התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תרכב
הרב יעקב חיים סופר
סימן תרכב
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] למנחה אומר אשרי וכו' כדי להפסיק בין תפלת מוסף לתפלת המנחה. ב"י. וטעם שאין אומרים אותו רק קודם נעילה עיין לקמן אות ג':
סעיף קטן ב
ב) שם. ואין אומרים ואני תפלתי וכו' הטעם לפי שבשבת אומרים לשבח ישראל אף שאכלו ושתו מתפללים לא כאו"ה וביוה"כ לא צריך לזה. טור. ט"ז סק"א. ולפי פשט דברי הזוה"ק באידרא רבא דתיקנו לאומרו במנחת שבת שהוא עת רצון הרי יותר ויותר הוי ביוה"כ וכ"כ בס' אמ"ל בקו' שפת אמת דק"ב ע"ג יעו"ש וכן נראה לי עיקר. רו"ח או' א' ומיהו סיים שם בקו' שפת אמת והבוחר יבחר יעו"ש ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ ההולכים על פי דברי האר"י ז"ל שאין לאומרו משום דסדר כוונות התפילות של יוה"כ אינם כשבת בין אם חל בחול או בשבת כנודע. ועיין לעיל סימן רצ"ב או' ז':
סעיף קטן ג
ג) שם הגה. ואין אנחנו נוהגין לומר אשרי וכו' כדי למהר שלא יעבור זמן תפלת מנחה ודי במה דמפסיקין בקריאת ס"ת בין תפלת מוסף לתפלת המנחה כמו שמפסיקין בין יוצר למוסף ומניחין אשרי ובא לציון אחרי המנחה כדי שיפסיקו בהם בין תפלת מנחה לתפלת נעילה. ב"י. לבוש. ר"ז או' ב' מ"ב אות ג':
סעיף קטן ד
ד) ומנהג בני ספרד לומר פ' העקידה עד והארץ אזכור ואח"כ אומרים מזמור למנצח על הגתית וכו' ופ' התמיד ופיטום הקטורת ואשרי ובא לציון קדיש ואח"כ מוציאין ס"ת ואומרים קדיש ומתפללין מנחה. וכן הוא מנהג חסידי בית אל יכב"ץ:
סעיף קטן ה
ה) שם בהגה. ואין אומרים אין כאלהינו ביוה"כ. לפי שנתקן כנגד הברכות שמדלגין בשבת ויו"ט מי"ח ברכות וביוה"כ אומר אהללך בקול רם שהוא כנגד י"ח ברכות. דרשות מהרי"ל ה' יוה"כ. מט"מ סי' תתע"ו. ועוד דאין כאלהינו נתקן נגד הקרבנות וביוה"כ מביאין הרבה קרבנות. דרשות מהרי"ל שם ואם כן פיטום הקטורת יש לאומרו. מ"א סק"א. ר"ז או' א' מ"ב או' ה':
סעיף קטן ו
ו) שם בהגה. ואין אומרים אין כאלהינו ביוה"כ. ומנהגינו לאומרו ובסידורים כתוב לאמר בר"ה וביוה"כ כל ישראל אף כשחל בחול. יפ"ל ח"ב או' א' יעו"ש. וכ"ה מנהג בני ספרד לומר אחר קדיש תתקבל של מוסף שהוא אחר הסליחות. כל ישראל. אין כאלהינו. פיטום הקטורת. תנא דבי אליהו. לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וכו' קדיש. עלינו לשבח. וכ"ה מנהג חסידי בית אל יכב"ץ משום כי על ידי אמירת פיטום הקטורת מתים הקלי' וע"י עלינו לשבח נמשך אור המקיף לגרש הקלי' שלא יתאחזו בשפע הנמשך על ידי התפלה כמ"ש לעיל סי' מ"ח או' ד' וסי' קל"א או' י"ב וי"ג וי"ט יעו"ש. ובענין לדוד מזמור עיין לעיל סי' תקפ"ב או' טו"ב:
סעיף ב'
סעיף קטן ז
ז) [סעיף ב'] וקורין שלשה בפ' עריות וכו' וטעמא לפי שנפשו של אדם מתאוה להם וצריך לקדש עצמו מהן. ובתשו' הגאונים מפני שיוה"כ אין מתכפרים בו עונות עד שיחזרו בתשו' וכיון דלא מכפר יוה"כ אלא בתשובת עמו לפיכך קרינן בעריות שאם ח"ו יש בר ישראל שפרץ בעריות או בנדה כיון שקורין לפניו זוכר עבירות שבאתה לידו וחוזר בתשו' כדי שיתכפר לו אותו עון. והתו' פ' בני העיר כתבו הטעם שאנו מבקשים שגם הקב"ה לא יגלה ערותינו. מט"מ סימן תתע"ח. א"ר או' ג':
סעיף קטן ח
ח) שם וקורין ג' בפ' עריות וכו' ומתחילין מן כמעשה ארץ מצרים עד סוף הסידרא. פ' ראשונה עד וחי בהם. שנייה אלהיך אני ה' שלישי הוא המפטיר וקורא עד סוף הסידרא. לבוש:
סעיף קטן ט
ט) ואם דילג בפ' עריות אם נזכר קודם שבירך השלישי ברכה אחרונה יחזור לקרות לשלישי ממקום שדילג ויקרא מהלן עד סוף הפרשה בין אם היה הדילוג בקריאת ב' העולים הראשונים ובין אם היה הדילוג בקריאת השלישי ואם כבר בירך ברכה אחרונה יש לקורא לקרות בקול רם מקום הדילוג בלא ברכה ואם הדילוג הוא ענין שלם יש לקרות עוד עולה אחר שהוא יהיה המפטיר ויתחיל לקרות עמו מתחלת מקים הדילוג עד סוף הפרשה ויברך לפניה ולאחרים ויפטיר. ייט"א סימן תרכ"א אות ך' וכ"כ בספרו שערי אפרים שער ח' או' ל"ח:
סעיף קטן י
י) ואם דילג פ' כמעשה ארץ מצרים וכן אם דילג פ' ושמרתם את חקתי א"צ לחזור אבל אם אם דילג משאר הפ' צריך לחזור דכולה הויא לעיכובא ואפילו שכבר בירך לאחריה צריך לחזור ולקרותה בברכה לפניה ולאחריה. לד"א בקו' תוה"ש סי' י"ג או' ב' ומ"ש ואפי' שכבר בירך לאחריה. וכו' היינו השלישי אבל אם עדיין לא בירך אחריה השלישי יקרא עמו מן הדילוג ולהלן כמ"ש באות הקודם:
סעיף קטן יא
יא) שם. והשלישי מפטיר ביונה וכו' והטעם ללמד לבני אדם שאין ביכולתו של אדם לברוח מאת ה' אם עבר עבירות כדכתיב אנה אלך מרוחך וכו' ועוד לעורר התשו' כמו שעשו אנשי נינוה ובה נוושעו בראות השם מעשיהם כי שבו. מט"מ סימן תתע"ט:
סעיף קטן יב
יב) שם. והשלישי מפטיר ביונה וכו' ואין אומרים קדיש אחר קריאת ס"ת. מרדכי דיומא. ד"מ אות ב' עט"ז. שו"ג או' ה' מט"א או' א' מ"ב או' ח' ומ"ש עיקרי הד"ע סימן ל"א או' כ"ב בשם שדה הארץ ח"ג סימן כ"ח די"ל קדיש אחר קריאת התורה וכו' כבר תמה עליו היפ"ל ח"ב אות ב' דהא הרב הנזכר בעצמו סיים עלה דכ"ז כתב להלכה ולא למעשה אם יסכימו הרבנים ובראש אמיר כתב דהרבנים אין מסכימים וא"כ ממילא דלמעשה ביטל דעתו יעו"ש. וכ"ה המנהג שלא לומר כדברי הפו' הנז' ועיין לעיל סי' רצ"ב אות י"ב:
סעיף קטן יג
יג) שם. ומברך לפניה ולאחריה. כדרך שבירך שחרית. טור. וכתב עליו ב"י וכ"כ המרדכי וכן נוהגין ודלא כדכתב הגמ"י בשם ראב"ן שלא יאמר על התורה ועל העבודה אלא מסיים מגן דוד וכו' עכ"ל ומ"ש וכן נוהגין הוא מנהג בני ספרד אבל מנהג בני אשכנז כהגמ"י וכמ"ש בהגה דאין אומרים על התורה וכו' במנחה:
סעיף קטן יד
יד) שם. ואם חל בשבת מזכיר בה של שבת וכו' ואפי' למ"ד בר"ח שחל להיות בשבת שאינו מזכיר של ר"ח בהפטרה מודה בהפטרת מנחה של יוה"כ שחל להיות בשבת משום דהתם שאני כדמפרש טעמא דאלמלא שבת אין נביא בר"ח כלל אבל ביוה"כ שחל להיות בחול הא איכא נביא הלכך כשחל להיות בשבת מזכיר של שבת וחותם בו. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ה:
סעיף קטן טו
טו) שם. וחותם בשל שבת. ר"ל אף בשל שבת שאומר מקדש השבת וישראל ויום הכפורים כדרך שבירך בשחרית וכמ"ש לעיל אות י"ג. וכ"כ המש"ז אות ה':
סעיף קטן טז
טז) שם הגה. ואין אומרים על התורה וכו' פי' אנו אין מנהגינו כמ"ש הש"ע אלא א"א כלל על התורם ועל העבודה לפי שכבר עבר עבודת היום. ט"ז סק"ו. והיינו מנהג בני אשכנז אבל מנהג בני ספרד כדברי הטור והש"ע כמ"ש לעיל או' י"ג יעו"ש:
סעיף קטן יז
טוב) שם הגה. ואין אומרים על התורה וכו' רק חותמין מגן דוד שאין עבודה במנחה. מנהגים. ובהגמ"י כתב שכבר פסקה העבודה ובירך עליה שחרית. ובהגמ"ר כתב דלא ליחלוף בשאר תענית שא"א על התורה. וכן כתב המרדכי פ"ב דשבת. מ"א סק"ב:
סעיף קטן יח
חי) אם אין שהות ידלג א"מ להתחיל נעילה בזמנה. מ"א שם. ר"ז אות ה':
סעיף קטן יט
יט) בנוסח א"מ קרע רוע גזר דיננו יש לומר רוע גזר בנשימה א' כי שייכים להדדי דהיינו שיקרע הוא ית' רוע שיש בגזירה ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים ולא כמו שרבים מפסיקין בניגון בין רוע לגזירה דזה אינו נכון וצריך למחות בפרט החזנין שלא יעשו כן. ט"ז שם. י"א בהגה"ט. מ"ב אות יו"ד:
סעיף ג'
סעיף קטן כ
ך) [סעיף ג'] אם חל בשבת אומרים צדקתך. כיון שהוא יום עינוי. ב"י בשם הר"ן. ועיין לקמן או' כ"ד:
סעיף קטן כא
כא) שם. ואומרים אבינו מלכינו. ואעפ"י שהוא שאלת צרכים מפני שהוא שעת גמר דין ואם לא עכשיו אימתי. ב"י בשם הר"ן. ועיין לקמן או' כ"ה:
סעיף קטן כב
כב) שם. ואומרים אבינו מלכנו. קודם צדקתך כמ"ש לעיל סי' תקצ"ח אות ג' יעו"ש. וכ"כ השו"ג בסימן זה אות ז':
סעיף קטן כג
כג) שם הגה. ובמדינות אלו אין אומרים צדקתך. כי כתוב בו משפטיך תהום רבה ואין אנו מבקשים משפט ביוה"כ אלא רחמים ולפנים משורת הדין כענין שנאמר אל תבא במשפט עמנו. לבוש. ר"ז או' ד':
סעיף קטן כד
כד) שם הגה. ובמדינות אלי א"א צדקתך. היינו במדינות אשכנז וגם במדינות ספרד יש מקומות שאין אומרים אותו וכן כשחל ר"ה בשבת כמ"ש לעיל סי' תקצ"ח אות א' יעו"ש:
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. ולא אבינו מלכנו. מפני שהוא שאלת צרכים ואין שואלין בשבת וכבר כתבנו לעיל סי' תקפ"ד או' ח' דגם בספרד יש מקומות שאין אומרים אבינו מלכנו בשבת יעו"ש:
סעיף ד'
סעיף קטן כו
כו) [סעיף ד'] וכהן שעבר ועלה וכו' יש מסתפקין אם כהן אחד עולה לדוכן דדינא הוא דישא כפיו אם שאר הכהנים עקרו רגליהם בעבודה אף שעדיין לא עלו אם יעלו עתה דכבר חד מנייהו קדים ונושא כפיו או דלמא הוא לבדו אשר עלה ישא ולא חיישינן לפגם אחרים ונ"ל דטוב הדבר שיצאו מבהכ"נ ולא יעלו עמו. ברכ"י או' ב' וכבר נת' כל זה לעיל סי' קכ"ט ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן כז
כז) אם שכח או נאנס ולא התפלל מנחה יתפלל ערבית שתים של חול אבל אם שכח או נאנס ולא התפלל נעילה אין לה תשלומין כמ"ש לעיל סי' ק"ח או' י"ב ומ"ש שם המש"ז דגם תפלת נעילה יש לה תשלומין נראה דלא ראה דברי הפו' הנז' ובלא"ה הא ק"ל סב"ל.
עמוד הקודםעמוד הבא