התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן קמג
הרב יעקב חיים סופר
סימן קמג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אין קורין בתורה בפחות מיו"ד וכו' דדבר שבקדושה הוא ואין דבר שבקדושה פחות מיו"ד כדילפינן מונקדשתי בתוך וכו' לבוש, ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ה או' ו'
סעיף קטן ב
ב) שם. מעשרה גדולים בני חורין, מ"ש מעשרה גדולים, לאפוקי קטנים דאע"ג דקטן משלים לז' קרואין מ"מ אינו משלים למנין עשרה, ומ"ש בני חורין לאפוקי עבדים גמורים, ובמרצה עבד ומחצה בן חורין יש להסתפק, ונראה דכיון דק"ל דכופין את רבו ועושה אותו בן חורין הרי חייב בכל המצות דכל הראוי לבילה וכו' וכן מוכח בריש חגיגה יעו"ש, עו"ת או' א' אבל הא"ר או' א' חלק על דברי העו"ת הנז' וכתב דחציו עבד אין מצטרף יעו"ש, וב"ב א"א או' א' וכ"כ לעיל סי' נ"ה או' ט"ו, ועיין בדברינו לכם מאו' י"ב עד או' ח"י מי מצטרף ומי שאינו מצטרף וה"ה לכאן יעו"ש:
סעיף קטן ג
ג) שם מעשרה גדולים וכו' ואם לא יש אלא ז' שלא שמעו קריאת ס"ת יכולין לצרף עמהם ג' שכבר שמעו ולהוציא ס"ת, לב חיים ח"ב סי' כ"ה, וכ"כ לעיל ריש סי' ס"ט לגבי חזרת העמידה יעו"ש:
סעיף קטן ד
ד) שם ואם התחילו ביו"ד ויצאו מקצתן וכו' ועל היוצאים נאמר ועוזבי ה' יכלו, ב"ח בשם הירושלמי, פרישה או' א' וכ"ה במור"ם לעיל סי' נ"ה סעי' ב' ואפי' בין גברא לגברא, פרישה שם, ומ"ש בריש סי' קמ"ו דמותר לצאת בין גברא לגברא היינו בנשאר עשרה, וכ"כ א"א או' א' ועיין לקמן סי' קמ"ו או' ה':
סעיף קטן ה
ה) שם ויצאו מקצתן גומרין, אבל אין אומרים קדיש אחר קריאת ס"ת וכמו שהסכים הפר"ח לעיל סי' ג"ה דאין אומרים קדיש תתקבל, ועוד כי הא דנהגו לומר קדיש בשני וה' אחר קריאת התורה הוא מנהג אחרונים והשתא דיצאו מקצת עשרה אין לאומרו, ברכ"י או' א' ודלא כשע"א ש"ז או' ל"ח ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ה או' ל"ד ואו' ל"ה ודו"ק:
סעיף קטן ו
ו) שם גומרין, והוא שנשתיירו רובן כמ"ש לעיל סי' נ"ה סעי' ב' וכ"כ הפר"ח או' א' א"א שם, ויראה דבששה סגי, וברכו לא הוה התחלה כבסי' קל"ה ס"ו אבל בא"י הוי התחלה, א"א שם, דה"ח או' א' ומ"ש התו"ח או' ג' דגם ברכו הוי התחלה אינו מוכרח, ועוד דלא יהיה אלא ספק והא ק"ל סב"ל, דבשביל זה אתה עושה ברכות לעולין
סעיף קטן ז
ז) שם גומרין כל העולין כן הסכים מר"ן ז"ל בכ"מ פ"ח מה"ת דין ו' מ"א סק"א, וכתב שם המ"א דמשמע שם דלא יקראו אלא ז' עם המפטיר ועיין סס"י רפ"ב עכ"ל. ור"ל כיון דהכ"מ מסתפק שם אם גומר עולה אחד או כל העולים אלא דהסכימה דעתו ז"ל שיגמרו כל העולין א"כ אין להוסיף על מנין ז' וגם המפטיר הוא מן הז' משום דק"ל בסי' רפ"ב מפטיר עולה למנין ז' וכ"כ המחה"ש סק"א, ומשמע דאומר הפטרה בברכה אבל הא"ר או' ב' כתב דאין לומר הפטרה בברכה יעו"ש והביאו המחה"ש שם וכתב דאפשר לומר דגם המ"א מודיה ליה יעו"ש, וכ"כ א"א שם, דה"ח שם שע"א שם, ועיין לקמן או' ט':
סעיף קטן ח
ח) שם גומרין, וביום שמוציאין ב' ס"ת נראה כיון דק"ל מפטיר עולה למנין ז' יש להקרות ו' בספר ראשון והז' בספר ב' וכן ביום שמוציאין ג' ס"ת כגון ר"ח טבת שחל בשבת יש לקרות ה' בספר א' והששי בספר שני והז' בספר ג' כדי שלא להוסיף על העולין לחובת היום, ועיין מאמ"ר או' א':
סעיף קטן ט
ט) שם גומרין ואם היו עשרה בשעה שהתחיל ברכת ההפטרה ויצאו מקצתן יגמור ההפטרה עם הברכות אבל אם לא היו עשרה בעת שרוצה להתחיל הברכה אעפ"י שקרא בתורה למפטיר ובירך לאחריה ביו"ד ויצאו אח"כ מקצתן לא יאמר הברכות כלל רק יקרא ההפטרה בלא ברכה, שע"א ש"ט או' ל"ב:
סעיף ב'
סעיף קטן י
י) [סעיף ב'] אם כתוב כל חומש לבדו וכו' אין קורין בו וכו' והטעם כתוב שם בגמ' מפני כבוד הצבור ולפ"ז משמע דאם הצבור רוצים למחול על כבודם קורין בחומש העשוי בגלילה כס"ת ומברכין ג"כ עליו וכ"כ ב"י ממשמעות דברי רבינו ירוחם, אבל ראבי"ה כתב בשם הירושלמי טעם אחר כדי שתהיה נפשם עגומה שאוסרים להם לקרות בצבור ויקנו ס"ת שלם ולפ"ז אין הדבר תלוי במתילת הצבור, עו"ת או' ב' והפר"ת או' ב' כתב דכיון דהטעם משום כבוד צבור רשאים למחול יעו"ש וכ"כ כנה"ג בהגב"י בשם הרא"ם ח"א סי' יו"ד ותומת ישרים סי' ל"ב דבמקום שאין ס"ת מצוי שיקראו בחומשי' ויברכו תחלה וסוף, וכ"כ א"ר או' ג' וכ"כ הרב זקן אהרן סי' צ"ט דבמקומו נוהגין כשיוצאין בכפרים מביאין חומש וקורין ו' בברכה לפניה ולאחריה יעו"ש והביאו י"א במ"ב בהגב"י או' ג' ועיקרי הד"ט סי' ו' או' ל"א, אמנם עיין בדברינו לעיל סי' נ"ג או' ל"ז שכתבנו בשם כמה פוסקי' דאפי' לפי הטעם מפני כבוד הצבור אינם יכולין למחול יעו"ש, וכ"ה דעת מרן ז"ל דאפי' בשעת הדחק שאין להם ס"ת אין לקרות בחומש כמ"ש סעי' ג' וכ"כ הלבוש וכ"כ הכנה"ג שם דלא ראה מנהג בזה שיקראו בחומשין ויברכו ואם היה בא מעשה לידו היה חושש לס' הרשב"א יעו"ש, וכ"כ הלד"א סי' ח' או' כ"ט דאין לסמוך על המתירין לברך ולעלות בחומש כלל עכ"ל, וכן עיקר דהא אנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן, ועוד כיון דדבר זה בפלוגתא שניא ויש חשש ברכה לבטלה הא ק"ל סב"ל:
סעיף קטן יא
יא) שם אין קורין בו וכו' אבל בכפרים שא"א אלא בחומשין ש"ד למקרי בהו בלא ברכה הפרשה הש"ץ לבדו וכן הנהגתי פה אזמי"ר יע"א כשבורחים לכפרים מדבר בעיר יהלוך שאינם יכולין להוליך שם ס"ת שיקרא הש"ץ הפרשה בחומש סדר אותה שבת ויפטיר הפטרת אותו שבת בלא ברכה, שכנה"ג בהגה"ט או' א' ויעיש"ב, א"ר או' ד' אמ"ל בדין הנהגת הצבור בעת קס"ת או' כ"ט, לד"א שם, ועיין לקמן או' י"ד:
סעיף קטן יב
יב) שם הגה, אבל בחומשים שלנו וכו' אפי' כתובים בקלף ובכל דקדוק, א"ר או' ד' ועיין לקמן או' מ"ד:
סעיף קטן יג
יג) שם בהגה, אין לברך עליהם, וכן הוא דעת מרן ז"ל כמבואר בב"י, וכ"כ הלבוש ב"ח:
סעיף קטן יד
יד) שם אין לברך עליהם משמע דוקא לברך עליהם אסור אבל לקרות בצבור בלתי ברכה מותר וכן מבואר בתשובת הרשב"א שמביא ב"י בסי' ז' עו"ת או' ג' וכ"כ מ"א סק"ב בשם התניא וכ"כ הפר"ח סוף או' ג' וכתב עוד שם המ"א דמשמע שהחזן קורא בקול רם כמו בשאר פעמים וכ"כ א"ר שם, ועיין לעיל סי' קמ"א אות ט':
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה ראיתי נוהגים שהש"ץ קורא מן החומש וכו' והאידנא נוהגים שאחד קורא מהחומש והש"ץ קורא מהס"ת וצ"ל הטעם משום שיש אנשים שאינם יודעים לקרות בניגון וטעמים ואפי' מקרין אותם ויהיו מתביישים לכן מקרין להש"ץ מ"א סק"ג סו"ב או' ב' ועיין פר"ח או' ב' ומ"ש עליו המאמ"ר או' ב' ודוק, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' קמ"א או' י"ט:
סעיף ג'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ג'] אפי' בכפרים וכו' אין מברכין עליו כתב העו"ת או' ד' פי' על חומש אחד אפילו עשוי בגלילה עכ"ד וזהו כתב לפי סברתו באו' ה' דדעת מרן להתיר בשעת הדחק ס"ת שיש בו טעות יעו"ש, אבל א"נ דבב"י משמע דקאי בין אחומש העשוי בגלילה ובין אס"ת שלימה אלא שיש בה פסיל יעו"ש וכ"מ לשון הש"ע, וכן הוא בהדיא לקמן סי' קנ"ג סעי' ג' וכ"כ מ"ב או' י"א ועיין לקמן או' מ"ד ועוד עיין לעיל או' יו"ד ואו' י"א:
סעיף ד'
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ד'] אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאת וכו' פי' שגמרו קריאת מקצת העולין וכבר בירך אחריה ואח"כ נמצא הטעות דזה הוי דיעבד גמור וסמכינן אמתירין לקרות בס"ת פסולה (כמ"ש בב"י בשם הרמב"ם) ולכן אותן שכבר קראו עולין למנין ז' והשאר קורין בס"ת כשר אבל אם עדיין לא בירך אחריה אפי' גמרו הפרשה של אותו עולה זה הוי בכלל הסיפה בנמצא טעות באמצע קריאת התורה לב"ש, וכ"כ המש"ז או' א' לדעת הש"ע:
סעיף קטן יח
חי) שם מוציאין ס"ת אחרת וכו' ואם אין ס"ת אחר ישלימו הפרשה בלי ברכה, מהרי"ע בס' בני יהודה דף ס"ז ע"ב דלא כהרב חוות יאיר סי' רל"ה ברכ"י או' ד' וכ"כ המאמ"ר או' ז' ודחה דברי העו"ת יע"ש קיצור ש"ע סי' כ"ד או' ט' ועיין לעיל או' י"ד:
חי) שם ומתחילין ממקום שנמצא הטעות וכו' ואם נמצא הטעות בס"ת בחו"ה אחר קריאת הלוי כיון שהישראל חוזר וקורא מה שקרא כהן ולוי א"צ לחזור ולעלות הלוי פעם אחרת לקרוא מה שקרא בפיסול, ואפי' בב' וה' ומנחת שבת אם נמצא טעות בקריאת הג' ולא נתברר אלא לאחר שסיים (וכן בשבת בבקר מחב"ר בקו"א) א"צ לחזור ולקרות פעם אחרת, הרב מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה שער ג' סי' ב' ברכ"י או' ב' ואם נמצא טעות באמצע קריאת הכהן, כשמוציאין אחר גומר הכהן קריאתו ואחריו קורא לוי אם ישנו שם, ואם לאו קורא הכהן במקים לוי ואחריו ישראל וה"ה אם נמצא הטעות באמצע קריאת הכהן במקום לוי גומר קריאתו בספר הכשר כמ"ש כאן ואחריו ישראל מאמר או' ה':
סעיף קטן יט
יט) שם ואם נמצא טעות באמצע קריאה וכו' כ"כ ב"י בשם הר"י בי רב ז"ל וכתב דכן אנו נוהגים אחריו וכ"כ ב"י ביו"ד סי' רע"ט ובש"ע שם מיהו הב"ח כ' דמנהגם ע"פ מרדכי שאם עדיין לא קרא ג' פסוקים קורא הטעות ע"פ עד שיקרא ג"פ ומברך לאחרי' או גומר הפרשה אם לא אפשר לשייר ג"פ עד סוף הפרש' ואם כבר קרא ג"פ ומשייר ג"פ עד סוף הפרשה פוסקים שם ומברך לאחריה ומשלימים המנין בס"ת הכשר וכן נהגו גדולי עולם שלפנינו האשכנזים ודלא כמ"ש ב"י שלא נהגו כן עכ"ל, וכ"נ דעת המ"א סק"ד אלא שכתב דבמקים שאין מנהג יש לנהוג כהב"ח אבל במקום שיש מנהג קשה לשנות מנהגם יעו"ש אבל הש"ך שם ביו"ד סק"ב דחה דברי הב"ח והסכים לדברי הש"ע וכתב שכן הסכים הלבוש יעו"ש וכ"כ הפרישה שם או' ב' דכן המנהג וכן הט"ז שם סק"ב האריך ליישב דברי הש"ע יעו"ש וכ"כ א"ר או' ה' דנוהגים בפראג כסתימת הש"ע ולבוש יעו"ש. גם בס' בני יונה העלה שאין לזוז מפסק הש"ע וכן בשו"ת חו"י סי' רל"ח כתב דמנהג פשוט באשכנז כדברי מהר"י בי רב וכ"כ הברכ"י סי' מ"ט או' ב' דאנן נהגינן כמהר"י בי רב יעו"ש. וכן דעת קיצור ש"ע בפאת השלחן סי' כ"ד או' ח' יעו"ש מיהו דעת מור"ם ז"ל כאן בהגה נראה כמכריע דאם כבר קראו ג"פ ואפשר להפסיק פוסקים שם ומברך אחריה ומשלימים המנין בס"ת הכשר אבל אם עדיין לא קרא ג"פ מסכים לדברי הש"ע דגומר הקריאה בס"ת הכשר ומברך לאחריה ולא לפניה אבל דעת הש"ע נראה דאינו כן אלא אפילו קרא ג"פ אינו מברך לאחריה עד שיקרא בס"ת הכשר ג"פ וכאשר יבואר לקמן או' כ"א יעו"ש:
סעיף קטן כ
ך) שם גומר קריאתו בספר הכשר וכו' וצריך לקרות בספר הכשר שהוציאו לפחות ג"פ כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה, ב"ד חא"ח סי' ס"ג, והביאו י"א במ"ב או' ה' וכ"מ בלב"ש, ודלא כהנה"ש סוף או' ב' וראיה שהביא מכנה"ג סי' קל"ח דבלא נשאר להקורא אלא ב"פ או אפי' פ"א אין קורין לו אלא מה שנשאר וכו' יש לדחות דהיינו שאין צריך לקרות לו מקודם משום הנכנסים אבל אחר הפרשה קורין ג"פ משום הברכה, ועיין לעיל סי' קל"ח או' ח':
ך) שם גומר קריאתו בספר הכשר וכו' ואם הקורא שקרא בס"ת הפסול קרא עד מקום שהיה לו לקרות ובירך לאחריה לא יקרא הוא עוד בס"ת הכשר אלא אחר, שכנה"ג בסי' רפ"ב בהגב"י או' ו':
סעיף קטן כא
כא) שם הגה, ואם כבר קראו עמו ג"פ ואפשר להפסיק פוסקים שם וכו' כתב הט"ז סק"א וז"ל תמוהים דבריו דהרכיב תרי דיעות כיחד בתרתי, חדא דלדעת אפי' תוך ג"פ ישלים בס"ת אחרת בלא ברכה שאחריה אלא ימתין בברכה עד שישלים בס"ת אחרת והיא דעת רבו של ב"י מהר"י בי רב, ולדעת הגה זו שהיא מהמרדכי פ"ב דמגילה יאמר החסרון או הפיסול בע"פ וישלים עד ג"פ ויברך אחריה ויוציא אחרת, שנית דלדעת מהר"י בי רב אפי' כבר קרא ג"פ לא יברך אחריה אלא יוציא ס"ת אחרת וגו' ולדעת המרדכי צריך לברך אחריה בס"ת הפסולה ואח"כ יוציא אחרת וא"כ היה לו לכתוב וי"א דאם כבר קראו ג"פ וכו' ובלבוש כתב כאן וי"א עכ"ל, וכ"כ הפרישה ביו"ד סי' רמ"ט או' ב' דמ"ש מור"ם בא"ח סי' קמ"ג בב"י כאן לא משמע הכי יעו"ש, מיהו המאמ"ר או' יו"ד כתב דהדבר ברור דהרמ"א לא פסק כהמרדכי לגמרי יעו"ש ור"ל כעין הכרעה קאמר וכמ"ש לעיל סוף או' י"ט, וכ"מ מדברי הלב"ש וכ"כ המש"ז או' א' דהרב בהגה כתב פשרה בין הדיעות דכל שלא קרא ג"פ קורא בכשר ומברך לאחריה ולא לפניה וזה כמהר"י בי רב ז"ל ובקרא ג"פ פסק כהמרדכי דמברך ברכה אחרונה על הפסולה ואם א"א להפסיק שהוא ב"פ קודם הפ' אז יקרא הטעות בע"פ כהמרדכי אלא דשוב כתב דהמעיין בב"י כאן ויו"ד י"ל דמהר"י בי רב ז"ל נמי אם קרא ג"פ מודה דמברך ברכה אחרונה על הפסולה וכמו שנראה ממרוצת דברי הש"ך ביו"ד סי' רע"ט או' ב' ואו' ג' וכ"נ מט"ז שם יעו"ש, וכ"כ הנה"ש או' ב' דגם למהר"י בי רב אם קרא ג"פ מצי לברך אחריה ברכה אחרונה על ס"ת הפסולה יעו"ש, וכ"כ העצ"ל ביו"ד שם, נמצא דבקרא ג"פ ואח"כ נמצא הטעות אי מצי לברך על ס"ת הפסולה לדעת מהר"י בי רב שהוא דעת מרן ז"ל או לא בפלוגתא שניה ומפשטיות דברי מרן ז"ל נראה דלא יש חילוק דבין אם לא קרא ג"פ ונמצא הטעות בין אם לאחר שקרא ג"פ נמצא הטעות לא מצי לברך על ס"ת הפסולה אלא יגמור הקריאה בס"ת הכשר דהיינו שיקרא ג"פ או יותר ואח"כ יברך וכ"כ בית יהודה סי' נ"ה וכתב שכן נוהגין יעו"ש, וכן המנהג במקומות האלו, ובמקום שאין מנהג כתב קיצור ש"ע סי' כ"ד או' ח' דיש לנהוג כפסק הש"ע ועי"ש הטעם בפאת השלחן יעו"ש, ועוד עיין לעיל או' י"ט, ואפי' לא נשאר כ"א שני פסוקים לפרשה ונמצא הטעות פוסקים שם ומשלימים הקריאה בס"ת הכשר משם ואילך ולא חיישינן לנכנסין כמ"ש לעיל סי' קל"ח או' ח' יעו"ש:
סעיף קטן כב
כב) ועוד דע דמשמע מדברי מרן ז"ל דלא יש חילוק דאפי' נמצא הטעות בקריאת הז' ואפילו קרא ג"פ כל זמן שלא גמר הקריאה צריך להוציא ס"ת אחר ולגמור הקריאה בס"ת הכשר, וכ"כ בית יהודה שם, וכ"כ המאמ"ר או' ו' וכתב דגם הרמ"א יודה לזה וכתב עוד דאפי' נמצא הטעות בסוף הסדר שלא נשאר רק ב' או ג"פ או אפי' במפטיר של כל שבת ושבת וכגון שלא הרגישו בטעות בתחלה או כגון שנקרע וכיוצא בזה צריך להוציא אחר יעו"ש ומשמע דה"ה בב' וה' אם עדיין לא גמר הג' יו"ד פסוקים אבל אם כבר גמר יו"ד פסוקים או נגמר הסדר בשבת אין להוציא אחרת ואין לברך אחריה דלדעת מרן אין לברך על ס"ת פסול כמש"ל באו' הקודם ועיין חיים שאל ח"א סי' ע"ד או' י"ד, מיהו הט"ז ביו"ד סי' רע"ט סק"ב כתב דאם נמצא הטעות באותו שקורא אחרון ואין אחריו עוד קורא שאז יש לנהוג כדברי המרדכי אבל לא מטעמיה אלא מטעם כבוד צבור ואע"ג דיקרא אח"כ למפטיר מ"מ אין שייך כאן כבוד צבור דהא בל"ה מפסיקין קצת באמירת קדיש ואם נמצא הטעות בקריאת המפטיר ג"כ לא יוציא אחרת אלא יאמר בע"פ כדברי המרדכי יעו"ש וכתב המש"ז או' א' ובא"א או' ד' דלדעת הט"ז אפי' לא התחיל הז' אלא פ"א או אמר בא"י לא יוציאו אחר יעו"ש, ומשמע דמברך ג"כ אחריה, על הס"ת פסולה כדעת המרדכי וכ"כ א"א שם והמ"א סק"ד כתב דאם נמצא טעות בז' יגמור קריאתו בס"ת זה ויברך אחריו ויפטיר הוא משום דהז' יכול להפטיר כמ"ש סי' רפ"ב סעי' ה' בהגה ולמה לנו להכנס במחלוקת משום הוספה יעו"ש, (וזהו ג"כ לפי דעת המרדכי ומור"ם ז"ל דס"ל דמצי לברך על ס"ת פסולה כמ"ש באו' הקודם) וכ"כ הכנה"ג בסי' רפ"ב בהגב"י דאם נמצא טעות בקריאת הז' אחר שקרא ג"פ דאין להוציא ס"ת אחר בשביל המפטיר אלא הוא ישלים הסדר ויפטיר אלא שנסתפק לענין ברכה אם יברך אחריה וכן לענין ברכות ההפטרה אם יברך ואח"כ כתב בשם מהר"ם מלובלין סי' פ"ד דיברך אחריה, וגם לענין ברכות ההפטרה פשיט ליה מתשו' הרשב"א שהביא ב"י סי' רפ"ד שיברך יעו"ש, מיהו בשכנה"ג שם בהגב"י או' ה' כתב דלא יברך אחריה וגם כתב שם דמ"ש מהר"ם מלובלין הוא לפי מנהג האשכנזים שנוהגים כדברי המרדכי לברך על ס"ת פסולה יעו"ש, והביאו ב"ד סי' נ"ח ונ"ט וס"ג יעו"ש, אמ"ל בדין נפל טעות בסדר קס"ת או' כ"ג וכתב שם האמ"ל וז"ל ודע דבהוראה זו של הכנה"ג רבו החולקים להקת הפו' הבאים אחריו מערכה לקראת מערכה כמו שאסף איש טהור בתשו' פרח שושן סי' ב' דלדעת כנה"ג ומהר"ש אלגאזי והבני אהרן והט"ז ומ"א סוברים שאין להוציא ס"ת אחרת אבל הרמ"ע מפאנו והרב תורת חסד סי' רס"ז והרב פרח מטה אהרן סי' מ"ג והשער אפרים ובנו ז"ל והגן המלך סי' יו"ד והרב מנחת יעקב חולקים בהוראה זו וסוברים שאפי' נמצא הטעות בקריאת המשלים ואפי' שכבר קרא ג"פ צריך להוציא ס"ת אחרת בשביל הברכה האחרונה של המשלים, והרב פרח שושן ז"ל כתב שם ולענין הלכה כיון דדבר זה תליא בפלוגתא דאשלי רברבי ז"ל למנקט מילתא מציעתא דאם נמצא הטעות אחר שקרא הז' ג"פ אם הטעות הוא בחסרון תיבה או קרע וכיוצא בזה צריך להוציא ס"ת אחרת. וכן גם אם הטעות הוא בחסירות ויתירות שהם מהנז' בגמ' שהוא טעות מפורסם, אבל בחסירות ויתירות שאינם כ"כ ע"פ המסורת יש לסמוך בזה על הכנה"ג ודישרן עלים שכיון שקרא ג"פ הז' אין להוציא ס"ת אחרת והמשלים מפטיר בברכותיו ויאמר קדיש אחר ההפטרה ע"כ, וראיתי בס' חוט המשולש סי' ב' שהביא תשובת כמהר"ר גבריאל אספיראנסה ז"ל שהסכים הלכה למעשה להוציא ס"ת אחרת ושכן הוא המנהג בירושלים תובב"א עכ"ל, וכ"כ הברכ"י בסי' רפ"ב או' יו"ד דכן המנהג בעה"ק ירושת"ו מדורות שלפנינו להוציא ס"ת אחר בכל מין טעות ודלא כהכרעת הרב פרח שושן עכ"ל, וכ"כ בספרו לי"א סי' ט' או' כ"ג, וכן ראוי לנהוג בכל אתר ואתר מאחר דליכא בזה ספק ברכות אם יוציאו אחר כ"א משום כבוד צבור והצבור ימחלו על כבודם כדי לצאת מצוה כתקנה, ועיין לקמן או' כ"ה ואו' כ"ט ואו' ל"ב:
סעיף קטן כג
כג) וכתב שם הלד"א דיש מקומות שנהגו כהכנה"ג שלא להוציא ס"ת אחר אלא ישלים הפרשה ולא יברך אחריה והוא יאמר ההפטרה בברכות, והיינו דוקא כשקרא המשלים ג"פ אבל אם לא קרא אלא ב"פ יוציאו ס"ת ויקרא בספר הכשר ע"כ, וגם לפי מנהג זה ביו"ט וחו"ה ור"ח וד' פרשיות צריך להוציא ס"ת אחר, שכנה"ג שם. אמ"ל שם, לד"א שם, רק אם ביו"ט ב' של פסח העולה ה' התחיל לקרות וידבר שהוא ענין סוכות ובפסוק וחגותם אותו חג נמצא טעות אין להוציא ס"ת אחר. ב"ד סי' נ"ח, אמ"ל שם לד"א שם, ואף לנוהגים מנהג הנז' אם באותו שבת יש ספר ב' כגון שהוא ר"ח או חנוכה אם נמצא טעות במשלים אף שקרא ג"פ ישלים הפרשה בס' הכשר, מחב"ר סי' רפ"ב או' יו"ד, ועיר שנהגו כמנהג הנ"ז ויש הסכמה בעיר בחרם לעלות ח' עולים בכל שבת חוץ מהמפטיר ונמצא טעות בעולה הז' יוציאו ס"ת אחר, מחב"ר שם או' י"א לד"א שם:
סעיף קטן כד
כד) בשבת חנוכה שמוציאין ב' ספרים ונמצא טעות בס' ראשון יוציאו ס"ח אחר לסיים הסדר ושל חנוכה ישאר לקרות חניכה כיון שעל דעת כן הוציאוהו, שכנה"ג שם או' ח' א"ר סי' ק"מ סו' או' ד' א"א או' ט' וכתב דה"ה בשלישה דכל א' למצותה הוכנה אמ"ל שם או' כ"ד, לד"א שם או' כ"ד, מיהו המאמ"ר או' ד' כתב דהיכא דליכא טרחא דצבורא יש לגלול הב' ולא להוציא אחר יעו"ש, וא"כ הכל לפי הענין:
סעיף קטן כה
כה) ס"ת שני שקורא בו המפטיר שנפסל צריך להוציא אחר, אך אם נפסל במפטיר שבת דעלמא יש להסתפק, מרן ז"ל בב"י סי' רפ"ב משם הרשב"ץ והוא בתשו' ח"א סי' קל"א ברכ"י שם או' ט"ז, ובספרו לד"א סי' ט' או' כ"ב, ועיין לעיל או' כ"ב שכתבנו דלדעת מרן ז"ל אפי' במפטיר דשבת דעלמא צריך להוציא אחר ושאר אחרונים כתבו דאין להוציא יעו"ש, ועיין ביו"ד סי' רע"ט ס"ב בהגה והביאו מ"א בזה הסי' סק"ד יעו"ש, ועוד עיין לעיל או' כ"ג:
כה) ס"ת של חתן מתחיל בש"ת שנמצא בו פיסול כיון דאינו אלא מנהג בעלמא א"צ להוציא אחר ודי במה שהתחיל התורה ולא יברך עליו, אבל אם נמצא פיסול בס"ת בקריאת וזאת הברכה אפי' בסוף הפ' צריך להוציא ס"ת אחר וכן הדין בקריאת המפטיר בספר שני, ש"ץ דר"פ ודרכ"ג ע"ד זכ"ל או' ס':
סעיף קטן כו
כו) שם הגה, ואפשר להפסיק וכו' נראה דה"פ דאם אפשר להפסיק כגון שהוא ג"פ קודם הפרשה או שהתחיל פרשה אחרת וקרא ממנה ג"פ פוסקים שם אבל אם הוא ב"פ סמוך לפרשה משמע דמסיים הפרשה או אם קרא ב"פ מן הפרשה קורא פסוק אחר ומברך ואינו מפסיק שם מפני דההיא דאין מתחילין בפ' פחות מג"פ וכו' כדלעיל סי' קל"ח, ויותר נראה לפרש דכוונת מור"ם ז"ל לומר דאם היה ב"פ סמוך לפרשה שאינו יכול לברך שם ברכה אחרונה דאז יש לנהוג כדעת המחבר ז"ל דיוציאו אחרת וגומר קריאתו בספר כשר, מאמ"ר או' דו"ד וכ"כ הא"ר או' ו' כפי' זה השני אבל המש"ז אות א' כתב כפי' הראשון כמ"ש לעיל או' כ"א, וא"כ כיון דלשון רמ"א ז"ל משמע הכי ומשמע הכי ידעת מרן ז"ל שאין לברך כ"א אשנייה הכי יש להורות גם לנוהגין כסברת רמ"א ז"ל:
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה, ואפשר להפסיק וכו' ואם א"א להפסיק כגון שהוא רביעי בר"ח או בחו"ה שצריך לגמור הפרשה שאין מוסיפין עליהן, א"ר שם בשם המרדכי וכתב דה"ה דבעשרת הדברות, ותוכחה, ושירת הים הוי נמי א"א להפסיק כדאיתא פט"ז דמ"ס וצ"ע וה"ה בח' פסוקים שבסוף התורה כמ"ש בסי' תרס"ט ס"ק י"ז עכ"ד ועיין לקמן אות ל"ו:
סעיף קטן כח
כח) כתב בתשו' נחלת שבעה מעשה שעלה החזן לס"ת בפ' וישב לששי ואחר שקרא ג"פ בסוף פסוק ג' וחטאתי לאלהים היה טעות והיה כתוב וחטאת ולא רצה לפסוק בזה הפסוק משום אל תעמוד בדבר רע וצויתי שיקרא עוד פסוק אחד ויברך אחריה ואח"כ בס"ת השניה יחזור לאחוריו אותו פסוק ראשון כי אינו יוצא בו מאחר שנמצא הטעות קודם פסוק ד' ולא קראו אלא כדי שלא יסיים ברע עכ"ד בקצרה, ומשמע שאם אחר עולה יש לחזן לסיים שם א"ר שם וכ"כ המאמ"ר אות ט' דאם הרגיש העולה בטעות בשעת קריאת החזן וביני בילי שהיה אומר לחזן שיש שם טעות קרא איזה פסוקים צריך לחזור ממקים הטעות יעו"ש אבל המ"א סק"ה כתב דאפי' לא נודע להם הטעות עד אחר שקראו אחר הטעות ג' אות ד' פסוקים אפ"ה אין מתחילין אלא ממקום שפסקו דבדיעבד עלתה להם מה שקראו בספר הפסול עכ"ל ומיהו הנכון להחמיר כסברא א' וכ"כ הרב נזירות שמשון והביאו א"ח אות ז'.
סעיף קטן כט
כט) ואם נמצא הטעות לאחר שקראו ז' וכבר בירך באחרונה ועדיין לא קראו כל הסדרא לכו"ע צריך להוציא אחרת שהרי על כרחך צריכים להשלים כל הסדרא ויקראו בשניה בברכה ויכולין להוסיף כשאר שבתות ח"א כלל ל"א אות ל"ב מ"ב אות כ"ג:
סעיף קטן ל
ל) אם טעה הפותח והוציא את שאינו מוכן דאינו מוגה וגערו בו ומחמת גערה תכף הוציא נמי המוגה שהיה מוכן אז לא יקראו בראשון שהוציא כ"א במובן ובמוגה ושאינו מוכן יחזירוהו למקומו אפי' אחר שעטרוהו ברמונים ואם העלוהו לתיבה יחזירוהו אח"כ עם האחר שקראו בו כיון דליתא בתקנתא באופן אחר, רו"ח אות ג' ועיין לעיל סי' קל"ד אות י"א ובספרו לב חיים ח"ב דקטו"ב ע"א כתב דאם זכה בגורל והוא מוגה אפי' שהוציאו אחר לחוץ יחזירוהו למקומו ויקחו הס"ת אשר עלה עליו הגורל יעו"ש, והביאו הרו"ח שם יפ"ל סי' קמ"ד אות ב' ועיין לקמן סי' קמ"ד אות י"ג:
סעיף קטן לא
לא) אם הוציאו ס"ת פסול מחמת פשיעה שעשו אז אפי' בב' וה' צריך לחזור ולקרות בס"ת כשר ואצ"ל בחגים ובמועדים ובשבת, עיין ל"ח ח"ב דקי"ח ע"ב, רו"ח אות יו"ד, ועיין לעיל סי' קל"ד אות הנ"ז:
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה, דוקא בנמצא טעות גמור וכו' ומנהגינו דאפי' בדיבוק מוצאין ס"ת אחרת ביום שבת ויו"ט שא"א לתקנו, וביום חול אם אפשר לתקן הטעות או החסירות והיתרות או הדיבוק מתקנינן ואם לאו מוציאין ס"ת אחר שכנה"ג בהגב"י אות ג' פר"ח אות ד' דב"ש סי' רכ"ב וסי' שס"ו, אמ"ל בפיסול נגיעת אות באות אות ט' לד"א סי' י"ב אות ט' ועיין לקמן או' ל"ה, וכתב שם הדב"ש דאפי' קיצו של יו"ד מעכב וכ"ש היו"ד עצמה שהיא הקטנה מהחסירות או יתירות יעו"ש, מאמ"ר אות י"א, וכתב שם המאמ"ר נראה ברור דלדעת מרן ז"ל אין חילוק בין טעות גמור לחסירות ויתירות שהרי הרמ"א ז"ל לא המציא זה החילוק אלא כדי שלא לדחות דברי האגור ודעמיה לגמרי שכתב שנהגו שלא להוציא אחר וכמבואר בד"מ יו"ד סי' רע"ט אבל מרן ז"ל בב"י כאן כבר דחה דברי האגור בשתי ידים וכתב דהמנהג בספרד להוציא אחר ושאולי המנהג שכתב האגור הוא באשכנז, וממילא כשסתם בש"ע וכתב אם נמצא טעות וכו' כל מה שהוא טעות בכלל והכי מסתבר דאע"ג דהרמ"א ז"ל כבר נתן טעם נכון לחילוקו משום דבעונותינו ס"ת שלנו אינם מוגהים כ"כ ולכך אין להוליא בשביל חסירות ויתירות שהאחר שיוציאו אינו מוחזק לנו שלא ימצא בו טעות כזה כמבואר בד"מ שם מ"מ אחר העיון נראה דאיכא למשדי בי' נרגא דא"כ אף בטעות גמור לא היה לנו להוציא אחר דהאחר שיוציאו אינו מוחזק לנו שיהא כשר דאע"ג דמוחזק לנו שכשר מטעות גמור מ"מ מאחר שאינו מוחזק לנו שימצא כשר משום שהוא בחזקת שימצא בו פיסול הן חסר הן יתר מה תועלת להוציאו מאחר שהוא פסול מדינא כמו אותו שנמצא בו טעות גמור דהא לענין דינא אין חילוק בין טעות דחסירות ויתרות לטעות גמור דתרווייהו בשם פיסול מקרו וכל ס"ת שיש בו טעות אינו אלא כחומש בעלמא אעפ"י שאפשר לתקנו וכמ"ש לקמן סי' קנ"ג ס"ג הלכך נראה דאין לחלק כלל אלא בכל גוונא מוציאין אחר דאע"ג דס"ת אינם בחזקת מוגהים כ"כ מ"מ אין ספק מוציא מידי ודאי וכן הוא המנהג להוציא אחר בשביל חסירות ויתירות עכ"ל, וכ"כ לעיל סוף או' כ"ב דכן הוא מנהג ירושת"ו, וכ"כ הרו"ח או' ו' דאם חסר במקום מלא או מלא במקום חסר לפי המסורת יוציאו ס"ת אחר עכ"ל, וכן המנהג פשוט בערי ספרד להיציא ס"ת אחר בכל מין חסר ויתר ע"פ המסורת שנהגו בה הסיפרים, ואפי' בענין שיש מתירין בחסר ויתיר ההוא כמ"ש בס' אמ"ל בדין דברים הפוסלים את הס"ת ולד"א סי' י"א המנהג להוציא ס"ת אחר משום דבזוה"ק פ' אחרי דף ע"א החמירו מאד בחסר ויתיר שכתוב שם דעל יתרון ו' דהוה בקרא ושוסעת שסע פרסות דחו להני מתיא מבי מתיבתא ואמרי להו דהוי הס"ת פסול ומשקר בשמא דמלכא יעו"ש, וע"כ נוהגין להחמיר בכל מין חסר ויתיר שנהגו בהם הסופרים ע"פ המסורת להוציא ס"ת אחר:
סעיף קטן לג
לג) שם בהגה, אבל משום חסירות ויתרות אין להוציא אחר וכו' כגון ווין או יודי"ן מלאים או חסרים וכ"כ הלבוש אבל לא תליא מילתא אם יש להם פי' אחד כגון כבש וכשב בזה צריך להוציא אחרת דמ"מ תיבה אחרת היא ולא כפי מ"ש קצת בעלי בתים דבפי' המילה תליא מילתא וזה אינו, ט"ז סק"ב, מ"א סק"ז, ח"א כלל ל"א או' ל"ג וכתב שם המ"א בשם מהר"ם מלובלין סי' צ"ו דה"ה אם כתב רחבה במקום רחבו מיקרי שינוי לשון אע"ג דאפשר לקרותו רחבו בחול"ם כמו אהלה יעו"ש, והביאו א"ר או' ז' וכתב דה"ה אם נמצא ירדנה בפרך במקום ירדנו צריך להוציא ס"ת אחרת יעו"ש, ואם נמצא בס"ת וחמשתיו חסר יו"ד בין תיו לוי"ו אף שנוכל לקרות התיבה בלא יוד כאלו כתובה ביו"ד צריך להוציא ס"ת אחרת תשו' שע"א סי' צ' וכן הדין אם נמצא הוא במקום והוא באר עשק סי' כ"ד, וכן אם נמצא מאין יבמי מלא ביו"ד שיש להוציא אחרת, א"ר שם. ח"א שם ואם כתב מגרשיהן במקום מגרשיהם כתב בתשו' צ"צ סי' קי"ט דא"צ להוציא אחר והביאו מ"א וא"ר שם אבל השבו"י ח"ב סי' ג' השיג עליו וכתב דצרי' להוציא אחר ושכן הסכים בתשו' נשאל דוד ובס' חנוך בית יהודה סי' ה' יעו"ש. וכ"כ בתשו' באר עשק סי' כ"ד ולא האריך בזה והסכים להחמיר דאפי' אם קראו יותר מז' בסדר היום ולבסוף נמצא בו אות חסר אפי' שאינו משנה כונת המלה כגון ו' דמלת והוא דצריך להוציא ס"ת אחרת יעו"ש, והב"ד בס' אמ"ל בדין דברים הפוסלים את הס"ת או' י"ד לד"א סי' י"א או' י"ד, אלא שכתב שם הלד"א דבמקום שנהגו כהוראת הכנה"ג אין להוציא אחר אם נמצא בז' ועיין בדברינו לעיל או' כ"ב, ועוד עיין בס' אמ"ל שם ובלד"א שם ובי"מ ומש"ז או' ב' ובס' כר"ש ושע"א ש"ה וש"ו קיצור ש"ע סי' כ"ד איזו חסר ויתיר פוסל ואיזו אינו פוסל ואין להאריך בזה כי רבים הם והכלל העולה דכל שנשתנה הענין או הלשון צריך להוציא אחרת ומ"ש שם המש"ז דכל שיש מחלוקת הפו' אי הוה זה טעות או לא אין להוציא אחרת וכו' יעו"ש והביאוהו האחרונים נלע"ד דאדרבא יש להחמיר כשיש מחלוקת הפו' ולהוציא אחר משום דדעת מרן ז"ל לאסור כל ס"ת פסולה וכן יש הרבה מהאחרונים דסברי כוותיה וגם ע"פ הזוה"ק הוא חמור מאד כמש"ל באו' הקודם, ועוד דגם אם יוציאו אחר ליכא ספק ברכות אלא אדרבא מתצלי מס"ב וליכא בזה אלא משום כבוד צבור והצבור ימחלו כדי לקיים מצוה כתקנה וכ"ז לס' מור"ם ז"ל אבל מנהג הספרדים להוציא ס"ת אחר בכל מין חסר ויתיר ואפי' בדבוק בעלמא כמ"ש באו' הקודם:
סעיף קטן לד
לד) ובענין דברים הפוסלים את הס"ת משום דבוקים ופירודים או אות שנכנס לתוך אות אחרת כבר כתבתי אותם בסה"ק קול יעקב על או"ח סי' ל"ב מסעי' כ"ה עד סעי' כ"ט, ובענין שינוי צורת האותיות והתגין שם בסי' ל"ו, ובענין צורת הפרשיות פתוחות וסתומות וצורת השירה שם בס' הנז' על יו"ד סי' ער"ה ובענין יריעה שנקרע רוב תפירתה שם בס' הנז' סי' רע"ח ס"ג ויריעה שנקרעה שם בסי' ר"פ, ובענין ס"ת של האשכנזים מותר לעלות בו הספרדים וכן ס"ת של הספרדים מותר לעלות בו האשכנזים משום דאין בהם הפרש רק מעט בצורת האותיות בדבר שאינו פוסל מן הדין וכן המנהג פשוט פעה"ק ירושת"ו שהאשכנזים עולים בס"ת של הספרדים וכן הספרדים עולים בס"ת של האשכנזים וכ"כ בספר הנז' סי' ל"ו או' ג' יעו"ש, מיהו ספר הכתוב כפי מנהג התימנים אין לקרות בו לא אשכנזים ולא ספרדים עד שיתקן משום שיש בו שנויים בענין הפרשיות והשירות והאותיות כאשר העלתי בתשו' בסה"ק באר מים חיים:
סעיף קטן לה
לה) וגם לדידן דמוציאין ס"ת בשביל דיבוק אם יש ספק אם הוא דיבוק לא יוציאו אחר, לשון למודים סי' ס"ג, מחב"ר סי' רפ"ב או' י"ב ובספרו לד"א סי' ט' או' כ"ד. ואין חילוק בזה בין קס"ת בשחרית או במנחה או' בב' וה' דבכל קריאה אם נמצא דבוק מוציאין ס"ת אחר, לד"א סי' י"ב או' ט' ואע"ג דהט"ז סי' ל"ב ס"ק י"ח כתב שאין להוציא אחר בשביל דבוק דיש לסמוך על הרשב"א שכתב כל שהוא יכול לגרור כשר משום כל הראוי לבילה וכו' והב"ח מתיר אפי' בשבת שא"א לגוררו יעו"ש וכן דעת המש"ז בזה הסי' או' ב' מ"מ מנהגינו להחמיר משום דדעת מרן לאסור כמ"ש העו"ת שם או' כ"ט, וכ"כ בסה"ק קול יעקב שם או' צ"ח יעו"ש. ועיין לקמן או' מ' ואם אין התגין נוגעין בגוף האותיות, או נוגעין זב"ז פסול ואם הס"ת כתבו מומחת כשר דיש לתלות שנפרדו או נגעו אחר שכתבן, לד"א שם או' יו"ד, ועיין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ו או' ח':
סעיף קטן לו
לו) נמצא בס"ת הפסק בין תיבה לתיבה ריוח ג' אותיות הורה הרב הגדול מהר"י הכהן דלא יוציאו ס"ת אחרת אך לא יוציאוהו במנחה, הרב קול יעקב בחידושים דף נ"ז ע"א ושם ביאר טעם הוראת רבו ז"ל, מחב"ר שם או' י"ג, לד"א שם, זכ"ל או' ס':
סעיף קטן לז
לז) מי שנתן ס"ת לבהכ"נ וקרו בו ביום שבת ראשון שניתן אם נמצא בו טעות יוציאו ס"ת אחר, מחב"ר שם או' י"ד, לד"א שם, רו"ח או' ב':
סעיף קטן לח
לח) אם נמצא טעות באמצע התוכחות מוציאין ס"ת אחר וגומרין ודלא כמ"ש בשם חקי דעת, שו"ת זר"א חא"ח סי' טו"ב, מחב"ר שם או' טו"ב לד"א סי' ז' או' י"ב:
סעיף קטן לט
לט) אם נמצא טעות בפ' פרה אחר שקראו עד וטהר בערב יגמור בספר הפסול, זר"א שם סי' כ"א, מחב"ר שם או' ח"י לד"א סי' ט' או' ט"ו:
סעיף קטן מ
מ) אם נטף טיפת שעוה על אותיות ס"ת אם נראין האותיות כשר. הלק"ט ח"א סי' צ"ט, מיהו בשו"ת ד"מ חי"ד סי' ט' פסק דאפי' נראה הכתב פסול יעו"ש, והביאו י"א במ"ב או' ז' אבל דעת האחרונים להתיר בנראים האותיות כדעת הלק"ט, אמ"ל בדין נגיעת אות באות או' כ"א, לד"א סי' י"ב או' כ"א, עיקרי הד"ט חי"ד סי' ל' או' ח'. ואם אירע זה בשבת ואין נראין האותיות כתב השבו"י ח"ב סי' ד' משם ליקוטי פרד"ס שאין שם פיסול על הס"ת בשביל זה והוא ז"ל דחה דבריו וכתב דפסול וכ"כ שם משם ספר חנוך בית יהודה סי' ה' וכ"פ מהר"י שבאבו בס' פרח שושן כלל ב' סי' ב' אך אם נתיבש השעוה שיכול להסירה כלאחר יד דהיינו שיכפול הגויל של ס"ת וע"י כן יפול כתב השבו"י שם שמותר ואין כאן משום ממרח יעו"ש, י"א בהגב"י. וכן הסכים הי"א בסי' ש"ם בהגב"י, ולזה ניטה מעיל צדקה סי' כ"ה, וגם המו"ק בסי' ל"ב התיר בשבת כשנתיבש שידחוק באצבע מאחרי הס"ת ועי"ז תוסר השעוה יעו"ש, אך הפמ"א ח"ב סי' קפ"ט אוסר לעשות כן בשבת ומקיים דברי הב"ת יעו"ש, והב"ד הלד"א שם, וכתב דיש להחמיר רק המיקל לא הפסיד כיון שרבו המתירין יעו"ש, אבל כל זמן שהשעוה על האות והיא מכוסה הס"ת פסול עד שיסלקנה, לד"א שם, וכ"כ השע"א ש"ה או' ז' קיצור ש"ע סי' כ"ד או' י"ב והגם דהמש"ז או' ב' דעתו להתיר משום כל הראוי לבילה וכו' כמו בדבוק וכ"כ ח"א כלל ל"א או' ל"ד זהו לפי סברתן שמתירין בדיבוק שאין להוליא אחר אבל לדידן שמוציאין אחר בדבוק כמש"ל או' ל"ה ולא אמרינן כל הראוי לבילה וכו' גם בזה צריך להוציא אחר אפי' לדברי המש"ז והח"א ועיין בסה"ק קול יעקב סי' רע"ו או' י"ט:
סעיף קטן מא
מא) אם בשבת ידע שיש טפות שעוה בפרשיות אחרות כל שבסדר היום ליכא שרי לקרות בו מו"ק שם, ושו"ת מעיל צדקה סי' הנז' והגם שמדברי איזה אחרון משמע לאסור נראה להקל, לד"א שם, קיצור ש"ע שם, ונראה שהעולם נוהגים להחמיר להוציא אחר אם השעוה מכסה האות לגמרי ואינה נראית צורתה ואפי' אם אינה בסדר היום:
סעיף קטן מב
מב) אם נפל מי עפצא או מי קאוי על האותיות ועשה בהם כתמים כתמים, אין לפוסלם כיון שהאותיות ניכרות, קול יעקב סי' ל"ב אות ע"ט, ואם נפל טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת אין תקנה לגרור הדיו וע"י כך יהיה ניכר האות דהוי חק תוכות ופסול, א"ח סי' ל"ב סעי' י"ז, ועיין בספר הנז' על סעי' הנז':
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה, ובשעת הדחק וכו' והלבוש פסק סתם כיש מחמירין, ונראה דס"ל ללבוש מדהביא רמ"א שני דעות בלשון י"א והביא יש מחמירין באחרונה משמע שכן הלכה, א"ר או' ט' ולי נראה עוד הטעם דהלבוש פסק סתם כיש מחמירין משום סב"ל, ואח"כ ראיתי שכ"כ הא"א או ח' ובתשו' מהר"ם מלובלין סי' פ"ד פסק דאם נמצא טעות בס"ת ואין שם אחרת ישלים ז' קרואים בס"ת זו ולא יוסיף עליהם ולמנחה אין להוציאה דאינה חובת היום כ"כ דאינה אלא משום יושבי קרנות יעו"ש, והביאו מ"א סק"ח וכתב אבל לכתחלה אין להוציאו אפי' במקום שהוא חובה אבל הא"ר או' ט' כתב דבשעת הדחק כשאין אחרת יש להוציאו אפי' לכתחלהיעו"ש, שם הסכים למ"א והדג"מ כתב דאין להרבות בברכות במקום פלוגתא אלא יגמור כל הסדרא עם זה שנמצא הטעות ויברך אח"כ ועיין שע"א ש"ו או' ס"א והשכנה"ג בהגב"י או' ד' כתב דמנהגם כשאין ס"ת אחר קורין בו בלא ברכה עכ"ד. והביאו אמ"ל בדין הנהגת הצבור בעת קס"ת או' כ"ח, לד"א סי' ח' או' כ"ח, וכן מנהג בני ספרד שאין קורין בס"ת מוטעה כלל כמ"ש לעיל או' ל"ב, ועיין לד"א סי' א' או' י"ג שכתב דהנכון שלא להוציאו כלל ואין לקרות בו ונראה דר"ל דלכתחלה אין להוציאו לקרות בו אבל אם כבר היציאו אותו לקרות בו בחזקת כשרות ואח"כ נמצא הטעות מותר לגמור בו הקריאה בלא ברכה אם אין שם ס"ת אחר וכמ"ש לעיל או' ח"י וכן אם חשקה בפשם לקרוח בס"ת ואין להם כ"א זה הפסול ואין לאל ידם לתקנו או אין להם במה לקרות כ"א בזה מותר לקרות בו בלא ברכה דאל"כ יהיה דברי הלד"א סתרי אהדדי ועי' יפ"ל או' ד':
סעיף קטן מד
מד) שם בהגה, יש להקל לקרות באותו חומש וכו' פי' אם כל הס"ת היא בגליון אחת אך שאין שלם מבלי טעות אלא חומש אחד. אבל אם אין שם כ"א חומש אחד כבר נתבאר בסעי' ב' שאין מברכין, ומ"ש לקרות פי' ולברך עליו, עו"ת או' ז' וכ"כ הלבוש, מ"ב או' ל' וכן דעת הפר"ח או' ד' להקל בזה במקום דליכא אחר ולברך עליו יעו"ש, מ"א סק"ח. וכ"נ דעת הא"ר או' יו"ד, מש"ז או' ב' ח"א שם וכתב דלא יוציאנה במנחה שאינה חובה כ"כ, וכ"כ קיצור ש"ע סי' כ"ד או' יו"ד. וכ"ז לס' מירם ז"ל אבל מנהג בני ספרד כדעת מרן ז"ל דס"ל שאין לקרות בס"ת פסול אפי' אם באותו חימש לא יש טעות וכ"ש אם גם באותו חומש יש טעות שאין לקרות בו לדעת מרן ז"ל ואפי' בשעת הדחק כמ"ש באו' הקודם ובאו' ל"ב ודלא כהעו"ת או' ה' ועיין לעיל או' ט"ז:
סעיף קטן מה
מה) ס"ת שנמצא בו פיסול מנהג חו"ל לחזור ס"ת הפסול תחלה להיכל ואח"כ מוצאין ס"ת אחר אבל בירושלים מביאים ספר אחר אפי' בעודו בתיבה ס' הפסול ולא מצאתי בספרים לא מנהג זה ולא מנהג זה, שו"ג חי"ד סי' רע"ט סק"ד, זכ"ל או' ס':
סעיף ה'
סעיף קטן מו
מו) [סעיף ה'] בית הכנסת שאין בהם מי שיודע לקרו' וכו' ואע"ג דבזה"ז החזן קורא לעולים וא"כ למה לא יהיה זה היודע לקרות חזן ויעלו ז' עולים כמנהג י"ל דכתב זה לנוהגים גם עכשיו לקרות העולים בעצמם ולא ע"י חזן כמו התימנים דעד עכשיו קורים העולים בעצמם ולא ע"י חזן או כגון שכל הצבור ההוא אין יודעי' לקרות אחרי הש"ץ מלה במלה מתיך הכתב דבכה"ג אין יכולין לעלות לדעת המחבר כמ"ש סי' קל"ט ס"ב. ומ"מ נ"ל דאם אירע כזה בק"ק שנוהגים לקרות העולים בעצמם ואין שם בעת ההיא כ"א אחד שיודע לקרות יותר טוב שיהיה הוא החזן ולעלות ז' עולין כהלכתן, וכן אם אירע כזה בק"ק שאין יודעים לקרות אחרי הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב יהיה הוא החזן ויעלו ז' עולין כיון שבזה"ז מקילין בזה כמ"ש לעיל סי' קל"ט או' ה' וסימן קל"ה או' ט"ז יעו"ש:
סעיף קטן מז
מז) שם יברך ויקרא קצת וכו' ומי שהולך לבהכ"נ אחר אעפ"י שכבר קרא ועלה פעם אחת יכול לעלות פעם שנייה ועולה לענין ז' אעפ"י שיש באותו בהכ"נ יודעים שלא עלו כלל, ויש סמך לזה מדין נ"כ סי' קכ"ח סעי' כ"ח והכי נהוג, פר"ח סוף הסי' ועיין בדברינו לעיל סי' ק"מ או' י"ד:
עמוד הקודםעמוד הבא