאני פ' פרה שהוא דאורייתא למ"ד אק לחלק בזה, לבוש, וכ"כ המש"ז ססי' קל"ח וכתב דבר"ח אם לא קראו ובראשי חדשיכם פשיטא דצריך לקרות חוץ מחנוכה יעו"ש:
סעיף ו'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ו'] הקורא בתורה ראשון וקורא השני מה שקרא הראשון וכו' דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא יקרא למפרע דאל"כ בר"ח נמי יתחיל השני מוידבר משום הנכנסין. מ"א ס"ק י"ב, ועיין לקמן או' ט"ל:
סעיף קטן לד
לד) שם או אפי' שנים וכו' פי' ומיהו קרא ג"פ אך קרא פסוק א' ממה שקרא הראשון, עו"ת או' י"ד:
סעיף קטן לה
לה) שם או אפי' שנים וכו' והלבוש כתב דאם אי אפשר לו להוסיף רק פסוק או שנים דסליק ענינא דיומא יוצא ועולה מן המנין, ועיין לקמן או' ל"ז:
סעיף קטן לו
לו) שם או אפילו שנים וכו' ומטעם זה ניחא מה שקורא הלוי בר"ח מן ואמרת עד רביעית ההין ואינו מוסיף רק ב"פ מפני שהוא אינו אפשר בענין אחר כמ"ש בה' ר"ח, ט"ז סק"ו, וכ"כ העו"ת שם:
סעיף קטן לז
לז) שם, או אפי' שנים במקום דלא אפשר, ר"ל דלא אפשר להוסיף ג"כ כגון בר"ח שצריך לקרות ג' בח"פ, או בשבת שסיים סדרא עם הששי ולא נשאר כ"א ב"פ או בפסח ועצרת שקראו לרביעי הכל ולא נשאר כ"א ב"פ לחמישי אז די שיקרא פסוק א' למפרע ושנים מחודשים ועולה מן המנין, ועיין לעיל סוף אות ה"ג ולקמן אות מ"א:
סעיף קטן לח
לח) שם, ואם לאו, ר"ל שלא הוסיף ג"פ היכא דאפשר להוסיף ג"פ וב"פ בהיכא דאפשר להוסיף ב"פ אינו עולה מן המנין חוץ מפרי החג משום דלא אפשר כלל להוסיף:
סעיף קטן לט
טל) שם, ואם לאו אינו עולה וכו' משמע דמותר אלא דאינו עולה מן המנין, מ"א ס"ק י"ג, וכ"כ בסי' רפ"ב ס"ב יעו"ש, ומ"ש המ"א בס"ק י"ב דלכתחלה לא היינו בעולה מן המנין, ואפשר אפי' פסוק א' למפרע לא, א"א אות י"ג:
סעיף קטן מ
מ) שם, חוץ מפרי החג וכו' בחו"ה של סוכות שחוזר הרביעי וקורא מה שקראו כהן ולוי כמ"ש בסי' תרס"ג ס"א יעו"ש:
סעיף קטן מא
מא) שם, משום דלא אפשר, ואם קראו לששי עד סוף הסדרא יקרא שביעי ממ"נ דברכה לבטלה ליכא כיון שמותר לקרות מה שקראו כבר, ואפשר דלא אפשר מיקרי ועולה א"א בסוף הסי' ואם אמרו קדיש אחר הששי כתב בסי' רפ"ב ס"ו דא"צ לקרות עוד שהרי המפטיר עולה למנין ז' וכ"כ ר"ז שם אות י"ט יעו"ש, אבל הברכ"י שם אות ט"ו ובספרו לד"א סי' ט' אות כ"א כתב דאף אם אמרו קדיש אחר הששי צריך שיקרא אחר לבד המפטיר יעו"ש, וכתב שם הלד"א דאם יש ספר שני ישלים המנין בספר שני, וכ"כ שע"א ש"ט אות ז' ונראה דכן הדין ביו"ט אם קרא הרביעי עד סוף הסדר, ועיין מש"ז סס"י קל"ח:
עמוד הקודםעמוד הבא