התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שכג
הרב יעקב חיים סופר
סימן שכג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מותר לומר לחבירו מלא לי וכו' דוקא לומר מלא כלי זה מותר אבל להזכיר שם מדה אסור אליבא דכ"ע וכ"כ המחבר (סעי' ד') בסמוך. עו"ש או' א' אבל מותר לומר לו מלא לי כלי זה משקה פלוני ואשלם לך אחר השבת. ר"ז או' אי ועיין לעיל סי' ש"ז סעי' י"א:
סעיף קטן ב
ב) שם. אפי' הוא מיוחד למדה. פי' שרגיל למדוד למכור בו. מ"א סק"א. א"ר או' א' תו"ש או' א' מיהו מדת המלך וכדומה שאין רגיל למדוד למכור בו כ"א בשטה שקונה יי"ש וכדומה או כשבא אחד ואומר שימדוד בו דוקא כי היא מדה אמיתית וכדומה ויש לו כלי מדות אחרות אסור לומר מלא לי כלי זה דוקא דהוי מזכיר סכום מדה ונראית הערמה. א"א או' א':
סעיף קטן ג
ג) גזברי המדרשים שיש להם פנקס חלק שכותבים בו שמות יחידי המד"ק כל שם בדף בפ"ע וכשקונה בשבת איזה יחיד אמירת קדיש וכיוצא בכו"כ דרכו של הגזבר שמניח בתוך הדף ששם היחיד ההוא כתוב בו חתיכות של קרטי"ן שרשומים בו נקודות גדולות ומצרף בחשבון מספר נקודות עד סכום דמי קניית הקדיש וצוברן בתוכו ולמחר מוציא במספר ויודע בו כמה דמי הקדיש וכותבו במקומו וכן עושה בשמות המסייעים אותו כדי שלא ישכח ויפסיד המדרש. עיין פתה"ד או' א' מה שהאריך בזה וכתב שאין למחות בידם שיש לכם על מה שיסמוכו מטעם דחשיב חשבונות של מצוה אך כשאין מכירות רבות ואפשר למיהב דעתייהו ולזכור מי התנדב וכמה התנדב טוב שימנעו מזה יעו"ש. ועיין לקמן או' ח':
סעיף קטן ד
ד) מוכרי כבשים הנקרא בערבי ערוש"י נוהגין שכל הבא ליקח ממנו בשבת טרוש"י אינו נותן לו אלא א"כ מניח לו משכון כגון ריז"ה או מאנדי"ל ובעל הטרוש"י קושר בו קשרים כמספר הטרושי"ם שלקח לא ב' קשרים זה ע"ג זה אלא כל קשר בפ"ע במקום מיוחד כדי שלמחר יגבה מספרי טרושי"ם כמספר הקשרים שבמשכון נראה דאין בזה איסור כלל דאי מצד המשכון ליכא איסורא וכמ"ש מור"ם ז"ל לעיל סי' ש"ז סעי' י"א ואי משום הקשרים הרי הזו קשר כאינו של קיימא ואינו מעשה אומן דמותר לקשרו לכתחלה כמ"ש לעיל סי' שי"ז סעי' א' פתה"ד או' ב' יעו"ש:
סעיף קטן ה
ה) שם. ומוליכה לביתו. ויש בזה שינוי מעובדא דחול ואין בזה חששא דמקח וממכר. תו"ש או' ב':
סעיף קטן ו
ו) שם. ואומר לו מלא לי כלי זה. והמוכר ממלאהו. מכלי אחר שאינו במדה זו. ר"ז או' א':
סעיף קטן ז
ז) שם. אבל למדוד בכלי המיוחד למדה וכו' מפני שבזה ניכר שהוא מתכוין למדידה ויש בו משום עובדין דחול. ר"ז שם:
סעיף קטן ח
ח) שם הגה. ויש מקילין לומר וכו' כתב הרא"ש בתשו' כלל כ"ב מה שנוהגין במקומך שמודדין יין בשבת וכותבין מע"ש פלוני הניח כך וכך מעות ופלוני כך וכך ולמחר כשמודדין היין לוקח בעל היין מחט ועושה נקבים כמנין המדות שמוליך דע כי שתים רעות המה עושים חדא המדידה כדתנן אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה ומפרש בגמ' אבל לא בכלי המיוחד למדה. ועוד דאסור להסתכל באותו כתב כדתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב ומפרש בגמ' מאי טעמא רב ביבי אמר גזירה שמא ימחוק אביי אמר שמא יקרא בשטרי הדיוטות עכ"ל. והביאו ב"י והעו"ש או' ב' ומ"א סק"ה וכתב שם העו"ש דה"ה דיש לאסור לפ"ז הצייכי"ן בלשון אשכנז שעושין מכתב מה שחייב ליתן לו מן המשקה וכן הצייכי"ן שעושין מאבר ג"כ אסור לפי מ"ש המחבר לעיל סיי ש"ז סעי' י"ב דבטבלא ובפנקס אפי' אם הוא חקוק אסור לקרותו עכ"ל. והמ"א שם כתב דמשמע מתשו' הרא"ש הנז דאסור ג"כ לכתוב בפתקאות סכום מעות וכשלוקח היין מניח הפתק במקום ששם האיש כתוב דאסור לקרות בפתקאות האלו דהוי שטרי הדיוטות ולכן נהגו ליקח גירעין לסי' או שאר דבר. וגבאי צדקה אפשר דמותרין בפתקאות כמ"ש בסי' ש"ז ומ"מ טוב להחמיר היכא דאפשר בגרעין וכן נהגו הקדמונים עכ"ל. ור"ל שנותן גרעין במקום ששם האיש כתוב גרעין א' לכל מדה. מחה"ש:
סעיף קטן ט
ט) שם בהגה. שממעט או מוסיף וכו' ואין בו משום גזל שידוע לבעליו שהכל רגילין בכך ביו"ט וכן נהגו להטיל טבעת במדה. מרדכי יש"ש ד"מ. וזה ההיתר למוכר. מ"א סק"ב. תו"ס או' ג' ר"ז או' א' ומ"ש וזה ההיתר למוכר ר"ל שלא יעבור על שמודד בשבת ויו"ט אם אינו מצמצם כ"כ ההיתר ללוקח מבואר בסעי' ד' בהגה יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז:
סעיף קטן י
י) שם בהגה. וכן המנהג פשוט וכו' היינו לבני אשכנז אבל לבני ספרד שקבלו פסוק דעת הש"ע צריך להחמיר שלא למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לתוך כליו של לוקח אעפ"י שממעט או מוסיף רק במקום שכבר נהגו להקל כדברי מור"ם ז"ל איך למחות והדבר ברור דלנוהגין כיש מקילין שכתב מור"ם ז"ל שרי לומר מלא לי פעם אחרת כלומר כפעם ראשונה דהוא ממעט או מוסיף ובסגנון זה מצי אמר כמה זמני ברכ"י בשיו"ב או' א':
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. וכן המנהג פשוט למדוד בכלי המיוחד וכו' אך לא ראיתי נזהרין שלא לכוין המדה ואפשר משום דכל משקה א"א שלא ירתיח מעט וע"י כך א"א שיכוין המדה שוה בשוה. לבוש. אבל התו"ש שם כתב עליו דמה יושיענו זה כיין דגם בחול הדרך לעשות כן למדוד בשפיכה וברתיחה וא"כ הרי כך הוא המדה והוי ממש דרך מקח וממכר ואולי ס"ל דבחול דרך להמתין עד שינוחו מרתיחתן וחוזר ושופך לתוכו למלאות מדתו ובשבת אינו עושה כן אך דא"כ ודאי פשיטא דשרי באופן זה עכ"ד. ומיהו מ"ש ואולי ס"ל דבחול דרך להמתין וכו' ודאי שכך הוא הדין דצריך להמתין עד שינוחו וחוזר ושופך למלאות כמ"ש בח"מ סי' רל"א סעי' ו' יעו"ש:
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה. ועוד יתבאר לך בסמוך וכו' ר"ל בסעי' ד' בהגה ששם כתב איזה קולא ללוקח ויתבאר ג"כ בדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן יג
יג) והוי יודע כל כלי המדה אם ראויים לקיבול ואין מקפיד עליהם שרי לטלטל מחמה לצל ואם אין מקבלים כמו מדות אמה וכיוצא ממוקצה שמלאכתו לאיסור ומדת הלח ליי"נ וכדומה אם מקפוד עליהם הוי מוקצה מחמת חסרון כיס (ועיין דינם לעיל רס"י ש"ח) ומינקת שמיוחד למדה כמו שנוהגין עתה שקורין היב"ר ומחזיק קוואר"ט מותר לומר מלא לי כלי זה ושופך לכלי של לוקח כי א"א ליקח המינקת ולהוליך לבית הלוקח ולא נראה כמזכיר סכום המדה בפירוש. מש"ז או' א':
סעיף ב'
סעיף קטן יד
יד) [סעיף ב'] מותר לומר לחבירו וכו'. ר"ל אעפ"י שהמדידה אסורה בשבת ויו"ט כמ"ש לעיל סי' ש"ו סעי' ז' ולקמן רסי' תק"ו מ"מ שרי להזכיר שם מדידה והטעם כיון שעכשיו אין מדתו ידוע אין זה כדרך מקח וממכר שבחול. ר"ז או' ב':
סעיף קטן טו
טו) שם הגה. אבל לא יאמר תן לי וכו' פי' אפי' הלוקח נוטל הכלי של מוכר ומוליכה לביתו אסור להזכיר שם מדה עו"ש או' ג':
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. אבל לא יאמר וכו' ואפי' אינו קונה ממנו כלל אלא שואל ממנו ואומר לו השאילני עדה פלונית אסור משום עובדין דחול ר"ז או' א':
סעיף קטן יז
יז) שם בהגה. מדה פלונית. או חציה או רביעית. לבוש אבל מותר לומר מלא לי כלי זה עד השנתות. שה"ג. מ"א סק"ה והיינו לדעת הש"ע סעי' א' צריך ליקח הכל. עצמו לביתו של לוקח ולדעת המקילין שכתב בהגה שם אפי' לשפוך לתוך כליו של לוקח שרי אם מוסיף או ממעט:
סעיף ג'
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ג'] מותר לומר לחבירו וכו' והיינו בחבירו ישראל וחנוני ישראל אבל בעכו"ם אסור דשמא הביצים נולדו היום. ב"ח וכ"ה לקמן רסי' תקי"ז יעו"ש:
סעיף קטן יט
יט) שם. ביצים ואגוזים במנין. היינו שאומר לו תן לי עשרה או עשרים שכן דרך בעה"ב להיות מונה בתוך ביתו לידע כמה הוא נוטל שלא יטול אלא לפי הצורך משנה וגמר' שם מ"א סק"ג:
סעיף ד'
סעיף קטן כ
ך) [סעיף ד'] מותר לומר לחנוני וכו' ר"ל אפי' לחנוני יכול לומר תן לי ד' ביצים וכו' לבוש:
סעיף קטן כא
כא) שם. ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים. פי' בין אומר לו סתם תן לי בדינר כסף פירות או שאומר תן לי פירות ויהיה לך בידי שתי כסף עם מה שכבר נתחייבתי ואעפ"י שאינו מזכיר בכמה הוא לוקח עכשיו אפ"ה אסור. וכ"כ הר"ן בס"פ אין צדין עו"ש או' ה':
סעיף קטן כב
כב) שם. ולא סכום מדה. נ"ל דט"ס בש"ע וצ"ל שם מדה וכמ"ש רש"י בד"ה סכום מדה וכו' וכ"כ הרמב"ם שלא יזכיר לו שם מדה ולא סכום מנין וכ"כ הטור למעלה מזה אסור להזכיר לו שם מדה וכו' וכמ"ש רבא בגמ' וכ"מ מלשון הש"ע מדסיים לומר הרי שיש לך וכו' ולא כתב כן במדה. ביאורי הגר"א. ור"ל שלא יזכיר לו שם מדה לומר תן לי מדה פלונית וכמ"ש סעי' ב' בהגה ועי"ש הטעם. אבל מותר לומר מלא לי ד' או ה' כלים אלו ולמחר נמדוד אותם דזה הוי כמו תן לי ד' ביצים וה' רמונים דשרי:
סעיף קטן כג
כג) שם. ולא סכום מדה. ובאבא שאול שהיה ממלא מדותיו מערב יו"ט אף שהיה שופך לכליו של לוקח ביו"ט שפיר דמי ואין איסור לא על המוכר ולא על הלוקח א"א או' ב':
סעיף קטן כד
כד) אם יש לעכו"ם יין כשר מחותם וישראל רוצה לקנות ליין קידוש בשבת בלילה אם א"א כ"א שיזכיר לו סכום מדה או דמים שאין עכו"ם רוצה בע"א אפשר דשרי. ואותיות החותם העכו"ם שובר ובדידיה קטרח ועוד דשבירת אותיות בדבר שאין מתקיים או הכל משעוה דרבנן ושבות דשבות במקום מצוה שרי. א"א שם:
סעיף קטן כה
כה) שם. ולא סכום מנין וכו' דוקא כשנותנין ק' אגוזים בפרוטה אז אסור דאי חשבון של ק' לא שייך לצמצום דמים אין נראה שיהא אסור. תו' מציעא ע"ה ע"א ד"ה משום. ער"ה או' א':
סעיף קטן כו
כו) שם. לומר הרי שיש לך בידי וכו' שזהו דרך מקח וממכר. לבוש. ואפי' אומר בפי' השאילני אסור. ר"ז או' ג':
סעיף קטן כז
כז) שם הגה. וכן בסכום דמים אינו אסור וכו' אבל מלשון הטור והש"ע משמע דאסור להזכיר דמים כלל שכתב שם דמים ולא סכום מדה ולא סכום ענין משמע דדמים אפי' בלא סכום וחשבון אסור. מ"א סק"ד תו"ש או' ה' וא"כ הו"ל למימר בהגה וי"א אלא שכן דרכו במקום שאינו מבורר להדיא שדעת הש"ע אינו כן אינו כותב י"א. תו"ש שם ומחה"ש:
סעיף קטן כח
כח) שם בהגה. וכן בסכום מדה דוקא בכה"ג אסור וכו' ביש"ש ושל"ה הזהירו להוכיח העם בזה וכן הט"ז. ואני אומר שיש כמה טעמים להקל ואך לירא שמים יש להחמיר בזה אבל העם יש להם על מי שיסמוכו א"ר או' ג':
סעיף קטן כט
כט) שם בהגה. וכן בסכום מדה וכו' אבל לא יזכור לו שם מדה לומר תמדוד לי או שם מקח שיאמר תמכור לי. שה"ג א"ר שם:
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. היינו בדבר שאין מקחו ידוע. פי' שאין לו קצבה ומחוסר פסיקה אז אסור לומר תן לי בפשוט או בב' אפי' נוטל מה שנותן לו דאז אין לומר שאין כוונתו אלא לומר מה שצריך שהרי אין יודע מה יתן לו מ"א סק"ה תו"ש או' ו':
סעיף קטן לא
לא) כתב ד"מ ונ"ל דה"ה לענין מדה לא אסרו להזכיר שם מדה אלא בדבר שאין מדתו ידוע אבל בדבר שמדת וידוע רק שמודיע לחנוני כמה צריך שרי עכ"ל פי' דדוקא כשאומר דרך משל תן לי מדה אגוזים או דבר שאין רגילין למדוד דאז אינו יודע כמה מחזיק המדה ואינו יודע אם יהיה צריך יותר או לאו וא"כ אין כוונתו לומר כמה הוא צריך אסור אבל בשכר וכיוצא בו כוונתו להודיע כמה הוא צריך ושרי. מ"א שם. תו"ש שם וכן פי' הא"ר או' ד' דברי מור"ם ז"ל והשיג על העו"ש והנ"ץ יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' א' וזה ההיתר (ר"ל מ"ש בהגה) ללוקח והיתר המוכר עיין סעי' א' מ"א שם. ור"ל כמ"ש שם בהגה שממעט או מוסיף מעט יעו"ש:
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה. כבר פשט המנהג במדינות אלו וכו' היינו במדינות אשכנז אבל במדינות ספרד צריך להחמיר כפסק הש"ע שלא להזכיר שם דמים כלל ולא שם מדה פלונית כלל וגם במקום שנהגו להקל כל ירא שמים יחמיר לעצמו וכמ"ש לעיל או' כ"ח יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ל"ח או' ז' וכ"כ האחרונים:
סעיף ה'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ה'] המביא כדי יין לסעודה ממקום למקום דרך מבוי המעורב. ר"ז או' ד':
סעיף קטן לד
לד) שם. לא יביאם בסל ובקופה וכו' לתת שלש וארבע בתוך קופה וישאם משום דנראה כמעשה דחול לשאת משאות. אבל מביא על כתיפו אחת או שתים דמוכח דלצורך יו"ט או לפניו בידו. רש"י ביצה כ"ט ע"ב. כ"כ ב"י בשם הר"ן. וזהו לדעת הטור והר"ן שאין לחלק בזה בין שבת ליו"ט אבל סברת י"א שמביא אח"כ בש"ע הוא דעת התו' כמ"ש בב"י ולקמן או' ל"ו:
סעיף קטן לה
לה) שם. אפי' אין בשינוי קלות במשא. כמו חביות וכדומה משנה מעובדין דחול א"א או' ו' ועיין לקמן סי' תק"י סעי' יוד:
סעיף קטן לו
לו) שם. וי"א דלמעט בהילוך וכו' כ"כ שם התו' דה"מ ביו"ט שהוא מוציא לחוץ והרואה אומר לצורך חול מביא אותם אבל בשבת שאינו מטלטל אלא מזוית לזוית למעוטי בהליכה עדיף ויותר טוב להביאם בסל ובקופה בפעם אחת מלהביאן כל אחד בפ"ע. ב"י ט"ז סק"ד:
סעיף קטן לז
לז) שם. וי"א דלמעט בהילוך עדיף וכו' מוכח בתו' ר"פ המביא דמזוית לזוית הוא דשרי אבל בחוץ דאיכא רואין ממעט במשאוי עדיף וביו"ט אף בבית אסור כיון דיכול להוציא לחוץ וכ"כ התי"ט ודלא כהמט"י יעו"ש. אבל מפרש"י נראה דביו"ט נמי אינו אסור אלא במקום הרואים יעו"ש. ער"ה או' ה':
סעיף קטן לח
לח) שם. וי"א דלממעט בהילוך וכו' הרב מהרי"ל ואלי בהגהו' כ"י נסתפק בדעת הש"ע אי דעתו לפסוק בסתם הש"ע לפי הכלל המפורסם או כי"א לפי שבב"י כתב בלשון אבל. אבל התו' כתבו וכו' וכשכותב בלשון אבל דעתו לפסוק ההוא. והביאו הברב"י בשיו"ב או' ב' וכתב דאין כאן מקום להסתפק דודאי דעת מרן להלכה ולמעשה לפסוק כסברא שקבעה בלשון סתם דאלים האי כללא וכו' והכי נקטינן יעו"ש. ועיין לעיל סי' י"ג או' ז' ודוק:
סעיף ו'
סעיף קטן לט
טל) [סעיף ו'] מדיחין כלים לצורך היום וכו' משמע דאפי' בליל שבת מותר להדיח לצורך סעודת שחרית או לסעודה שלישית. עו"ש או' י"א א"ר או' ח' ומיהו אם יש לו עוד כלים אחרים נקיים טוב שלא להדיחם בשבת כלל והטעם משום טורח. תו"ש או' ח':
סעיף קטן מ
מ) שם. מדיחין כלים לצורך היום וכו' ואפי' עשרה כוסות שאם יצטרך באחד שותה וה"ה שמציעין עשרה מטות. רוקח. מ"א סק"ח. א"ר שם. תו"ש או' יו"ד. ומשמע דאפי' יודע שלא יצטרך לכולם מ"מ מותר להדיח כל העשרה כיון דעכ"פ כל אחד ואחד ראוי לו. מחה"ש ועיין לעיל סי' ש"ב או' כ"ג:
סעיף קטן מא
מא) שם. כגון שנשאר לו עדיין סעודה וכו' משמע דאם יודע שלא יצטרך עוד אסור להדיח וכמ"ש סי' ש"ב סעי' ג' וכ"כ מהרי"ל שלהאוסרים לשתות בין מנחה למעריב אסור להדיח הכוס. מ"א סק"ט. א"ר או' ט' תו"ש שם. ר"ז או' ו' ועיין לעיל סי' רצ"א סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן מב
מב) שם. אבל לאחר סעודה ג' אין מדיחין. היינו בסתם בני אדם שאין אוכלין אחר סעודה ג' אבל אם רוצה לאכול עוד אחר סעודה ג' או שיבוא לו אורחים פשיטא דשרי להדיח.
סעיף קטן מג
מג) שם. וכלי שתיה מדיחין כל היום וכו' היינו אם אפשר שיצטרך לו אבל אם יודע בבירור שלא יצטרך עוד ביום לאלו הכלים אסור כמ"ש לעיל או' מ"א
סעיף ז'
סעיף קטן מד
מד) [סעיף ז'] מותר להטביל כלי חדש וכו' אפי' היה לו קודם יו"ט. רלב"ח סי' ט"ז. מ"א סק"י. תו"ש או' י"א. ר"ז או' ח' והיינו לסברה זו שהוא דעת המתירין. ועיין בשאגת אריה סי' נ"ו ונ"ז מה שהאריך בזה והעלה דבשבת ויו"ט אסור להטביל אבל ביה"ש של ע"ש ויו"ט אין להטביל כלי מתכות שצריך טבילה מן התורה אבל כלי זכוכית שהוא מדרבנן מותר אבל ביה"ש דשבת ויו"ט גופייהו אפי' כלי זכוכית של ד"ס אין מטבילין אותם משום דהו"ל טבילה זו שלא לצורך היום אלא לצורך חול ואסור יעו"ש. והביאו השע"ת. ועיין לעיל סי' רס"א או' ג' ואו' יו"ד וכתבנו שם שהמטביל ביה"ש יברך ג"כ יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' ח"ן:
סעיף קטן מה
מה) שם. ויש אוסרין. ואע"ג דכלי שנטמא בטומאה דרבנן מותר להטבילו וי"א דטבילת כלי חדש דרבנן שאני התם דעכ"פ היה ראוי להשתמש בו בדברים טמאים משא"כ כלי חדש דלא חזי כלל קודם טבילה מיחזי כמתקן. מ"מ פ"ד מה' יו"ט. מ"א ס"ק י"א. תו"ש או' י"ב. ולדיעה זו אף שנתן לו העכו"ם הכלי במתנה בשבת אפ"ה אסור דמתקן. א"א או' יו"ד:
סעיף קטן מו
מו) שם. ויש אוסרין. ואם עבר והטביל כלים (היינו במזיד אבל בשוגג גם הרמב"ם מתיר) לא ישתמש בהם כמ"ש סי' שי"ח. הרמב"ם פכ"ג מה"ש. ואפשר דיש להקל בדיעבד מאחר דיש מתירין לכתחלה. מ"א שם. א"ר או' י"ב. תו"ש שם. ער"ה סוף או' ו' ר"ז או' ח' ח"א כלל מ"ד או' י"ז. ואם נתערב הכלי באחרים יש צדדים יותר להקל א"א או' י"א:
סעיף קטן מז
מז) שם. ויש אוסרין. ואם עבר והשתמש בלא טבילה לא נאסר מה שנשתמש בו ויטבילנו עוד. מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד הסי' ק"ך בשם הטור. ואם נסתפק לו אם הטבילו נ"ל דאם הוא כלי זכוכית או מצופה אבר דטבילתו דרבנן לכ"ע מותר להשתמש בו דספיקא דרבנן לקולא אבל בחול יש להטבילו על צד היותר טוב, ואם הוא כלי מתכות יש להטבילו אפי' בשבת משום ספק הפיקא דאף את"ל שלא הוטבל שמא הלכה כהמתירין ובפרט שכן סתם הש"ע. והיינו בא"א לעשות התקנה הכתובה בש"ע ובהגה:
סעיף קטן מח
מח) שם. ויתן הכלי לעכו"ם במתנה וכו' עיין בשו"ת מהר"ש בן הרשב"ץ בסי' קס"א מה שערער על מורה א' שהורה כן יעוש"ב ואשתמיט ליה שכן כתב להדיא המרדכי ופסקו מרן ז"ל גם ביו"ד סי' ק"ך. ועיין לו עו"ש למהר"ש ז"ל שאסר לתת במתנה לעבדו או לשפחתו ולא למשרת גוי יעו"ש. ואמת שצריך ליזהר בזה כמ"ש הרב ז"ל. כס"א או' ב' וכ"כ הער"ה ביו"ד סי' ק"ך או טו"ב:
סעיף קטן מט
מט) שם. ויתן הכלי לעכו"ם במתנה וכו' ואע"ג דאסור ליתן מתנה בשבת כמ"ש המ"א סי' ש"ו ס"ק ט"ו בשם המרדכי יעו"ש כתב המ"א ס"ק י"ב דהכא שרי כיון שצורך שבת הוא. וכ"כ הר"ז או' ח' ומה שהקשה התו"ש על דברי מ"א הנז' עיין מה שתירץ המחה"ש:
סעיף קטן נ
נ) שם, ויחזור וישאלנו ממנו וכו' נ"ל דהאי תיקונא אינו אלא לפי שעה דהיינו לאותו שבת או בחול כל זמן שאין לו מקוה אבל לאחר השבת או שיזדמן לו מקוה כיון שישתקע עולמית ביד ישראל ודאי הוי כלקוח בידו וצריך טבילה אלא שיש להעבילו עם כלי אחר או בלי ברכה. ט"ז ביו"ד סי' ק"ך ס"ק ח"י ובסי' זה סק"ו. והגם דהכנה"ג שם בהגב"י או' ס"ב חלק על דברי הט"ז הנז' וכתב דא"צ טבילה כלל כ"ז שהוא שאול בידו מ"מ סיים דלהטבילו עם כלים אחרים אין חשש ומהיות טוב אל תקרי רע יעו"ש. וכ"כ הבל"י שם או' כ"ט. קה"י שם בסוף הסי' ואע"ג שהפר"ח שם כתב דיטבילנו בברכה והביאו הלה"פ שם בסוף הסי' מ"מ ק"ל סב"ל:
סעיף קטן נא
נא) שם הגה. ואם הוא כלי שראוי וכו' והטעם משום דאינו נראה כמו שרוצה להטביל אלא שרוצה לדלות בו מים לצרכו. עו"ש או' י"ד ר"ז או' ח':
סעיף קטן נב
בנ) שם הגה. ואם הוא כלי שראוי וכו' וכ"כ האחרונים בסי' זה וביו"ד ססי' ק"ך. וזה התיקון יותר טוב משיתן למתנה לגוי כי במתנה יש איזה פקפוק כמ"ש לעיל או' מ"ח ומ"ט יעו"ש:
סעיף קטן נג
גנ) שם בהגה. ימלאנו מים מן המקוה וכו' ויטבול ידיו תחלה ואח"כ ישקע כל הכלי במים ואין לעשות כן אלא אם הוא צריך לו. מהר"ש שער אריה בהגהו' כ"י ברכ"י בשיו"ב או' ד' חס"ל או' ג':
סעיף קטן נד
דנ) שם בהגה. ימלאנו מים מן המקוה וכו' או נהר במקום שיש עירוב. ח"א כלל מ"ד או' י"ז:
סעיף קטן נה
הנ) שם בהגה. ימלאנו מים מן המקוה וכו' ואם הוא כלי שאין ראוי למלאות כמו סכין וכדומה ירחצנו במקוה אם הוא צריך רחיצה וממילא עלתה לו טבילה:
סעיף קטן נו
ונ) שם בהגה. ימלאנו מים מן המקוה וכו' ולא יברך דאז אינו מוכח שעושה לשם טבילה. וכ"כ בתשב"ץ. מ"א ס"ק י"ג. א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ד. ר"ז או' ח' ח"א שם. ולאחר שבת ג"כ לא יברך א"א או' י"ג ואם א"א לו באחד מאופנים הללו ויתבטל עי"ז מאכילת שבת כדאי הוא הב"י (ר"ל סתם הש"ע) לסמוך עליו ומותר להטביל לכתחלה. ח"א שם. וכ"כ בספרו חכ"א כלל ע"ג או' כ"ג:
סעיף קטן נז
זנ) ואם עשה לו עכו"ם כלי מכסף מקנתו מותר להטבילו בשבת אפי' מי שהוא בעל נפש יתירה כיון דלדעת רוב פו' והמחבר מכללם כלי זו א"צ טבילה כדאיתא ביו"ד סי' ק"ך אלא דהרב רמ"א כתב שם שיש להחמיר לטובלו בלא ברכה ובכה"ג שפיר יש לסמוך על דיעה ראשונה שהתירו טבילה בשבת ובפרט לדעת הב"ח שם דכלי כזו א"צ טבילה לד"ה יעו"ש. תו"ש או' י"ג:
סעיף קטן נח
חנ) וכתב הער"ה ביו"ד סי' ק"ך או' טו"ב דכלי זכוכית או כלי חרס דמצופה אבר אע"ג דטבילתן דרבנן לכ"ע אסור להטבילו בשבת אבל ביו"ט דעת קצת אחרונים לא אסרו משום מתקן אלא גזירה שמא ישהה ובכלים חדשים לא חיישינן יעו"ש. ורש"ל פ"ב דביצה סי' י"ט נשא ונתן בדין זה והעלה דלכ"ע אסור להטביל כלים חדשים ביו"ט אלא שאם באו ליד ישראל ביו"ט היה מותר להטבילם אלא שאין ראוי לעשות כן בפני ההמון שלא יבואו להטביל שאר כלים שהם לא ידעו חילוק זה וגם לא ידעו שהיום באו ליד ישראל ע"כ יותר טוב שאר תיקונים והערמה יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ג' וכ"כ המ"א בסי' תק"ט ס"ק י"ד דאם לא היה אפשר להטבילו מעיו"ט שרי אלא דאין מורין כן כמ"ש בהגה שם סעי' א' לגבי מכשירין יעו"ש. וכ"כ א"ר שם או' ט"ז ר"ז שם או' ט"ו ח"א כל צ"ד או' י"ג:
סעיף קטן נט
טנ) שם בהגה. ימלאנו מים מן המקוה וכו' עיין בשו"ת לב חיים ח"ג סי' ק"ו שלמד מדין זה דמותר לבדוק כלי שתייה בשבת אם שלימים או נקובים בזה האופן שימלאנו לשתות בו וממילא הוא נבדק אם נקוב או לא יעו"ש. א"ח או' ו':
סעיף ח'
סעיף קטן ס
ס) [סעיף ח'] כוס ששתה בו עכו"ם וכו' כ"כ רי"ו בח"ח בשם הרא"ש וכתב שם הטעם דלא דמי לטבילה דהתם האיסור בגוף הכלי מיחזי כמתקן והכא גוף הכלי היתר והיין אוסרו וכשמדיח אינו מתקנו אלא כמסיר ממנו גרף של רעי עכ"ל והביאו ב"י ומ"א ס"ק י"ד וכתב שם המ"א (בשם תו' שבת מ"ז) דאפי' יש בכוס פרורי פת ששרה בו העכו"ם מותר לטלטלו ולא הוי בסיס לדבר אסור דבטלי לגבי כוס. וכ"כ א"ר או' י"ג. תו"ש או' ט"ו. ר"ז או' ט' ואי אית בהו כזית לא בטלי ואסור לטלטלו חמ"ד או' ג':
סעיף קטן סא
סא) שם. מותר להדיחו וכו' והיינו לצורך היום וכמ"ש לעיל סעי ו' יעו"ש:
סעיף קטן סב
סב) אסור לבטל איסור בשבת ויו"ט דאין לך תיקון גדול מזה. תה"ד סי' כ"ד והביאו מ"א שם. והיינו לדעת הש"ע ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' דמבטלין בשבת אסור אבל לדעת מור"ם שם דאין מבטלין לא נפקא מידי דאפי' בחול אין מבטלין כיעו"ש וכ"כ שם בתה"ד. והתו"ש או' ט"ו כתב דנ"מ גם לדעת מור"ם ז"ל ביבש ביבש שנתערב חד בתרי דבחול יכול להוסיף עליו עד ס' כדי לבשלו אח"כ כדאיתא ביו"ד סי' ק"ט בשבת (נ"ל דל"ד וצ"ל ביו"ט) אסור משום מתקן, גם יש נ"מ לענין מים שלנו בסי' תנ"ה דכתב המ"א שם דמותר לבטל מים שלא לנו במים שלנו אף לכתחלה בשבת (ל"ד וצ"ל ביו"ט) אסור לעשות כן עכ"ל. והיכא דמקלי (נשרף) קלי איסורא שרי (כמ"ש סי' תק"ז סעי' ב') אבל מותר לשער ס' אפי' נתערב בע"ש ולא נודע לו עד בשבת. תה"ד שם. ונ"ל דיבש ביבש שנתערב מותר להשליך אחד בשבת דאינו אלא חומרא בעלמא ולא הוי כמתקן עיין ביו"ד סי' ק"ט. מ"א שם. א"ר או' י"ג. תו"ש או' ט"ו. וכן מותר להורות כל הוראה להתיר ואינו חשוב כמתקן שהרי דבר זה היה מתוקן מאליו אלא שלא היה ידוע להשואל עד שבא המורה והורה לו. ר"ז או' יו"ד. והיינו רק לשער בדעת ומראה עיניו הא למדוד לא ואע"ג דמדידה דמצוה שרי הכא נראה כמתקן בעושה מעשה בידים. א"א או' י"ד:
סעיף קטן סג
סג) סכין טריפה לחתוך בה לחם וכדומה בצונן דבעי הדחה ומשמע דבעי הדחה שפשוף היטב לא הדחה בעלמא אסור בשבת דהוי כמתקן. מש"ז או' ז':
סעיף ט'
סעיף קטן סד
סד) [סעיף ט'] מותר לשפשף הכלים בכל דבר וכו' ואפי' בנתר וחול. גמ' ופרש"י דאע"ג דנתר ותול זימנין דגריד כיון דלא מתכוין שרי אבל גרתקן ודאי גריד לכלי כסף שהוא רך והו"ל ממחק וכיון דפסיק רישיה הוא מודה ביה ר"ש. וכתב רי"ו בחי"ג דהא דשרי בנתר וחול לחוף בשייחד להם מקום מבע"י שאם לא כן אסור לטלטלם ודבר פשוט הוא. ב"י ולפי מ"ש לעיל סי' שכ"א או' צ"ב דדעת האחרונים יש גיבול בחול צ"ל ג"כ מגובל מבע"י או לשפשף בו כך כמו שהוא יבש בלתי גיבול במים או ליתן מעט במים הרבה בענין דלא שייך גיבול:
סעיף קטן סה
סה) שם. מותר לשפשף הכלים וכו' מהר"ש היה אוסר בשבת לשטוף כלי זכוכית עם שבולת שועל כדי להצהירו, דרשות מהרי"ל. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' מ"א ס"ק ט"ו, תו"ש או' ט"ז, וה"ה להצהיר הסכינים אסור אבל בשאר כלים שרי אם עושה משום נקיות לחוד. א"א או' ט"ו:
סעיף קטן סו
סו) שם. מותר לשפשף הכלים וכו' ואע"ג כשחופף כלי שנדבק בו שומן אז נימס השומן על ידו והוי מוליד כיון דלא מכיון לזה אינו אוסר משום נולד. ט"ז סי' שכ"ו סק"ג. תו"ש בזה הסי' או' ט"ז:
סעיף קטן סז
סז) שם. מפני שהוא ממחק לכלי כסף וכו' משמע אבל בשאר כלים מותר אפי' בגרתקן. א"ר או' ט"ו וכ"כ האחרונים:
סעיף יוד'
סעיף קטן סח
סח) [סעיף יוד'] אין חופפין כלים במלח וכו' דוקא לחפף אסור דהוי כמרסק שלג וברד דאסור אבל ליתן מלח לתוך המים המדיח בהם הכלים מותר דהוי כנותן שלג וברד לתוך הכוס דמותר. עו"ש או' ח"י. מ"א ס"ק ט"ז א"ר או' ט"ז. תו"ש או' י"ז. ר"ז או' י"ב. ולחוף במלח בלא מים אסור. תמ"ד או' ו' ועיין לעיל סי שכ"א סעי' ב' באיזו אופן מותר ליתן מים במלח:
סעיף קטן סט
סט) שם. לפי שהמלח נמחה וכו'. השחזת הסכין בשבת אף שלא ברחיים רק בעץ וכדומה אסור שדומה לממחק. מש"ז או' ח':
עמוד הקודםעמוד הבא