התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תע
הרב יעקב חיים סופר
סימן תע
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] הבכורות מתענין וכו' והטעם זכר לנס שניצולו ממכת בכורות. טור. לבוש. ר"ז או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. בין בכור מאב. כמו שהיתה המכה גם בבכור לאב. טור בשם אבי העזרי. עו"ש או' א' ועיין לקמן או' ט"ז. וח"י או' ב' כתב עוד הטעם כיון דהוי עכ"פ בכור בין לנחלה או לפטר רחם לפדיון עכ"ל ור"ל דאם בחור לקח אשה שכבר ילדה הילד הראשון הוי בכור רק לנחלה משום דהוא ראשית אונו ומי שיש לו בנים ולקח אשה שלא ילדה הילד הראשון הוי בכור רק לפדיון משום דהוי פטר רחם כמ"ש ביו"ד סי' ש"ה סעי' י"ז ובח"מ סי' רע"ז סעי' ח' יעו"ש.
סעיף קטן ג
ג) ולפי זה יוצא דופן והבא אחריו דלא הוי בכור הן לנחלה והן לפדיון וכמבואר ביו"ד סי' ש"ה ובח"מ סי' רע"ז א"צ להתענות ומ"מ ביוצא דופן צ"ע לדינא דדילמא דוקא התם דאתמעט מקרא דלענין נחלה כתיב וילדו לו ולענין פדיון כתיב פטר רחם משא"כ כאן שהוא זכר לנס שניצולו ממכת בכורים ובכור סתם הוי וצ"ע. ח"י שם. ולענין דינא כיון דאין זה כ"א חששא בעלמא שמא צריך להתענות א"צ להתענות מספק וכמ"ש לקמן או' ו' ואו' ז' יעו"ש. ועוד עיין לקמן סוף או' ח'.
סעיף קטן ד
ד) שם. בין בכור מאב וכו' ומיהו גדול הבית א"צ להתענות אעפ"י שהיתה בהם המכה דלא מחמרינן כולי האי. טור בשם אבי העזרי. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' ע"פ. לבוש. מט"מ סי' תק"ס ותקס"א. עט"ז. ח"י שם. מש"ז. ר"ז או ג' מ"ב או' ב' ואם רוצה להתענות מנהגה הוי. סע"ש. פת"ע. ועיין לקמן או' ל"ה.
סעיף קטן ה
ה) שם. בין בכור מאב וכו' וכן בכורות כהנים ולוים צריכין להתענות בע"פ. תשו' מהרי"ל סי' י"ד. ח"י שם. א"ר או' ד' חק יוסף או' ד' י"א בהגה"ט. ופשוט הוא דאף שהוא רק בכור מאם דנמצא דאינו בכור לנחלה ולא לפדיון אפ"ה צריך להתענות וכ"מ שם בתשו' ח"י שם. ר"ז או' א' מ"ב שם.
סעיף קטן ו
ו) הבא אחר הנפלים צריך להתענות דהו"ל בכור לנחלה, מ"א ריש הסי' ח"י או' ב' א"ר שם. חק יוסף או' ג' ר"ז או' ב' והיינו דוקא בבא אחר ודאי נפל אבל אם בא אחר ולד שמת תוך ל' יום שהוא ספק נפל א"צ להתענות דג"מ. וכ"כ ישי"ע או' ב' שבו"י ח"ב סי' ט"ז. א"א ריש הסי' בן א"ח פ' צו או' כ"ה. מ"ב או' ב' ועיין ח"מ סי' רע"ז סעי' ו'.
סעיף קטן ז
ז) וכן מי שילדה אשתו ב' זכרים ואינו יודע איזו מהם יצא ראשון ושניהם בכורים מספק א"צ להתענות וכ"ש זכר ונקבה דספק דרבנן לקולא. מש"ז.
סעיף קטן ח
ח) שם. בין בכור מאם. ותענית זה של בכורים צריך להשלים עד הלילה. מהרי"ל בתשו' סי' קע"ג. כנה"ג בהגב"י ח"א ו' ד' וכ"ה בדרשות מהרי"ל ה' פסח. וכ"כ הר"ז או' א' מ"ב שם. והטעם כתב שם ח"י בשם מהרי"ל משום דהוי ת"צ. ועיין לעיל בהגה ססי' רמ"ט. ומיהו עיין בתשו' עולת שמואל סי' נ"ח שמצדד הרבה דתענית זה א"צ השלמה דאחר חצות שהוא זמן ק"פ אסור להתענות ע"כ מי מי שאינו בריא וחזק ויודע בעצמו שאין התענית מזיק לו כל עיקר אין להשלים שיש לחוש שיסתכן ח"ו בלילה באכילת מצה ומרור וד' כוסות או שיתבטל ממצות הנוהגות בלילה וגם המתענים ומשלימים ואוכלים אחר הקידוש מרק או קאפע יצא שכרו בהפסדו דמבטלין אכילת מצה לתיאבון וכו' וסיים דהחכם יהיה עיניו בראשו שלא להחמיר בדבר שאין לו עיקר בתלמוד שלנו ויש לחוש למניעת מצות שהן מה"ת יעו"ש. והב"ד הפ"ת. ועיין לקמן או' י"ד.
סעיף קטן ט
ט) הבכורות המתענים בע"פ ויש בהם מנין יאמרו ענינו בחזרה (והיינו בש"ת כמ"ש לעיל שכנה"ג בהג"ט ססי' ר"ך) ואין חשש למה שאמרו דבניסן אין מזכירין תענית בצבור כיון דלדידהו הותר התענית. שכנה"ג בהגב"י. וכ"כ הפר"ח דאם יש עשרה בכורות שמתענים יתפללו מנחה בחזרה ויזכירו ענינו בש"ת כדין יחידים. וכ"כ בס' א"ז ובספרו א"ר או' ב' ח"י או' א' אמנם העו"ת בסי' ר"ך או' ב' כתב על דברי שכנה"ג הנז' דאין נכון לעשות כן משום דהוי כמו ת"צ ובניסן אין גיזרין ת"צ יעו"ש והסכים לדבריו המ"א רסי' זה. וכתב חק יוסף או' א' דכן נוהגין. והר"ז או' ו' כתב כדברי שכנה"ג הנז' ודעמיה אלא שסיים ומ"מ לכתחלה טוב שלא יהיה הבכור ש"ץ כשעשרה בכורות מתפללין יחד. וכ"כ מ"ב או' ב' ועיין לעיל סי' ר"ך או' כ"ז שכתבנו דכן שמא דבר כדברי העו"ת וכו' ור"ל שאין מתאספין עשרה בכורות להתפלל מנחה ביחד כדי לומר ענינו בחזרה אלא מתפללים עם הפשוטים.
סעיף קטן י
י) הבכורות אעפ"י שמתענין בע"פ יכולין לאכול בסעודת ברית מילה והמחמיר תע"ב. הר"ש הלוי חא"ח סי' ג' כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' פר"ח. וכתב שם הפר"ח דהמיקל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד יעו"ש. והמ"א ברסי' זה כתב דבמדינתם נהגו להחמיר שלא לאכול הבכורים בסעודת מילה. ובתשו' חוט השני סי' כ"ה כתב דבעל ברית מילה וסנדקים ואבי הבן מותרין לאכול על המילה ויפרעו תענית אחר או יתיר הנדר יעו"ש. והב"ד בס' א"ז ובספרו א"ר או' א' וכתב כשמתענה בשביל בנו מותר לאכול על המילה אף אותן שאינם בעל ברית יעו"ש. והב"ד ח"י או' ד' וכתב הר"ז או' ח' דהיינו ע"י שאלה וחרטה יעו"ש. נמצא דזה תלוי במנהג דבמקום שנהגו הבכורים לאכול בסעודת מצוה א"צ התרה כיון שמתחלה נהגו אדעתא דהכי דאם יארע סעודת מצוה אוכלין ובמקום שנהגו שלא לאכול בסעודת מצוה הבא לאכול צריך התרה ואפי' אם הוא מבעלי ברית כנז' ועיין בתשו' חו"י סי' ע' ששם האריך הרחיב איזה מיקרי סעודת מצוה וכתוב שם דגם האוכלים בסעודה של מסיים מס' מיקרי סעודת מצוה יעו"ש. מיהו בס' תשו' מאהבה מפקפק בזה כיון שיכול להיות הסיום בזמן אחר יעו"ש. והב"ד הפ"ת. אמנם הרב מ"ב או' יו"ד כתב דכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מס' ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המס' מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתבקצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המס' ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' צו או' כ"ה דאם הבכור גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום מותר לו לאכול שם.
סעיף קטן יא
יא) ובענין סעודת פדיון הבן עיין בחו"י שם שכתב דאפשר דלא מיקרי סעודת מצוה יעו"ש. וכ"כ בן א"ח שם דאם נזדמן לו לבכור פדיון שפודה את בנו אין לאכול. ומיהו עיין ביו"ד סי' ש"ה סעי' יו"ד בהגה שכתב ויש שכתבו שנהגו לעשות סעודה בשעת הפדיון וכו' משמע דהוי סעודת מצוה וכ"מ לעיל סי' רמ"ט סוף סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד וע"כ במקום שנהגו להקל לאכול הבכורים בסעודת פדיון הבן יש להם על מה לסמוך וכ"כ ח"א כלל קכ"ט או' י"ב דבסעודת ברית או פדיון הבן נהגו בק"ק ווילנא להקל.
סעיף קטן יב
יב) חתן. בכור שנשא ע"פ מותר לאכול אליבא דכו"ע ומה שנהגו להתענות ביום חתונתו וכניסתו לחופה הטעם שלא ישתכר ותהיה דעתו מיושבת עליו וזהו במקום שמברכין ז' ברכות בהעלות המנחה אבל בארץ מצרים מברכין ז' ברכות בבקר. מהר"י זיין בתשו' שערי ישועה כ"י שער א"ח שער ו' סי' א' וכ"כ מהר"י עייאש בתשו' בית יהודה ח"ב סי' כ"ג דחתן בכור מותר לאכול בע"פ והוסיף עוד דאם ירצה להחמיר על עצמו אינו רשאי יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' ב' וכתב דמאחר דבני אשכנז ופולין רבבות אלפי ישראל נוהגין להתענות ביום החתונה וכמה עיירות משאר גלילות רהטי אבתרייהו במנהג זה אם ירצה להחמיר ולהתענות רשאי ותע"ב. וכתב עו"ש הברכ"י דמ"ש מהר"י זיין דטעם החתן שמתענה היינו כי נהוג לישא בעת המנחה כבר שמענו וראינו בארץ הצבי ובכמה עיירות שהבחורים נושאים במנחה ואינם מתענים יעו"ש. ועיין יפ"ל ח"ה סי' תכ"ט או' ג' ובדברינו לשם או' ל"ד.
סעיף קטן יג
יג) יש. נוהגין דהחתן מזמין את הבכורות לסעוד בו ביום אצלו בסעודת חתן וכן אבי הבן בסעודת מילה ואין אנחנו מוחין ביד הנוהגין בכך מיהו אינו יכול להזמין הרבה אלא רק צמצום להשלים העשרה ולא יותר. בן א"ח שם.
סעיף קטן יד
יד) שם. בין בכור מאם. וכתב המרדכי בפ' ע"פ בשם ר' יחיאל דמותרין הבכורות לאכול מיני תרגמא והביאו ב"י וכתב ולא נהגו כן. וכתב מהריק"ש דמי שקשה עליו התענית יכול לסמוך ע"ז ע"כ. והביאו השו"ג או' א' וכתב וה"נ עיקר וכ"כ מ"ב או' ב' דבאדם שהתענית קשה לו ואחר התענית אין יכול לאכול רק דברים קלים ובשיעור מועט מאד וקרוב הדבר שעי"ז לא יוכל לקיים אכילת מצה ומרור ושתיית ד' כוסית כתיקונם מוטב שלא להתענות כדי שיקיים מצות הלילה כתיקונם ומ"מ טוב יותר שיאכל רק מיני תרגימא עכ"ל ומיני תרגימא י"א בשר וגבינה וי"א מיני קטניות וי"א פירות. שו"ג שם. ועיין לעיל סוף או' ח' ולקמן סוף או' ל"ו.
סעיף קטן טו
טו) ואיתא. בירושלמי פ' ע"פ רבי לא היה אוכל בע"פ ונחלקו שם אמוראים י"א מפני שהיה בכור וי"א לא מפני זה אלא מפני שהיה איסתניס יעו"ש והביאו המרדכי שם והשו"ג שם. וכתב השו"ג דכיון דהדבר תלוי במחלוקת יש להקל לבכורות דאפי' לא חש אלא בראשו או בעיניו וכן למעוברות ומניקות שמצטערות הרבה דלא חמיר מג' צומות כדלקמן סי' תקנ"ד סעי' ה' וסעי' ו' וא"צ התרה כדלקמן סי' תקס"ח סעי' ב' בהגה עכ"ל. וכ"כ מ"ב שם דאם חש בראשו או בעיניו א"צ להתענות אלא שכתב ומ"מ יותר טוב שיאכל רק מיני תרגימא. ועיין עוד לקמן או' כ"ד
סעיף קטן טז
טז) שם. ויש מי שאומר שאפי' נקבה וכו' כמ"ש בפסיקתא פ' בא ומת כל בכור בכור לאיש בכור לאשה בכור זכר בכור נקבה הא כיצד איש בא על עשר נשים והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כולם בכורי נשים. עשרה אנשים באים על אשה אחת והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כולם בכורי אנשים וכו' ר' אבין בשם ר"י בן פזי בתיה בת פרעה בכורה היתה בזכות מה נצולה בתפילתו של משה וכו' ביאורי הגר"א. וכ"ה במד"ר סדר פ' בא.
סעיף קטן יז
טוב) שם. שאפי' נקבה וכו' ונכון לנהוג כן. כ"ח וכ"כ בפסח מעובין או' מ"א דבמדינתו המנהג פשוט להתענות בכורה נקבה. וכ"כ השו"ג או' ג' דמנהג שלוניק"י להתענות הנקבות. וכ"כ הזכ"ל דכן המנהג במקומם אלא שכתב דמעוברות ומניקות מקילין יעו"ש. וח"י או' ג' כתב דבמדינות אלו נתפשט המנהג כרמ"א שלא להתענות נקבה כלל. וכ"כ הר"ז או' ר וכ"כ החיד"א בשמחת הרגל על ההגדה דף מ"ב ע"ב שהעיקר כמ"ד שהנקבות בכורות לא יתענו ע"פ וכן המנהג כמור"ם ז"ל יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר או' ב' יעו"ש וכ"כ היפ"ל ח"ה בסי' זה. בן א"ח פ' צו או' כ"ה.
סעיף קטן יח
חי) שם הגה. ואין המנהג כן. כ"כ בדרשות מהרי"ל ה' ע"פ ואולי שאר פו' חשבינהו כגדול הבית דלא צריך יעו"ש והביאו בד"מ או' א' ובביאורי הגר"א כתב הטעם לפי שהתורה לא נתנה קדושת בכורות לנקבה.
סעיף ב'
סעיף קטן יט
יט) [סעיף ב'] אם חל ע"פ בשבת. אבל אם חל בע"ש מתענין באותו היום. שכנה"ג בהגה"ט סי' תי"ז. פר"ח בסעי' זה. ח"י או' ד' א"ר או' ה' א"א או' ג' מחה"ש סק"א. ר"ז או' ז' מ"ב או' ה'.
סעיף קטן כ
ך) שם. י"א שמתענים הבכורות ביום ה' כמו תענית אסתר לקמן סי' תרפ"ו סעי' ב' והטעם דכיון דנדחה מיום השבת שהוא זמנו אין קובעין אותו בע"ש מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה כמ"ש לעיל סי' תי"ז או' י"ז יעו"ש, ומהר"ם פרובינצא"ל בתשו כ"י סי' ע"א כתב דמתענין ביום הששי והביא ראיות וכתב שם שכ"כ רבינו מנחם לבית מאיר. והביאו הברכ"י או' ד' אמנם עיין לעיל סי' תי"ז או' כ"א שכתבנו עוד כמה טעמים דאינו טוב להתענות בע"ש יעו"ש וע"כ אין לזוז מדברי הש"ע וכ"ה המנהג דאפי' אם לא התענו הבכורים ביום ה' כגון שאכלו בסעודת חתן או ברית מילה אין מתענין עוד ביום הששי. והטעם ל"ל דכיון שי"א שאינם מתענין כלל לכן נהגו להקל.
סעיף קטן כא
כא) שם. ביום ה' ואין רשאי לסעוד הלילה קודם בדיקת חמץ וא"כ מתי שחל כן ויש בכורים שצריך לבדוק הרבה חדרים ומצטערים מפני התענית ממציא אחר לבדוק בשבילו או יטעום טעימא בעלמא דלא שייך בה אימשוכי. דרשות מהרי"ל ה' ע"פ. מט"מ סי' תק"ס. מ"א סק"א. ח"י או' ד' א"ר או' ו' ר"ז או' ז' מ"ב או' ו' ושיעור טעימא עיין לעיל סי' רל"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן כב
כב) שם. וי"א שאינם מתענים כלל. דהואיל ונדחה ידחה מאחר שאינו אלא מנהג. ב"י. לבוש.
סעיף קטן כג
כג) שם הגה. אבל יש לנהוג כסברא הראשונה. וכ"כ הלבוש וכ"כ כנה"ג בספרו פסח מעובין או' מ"ו וכ"כ השו"ג או' ד' דכ"ה מנהג שאלוניקי. וכ"פ הר"ז או' ז' ח"א כלל קכ"ט או' י"ב. ומיהו המתענה בשביל בנו הבכור המיקל כסברא האחרונה לא הפסיד. תשו' דברי מנחם סי' ח' פ"ת.
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. ונוהגין כשהאב בכור האם מתענה וכו' ובדרשות מהרי"ל שם כתב דא"צ האם להתענות בעד הקטן דתענית האב עולה גם לבנו הקטן. וכ"כ מט"מ סי' תקס"א. והב"ד מ"א סק"ב. וכתב דבמקום צער יש להקל וכ"ש במעוברות ומניקות. וכ"כ ח"י או' ה' דאין להחמיר בתענית זה שהוא רק מנהג זכר לנס וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. והא"ר או' ז' כתב דחיה כל ל' יום ומעוברת ומניקה שמצטערין אין מתענין אף שאין אב. וכ"כ הר"ז או' ה' מ"ב או' ט' ועיין לעיל או' ט"ו.
סעיף קטן כה
כה) וכתב עו"ש המ"א בשם הגהות סמ"ק סי' קמ"ד דאם התענה פעם אחת הוי כמו נדר כדאיתא פ"ק דשקלים כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק, וכ"כ ח"י שם. א"ר שם. וכ"כ הר"ז שם דאם התענית כבר פעם א' בעד בנה והיה אז בדעתה לנהוג כך לעולם עד שיגדל בנה הרי תענית זה עליה כנדר וצריך להתירה ע"י שאלה וחרטה. וכ"כ מ"ב שם.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. ואם אין האב בכור הוא מתענה וכו' ואם אביו מתענה בשביל בכור מאשה אחרת שמתה ויש לו עוד בן בכור לאמו מאשתו שנייה א"צ אמו להתענות ועולה תעניתו בשביל שניהם כי הבו דלא לוסיף עלה. ח"י או' ו' א"א או' ב' ר"ז או' ד' וכן אם יש לאביו צער ואמו מתענה בשביל עצמה לאותן הנוהגות להתענות אם היא נקבה עולה ג"כ בשביל בנה. ח"י שם.
סעיף קטן כז
כז) שם. הוא מתענה בעד בנו וכו' אעפ"י שהאם אינה בכורה ג"כ. פר"ח.
סעיף קטן כח
כח) שם. הוא מתענה בעד בנו וכו' או האם. א"א או' ב'.
סעיף קטן כט
כט) ואם נולד ולד של קיימא כלומר בן ט' בכור בע"פ אף שנולד אחר שנכנס נגהו ארביסר יש לאביו להתענות למחר בשביל הילד שנולד. שבו"י ח"א סי' י"ז. והרב ק"נ פ' ע"פ כתב כל זמן שהבן אינו בן ל' שיצא מחזקת נפל אין חיוב על האב להתענות דלא עדיף מפדיון יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' ו' וכתב דיש להליץ בעד הרב שבו"י דשאני פדיון דהכי אמר רחמנא כמפורש בש"ס בבכורות דמ"ט והכא מסתמא בכור מצרים שנולד ע"פ אף שהוא נפל ועתיד למות אח"כ עכ"ז הוכה ומת ליל התקדש חג וכוון שבכור כזה בכלל הגזירה כל דתקון רבנן שהבכורות יתענו שבכורי ישראל חיו בארץ מצרים ונהגו שאביהם יתענה בקוטנן דין הוא דאבי הבן הלזה יתענה שבנו נמי אלו הים שם דכוותיה במצרי עבר עליו כוס התרעלה ומת ואין לחוש משום ניסן ועיו"ט דהכי נהוג לפרסומי ניסא עכ"ל. וכ"כ השע"ת דודאי אין ראייה מפדיון בכור כמ"ש הברכ"י משא"כ בזה דרוב ולדות אין נפלים ולכן יש לו להתענות שהתענית יגין בעדו והוא זכר להצלת בכורו ישראל עכ"ד. מיהו בחי' רע"א כתב כדברי ק"נ. וכ"כ פת"ע או' א' בשם מעשה רוקח. וכ"כ מ"ב או' יו"ד. וע"כ במקום דאיכא צערא יש להקל.
סעיף קטן ל
ל) אם נולד בן בכור אחר חצות לילה ליל י"ד לא יתענה אביו למחר דכל שנולד במצרים אחר חצות ליל הפסח לא מת. שבו"י בתשו' הנז' ויש לפקפק בזה לפי שיטתו כיון דמכת בכורות היה בליל פסח וגם על כיוצא בזה שנולד בי"ד נגזרה גזירה אלא דמקדימין התענית בי"ד משום דא"א ביו"ט א"כ לפי סברתו דעל בכור בן יומו אביו מתענה בע"פ ה"ה דיתענה על בן בכור הנולד לו ליל י"ד. ברכ"י או' ז' וכבר כתבנו באו' הקודם דבמקום דאיכא צערא יש להקל כל שלא מלאו לו ל' יום.
סעיף קטן לא
לא) אבל בע"פ ביום א' ויש לו בן בכור או עצמו בכור אם מתענה תמיד יתענה ג"כ. מש"ז.
סעיף קטן לב
לב) כתב הכלבו דיש נוהגין לפדות הבכורות בע"פ כמו שפדאן השי"ת במצרים. ד"מ או' ב' עט"ז. והמתענה א"צ לפדיון. הרב"פ ממשמעות או"ח, פת"ע או' ה' ועיין לקמן או' ל"ו.
סעיף ג'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ג'] האסטניס מתענה וכו' דהכי איתא בגמ' (פסחים ק"ח ע"א) רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא משום דאסטניס הוה ואי הוה אכיל ביממא לא הוה מצי אכיל בליליא. טור. וכתבו שם התו' רב ששת הוה יתיב בתעניתא לאו דוקא אלא שומר עצמו מלאכול. א"נ היה מקבל עליו ממש תענית כדי שיהא נזכר ונזהר מלאכול והב"ד ב"י. שו"ג או' ו' וכתב שם השו"ג דתפסו עיקר לישנא בתרא.
סעיף קטן לד
לד) שם. האיסטניס מתענה וכו' ואם חל ע"פ בשבת אסור לו להתענות ואם הוא בכור יתענה ביום ה' כשאר הבכורות. שדה הארץ ח"ג סי' כ"ד. עיקרי הד"ט סי' י"ז או' כ"א. ועיין לעיל סי' רפ"ח או' ז'.
סעיף קטן לה
לה) איסטניס. שצם בע"ש (כדי לאכול ליל שבת לתיאבון) וע"פ בשבת והבכורים מתענים בה' ויהיה קשה התענית ב' ימים רצופים א"כ לא יתענה ביום ה' רק ביום ו' וצ"ע דאפשר איסטניס בימי ניסן אין מתענה בע"ש ויתענה רק ביום ה' אבל אם קיבל בפי' שיתענה בע"ש אף בניסן פשיטא דא"צ להתענות ביום ה' א"א או' ג' פת"ע או' ז' ועיין לעיל סי' רמ"ט או' כ"ב.
סעיף קטן לו
לו) שם. האסטניס מתענה וכו' והרב אורחות יושר בפי"א כתב דמה שנהגו להתענות בע"פ גדול הבית והאיסטניס וכו' ראוי לבטל המנהג שבזה"ז ירדה חולשה לעולם אף שלשעה נראה לו שיכול להתענות מ"מ אינו יכול לעשות הסדר בלילה ככל חוקת הפסח וכמשפטו ולספר ביציאת מצרים שהיא מ"ע מה"ת ומה גם שהוא יו"ט ולא התירו אלא לבכור בלבד ומנהגינו שמתענין הבכור והבכורה לבדן עכ"ל ואפי' אך בכור ובכורה אם הם חלושי כח ולא יוכלו לעשות הסדר בלילה כמשפט יעשו פדיון במקום התענית וכמ"ש בס' חיים לראש די"ג ע"א או' א' יפ"ל ח"ב או' ג'. ועיין לעיל או' ל"ב
עמוד הקודםעמוד הבא