התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תקמט
הרב יעקב חיים סופר
סימן תקמט
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] חייבין להתענות בתשעה באב וכו' וד' ימי צומות האלו הרי הם מפורשים בקבלה (זכריה ח׳: י״ט) צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי. צום הרבועי זה י"ז בתמוז שהוא בחדש הרביעי. וצום החמישי זה ט"ב שהוא בחדש הה' וצום השביעי זה ג' בתשרי שהוא בחדש הז' וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחדש העשירי כמבואר במס' ר"ה דף י"ח ע"ב. וכ"כ הרמב"ם פ"ה מה' תענית דין ד' וכ"כ הטור. והגם דזה סברת ר"ט וקאמר שם בגמ' דרשב"י אמר דאין אני אומר כן יעו"ש כתב ב"י דהטור העתיק דברי ר"ע משום דנהוג עלמא כוותיה. וכ"כ המ"מ על דברי הרמב"ם הנ"ז וכן הלכה. וכ"כ הרמב"ן בס' תורת האדם בריש ענין אבילות ישנה דהלכתא ומנהג כר"ע יעו"ש והב"ד הברכ"י או' ג' יעו"ש. ולכן פסק כן בש"ע. וכ"כ האחרונים:
סעיף קטן ב
ב) ואלו הימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שארעו בהם כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשו' ויהיה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותם הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עוונם ואת עון אבותם וכו' הרמב"ם שם דין א' ולכן כל אדם חייב לשוב בתשובה ולפשפש במעשיו באלו הימים יותר משאר ימים כיון שמפני כך היה התקנה:
סעיף קטן ג
ג) שם. חייבין להתענות בתשעה באב וכו' נקט ט"ב ברישא משום דחמירא ליה ואעפ"י שאינו לסדר חדשים ולא לסדר פורעניות. וא"פ. וכ"כ משד"ר דס"ט ע"ד. והב"ד הרו"ח או' ב' יעו"ש:
סעיף קטן ד
ד) שם. חייבין להתענות בט"ב וכו' דה' דברים אירעו את אבותנו בי"ז בתמוז וה' בט"ב. בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות ובוטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד (י"מ אפוסטמוס הנז' וי"מ דקאי על מנשה. כ"ה בירושלמי פ"ד דתענית) צלם בהכל. ובט"ב נגזר על אבותינו (דור המדבר) שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. כדאיתא במס' תענית דף כ' במשנה ועי"ש בגמ' ובג' בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם ונכבת גחלת ישראל הנשארת וסיבב להתם גלותן. ועשירי בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים והביאה במצור. כדאיתא במס' ר"ה דף י"ח ע"ב והרמב"ם פ"ה מה' תענית דין ב' יעו"ש:
סעיף קטן ה
ה) ומשמע מדברי הגמ' והרמב"ם הנז' דביום ג' בתשרי עצמו נהרג גדליה בן אחיקם מיהו רי"ו כתב דבר"ה נהרג גדליה בן אחיקם אלא שנדחה תעניתו ליום חול והב"ד ב"י ססי' זה. וכ"כ הרד"ק בירמיה מ"ה ובזכריה ח' עו"ש. וכתב הט"ז ולפ"ז היה נראה דאם יש מילה בצ"ג דאין בעל הברית מתענה עד הלילה כמ"ש בס' תקנ"ט גבי ט"ב שחל בשבת ונדחה ליום א' לפי שיו"ט שלו הוא אלא דיש לחלק דשאני התם דנראה לכל הדחייה בזמנינו משא"כ בצ"ג דפעם הראשון דאותו וגזרו להתענות ביום ג' לעולם יעו"ש ובתשו' ראש יוסף מסיק להתיר כוון שאינו ביום שאירע בו והב"ד א"ר או' ו' ושע"ת או' א' אבל המאמ"ר או' ב' כתב עליו דאינו מוכרח. וכ"כ מ"ב בב"ה דמדברי הריטב"א משמע (עיין לקמן או' ט') כהט"ז ודלא כראש יוסף יעו"ש. והמט"י כתב דמהסוגייא דפ"ק דר"ה דף י"ט ע"א מוכח דלא נהרג אלא בג' בתשרי והניח בצ"ע יעו"ש. ועיין י"א מ"ש לתרץ בזה אמנם בשער הכוו' דף צ"ב ע"ב בסופו כתב דבו ביום בג' בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם ונתן טעם בסוד לזה יעו"ש. וע"כ כיון שכן משמע פשט לשון הגמ' והרמב"ם וכ"כ בשער הכוו' וגם לדעת רי"ו כתב הט"ז דאין להקל א"כ גם בעל ברית צריך להשלים עד הלילה כמו שאר ג' צומות וכ"ה המנהג ועיין לקמן או' יו"ד.
סעיף קטן ו
ו) שם. חייבין להתענות בט"ב וכו' בד' תעניות הללו אעפ"י שטעה ואכל משלים תעניתו כמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' א' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן ז
ז) שם. מי שטעה ואכל בעשרה בטבת הורה אליו מהר"י סגל להתענות בה"ב. דרשות מהרי"ל ה' תענית שכנה"ג בהגה"ט או' ב' ומשמע דעשרה בטבת הוא לאו דוקא דה"ה שאר תעניות צבור אלא שהמעשה כך היה וכ"מ מדברי מ"א סי' תקס"ח סק"ד. מיהו בתה"ד סי' קנ"ו כתב דמי ששכח ואכל בי"ז בתמוז יותר מכזית דא"צ לפרוע יום אחר תחתיו דדוקא יום זה חובה ולא אחר וא"א לתקן אשר עוות אם לא שכוונתו להתענות לכפרה על עוותתו ושגגתו יעו"ש. וכ"נ דעת מ"א סי' תקס"ח סק"ד דא"צ להתענות יום אחר אלא לכפרה יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר שם סק"א. וכ"כ א"א שם או' ד' דת"צ אם רוצא א"צ יום אחר ואם לבו נוקפו יתענה לכפרה אבל ודאי צריך להשלים תעניתו יעו"ש. וכ"ה דעת השו"ג בסי' זה או' ג' להקל כדברי התה"ד דא"צ להתענות יום אחר יעו"ש. וכ"כ הזכ"ל או' ת' דמדברי הש"ע סי' תקס"ח סעי' א' מבואר דא"צ כלל להתענות יום אחר אלא שמור"ם כתב דיש מחמירים להתענות יום אחר. ומ"ש מהרי"ל להתענות בה"ב כתב שם הזכ"ל אפשר דקאי למי שטעה ואכל כל היום ולא נזכר מהתענית כלל אבל אם נזכר באותו יום והשלים תעניתו אפשר דגם מהרי"ל יודה דא"צ ג' ימים אפי' לכפרה רק ביום א' ד' יעו"ש. ונראה כיון דכמה פו' ס"ל דא"צ להתענות יום א' אלא לכפרה אם הוא חלש וקשה עליו התענית יש לפדות תעניתו בלתת איזה דבר לעניים וזה תהא כפרתו. וכ"ז בטעה או שגג אבל אם אכל במזיד י"ל דצריך להתענות בה"ב לתקן עוותתו אך אם הוא חלש וקשה עליו התענית י"ל דיתענה רק יום א' ויתן פדיון ב' תעניות צדקה לעניים. וית' עוד מזה לקמן בסי' תקס"ח סעי' א' בס"ד:
סעיף קטן ח
ח) שם. חייבין להתענות בט"ב וכו' ואפי' קטני קטנים אין להאכילם אלא לחם ומים. הרמ"ע בתשו' סי' קי"א א"א או' ז' ולא נהגו כן. ברכ"י או' א' ועיין לקמן סי' תק"ן או' ט':
סעיף קטן ט
ט) חתן שאירע א' מד' צומות הללו בחופתו דעת ב"ד סי' תע"ו שלא יתענה משום דס"ל דיו"ט דחתן עדיף מיו"ט דמילה והוי כיו"ט של תורה שדוחה אבילות יעי"ש אמנם הריטב"א בפ' בתרא דתענית כתב מסתבר דחייב להתענות כיון דרגל שלו הוא רגל יחיד מדרבנן ותעניות אלו הם דרבים אתי אבילות דרבים ודחי רגל דיחיד ועוד דמקרא מלא דבר הכתוב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי עכ"ל והב"ד פה"א ח"ד דף מ"א ע"ג. וכ"מ בתו' עירובין דף מ' ע"ב יעו"ש. וכ"ה דעת המ"א סי' תק"ן סק"ה וכ"כ בתשו' כתונת יוסף סי' ה' דחתן אם אירע בימי חופתו אחד מד' צומות יתענה יעו"ש. וכ"כ מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה חי"ד סי' ל"א דחתן שאירע א' מד' צומות בחופתו אפי' צום גדליה יתענה יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' ב' וכ"כ האחרונים:
סעיף קטן י
י) וה"ה בעל ברית חייב להתענות בד' צומות הללו ואפי' צום גדליה כמ"ש לעיל או' ה' יעו"ש. וכ"כ ב"ד סי' שמ"ז דתענית של חובה והוא בזמנו כגון ט"ב ושאר תעניות אין המילה דוחה אותו כלל אלא מתענה ומשלים ותענית אסתר בכלל הזה אעפ"י שאינו חובה משום דחשיב כחובה יעו"ש והב"ד הער"ה סי' תק"ן או' א' אלא שכתב דלפי טעם הריטב"א נראה לו להקל בתענית אסתר יעו"ש. ומיהו דעת עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' ג' להקל בתענית אסתר דוקא באם הוא דחוי ודעת הזכ"ל או' ת' להחמיר אף בדחוי וכתב שכן הורה הלכה למעשה יעו"ש. וית' עוד מזה לקמן סי' תק"ן או' כ"ב וסי' תקנ"ט סעי' ט' וסי' תרפ"ו סעי' ב' יעו"ש:
סעיף קטן יא
יא) שם. חייבין להתענות בט"ב וכו' ביום התענית ישמור עצמו מכעס ואם יש לו משא ומתן יעשה באמונה ובנחת ביותר. של"ה דף ר' ע"ב. א"ר סי' תקס"ח או' ח"י ולא יאכל בלילה קודם התענית יותר מהרגל שלו דאז לא יועיל התענית שהרי אותו מותר שאוכל ישמור לו ביום התענית. קשל"ה. נו"ש או' ב' א"ר סי' תקס"ג או' א' בגדי ישע סי' תקס"ד. ונראה דבאדם כחוש יש להקל לאכול יותר כדי שלא יזיק לו התענית:
סעיף ב'
סעיף קטן יב
יב) [סעיף ב'] אין מתענין בט' בו וכו' ולא רצו לגזור תענית גם בט' בו דאין מטריחין על הצבור יותר מדאי. ב"י בשם הרמב"ן. וא"כ בעל נפש יתענה גם בט' מיהו בירושלמי איתא שבראשונה היה ג"כ בי"ז אלא שמפני הצרות טעו בחשבון. מ"א סק"ב. ולפ"ז גם בעל נפש א"צ להחמיר להתענית גם בט' מחה"ש. ובגמ' ב"ב דף ס' ע"ב משמע קצת דגם בעל נפש א"צ להחמיר במקום שאין ציבור יכולין לעמוד יעו"ש. פ"ת. פת"ע סוף הסי':
סעיף קטן יג
יג) שם. משום דחורבן בית שני חמיר לן. לפי שהא' כבר נתנחמו עליו בבנין בית שני ונשכח הראשון בשני אבל משחרב הב' וגלינו בגלותינו ולא נגאלגו עד שיבא מלך משיחנו ויבנה השלישי ב"ב לכך החרבן השני קשה לנו מהראשון. תיקון יששכר דף ז' שו"ג או' ה'.
עמוד הקודםעמוד הבא