התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שכט
הרב יעקב חיים סופר
סימן שכט
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל פיקוח נפש דוחה שבת. עבד כנעני אם לא קבל עליו מצות הנוהגות בעבד אין מחללין שבת עליו אבל אם קבל עליו מצות שבת מחללין עליו את השבת. הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י. ברכ"י או' א' ועיין עוד מזה למי מחללין לעיל סי' שכ"ח או' כ"א ואו' צ"א יעו"ש ואם צריך לכפרה מי שחלל שבת לפ"נ עיין לקמן או' כ"ה.
סעיף קטן ב
ב) שם. ויבא לידי סכנה וכו' כגון שיש שם חולים או קטנים ואין שהות להבריחם קודם שיגיע להם האש. ב"י ונ"ל דאפי' אפשר להצילם דרך ר"ה מוטב לכבות דהוי מלאכה שא"צ לגופה אבל זה הוי דאורייתא (דכיון שאין יכולין להלך לא אמרינן גבייהו חי נושא א"ע) כמ"ש סי' ש"ח סעי' מ"א מ"א סק"א, ור"ל להוליכם דרך רה"ר לרה"י אחר דלרה"ר עצמה הוי נמי מלאכה שא"צ לגופה כמו המוציא את המת אבל לרה"י אחר הוי מלאכה צריכה לגופה שצריך להם להיותם ברה"י כדרך חולים וקטנים תו"ש או' א' וכתב דאפי' לדידן דלית לן ר"ה כמ"ש סי' שמ"ה סעי' ז' אפ"ה הוצאה חמיר מכיבוי יעו"ש והביאו הפתה"ד או א' ונראה שמסכים לדבריו יעו"ש.
סעיף קטן ג
ג) כל שיש פחד ודיחוי טוב יותר להוציאם לר"ה אבל כל שאין פחד ודחוי טוב יותר לחלל באיסור דרבנן מאיסור תורה או ספק איסור תורה א"א או' א'
סעיף קטן ד
ד) שם. מכבין וכו' וה"ה דשרי להספיק בכלים של מתכות או בכלי חרס מלאים מים. ואפי' אם צריך להביאם דרך ר"ה. גמ' שם ורש"י ותו' ועיין לקמן סי' של"ד סעי' כ"ב.
סעיף ב'
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ב'] ופירש אחד מהם לחצר אחרת וכו' כלומר לא מיבעיא באותה חצר דפשיטא שאם נפל שם עליהם שמפקחין דהו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא אפי' פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו שם מפקחין. טור.
סעיף קטן ו
ו) שם. ופירש אחד מהם וכו' לא דוקא אלא אפי' פירשו רובם ולא נשאר בקביעות הראשון אלא אחד ונפל שם בחצר אחרת על אחד מהם מפקחין עליו כיון שנשאר קביעות הראשון במקומו ב"ח. א"ר או' ב'.
סעיף קטן ז
ז) שם. ופירש אחד מהם וכו' ואע"ג דבשאר איסורים אמרינן כל דפריש מרובא פריש כמ"ש סי' תל"ט בפ"נ הקילו מ"מ פ"ב וכ"ה בגמ' מ"א סק"ב תו"ש או' ב'.
סעיף קטן ח
ח) ועיין באה"ע סי' ד' סעי' ל"ד דתינוק שנמצא בעיר שרובה עכו"ם אין מחללין עליו את השבת דכיון דבכל יום ויום פורשים כולם ממקום קביעותם אזלינן אחר הרוב מ"מ פט"ו מהא"ב וב"י שם מ"א שם אמנם מור"ם ז"ל שם בהגה כתב וי"א דאפי' ברוב כותים מפקחין עליו הגל בשבת והטעם כתב בי"ש שם משום דבני העיר לא חשיבי כניידי והוי כאלו פירש א' ממקום קביעותן דאין הולכין אחר הרוב יעו"ש והב"ד התו"ש שם וכתב ובפ"נ ק"ל לקולא ותמה על המ"א שלא הביא זה יעו"ש. וכ"ז איירי כשנמצא בעיר אבל אם נמצא בבית הוי מקום קבוע ולכ"ע מפקחין בי"ש שם.
סעיף קטן ט
ט) אבל נמצא בדרך תינוק י"ל אם רוב העוברים עכו"ם לכ"ע אין מפקחין עליו הגל דכלא נשאר קביעות הראשון דמי וכה"ג הולכין בתר רובא. א"א או' ב'.
סעיף קטן י
י) שם. אבל אם נעקרו כולם וכו' בזה אחר זה ולא בבת אחת דאל"כ הא נמי קביעי או"ה כלל נ"ט סי' ל"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' א' מ"א סק"ג. א"ר או' ב' תו"ש או' ג' א"א או' ג'.
סעיף ג'
סעיף קטן יא
יא) [סעיף ג'] מי שנפלה עליו מפולת וכו' איתא בסנהדרין (דף ע"ב) הבא במחתרת בענין שמותר להרגו (חוץ מהאב החותר על בנו) אם נפל עליו גל אין מפקחין עליו דגברא קטילא הוא. וכ"כ הרמב"ם סוף הל' גניבה. מ"א סק"ד א"ר או' ג' תו"ש או' ד' ר"ז או' ב' ועיין ח"מ סי תכ"ה.
סעיף קטן יב
יב) ומי שנגמר דינו למיתה בב"ד מפקחין עליו הגל בשבת דאין מיתת ב"ד דוחה שבת וחיי שעה מפקחין כבסעי' ד' וה"ה ביו"ט כה"ג א"א או"ד' ועיין לקמן סי' ש"ל או' טו"ב.
סעיף קטן יג
יג) ועל הגוסס מחללין שבת אע"ג דרוב גוססין למיתה אין הולכין בפ"נ אחר הרוב וגם חיישינן לחיי שעה גם בגוסס וכ"כ בשו"ת שבו"י ח"א סי' י"ג ודלא כתשו' בית יעקב סי' נ"ט תו"ש או' ד' ברכ"י או' ד' וכן בס' יקר הערך דף ז' ע"ב והרב תפארת ישראל בקו' נפלאות על המשניות דכ"ב ע"א השיגו על תשו' בית יעקב הנז' והב"ד הפתה"ד או' ג' יעו"ש. ואפי' אם הוא גוסס כבר ג' ימים מחללין תו"ש שם ומ"ש המחה"ש סק"ד לא ראה סיום דברי התו"ש יעו"ש.
סעיף קטן יד
יד) שבוי שצוה לו אדונו לבשל לו בשבת או לעשות לו מדורה אפי' אי לא גזים כלל אם מתחנן לו ואינו מתפייס ולא ישמע לקול תחנוניו מותר לעשותו לו דשבוי כולהו איתנהו ביה ומידי ספק נפשות לא נפקא, שו"ת חו"י והביאו התו"ש או' י"א ומחה"ש שם.
סעיף קטן טו
טו) שם. ספק חי וכו' פרי או סם ידוע שהוא מרפא אלא שיש לספק אם הוא זה או אחר גם בספק כזה מחללין שבת משום סכנה. קול בן לוי סי' ב' שע"ת ועיין לעיל סי' שכ"ח או' ט'
סעיף ד'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ד'] אפי' מצאוהו מרוצץ וכו' והטעם משום דחיישינן לחיי שעה עו"ש או' ה' והא דק"ל דאם אינו יכול לחיות אלא לפי שעה יכול להתרפאות (כמ"ש ביו"ד סי' קנ"ה סעי' א') מן העכו"ם ולא חיישינן שמא ימית אותו כתבו התו' דהכא והתם עבדינן לטובתו דאמרינן אולי ירפא אותו, תו"ש או' ו'.
סעיף קטן יז
טוב) שם. אפי' מצאוהו מרוצץ וכו' וכן אם מצאוהו טרפה מפקחין. פתה"ד או' ו'.
סעיף קטן יח
חי) שם. אלא לפי שעה מפקחין והא דאמרינן חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה הוא לא דוקא כמ"ש המש"ז או' ב' והפתה"ד שם.
סעיף קטן יט
יט) שם. ובודקין עד חוטמו וכו' דעיקר החיות הוא בחוטם כמ"ש כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ב"י ולבוש.
סעיף קטן כ
ך) שם. לא שנא פגעו ברגלו וכו' כלומר ולא תימא כיון שבדקוהו בטיבורו ולא נמצא שם חיות לא יבדקוהו שוב קמ"ל דעיקר חיות הוא בחוטמו ושם יכולין לראות אם הוא חי או לא אבל בעיבורו אינו סי' מובהק עו"ש או' ה'.
סעיף ו'
סעיף קטן כא
כא) [סעיף ו'] עכו"ם שצרו על עיירות ישראל וכו' כתב בס' מאורי אור בחלק באר שבע דקי"ג ע"ב דכוונתו שדרים גם ישראל כדידן וגם חופרין כרכום ע"פ מושל העיר שהוא סכנה בפנים שלא לפרוש מהם וסכנה בחוץ מן המצור וכ"מ בתה"ד סי' ס' יעו"ש. א"ח או' ה'.
סעיף קטן כב
כב) שם. ואפי' סתם וכו' וטעמא משום דספק נפשות להקל. ב"י.
סעיף קטן כג
כג) שם. יוצאין עליהם בכלי זיין וכו' מעשה שצרו על עיר ווירמש חיילות גדולות בשבת והתרנו לכל היהודים לצאת ולשוב בכלי זיין ועוד אם לא יעזרו היהודים את העירונים היו הורגין עצמן. רוקח סו' קצ"ו. א"ר או' ד' ועיין לקמן או' כ"ט.
סעיף קטן כד
כד) שם. יוצאין עליהן בכלי זיין וכו' ואם יש איסור בהריגה ע"י שם בשבת למי שנתחייב כמו שמצינו במרע"ה כשהרג את המצרי עיין מעש"ר על הרמב"ם ה"ש פכ"ד דין ז' שכתב דלפי הנראה הוצאת נפש הוא ותולדה דשוחט הוא יעו"ש ועוד עיין ברו"ח או' א' מ"ש בזה
סעיף קטן כה
כה) ומי שחלל שבת משום פיקוח נפש א"צ לכפרה ואעפ"י דליחיד נכון להחמיר מ"מ לצבור לא נכון לעשות כן. חו"י סי' רל"ו. אבל מהרי"ע ז"ל בס' לחם יהודה ח"ב דס"ז ע"ד כתב דבין ליחיד בין לצבור אין לעשות שום דבר דא"צ לכפרה וכתב דמה שנהגו הנשים שמדליקות הנר ליילדת בשבת להתענות אח"כ הוא הוללות וסכלות יעו"ש י"א מ"ב בהגה"ט או' ב' ברכ"י בסי' של"ד או' ה' ואו' ז' ובדברינו לשם או' קל"ג.
סעיף קטן כו
כו) שם. ובעיר הסמוכה לספר. עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות יוצאין עליהן שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם. רש"י. ור"ח פי' הסמוכה לספר על שפת הים.
סעיף קטן כז
כז) שם. הגה ואפי' לא באו עדיין וכו' ונראה דארישא נמי קאי. מי"ט א"ר או' ד'.
סעיף ז'
סעיף קטן כח
כח) [סעיף ז'] יש מי שאומר וכו' הא דכתב דין זה בשם יש מי שאומר לא מפני שיש פלוגתא בזה אלא כי כן דרך הש"ע דדין שלא מצאו כ"א בפוסק א' כותב אותו ג"כ בכם יש מי שאומר ודין זה הוא מכתבי מהרא"י (בפסקים וכתבים של בעל תה"ד) סי' קנ"ו כמבואר בב"י.
סעיף קטן כט
כט) שם. אפי' באו על עסקי ממון וכו' ומסיק שם בכתבי מהרא"י אמנם הכל לפי ראות העינים והזמן לפי מה שיתקרב לביתו של ישראל ותן לחכם ויחכם עוד עכ"ל והביאו ד"מ או' א' תו"ש או' יו"ד
סעיף קטן ל
ל) שם. שאם לא יניחנו ישראל לשלול וכו' כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישינן שמא יעמוד אחר נגדה ויהרג ולכן מחללין אבל באדם יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל. מ"א סק"ה. תו"ש או' י"א. ר"ז או' ד' ועיין לעיל סי' רמ"ח או' מ"ז ולקמן ססי' תרנ"ו.
סעיף ח'
סעיף קטן לא
לא) [סעיף ח'] וכן יחיד הנרדף מפני עכו"ם וכו' לאו דוקא מפני עכו"ם אלא ה"ה מפני ישראל. יד אליהו סי' י"א. והביאו י"א בהגה"ט סוף הסי' וכ"כ שכנה"ג או' ג' בשם המאירי.
סעיף קטן לב
לב) שם. וכן יחיד הנרדף מפני עכו"ם. או נחש או דוב שהוא רודף אחריו להרגו מצוה להצילו ואפי' בעשיית כמה מלאכות בשבת ואפי' לתקן כלי זיין להצילו מותר. הרמב"ם פ"ב דין כ"ד
סעיף קטן לג
לג) שם. מצוה על כל אדם וכו' מיהו אם בודאי היה הוא ג"כ מסוכן עמו אין לו לסכן גופו מאחר שהוא חוץ לסכנה כדדרשינן וחי אחיך עמך ולא מצינו חולק בין סכנה למיתה ודאית. או"ה כלל נ"ט א"ר או' ח' ועיין ח"מ סי' תכ"ו ובפ"ת שם או' ב' שכתב דאפי' בספיקא דידיה עדיף מודאי דחבריה אולם צריך לשקול הענין היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר. יעו"ש.
סעיף קטן לד
לד) שם. לחלל עליהם שבת כדי להצילה. ואפי' הוא ספק אם יציל. ר"ז או' ה'.
סעיף קטן לה
לה) לפדות חבירו משביה אם יש לחוש אפי' בספק שמא יתבטל נ"ל דאין ספק דמותר למנות המעות בידו ממש דאם התירו איסור מוקצה משום הפסד הבא פתאום כ"ש אבידת גוף חבירו ואמנם אם הדבר ברור שלא יתבטל עד למחר אסור למנות המעות וכיוצא בו. ח"א כלל ס"ח או' י"ט.
סעיף ט'
סעיף קטן לו
לו) [סעיף ט'] כל היוצאים להציל חוזרין וכו' שלא להכשילם לעתיד לבא. לבוש.
סעיף קטן לז
לז) שם. חוזרין בכלי זיינן למקומם. היינו אם מתפחדים לשבות במקום שהצילו כמ"ש לקמן ססי' ת"ז יעו"ש.
עמוד הקודםעמוד הבא