התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תעב
הרב יעקב חיים סופר
סימן תעב
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כדי לאכול מיד וכו' ר"ל כדי להתחיל הסדר ולאכול מיד והיא אכילת כרפס שאוכלין מיד אחר הקידוש וכמ"ש לקמן סי' תע"ג סעי' ו'.
סעיף קטן ב
ב) שם. ואף אם הוא בבה"מ יקום וכו' כדאיתא בפסחים ק"ט ע"א אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבה"מ חוץ מערבי פסחים וערב יוה"כ בע"פ בשביל תינוקות כדי שלא ישנו וערב יוה"כ כדי שיאכילו את בניהם ע"כ. ועי"ש ברש"י ותו'.
סעיף קטן ג
ג) שם. מפני שמצוה למהר לאכול וכו' ר"ל להתחיל. הסדר בשביל התנוקות שלא ישנו והתורה אמרה והגדת לבנך ביום ההוא. ר"ז או' א' ור"ל כדי שישאלו התינוקות מה נשתנה וכו' וישיב להם עבדים היינו לפרעה וכו' וכמ"ש בפ' ואתחנן כי ישאלך בנך וכו' ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה וכו' ובזה מקיים מ"ע של והגדת לבנך וכו'.
סעיף קטן ד
ד) שם. אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך. ואע"ג דבשאר שבתות ויו"ט יכולין להוסיף מחול על הקודש פסח שאני דזמן אכילת מצה אינו אלא בלילה דומיא דפסח דכתיב על מצות ומררים יאכלוהו והפסח אינו נאכל אלא בלילה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה. טור וב"י בשם הרא"ש ר"פ ע"פ. לבוש. ואע"ג דקודם שיסיים האגדה ויגיע לאכול מצה ומרור יהיה לילה ממש מ"מ כוס של קידוש שהוא אחד מד' כוסות וגם אכילת שאר ירקות ויתר שינוי דעבדינן כדי שישאלו התינוקות וכ"ש האגדה עצמה בעי נמי דליהוי בשעה שראוי לאכול מצה ומרור דכל הני אמצות מצה ומרור שייכי וגמרי ודרשינן והגדת לבנך וכו' בעבור זה לא אמרתי וכו'. תה"ד סי' קל"ז. ב"י. לבוש. ב"ח. עו"ש או' א' מ"א סק"א. חק יוסף או' א' ר"ז או' ב' וכ"כ הט"ז סק"א דטעם הקידוש שצ"ל בלילה משום שבשביל המצה הוא בא יעו"ש מיהו בדרשות מהרי"ל ה' הגדה כתב הטעם שמתחילין הקידוש בלילה משום טיבול ראשון ושאר סדר הגדה שצ"ל בלילה יעו"ש והב"ד ח"י או' ג'. אכן לענין דינא כולם שוים שצ"ל דוקא בלילה.
סעיף קטן ה
ה) ולעניין ליל שבת אם מותר לקדש ולאכול מבע"י עיין לעיל סי' רס"ז סעי' ב' ובדברינו לשם או' ו' בס"ד.
סעיף קטן ו
ו) שם. עד שתחשך. ובדיעבד אם קידש מבע"י וכן בענין מצות והגדת ואכילת כרפס אם עשה מבע"י יצא אבל אכילת מצה ומרור דאיתקש לפסח אפי' בדיעבד לא יצא. שו"ג או' ג'. אמנם מדברי דרשות מהרי"ל הנז' משמע דדוקא י"ח קידוש יצא אבל י"ח כרפס והגדת לא יצא. ומדברי התה"ד הנז' ודעמיה משמע אף י"ח קידוש נמי לא יצא וע"כ נראה דדוקא בקידוש י"ל דיצא משום סב"ל וגם משום כמו שבת ושאר יו"ט שמקדשין מבע"י אבל לענין אכילת כרפס ומצות והגדת צריך לחזור עליהם משתחשך.
סעיף קטן ז
ז) ואם אכל מצה ביה"ש לא יצא י"ח ובלילה יחזור ויאכל וצ"ע אם לברך אכילת מצה בלילה. מש"ז או' א' וע"כ יש לכוין על ברכת אחרים לצאת וגם האחרים יכוונו עליו להוציאו בברכתם. ועיין לעיל סי' רי"ג סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן ח
ח) שם. עד שתחשך. דהיינו צאת הכוכבים. ח"א כלל ק"ל בדיני הסדר או' ג' בן א"ח פ' צו או' כ"ח. מ"ב או' ה' ועיין לקמן סי' תקס"ב סעי' א'
סעיף ב'
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ב'] יסדר שלחנו יפה וכו' והטעם לפי שאמרו בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא בעצמו יצא משעבוד מצרים וכו' ב"ח.
סעיף קטן י
י) שם. בכלים נאים וכו' כל ימות השנה טוב למנוע כלים נאים למען מיעוט שררה זכר לחורבן לבד מלילות הסדר לפי שהתורה הזהירה להראות דרך חירות ואפי' כלים הממושכנים בידו מן הגוים מותר להשים אותם על שלחן מיוחד לשמוח בראותם. דרשות מהרי"ל ה' אגדה והביאו ח"י או' ד' ועי"ש מ"ש על דברי מ"א סק"ב וחק יוסף או' ב' מיושב יעו"ש.
סעיף קטן יא
יא) שם. בכלים נאים וכו' וגם הכוסות יהיו נאים ומהודרים לכבוד היום ואם השיגה ידו יקח של כסף מפני שהוא רמז אל החסד כי כוס גי' אלהים שהוא בחי' דין וע"כ אם הוא של כסף יהיה ממותק.
סעיף קטן יב
יב) שם. שישב בהסיבה וכו' ומצוה לנהוג שררה בליל פסח ובזה יכופר מה שנהג שררה וגאוה כל השנה. אורחות יושר פי"א. יפ"ל ח"ב או' ב'.
סעיף קטן יג
יג) וכתב הרב או"ח דע"ח ע"ג בשם מ"ר ומדרש ילמדנו סמך להסיבה מה"ת דכתיב ויסב אלהים את העם וכו' מלמד שהושיבן בהסיבה דרך בני מלכים מסובין רבוצין על מטותיהן. וכ"כ השו"ג לקמן סי' תפ"ו או' י"ב בשם ס' המנהיג והרד"א יעו"ש. יפ"ל שם.
סעיף קטן יד
יד) שם. בהגה"יסב" על הספסל כצ"ל, כי כ"ה בד"מ או א' ובמרדכי ובחי' ריטב"א.
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. יסב על הספסל. כי אף העני צריך היסיבה על צד שמאלו ואם יש לו ספסל יסב עליו וא"ל צריך היסיבה על הקרקע על צד שמאל. א"א או' ג'.
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. יסב על הספסל. וגם מותר לסמוך על ירך חבירו כדאיתא בגמ' (פסחים ק"ח ע"א) אבל לא על ירך עצמו דמיחזי כדואג. דרשות מהרי"ל ה' אגדה. מ"א סק"ג. ח"י או' ז' א"ר או' ד' חק יוסף או' ג' ר"ז או' ח' ולא יניח ידו אפיתא ולא אאוסיא. סע"ש. פת"ע או' ה'.
סעיף ג'
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ג'] לא יטה על גבו וכו' שאין זה דרך חירות. לבוש. ולפירש"י פסחים ק"ח ע"א יש בזה שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה יעו"ש ואעפ"י ששאר מפרשים לא פירשו כן אלא על המיסב על ימינו מ"מ היכא דיש חשש סכנה חיישינן למיעוטא וע"כ יש ליזהר בזה גם בשאר ימות השנה.
סעיף קטן יח
חי) שם. ולא על ימינו וכו' דהסיבת ימין לא שמה הסיבה שהרי בימינו הוא צריך לאכול. ועוד שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה. דוושט הוי על צד ימין ונפתח הכובע שעל פי הקנה מאליו כשהוא מטה כלפי ימין ואם יכנס בו המאכל הרי סכנה שאין אוכלין ומשקין נכנסין אלא דרך הוושט. גמ' ופי' רשב"ם שם. והביאו ב"י וב"ח. וכ"כ הט"ז סק"ב ומ"א סק"ד. וכ"כ האחרונים.
סעיף קטן יט
יט) שם הגה. ואין חילוק בין אטר לאחר. דכיון שהטעם שמא יקדים וכו' אין חילוק בזה בין אטר לאחר אבל לפי הטעם בימינו הוא צריך לאכול כנז' היה יכול האטר להיסב לצד ימין של כל אדם אלא שכתב התה"ד בסי' קל"ו דשבקינן טעמא דצריך לאכול בימין מקמיה טעמא דשמא יקדים משום דאית ביה סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא כדאיתא פ"ק דחולין יעו"ש. וכ"כ ב"י בשם העיטור. וכ"כ הב"ח.
סעיף קטן כ
ך) ושולט בשתי ידיו נראה דפשיטא הוא לכ"ע דמיסב בשמאל דטעמא דשמא יקדים איתא ואידך טעמא ליתא. תה"ד שם. והביאו ב"י. וכ"כ העו"ש או' ב'.
סעיף קטן כא
כא) שם הגה. ואין חילוק בין איטר וכו' ואז אוכל בימין כל אדם. הרשב"ץ בספרו יבין שמועה. מ"ב או' י"א. ועיין לעיל סי' ר"ו סעי' ד' ובדברינו לשם או' ל'.
סעיף קטן כב
כב) שם הגה, ואין חילוק בין אטר וכו' וגדם ביד ימין או שיש בה מכה בענין שאינו יכול לאכול בה ואם יסב על שמאל לא יוכל לאכול בשמאל וכן מי שיש לו מכה בזרוע שמאל בענין שאינו יכול להיסב על צד שמאל נראה בכגון זה פטור מהיסבה דלא תיקנו חז"ל היסבה אלא דרך חירות ודרך תענוג ולא דרך צער ר"ל שיבא לידי צער. ועוד בנידון כזה ודאי סמכינן אראבי"ה וכמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה יעו"ש.
סעיף קטן כג
כג) שם הגה. ואין חילוק בין איטר וכו' ודיעבד אם היסב בימינו יצא משא"כ על גבו או פניו למטה אף דיעבד אין היסיבה וצריך לחזור ולהיסב. מש"ז או' ב' אמנם מדברי הפר"ח משמע דאין חילוק דאף בהיסב בימינו אפי' בדיעבד לא יצא יעו"ש ולענין דינא ית' לקמן סעי' ז' יעו"ש.
סעיף ד'
סעיף קטן כד
כד) [סעיף ד'] אשה א"צ הסיבה וכו' פי' רשב"ם (פסחים ק"ח ע"א) מפני אימת בעלה וכפופה לו ע"כ. ולפ"ז אלמנה וגרושה בעו הסיבה. ובה"ג כתב משים דלאו אורח ארעא דאשה למזגא (ר"ל להיסב). וכ"כ בשאלתות דרב אחאי פ' צו סי' ע"ו. ולפ"ז כל אשה א"צ הסיבה אפי' אלמנה וגרושה. טור וב"י. וכ"כ הב"ח דהעיקר כפי' השאלתות דאפי' אלמנה וגרושה לא בעיא הסיבה אם לא בנשים חשובות. וכ"פ הפר"ח. ברכ"י או' ב' ר"ז או' יו"ד.
סעיף קטן כה
כה) שם אלא א"כ היא חשובה. דאשה חשובה אורחא למזגא. ב"י. ב"ח. לבוש. ר"ז שם.
סעיף קטן כו
כו) שם. אלא א"כ היא חשובה. ואשה חשובה כתב הר' מנוח כלומר שאין לה בעל והיא גברת הבית א"נ שהיא חשובה בפרי ידיה בת גדולי הדור אשת חיל יראת ה' א"נ שיש לה עבדים ושפחות שאינה צריכה להתעסק בצרכי הבית עכ"ל. והב"ד כ"מ פ"ז והפר"ח. מיהו לטעמים הנז' יקשה מ"ש כאן מור"ם ז"ל בהגה בשם המרדכי ורי"ו דכל הנשים שלנו מיקרי חשובות וכי כולם בנות גדולי הדור או שיש להם עבדים ושפחות. אמנם הרוקח בסי' רפ"ג כתב ואם אשה חשובה שאין הבעל מקפיד עליה צריכה הסיבה עכ"ל. והביאו ח"י או' ח'. ולפ"ז יבאו דברי מור"ם ז"ל על נכון דכיון דהחשיבות הוא תלוי בקפידת הבעל ועתה אין דרך הבעל להקפוד ע"ז כל הנשים שלנו מיקרי חשובות.
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה. אך לא נהגו להיסב כי סמכו על ראבי"ה וכו' כי כ"כ הראבי"ה שאין אנחנו צריכין הסיבה בזה"ז שהרי בני חרי אינן מסובין ואדרבא ישיבה כדרכן הוי דרך חירות עכ"ל. והביאו הגמ"י על הרמב"ם פ"ז דין ח' והטור וב"י. וכ"כ המרדכי פ' ע"פ בשם ראב"ן. אלא שכתב בהגמ"י על דברי ראבי"ה הנז' דיחיד הוא בדבר זה. והביאו ב"י וכתב שר"ל שדעת כל הפו' דלעולם בעי הסיבה ואפי' בזה"ז עכ"ל. וכ"פ בש"ע. אלא שמור"ם ז"ל בד"מ או' ב' כתב שלא ראה בזה"ז נשים מסיבות ואפשר שנהגו להקל ע"פ דברי ראבי"ה עכ"ד, וכך הם דבריו כאן בהגהת ש"ע.
סעיף קטן כח
כח) שם בהגה. אך לא נהגו להיסב וכו' וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"ג. ר"ז או' יו"ד. אמנם הכנה"ג בספרו פסח מעובין סי' ק"ע כתב דהמנהג בין הספרדים להיסב כמ"ש המרדכי ורי"ו בשם התו' יעו"ש. וע"כ נראה דגם בק"ק האשכנזים שנהגו הנשים שלא להיסב המחמיר להיסב תע"ב כיון שאינו אלא דנהגו להקל כמ"ש באו' הקודם ולכן כיון שהם חשובות כס' טוב לצאת אליבא דכ"ע.
סעיף קטן כט
כט) שם. בהגה כי סמכו על ראבי"ה וכו' ובאבל תוך י"ב חודש (היינו על אביו ואמו) כתב הב"ח שאין לו להיסב מאחר דישיבה כדרכה הו"ל דרך חירות כמ"ש ראבי"ה וכתב דכן המנהג יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ג ומ"א סק"ה. וכתב שם המ"א דה"ה אבל תוך ל' על שאר קרובים כשלא נהג ז' קודם הרגל עכ"ל. ור"ל דאם נהג ז' קודם הרגל הרי הרגל מבטל גזירת ל' כמ"ש לקמן סי' תקמ"ח סעי' ח' יעו"ש. אמנם בס' פסח מעובין סי' קע"ז הביא דברי הב"ח הנז' וכתב עליו דאזיל לשיטתו דפוסק כראבי"ה דבזה"ז א"צ להיסב אבל לדידן דפסקינן דצריך הסיבה אם האבל אחר ז' (ר"ל כגון שנהג שעה א' קודם הרגל דהרגל מבטל גזירת ז' כמ"ש לקמן סי' תקמ"ח סעי' ז' יעו"ש) כיון דכבר פסקה אבילות חייב להיסב וכן המנהג עכ"ל והביאו ח"י או' ה' וכתב עליו שאף שהוא ז"ל נמשך אחר דעתו דעת הספרדים וכפסק ב"י סעי' ז' דבדיעבד לא יצא בלא היסבה ולא כהכרעת האחרונים אשר אנחנו נמשכים אחריהם מ"מ לענין דין האבל דבריו נכונים כי מנין לנו להחמיר באבילות דקולא ולבטל ממצות הסיבה דבר שלא נזכר כלל בפו' ראשונים ואחרונים יעו"ש. וכ"ה דעת המש"ז או' ג' וכן מסיק בשו"ת דברי מנחם סי' ל"ה יעו"ש. וכן הסכים הישו"ע או' ב' ועי"ש מ"ש להשיג על כל מ"ש הב"ח בתשו' סי' ה' יעו"ש. וכ"ה דעת מגן האלף או' ב' דצריך הסיבה. וכ"פ הר"ז או' ג' דה"ח או' ה' מ"ב או' י"ג. ומיהו כתב שם בח"י אם אפשר לשנות קצת ישנה. וכ"כ המש"ז שם. וכ"כ דה"ח שם דאין להיסב על מטה כבודה וכלולה אלא בשינוי קצת דהיינו על מטה וכר אחד תחת מראשותיו או ירך חבירו. וכ"כ מ"ב שם.
סעיף קטן ל
ל) ולענין לבישת הקיטל שהוא בגד מתים שנוהגין בני אשכנז ללבוש בליל פסח בשעת עשיית הסדר כדי שלא תזוח דעתו עליו מן השמחה אם יש לאבל תוך י"ב חודש או תוך ל' לשאר קרובים ללובשו בליל פסח המ"א שם כתב דאינו לובש דבלא"ה לבו נכנע והט"ז שם כתב דגם האבל ילבשנו וכן הסכים ח"י שם. וכ"כ הר"ז או' ד' אמנם הא"ר או' ג' כתב כדברי מ"א דאין ללובשו כיון דבלא"ה לבו נכנע. וכ"כ א"א או' ה' דה"ח שם. ח"א כלל ק"ל או' ב' בדיני הסדר. אלא שכתב שם ח"א דהלבוש לא הפסיד. וכ"כ מ"ב שם וקיטל נהגו שלא ללבוש האבלים תוך י"ב או תוך ל' והלובש אין מוחין בידו.
סעיף קטן לא
לא) אונן חייב בכל המצות הנהוגות בליל פסח בין בלילה ראשונה בין בלילה השניה זולת שסדר ההגדה כיון שיש בה אריכות דברים ומדרש ופסוקים טוב שיקרא אחר לפניו והוא ישב וישמע ההגדה. מוהר"ם מלובלין בסי' ע"ג יעו"ש. והב"ד פסח מעובין סי' קע"ז. מ"א סי' תקמ"ח סק"ח. ער"ה סי' תע"ה או י"ג. כס"א בסי' זה או' א' אלא שכתב הכס"א דלפי מנהג העולם דסוברים כדעת האומרים דאין שום אבולות מדאו' אלא לענין אכילת קדשים בלבד ולפיכך הקובר מתו ביו"ט שני אין מתאבלין אבילות בפרהסייא כמ"ש הטור והש"ע ביו"ד סי' שצ"ט סעי' י"ג פשוט מאד לדעתו שיעשה כל הסדר בלילי פסחים אם דעתו מיושבת עליו דאין אנינות ביו"ט אעפ"י שרוצה לקוברו בלילה ומכ"ש אם אינו קוברו בלילה ויכול לקרות ההגדה ושאר קריאות שבתורה יעו"ש. ומיהו עיין לקמן סי' תקמ"ח סעי' ה' וביו"ד סי' שמ"א סעי' א' ובאחרונים שם דמשמע דדוקא אם אין רוצה לקוברו בלילה לא חל עליו אנינות בשבת ויו"ט ואפי' בליל יו"ט שני וחייב בכל המצות אבל אם רוצה לקוברו בלילה חל עליו אנינות ואסיר בכולן יעו"ש. ומ"ש להביא ראייה ממנהג העולם י"ל דדוקא בדין אבילות נהגו להקל ולא בדין אנינות. ועיין בטור יו"ד סי' שצ"ח:
סעיף ה'
סעיף קטן לב
לב) [סעיף ה'] בן אצל אביו צריך הסיבה וכו' וא"צ רשות ע"ז לפי שדרך האב למחול כבודו לבנו. כלבו סי' ץ' וכ"כ הרד"א בסדר אגדה והביאו מ"א סק"ו. וכ"כ הלבוש דמסתמא האב ניתן רשות לבנו להיסב. וכ"כ הפר"ח. ר"ז או' י"א. דהיח או' ו' מ"ב או' י"ד. מיהו הב"ח כתב לענין מעשה ראוי להחמיר שלא יסב הבן אלא א"כ נותן לו האב רשות. והביאו ח"י או' ט' א"ר או' ח' חק יוסף או' ה'.
סעיף קטן לג
לג) שם. בן אצל אביו צריך הסיבה וכו' והיכא שידענו שהאב אינו רוצה למחול כתב שם ח"י די"ל בטלה דעתו אצל כל אדם אבל המש"ז או' ד' כתב דאסור להיסב דכיבוד אב ואם הוה ספק תורה ולחומרא והסיבה ספק דרבנן ולקולא ופשיטא דראוי לבקש רשות מאביו יעו"ש.
סעיף קטן לד
לד) שם. ותלמיד לפני רבו א"צ הסיבה. לאו דוקא אלא איסורא נמי איכא אם לא נתן לו רבו רשות. ב"ח. פרישה אי' ו' פר"ח. ח"י או' יו"ד. א"ר או' ו' ר"ז או' י"א. מ"ב או' ט"ו. ומיהו משמע מדברי ב"י דאם רבו רואה ושותק הרי הוא כאלו נתן לו רשות. וכ"כ העו"ש או' ג' פר"ח שו"ג או' ע"ו. מאמ"ר או' ב' אלא שכתב שם המאמ"ר דמ"מ אין לו להיסב לכתחלה בלא נתינת רשות דילמא יקפיד רבו אלא דאם עבר והיסב ולא א"ל רבו ולא מידי הוי כנתינת רשות יעו"ש.
סעיף קטן לה
לה) שם. ותלמיד לפני רבו א"צ וכו' אבל תלמיד לפני רבו שלמדו אומנות צריך הסיבה. פסחים ק"ח ע"א. והביאו הכלבו סי' ן' והרוקח סי' רפ"ג. ב"י. פר"ח. שו"ג שם. ח"י או' ו"א. ר"ז או' י"ב. מ"ב או' י"ט. ומ"ש שם הפר"ח דצריך טעם למה השמיטוהו הפו' (ר"ל הש"ע ומגינים ושאר האחרונים) עיין בשו"ג שם שכתב משום דמילתא דפשיטא היא והנה"ש או' א' כתב משום דנלמד מכ"ש דהשמש יעו"ש.
סעיף קטן לו
לו) שם. אפי' אינו רבו מובהק. ר"ל שלא למד רוב חכמתו ממנו אבל אם למד רוב חכמתו ממנו ה"ז רבו מובהק כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ב סעי' ל' יעו"ש.
סעיף קטן לז
לז) שם. אלא א"כ יתן לו רבו רשות. ואין חיוב על הרב לתת לו רשות. ט"ז סק"ד. ר"ז או' י"א.
סעיף קטן לח
לח) שם. אלא א"כ יתן לו רבו רשות. דעת הב"ח לחלק דברבו מובהק אף שנתן לו רבו רשות אם רוצה אינו מיסב אבל ברבו שאינו מובהק ונתן לו רשות חייב בהסיבה מספק וכתב שכ"פ מהר"ל מפראג ז"ל יעו"ש. אבל הפר"ח השיג עליו ודעתו שאף ברבו מובהק אם נתן לו רשות בעי הסיבה יעו"ש. וכ"נ דעת הר"ז או' י"א. וא"כ כיון דלכ"ע אם נתן לו רבו רשות יכול להיסב אפי' ברבו מובהק יש להחמיר ולהיסב אף ברבו מובהק אם נתן לו רשות. ועיין לעיל או' ל"ד.
סעיף קטן לט
טל) שם. ות"ח מופלג בדורו וכו' וכ"ש אם החכם נחשב לגדול הדור שהרי הוא כרבו לכל דבר. תה"ד סי' קל"ח. ד"מ או' ג' ועיין ביו"ד סי' רמ"ד סעי' ג'.
סעיף קטן מ
מ) שם בהגה. אבל אם אוכל על שלחן בפ"ע וכו' אעפ"י שהוא בפני רבו. ד"מ שם בשם מהרי"ב.
סעיף קטן מא
מא) שם בהגה. צריך להיסב. אפי' הוא רבו מובהק וגדול בדורו. ר"ז או' י"א.
סעיף קטן מב
מב) שם בהגה. צריך להיסב. והפר"ח חולק וכתב דכל שרואהו רבו משום מורא לא מצי להיסב. והב"ד המש"ז או' ד' וכתב ומ"מ ראוי שיבקש רשות גם בכה"ג.
סעיף קטן מג
מג) בכל מקום שנזכר שא"צ להיסב יש איסור להיסב כדאיתא לענין סוכה (סי' תרל"ט סעי' ז') דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. וכן מצאתי בשם רש"ל ט"ז סוף הסי' והבאר שבע כתב דצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירין בדבר שאנו פטורין בו. והב"ד מ"א סק"ו. ומיהו אם יש דיעות דצריך לעשות כך ומחמיר אע"ג דהלכה פטור אין נקרא הדיוט משא"כ כשאין שום דיעה נקרא הדיוט ועדיין צ"ע. א"א או' ו'. ובתשו' עולת שמואל סי' נ"ט כתב דהכלל הא דפטור ועושה נקרא הדיוט הוא במקום דאתי לידי קולא וה"נ יש בזה צד איסור דמזלזל בכבוד רבו לפיכך אינו רשאי להחמיר יעו"ש. ועיין לעיל סי' ס"ג או' ה'.
סעיף ו'
סעיף קטן מד
מד) [סעיף ו'] השמש צריך הסיבה. אפי' בפני רבו. הרמב"ם פ"ז דין ח' ואעפ"י שמתעסק בצרכי הבית מיסב לפי שהקונה עבד עברי כקונה אדון. כ"מ שם. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' אגדה דעבדים ושפחות חייבים להיסב. והב"ד ח"י או' י"ב וכתב דמ"ש ב"י בשם הסמ"ק סי' קמ"ד דעבד לפני אדוניו אינו מיסב אפשר דמיירי בעבד כנעני אלא שכתב אבל שלא בפני אדוניו צריך הסיבה דהוא מחוייב בכל המצות שהנשים חייבות ואף שהסיבה היא זכר לחרות והוא ובניו משועבדים מ"מ אפשר להם בשחרור עכ"ל. וכ"כ א"ר או' ט' דעבדים ושפחות צריכים הסיבה אבל לא עבדים כנענים אף שחייבים במצות דנשים עכ"ל וכ"כ הר"ז או' י"ב דעבדים ושפחות העברים צריכים הסיבה. מיהו כפר"ח הביא דברי הסמ"ק הנז' וכתב דלו נראה דעבד לפני אדונו צריך הסיבה דומיא דשמש וכן בשבויה ישראלית או שפחות שקונה ואח"כ מתגיירות כולן יש להם דין שמש דבעו הסיבה יעו"ש. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה בעבד כנעני אי בעי הסיבה לפני רבו יש ליקח רשות ולהיסב. ובעבד משוחרר פשיטא דבעי הסיבה כיון שהוא כישראל גמור כידוע. ועיין ביו"ד סי' רס"ז סעי' י"ז.
סעיף ז'
סעיף קטן מה
מה) [סעיף ז'] כל מי שצריך הסיבה וכו' ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבע כוסות האלו ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח ואם לאו א"צ. הרמב"ם פ"ז דין ח'. מיהו באשירי פ' ע"פ והמרדכי בתו' מע"פ והגמ"י שם כתבו שצריך הסיבה כשאוכל בתחלה כזית מצה וכן כזית אפיקומן. וכתב התה"ד בפסקים וכתבים סי קנ"ב דמדברי כולם משמע בכזית ראשון של המוציא לא בעי הסיבה עכ"ל. והב"ד ב"י וח"י או' ט"ו. אמנם מדברי הטור סי' תע"ה משמע דשניהם כזית של המוציא וכזית של אכילת מצה בעו הסיבה יעו"ש. וכ"פ הש"ע שם סעי' א'. וכ"כ ח"י שם או' ז' וכתב וכן נוהגין וכ"ה דעת האחרונים שם כיעו"ש. וכן באכילת הכריכה מצה ומרור ובאכילת אפיקומן פסק בש"ע שם וברסי' תע"ז דצריך הסיבה כיעו"ש. אלא דנ"מ דבדיעבד אם לא אכל רק כזית אחד בהסיבה יצא דיש לסמוך על דברי הרמב"ם הנז' ובפרט לדעת ראבי"ה דבזה"ז א"צ הסיבה וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגה וא"כ בכה"ג דאכל כזית בהסיבה וקשה עליו לאכול עוד י"ל דיצא בדיעבד וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש לקמן או' ן' ובסי' תע"ז או' ז' יעו"ש.
סעיף קטן מו
מו) שם. אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא וכו' בפסחים ק"ח ע"א מסתפק איזה מן הכוסות צריך הסיבה ומסיק השתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעו הסיבה. אבל המפ' מקשים דהא בעלמא ק"ל איפכא דכל ספיקא דרבנן לקולא וכו' וי"א דהכא כיון דלא מילתא דטירחא הוא עבדינן לרווחא דמילתא. והר"ן כתב דע"כ אית לן למיעבד הסיבה בכולהו דאי נזיל לקולא אמאי נקיל בהני טפי מהני ואי נקיל בתרווייהו הא מעקרא מצות הסיבה לגמרי. כ"מ פ"ז. וא"כ כיון דאיכא בהו ספיקא וק"ל בעלמא ספיקא דרבנן לקילא אלא דהכא יש להחמיר מטעמים הנז' אפשר לומר בדיעבד אם שתאן בלא הסיבה דיצא ועוד שיש לצרף לזה ג"כ דעת ראבי"ה דס"ל בזה"ז א"צ הסיבה וכ"ה דעת קצת מאחרונים כמ"ש לקמן או' מ"ח יעו"ש.
סעיף קטן מז
מז) שם. בהגה וי"א דבזה"ז דאין דרך להיסב כדאי הוא ראבי"ה וכו' ונראה דאף הראבי"ה לא כתב כן אלא בארצות שאין נוהגין להיסב אבל בשאר ארצות שנוהגין להיסב צריך להיסב. שכנה"ג בהגב"י. ועיין לעיל או' כ"ז.
סעיף קטן מח
מח) שם. בהגה ונ"ל אם לא שתה כוס שלישי וכו' פירוש דכיס שלישי ורביעי כיון דאסור לשתות ביניהם כמ"ש לקמן רסי' תע"ט א"כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך (והיינו למנהג אשכנזים שמברכים על כל כוס וכיס כמ"ש לקמן סי' תע"ד יעו"ש.) והוי מוסיף אבל בראשונות כיון שמותר לשתות ביניהם כמ"ש לקמן סי' תע"ג סעי' ג' א"כ היה דעתו עליו וא"צ לברך. ונ"ל דהאידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א"כ הו"ל נמלך ואם שותה צריך לברך והו"ל כמוסיף לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי"ה אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס השני פוטרו אלא א"כ לא היה דעתו לשתות תוך הסעודה. ונ"ל דבתחלת הסיבה יהיה דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיבה יחזור וישתה בלא ברכה. מ"א סק"ז. חק יוסף או' ח' ר"ז או' ט"ו מיהו דעת הפר"ח כפסק הש"ע דבכלהו צריך לחזור ולשתות דכיון דשתה בלא הסיבה כששותה אח"כ לא הוי כמוסיף על הכוסות. וכ"ה דעת השו"ג או' י"ט. וכ"כ המאמ"ר או' ג' אבל דעת הב"ח בסי' תע"ט דבכל ד' כוסות אם שתאן בלא הסיבה א"צ לחזור ולשתות בהסיבה יעו"ש. והב"ד העו"ש בסי' זה או' ה' וח"י או' י"ד וכתב שם הח"י וכן נ"ל עיקר וה"ה האגודה פ' ע"פ עכ"ל. וכן הסכים הברכ"י או' ח' יעו"ש. ועיין לעיל או' מ"ו.
סעיף קטן מט
מט) שם. בהגה וכן באכילת מצה. ר"ל דיש להחמיר ולחזור ולאכול בהסיבה. ד"מ או' ד' ר"ז או' ט"ו. מיהו באפיקומן אם שכח לאכלו בהסיבה לא יחזור ויאכלנו דהא אסור לאכול ב' פעמים אפיקומן. ח"א כלל ק"ל או' י"ג. מ"ב או' כ"ב. ועיין לעיל או' מ"ה ולקמן סי' תע"ז או' ז'.
סעיף קטן נ
נ) שם. בהגה ולכתחלה יסב כל הסעודה. וכ"כ לעיל או' מ"ה בשם הרמב"ם דהמסיב בכל אכילתו ושתייתו הרי זה משובח יעו"ש. וכתב השו"ג או' כ"א דהכי מסתבר לעשות דרך חירות אבל מדינא דגמ' אינו חייב כ"א כזית מצה בלבד וד' כוסות מספקא. וכ"כ ח"י או' ט"ז דבדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ושתיית ד' כוסות יעו"ש. וכ"כ דה"ח או' ז' דבדיעבד יצא אם היסב בשעת אכילת כזית מצה. וכ"כ מ"ב או' כ"ג. וכ"כ לעיל או' מ"ה יעו"ש. ובענין ד' כוסות כבר כתבנו לעיל או' מ"ח.
סעיף ח'
סעיף קטן נא
נא) [סעיף ח'] צריך לשתות ד' כוסות וכו' תקני חכמים שצריך כל אדם לשתות ד' כוסות זכר לד' גאולות וד' לשונות של גאולה הנאמרים בגאולת מצרים בפ' וארא והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכו' ירוש' פ' ע"פ ועי"ש עוד טעמים אחרים. וכ"ה במד"ר פ' וישב. וטעם זה שכתבנו. הביאו רש"י ורשב"ם ר"פ ע"פ. וכ"כ הלבוש בסעי' זה. ובמט"מ סי' תר"ז כתב עוד ג' טעמים. א' כוס ראשון אשר בחר בני בימי אברהם. כום שני הודאה על גאולת מצרים כוס ג' כנגד זמן הגלות. כוס ד' כנגד גאולה העתידה. טעם ב' כוס ראשון שנגאלו משעבוד מצרים. כי בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. כוס שני יציאת מצרים. כוס ג' שעשה בהם שפטים. כוס ד' על מתן תורה. טעם ג' כנגד ד' אותיות הוי"ה יעו"ש. והב"ד א"ר או' י"ב. וע"פ הסוד ד' כוסות הם כנגד חב"ד דבינה. כוס ראשון כנגד חכמה. כוס ב' כנגד בינה. כוס ג' כנגד חסדים שבדעת כוס ד' כנגד גבורות שבדעת ולכן בין שלישי לרביעי לא ישתה מפני ששניהם בבחי' ספירה אחת שהוא הדעת כמבואר בשער הכוו' דף פ"ג ע"א וע"ד ופע"ח פ"ב ופ"ג יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תע"ג או' ד'.
סעיף קטן נב
בנ) שם. צריך לשתות ד' כוסות וכו' והא דאין מברכין על ד' כוסות אשר קב"ו לשתות ד' כוסות אעפ"י שיש להם סמך מן התורה. לפי שהם מופסקים ועוד דהיאך יברך על הכוסות וצונו לשתות ד' כוסות בלילה הזה והלא שנים מהם דשל קידוש ודשל ברהמ"ז בשאר יו"ט נמי. מט"מ סי' תרכ"ב. והרד"א בסדר הגדה כתב דהיאך יברך לשתות ד' כוסות והרי יש כוס של קידוש שהוא מצווה בו ועומד. וא"ת יברך לשתות ג' כוסות והלא מחוייב הוא לשתות ד' הילכך לא אפשר יעו"ש. והב"ד א"ר שם. והא דאין מברכין אקב"ו לקדש על היין כמו שמברכין על שאר מצות דרבנן י"ל משום דתקנת חז"ל לקדש על היין היא ברכה ולא תקנו ברכה על ברכה.
סעיף קטן נג
גנ) שם. על הסדר. פי' שיאמר ההגדה בנתים מ"א סק"ח והיינו דאיתא בז"ח דע"ב ע"א דד' כוסות קידוש על היין לקבליה דדוד. הגדה לקבליה דיעקב (וסי' ויגד יעקב) ברהמ"ז לקבליה דיצחק. הלל הגדול לקבליה דאברהם מתתא לעילא סליק וכו' יעו"ש. וכך היא המידה מעלין בקודש וכו' ומה"ט הוא מ"ש לקמן סי' תפ"א סעי' א' אחר ד' כוסות אינו רשאי לשתות יין כיעו"ש יפ"ל ח"ב או' ה'.
סעיף קטן נד
דנ) שם. על הסדר. וכן הנשים צריכין לשתות הד' כוסות על הסדר דהיינו שיאמרו הגדה בנתיים דהא חייבים בכל מצות הנוהגות באותו לילה כמ"ש לקמן סעי' י"ד יעו"ש. ח"א כלל ק"ל או' י"ב.
סעיף קטן נה
הנ) שם. על הסדר. ר"ל כסדר הכתוב לקמן שתקנו חז"ל דבין ראשון לשני יפסיק באמירת הגדה. ובין שני לשלישי יפסיק באכילת מצה ומרור וברהמ"ז. ובין שלישי לרביעי בקריאת הלל ואם לא הפסיק ביניהם בדברים הללו אלא שתה ד' כוסות זה אחר זה לא יצא י"ח ד' כוסות. ר"ז או' ט"ז. ומשמע דלאו דוקא ד' כוסות זה אחר זה אלא ה"ה אם שתה רביעי אחר שלישי זה אחר זה בלא קריאת הלל בינתיים דלא יצא י"ח כוס רביעי וצריך לחזור ולשתות כוס רביעי אחר קריאת הלל. וכ"כ מ"ב או' כ"ו.
סעיף קטן נו
ונ) שם. שלא כסדר לא יצא. וכולן חשובין כוס ראשון ולא יותר וצריך להביא עוד ג' כוסות על הסדר. רשב"ם בפסחים ק"ח ע"ב. וכן פי' הר"ן. והב"ד הפר"ח. מש"ז או' ז' א"א או' ח' דה"ח או' ח' ר"ז שם. מ"ב שם. וצריך לחזור ולברך בפה"ג כיון שטעה בדין הסבור דאין לו לשתות עוד משום דהו"ל כמוסיף על הכוסות דרי סילק עצמו והו"ל כנמלך. ער"ה או' ב' וכ"כ א"א שם. דה"ח שם. מ"ב שם.
סעיף ט'
סעיף קטן נז
זנ) [סעיף ט'] שיעור הכוס רביעית וכו' ומדת הכלי שיכילנו ארכו כרוחב ב' גודלים וכן רחבו. וגבהו כרוחב שני גודלים וחצי גודל. וחומש גודל. טור. והוא מגמ' פסחים ק"ט ע"א ושיעור זה הוא כשהכיס מרובע ע"פ כל גבהו ועד"ז תשער בכוס עגול שהעיגול פחות ממרובע רביע וא"כ אם הכוס הוא ב' גודלים אורך וב' גודלים רוחב צריך שיהיה גבהו ג' גודלין. וג' חומשי גודלין. ר"ז או' ח"י. והוא שיעור ביצה ומחצה שהוא רביעית הלוג כמ"ש הרי"פ וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל י"ד סי' ה' וכ"כ לעיל סי' תנ"ו או' ח' ואו' ט"ז יעו"ש. וכתב בדרשות מהרי"ל הלכות אגדה כל כוס צריך שיחזיק כמעט מלוא שני קליפות ביצה דהיינו רביעית הלוג והא דאמרינן רביעית הוי ביצה ומחצה ר"ל מאי שמשערין בהטלת ביצה תוך מים לשער כנגד המים היוצאים אכן כשממלאין ומשערין בקליפת ביצה אז היא כמעט מלוא שני קליפות הביצה עכ"ל והב"ד ח"י או' ח"י. א"ר או' י"ג חק יוסף או' יו"ד. א"א או' י"א. ועוד עיין לעיל סי' ק"ץ או' ט"ז ששם כתבנו דעת האחרונים בזה יעו"ש.
סעיף קטן נח
חנ) שם לאחר שימזגנו. ארבע כוסות האלו צריך למזוג אותם כדי שתהיה שתיה עריבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה. ולא יפחות בארבעתן מרביעית היין חי'. הרמב"ם פ"ז דין ט' והוא מגמ' פסחים ק"ח ע"ב. ופי' שם רשב"ם כדי שיהיה בכל אחד רבע רביעית כדי שימזגו ויעמוד על רביעית יעו"ש. וכ"כ שם התו' ד"ה ואת. וכ"כ הר"ן. ועיין לקמן סי' תע"ג או' קמ"ה.
סעיף קטן נט
נט) שתה ארבע כוסות אלו מיין שאינו מזוג יצא ידי ארבע כוסות ולא יצא ידי חירות. הרמב"ם שם. והוא מגמ' שם ופי' שם רשב"ם כלומר אין זו מצוה שלימה שאין חשיבות אלא ביין מזוג וכ"כ שם הר"ן ידי חירות לא יצא שלא קיים מצוה מן המובחר ומיהו א"צ לחזור ולשתות ד' כוסות עכ"ל וכ"כ המ"מ על הרמב"ם שם. והב"ד ב"י. וכתב שם הרשב"ם וה"מ ביינות שלהם דדרו על חד תלת מיא אבל יינות שלנו לא בעי מזיגה עכ"ל וכ"כ שם התו' ד"ה שתאן דדוקא ביינות שלהן שהיו חזקים צריך מזיגה אבל בשלנו לא. וכ"כ המרדכי פ' ע"פ. וכ"כ הטור דיין שלנו לכתחלה א"צ מזיגה עכ"ל וזהו שכתב בהגה אם רוצה למזגו משום דיין שלנו א"צ מזיגה כנז' מיהו לפי סודם של דברים יש למזגו והוא מפני שיין בלא מזיגה נקרא יין המשכר וע"י מזיגה נקרא יין המשמח לפי שהיין הוא בבחי' הבינה בחי' דין בסוד אני בינה לי גבורה וע"י המים שהוא בחי' חסד מתמתק וע"כ אפי' הוא יין רך יש למזגו מעט דהיינו לשפוך בתוכו ג' טפין מים ויכוין שהם ג' יודי"ן שיש בשם ס"ג וכנגד ג' יודי"ן שיש בשם אהי"ה במילוי יודי"ן וגם אם היין חזק רוצה למזגו הרבה יחלק המזיגה לג"פ כנז' ועיין עוד לעיל סי' קפ"ג סעי' ב' בענין כוס של בהמ"ז ובדברינו לשם או' ו' ובסי' ער"א סעי' יו"ד בענין כוס של קידוש ובדברינו לשם או' ח"ן יעו"ש.
סעיף קטן ס
ס) שם. וישתה כולו או רובו. ר"ל כולו לכתחלה ורובו בדיעבד. כ"כ שם התו' ד"ה רובא. וכ"מ מדברי הרא"ש והב"ד ב"י. וכ"כ בדרשות מהרי"ל סדר אגדה. והב"ד ח"י או' ך' מיהו מדברי הטור והלבוש משמע דאף לכתחלה סגי ברובו. וכ"כ ח"י שם דמשמעות הפו' אף מחזיק הכוס הרבה רביעיות דא"צ לשתות כולו אפי' לכתחלה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ד בשם ראב"ן. אבל הב"ח הסכים כדעת התו' דלכתחלה צריך לשתות כולו וכתב לפרש כן גם בדעת הטור יעו"ש וכ"כ העו"ש או' ז' וכ"ה דעת הפר"ח דלכתחלה צריך לשתות כולו. וכ"כ חק יוסף או' י"א. שו"ג או' כ"ה, מאמ"ר או' ה' א"א או' ט' ביאורי הגר"א מ"ב או' ל' ובמדינות שהיין ביוקר אפי' לכתחלה סגי ברובו. ט"ז סק"ח א"ר או' י"ג. ר"ז או' י"ט. מ"ב שם. ומ"מ בכוס רביעי שמברכין ברכה אחרונה יש לשתות עכ"פ רביעית שלם וכמבואר לעיל סי' ק"ץ סעי' ג' יעו"ש. ח"י שם. חק יוסף שם. ר"ז שם. מ"ב שם. ועיין לקמן או' ס"ו.
סעיף קטן סא
סא) ויש שמקמצין וכועסין על המשרתים אם שותין הרבה ועתידין ליתן הדין כי הוא מכשילן ומונען מן המצוה. ח"א כלל ק"ל או' ג' בענין הסדר. מ"ב שם.
סעיף קטן סב
סב) ודע שצריך בכל כוס רביעית אעפ"י ששותה יין חי או חזק דפחות מרביעית לאו כלום הוא רשב"ם שם. וכ"כ הר"ן. והב"ד ב"י ב"ח. מ"ב או' כ"ט.
סעיף קטן סג
סג) שם. או רובו. ורובו של כוס היינו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית כמ"ש לעיל סי' ק"ץ סעי' ג' וסי' רע"א סעי' י"ג יעו"ש והוא שיעור טעימת כוס של כל דבר הצריך כוס. מאמ"ר או' ה' והיינו באדם בינוני אבל באדם גדול בעינן טפי דבשתיה הכל לפי מה שהוא אדם ומ"מ לא בעינן טפי מרביעית כמ"ש לעיל סי' ק"ץ או' ט"ו יעו"ש. וכשהוא אדם קטן כגון שנעשה בן י"ג דמלוא לוגמיו דידיה הוא פחות מרוב רביעית צריך דוקא רוב רביעית. ב"ה.
סעיף קטן סד
סד) שותין ממנו כ"כ בני אדם וכו' משמע דלכתחלה מותרין הרבה לצאת בכוס אחד. מ"א סק"ט. ואע"ג דלכתחלה צריך שלא יהא הכוס פגום כבסי' רע"א סעי' יו"ד כיון דכוס שלם הוא (ר"ל בתחלת שתיית הראשון) שותין ממנו הרבה בני אדם ושרי לכתחלה. א"א או' ט'.
סעיף קטן סה
סה) שם. כמנין רביעיות שבו. ל"ד כמנין רביעיות דהא בשתיית רוב רביעית לכל אחד סגי אלא משום דלכתחלה בעי רביעית כמ"ש וישתה כולו וכו' נקט כאן כמנין רביעיות. מאמ"ר או ו' וכ"ה בהדיא בהר"ן דאף בכה"ג סגי ברוב רביעית יעו"ש.
סעיף קטן סו
סו) שם. וי"א שצריך לשתות רוב הכוס וכו' וכ"ה דעת הב"ח וסיים ה"ד בדיעבד אבל לכתחלה צריך לשתות כולו אפי' בכוס גדול הרבה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח. חק יוסף או' י"ב, מיהו הלבוש השמיט דברי הי"א הנז' וכתב א"ר או' י"ד משום דרוב הפו' חולקים ע"ז והביא דברי הב"ח וסיים אבל נוהגין כלבוש יעו"ש. ור"ל דנוהגין כדיעה ראשונה שהיא סתם הש"ע שהביא הלבוש. וכ"כ ח"י או' ך' דנוהגין לשתות רביעית או רובו אפי' מכוס גדול יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ט דעיקר כדעת האומרים שאף לכתחלה די בשתיית רוב רביעית אף אם הכוס מחזיק כמה רביעיות אלא שכתב ומ"מ טוב לחוש לסברא ראשונה וליקח כוס קטן ולשתות כולו יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ז' דאף שהעיקר כדיעה קמייתא מ"מ ראוי ונכון לחוש לסברת הי"א יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ח' דלכתחלה טוב ליקח כיס קטן מחזיק רביעית בריוח וישתה לכתחלה כולו ויוצא לכ"ע ממה שיקח כוס גדול וכו' יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דכ"מ שסותם הש"ע לקולא ואח"כ כותב בשם י"א לחומרא דדעתו לחוש להם לכתחלה יעו"ש. וא"כ ה"נ לכתחלה יש לחוש לדעת הי"א ואפי' בכוס גדול יש לשתות כולו או רובו ואם אינו יכול לשתות יין הרבה או שהיין ביוקר אז יקח כוס קטן שמכיל מטט יותר מרביעית וישתה כולו לכתחלה ורובו בדיעבר. ועיין לעיל או' ס'.
סעיף קטן סז
סז) וכתב שם הב"ח ומ"מ נראה דאפי' לכתחלה אין למלאות כל הכוס ממש (והיינו בכוס גדול) אלא ימלאנו עד רובו דזה נקרא נמי כוס של יין וישתה הכל לכתחלה ובדיעבד יצא בשתיית הרוב ממנו עכ"ל אמנם המאמ"ר שם כתב על דברי הב"ח הנז' דאינם מחוורין ועכ"פ בכוס של קידוש ובהמ"ז צריך למלאותו על כל גדותיו דכל דבר הטעון כוס בעי' שיהיה מלא כמ"ש לעיל סי' קפ"ג סעי' ב' בהגה וסי' רע"א סעי' יו"ד ושאר דוכתי יעו"ש. ועיין בדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן סח
סח) שם הגה. וצריך לשתות השיעור שלא בהפסק וכו' דהיינו שלא ישהה מתחלה ועד סופו יותר משתיית רביעית כמ"ש סי' תרי"ב סעי' יו"ד יעו"ש. ואם שהה יותר מאכילת פרס אפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפי' בכוסות אחרונות. ואם שהה כדי שתיית רביעית א"כ הוי ספיקא ובשני כוסות ראשונות יחזור וישתה וע"פ מ"ש סעי' ז' בהגה (ר"ל אבל בשני כוסות אחרונות לא יחזור וישתה מספק מפני שנראה כמוסיף על הכוסות) ולכתחלה ישתה רוב רביעית בבת אחת. מ"א ס"ק י"א. וכ"כ הפר"ח. א"ר או' ט"ו. חק יוסף או' י"ג. דה"ח או' ט' ר"ז או' ך' ח"א בענין הסדר או' ג' ומ"ש ולכתחלה ישתה רוב וכו' היינו בשאר כוסות דסגי ברוב רביעית אבל בכוס רביעי שמברך עליו ברכה אחרונה צריך לשתות רביעית בבת אחת. ועיין לעיל סי' ק"ץ או' ח"י.
סעיף יוד'
סעיף קטן סט
סט) [סעיף יוד'] מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו וכו' ר"ל שמצטער בשתייתו וכואב בראשו וכדאמרינן בנדרים דף מ"ט ע"ב על ר' יהודה ב"ר אלעאי דלא הוי שתי חמרא ושתי ד' כסי ומזיק בראשו מן הפסח ועד עצרת וכן איתא בירושלמי על ר' יונה והב"ד ב"י יעו"ש. ומשמע דדוקא אם רק כואב בראשו הוא שצריך לדחוק עצמו ולשתות אבל לא אם יחלה ויפול למשכב ח"ו וכ"כ מ"ב או' ל"ה. ועיין לקמן סי' תע"ג או' ח"פ.
סעיף קטן ע
ע) שם. מפני שמזיקו וכו' ונראה דרשאים למזגו היטב כל זמן שראוי לקידוש כמ"ש סי' ער"ב סעי' ה' מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' ט"ז. מ"ב או' ל"ז. ועיין בדברינו לשם או' ל"ב ואו' ל"ה. ועוד עיין בסי' ר"ד סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן עא
עא) שם. צריך לדחוק עצמו וכו' והא דמצטער פטור מן הסוכה כמ"ש לקמן סי' תר"מ סעי' ד' שאני התם דטעמו תשבו כעין תדורו וכמ"ש התו' בסוכה דכ"ו ע"א הא בשאר מצות דלית לן פטורא מקרא כי סוכה דכתיב תשבו חייב המצטער וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ברכ"י או' יו"ד ועי"ש.
סעיף קטן עב
עב) שם. צריך לדחוק עצמו וכו' וידחוק עצמו לשתות ד' כוסות שלימים ואכילת מצת מצוה ואפיקומן שיעור כזית שהוא ט' דרה"ם אף שקשה עליו אכילתן ושתייתן ובזה לא יצטרך לאכול סמים ומשקין מרים לרפואת הגוף. אורחות יושר פי"א. יפ"ל ח"ב או' ז'.
סעיף קטן עג
עג) שם. צריך לדחוק עצמו וכו' ובזה ניצול מדין ד' מיתות ב"ד אם נתחייב בהם כי ד' כוסות באים לכפר על ד' מיתות ב"ד כמ"ש הרב עיון יעקב פ' ע"פ דכ"ג ע"ג יעו"ש. יפ"ל ח"ג או' ב'.
סעיף קטן עד
עד) שם. צריך לדחוק עצמו וכו' ואם אינו יכול לשתות יין בשום אופן יוצא בשריית מי צמוקים הנקרא שרבי"ט. תשו' ב"ד סי' רנ"א. ברכ"י או' י"א. ואם גם זאת אינו יכול כגון שצוו לו הרופאים שמזיק לו והוא בעה"ב שצריך להוציא אחרים אז יש לקדש ולטעום מעט ויתן לאחרים לשתות ויוצא י"ח קידוש וכמ"ש לעול סי' רע"א סעי' י"ד יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן עה
עה) שם. לקיים מצות ד' כוסות. משא"כ בקידוש של שבת ושאר יו"ט שיכול לצאת בשתיית האחרים כמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' י"ד ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן עו
עו) הנשבע שלא ישתה יין סתם חלה ג"כ על ד' כוסות. עו"ש או' ח' א"ר או' ט"ז. ועיין לקמן סי' תפ"ה ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן עז
עז) מי. שנשבע שלא לשתות יין ישתה מי צמוקים לד' כוסות אך במי שאפשר לשתות יין הוא מצוה מן המובחר ומחוייב לשתות יין. מהר"ש הלוי חי"ד סי' י"ב אלא שהניח בצ"ע אי מי צמוקים נכלל ג"כ תוך שבועתו יעו"ש. והב"ד ח"י או' כ"ב. וכ"כ הר' מנוח פ"ז משם רב נטרונאי גאון אם אינו מוצא יין וכו' ישרה צמוקים במים וכו' יעו"ש וכ"כ בשה"ל דף ל"א ע"ב בשם הגאונים. והב"ד הברכ"י או' י"א. וכ"כ הרוקח סי' רפ"ג. וכ"כ הטור סי' תפ"ג בשם בעל העיטור. והב"ד הט"ז בסי' זה סק"י. ח"י או' הנז' וכ"כ הער"ה סי' תפ"ג או' ג' בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ ר"ז או' כ"ז. ודוקא באותם צמוקים שיש בהם לחלוחית כשמעצרין אותם אבל אם אין יוצא מהן דבר רק ע"י שרייה במים און יוצא בהם. הריב"ש סי' ט' ח"י שם. ר"ז שם. ועיין לעיל סי' ער"ב סעי' ו' ובדברינו לשם כל הדינים השייכים לזה יעו"ש. ומיהו צריך לבדוק הצמוקין קודם שרייתן שמא יש בהם חטים או שעורין או פתיתי חמץ וגם יש להשגיח בהם בעינא טבא שמא יש בהם קמח ואח"כ כשישרה אותם במים יחמיץ. ועיין לעיל סי' תס"ז או' ס"ד.
סעיף יא'
סעיף קטן עח
עח) [סעיף יא'] מצוה לחזר אחר יין אדום. כ"ה בירוש' פ"ג דשקלים. והטעם כתוב שם שנאמר אל תרא יין כי יתאדם וכו' עכ"ל משמע שהאדום הוא יותר משובח. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"ט. ר"ז או' כ"ו. ויש עוד רמז לאדום זכר לדם שהיה פרעה שוחט בני ישראל. ט"ז שם. חק יוסף או' ט"ו. ר"ז שם. והא"א או' י"ג כתב זכר למכת דם שהיה במצרים כחרוסת זכר לטיט עכ"ל ועוד רמז לעתיד כמ"ש מי זה בא מאדום (ישעיהו ס״ג: א׳) וכו' מדוע אדום ללבושך וכו' ובמקומות שמצויים עלילות שקרים נמנעו מליקח יין אדום. ט"ז שם. ח"י או' כ"ד. ר"ז שם.
סעיף קטן עט
עט) שם הגה. אם אין הלבן משובח ממנו. כ"כ הטור שאם הלבן משובח מהאדום שהוא קודם. וכ"כ הלבוש. ר"ז שם. והרשב"ץ במאמר חמץ דף ל"ד חשש לדעת הרמב"ן שלא לקדש על יין לבן שאין בו אדמומית ולא לצאת בו ידי ד' כוסות אבל לקידוש היום ולהבדלה יוצא בו לכתחלה ער"ה או' ג'. ועיין לעיל סי' ער"ב סעי' ד' ובדברינו לשם
סעיף יב'
סעיף קטן פ
פ) [סעיף יב'] יוצאין ביין מבושל וכו' שכר אע"ג דמברכין עליו ברהמ"ז נראה דבלילי פסח כי היכי דאין מקדשין על שכר ה"נ אין מברכין עליו ברהמ"ז דכל הכוסות הם שוים לחשיבות לעשותם ביין ולא בשכר. הרשב"ץ שם. ער"ה או' ד' והיינו אפי' לדברי מור"ם ז"ל לעיל סי' קפ"ב סעי' ב' בהגה שכתב דנוהגין לברך ברהמ"ז על השכר אף דאיכא יין מצוי בליל פסח אין לברך עליו ברהמ"ז אבל לדברי הש"ע שם בלא"ה אין לברך על השכר במקום שיין מצוי יעו"ש.
סעיף קטן פא
פא) שם יוצאין ביין מבושל וכו' היינו בדיעבד אבל לכתחלה מצוה מן המובחר ליקח היין היותר משובח בלי תערובת. ח"י או' כ"ה. ועיין לעיל סי' ער"ב סעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן פב
פב) שם. ובקונדיטון. פי' שנתערב בו דבש ופלפלין. ח"י שם. שו"ג או' ל"א ר"ז או' כ"ז.
סעיף יג'
סעיף קטן פג
פג) [סעיף יג'] אפי' עני וכו' ומי שאין לו אלא ד' כוסות מצומצמות אחר מזיגה וקחם בלילה הראשונה ולא יקח שנים בלילה הראשונה לקידוש וברהמ"ז ושנים ללילה שניה חדא דהא בקיאינן בקביעה דירחא ויומא קמא עיקר ועוד דהא קידוש של יו"ט דרבנן וברהמ"ז י"א דאינה טעונה כוס לכן פרסומי ניסא עדיף. ועוד דקידוש אפשר בפת עיין לעיל סי' רצ"ו סעי' ד' מ"א ס"ק י"ד. ח"י או' כ"ו. א"ר או' י"ז. חק יוסף או' ח"י. ער"ה או' ה' דה"ח או' י"ב. ר"ז סי' תפ"ג או' ה' מ"ב או' מ"א. ומ' שאין לו אלא ב' כוסות או ג' איך יתנהג עיין בדברינו לקמן רסי' תפ"ג.
סעיף קטן פד
פד) נר ביתו עדיף מד' כוסות משום שלום בית כמ"ש לעיל סי' רס"ג סעי' ג' מ"א שם. ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף או' י"ז. ער"ה שם. דה"ח שם. ר"ז או' ל' מ"ב שם. ויעשה הסדר על הפת כמ"ש לקמן סי' תפ"ג יעו"ש.
סעיף קטן פה
פה) שם. אפי' עני וכו' מי שמשלחין לו יין לד' כוסות ולקידוש אינו רשאי לשנות. חוות יאיר סי' רל"ב ועוד עיין לעיל סי' רמ"ב או' ח"י.
סעיף קטן פו
פו) שם. ימכור מלבושו וכו' היינו אם לא נתנו לו גבאי צדקה. רשב"ם פסחים צ"ט ע"ב. ב"י. מ"א ס"ק ט"ו. ר"ז שם. אכן מחוייבין הם ליתן לו כמבואר ברשב"ם שם. וכ"כ הרמב"ם פ"ז דין ז' וכ"כ המרדכי פ' ע"פ. וכ"כ רש"י על הרי"ף שם. וכ"כ הר"ן שם. ועיין שם בתו' שכתבו דמשמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כ"א לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו כמו בקידוש של שבת אלא שסיימו דיש להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד ועו"ש. ונ"מ למי שהוא עני ביותר ואין לו רק ד' כוסות דא"צ למכור מלבושיו לצורך ד' כוסות של אנשי ביתו אלא דיוצאין בשלו וישתה מכל כוס רובו והשאר יתן לבני ביתו לשתות כל אחד מעט לזכר ורק בכוס רביעי יש לשתות רביעית שלת משום ברכה אחרונה.
סעיף קטן פז
פז) שם. בשביל יין לד' כוסות. או שאר משקין במקום שהם חמר מדינה. ר"ז או' ל'. ועיין לקמן ססי' תפ"ג בהגה ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף יד'
סעיף קטן פח
חפ) [סעיף יד'] גם הנשים חייבות וכו' שאף הם היו באותו הנס. פסחים ק"ח ע"ב. ובאכילת מצה נשים חייבות דבר תורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ וכו' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה והני נשי נמי הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה. פסחים מ"ג ע"ב וכ"ה בקידושין ל"ד ע"א. והב"ד הר"ז או' כ"ה. ובאכילת מרור נמי חייבות דכיון דכשיש ק"פ הן חייבות מה"ת שהרי הן חייבות בק"פ לכך כשתיקנו לאכול מרור בלא פסח תיקנו גם לנשים דכל דתיקון רבנן כעין דאו' תקון. ב"ד סי' רנ"ו והער"ה או' ז' כתב דחייבות מהיקשא דעל מצות ומרורים כדמוכח בפסחים צ"א ע"ב וכפירש"י שם בהדיא יעו"ש. ועוד עיין בפסחים ק"ך ע"א דמרור בזה"ז אינו אלא מדרבנן יעו"ש.
סעיף קטן פט
טפ) שם. ובכל מצות וכו' וכן באמירת ההגדה והלל כדי לשתות ד' כוסות על הסדר. תו' סוכה ל"ח ע"א ד"ה מי שהיה. וכ"כ ח"א כלל ק"ל או' י"ב. וכ"כ הברכ"י בסי' תע"ג או' ט"ו דנשים חייבות בהגדה דאורייתא והוכיח כן מכמה רבוותא וכתב ודלא כהרב ב"ד סי' רנ"ו יעו"ש. וכ"כ היפ"ל ח"ב בסי' זה או' יו"ד קיצור ש"ע סי' קי"ט או' ב' וכתב שם ח"א ולכן צריך להזהיר בני ביתו שלא יזלזלו בכל זה ובפרט באכילת מרור שמזלזלין בו מאד וגם צריך להודיע להם בלשון שמבינים עכ"פ הטעם של פסח מצה ומרור כדי שיקיימו מצוה זו וגם שישמעו קידוש וברכת אשר גאלנו ויכוין להוציאם עכ"ל. ועיין לקמן סי' תע"ג סעי' ו' בהגה.
סעיף טו'
סעיף קטן צ
צ) [סעיף טו'] תינוקות שהגיעו לחינוך וכו' דהיינו כבן ה' או ו' שנים כמ"ש לקמן סי' תר"מ סעי' ב' וכ"כ ח"י או' כ"ז. ומ"ש כבן ה' או ו' היינו כל אחד לפום חורפיה כמ"ש הט"ז ומ"א שם יעו"ש. וכ"כ א"א או' ט"ז. והר"ז או' כ"ה כתב שהגיעו לחינוך היינו שהן יודעין מענין קדושת יו"ט וגם יש בהם דעת להבין מה שמספרים להם באמירת ההגדה ולכן ראוי לחנכם יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע סי' קי"ט או' א'.
סעיף קטן צא
צא) שם. שהגיעו לחינוך וכו' מיהו סוגיא דתלמוד משמע לכאורה גם שלא הגיעו לחינוך. ויהיה רביעית להגיע לחינוך. דרשות מהרי"ל סדד ההגדה. ח"י שם וכבר נהגו העם לתת לפני כל אחד כוסו ואפי' לפני הקטנים כדי שישאלו ומנהג יפה הוא. סדה"י.
סעיף קטן צב
צב) אשה שיש לה בן שהגיע לחינוך ואין לה כ"א ד' כוסות מצומצמות תשתה היא ותאמר הגדה והבן ישמע ממנה דהיא הוה חד דרבנן והבן תרי דרבנן א"א שם.
סעיף קטן צג
צג) שם. מצוה ליתן וכו' ואם לא נתן לא עיכב רק לכתחלה הוא מצוה מן המובחר וכמבואר לעיל סעי' ט' ח"י או' כ"ח. וחק יוסף או' ך' כתב דשאני הכא דהא איירי כשיש ב' או ג' תינוקות וא"כ חיישינן שלא ידקדקו שיבא לכל אחד כדי שיעור ויש ברכה לבטלה לכן מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו עכ"ל ועוד י"ל דמצוה ליתן לכל אחד וכו' כדי שיראו התינוקות שינוי וישאלו דבכל זמן אין נותנין לתינוקות לכל א' כוס בפ"ע והשתא נותנין הר"ז שינוי ועי"ז ישאלו מה נשתנה וכו'.
סעיף קטן צד
צד) שם. מצוה ליתן לכל אחד וכו' והשה"ל כתב דישתה רוב הכוס ובניו ובני ביתו הקטנים שותין הימנו מעט אבל א"צ כוס לכל אחד ואחד. וכ"כ הרד"א בסדר אגדה. א"ר או' ח"י. מחה"ש ס"ק י"ז. וכתב שם המחה"ש דקטנים אפי' רוב רביעית א"צ לשתות עכ"ל ומיהו עכ"פ יש לשתות מלוא לוגמיו של קטן. ומשמע דלסברא זו אין חילוק בין קטן שהגיע לחינוך או לא. אמנם דעת האחרונים כדברי הש"ע דבהגיע לחינוך מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו אך למי שהוא עני ביותר אפשר דיש להקל. ועיין לעיל או' צ"א.
סעיף קטן צה
צה) שם. הגה ואין ליקח כוס שפיו צר וכו' ואף בדיעבד אם שהה השיעור שנת' לעיל סוף סעי' ט' לא יצא. פר"ח. ועיין לעיל או' ס"ח.
סעיף טז'
סעיף קטן צו
צו) [סעיף טז'] מצוה לחלק וכו' בליל פסח קודם עשיית הסדר. ר"ז או' ל"א.
סעיף קטן צז
צז) שם. כדי שיראו שינוי וישאלו. ובש"ס איתא כדי שלא ישנו וישאלו.
סעיף קטן צח
צח) שם. כדי שיראו שינוי וישאלו. וישיבו להם עבדים היינו וכו' וא"כ צריך לעוררם שלא ישנו עד לאחר שאומרים עבדים היינו וכו' כדי שידעו ענין יציאת מצרים ולקיים מצות והגדת לבנך ביום ההוא וכו'.
עמוד הקודםעמוד הבא