התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תכט
הרב יעקב חיים סופר
סימן תכט
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] שואלים בהלכות פסח וכו' כדאיתא בפסחים (דף ו' ע"א) שואלין ודורשין בה' פסח קודם לפסח שלושים יום, והטעם כתוב שם בגמ' שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני יעו"ש. ואע"ג דבש"ס נקט שואלין ודורשין השמיט הש"ע לשון דורשין לפי שעיקר הדרשה היה בזמן הבית משום תקנת הקרבן כדאי' בב"י ובע"ז דף ה' ע"ב יעו"ש. ח"י או' א' ומיהו כתב ב"י אע"ג דהשתא אין לנו קרבן כיון שבזמן שהיה קרבן התקינו שיהו דורשין ל' יום קודם תקנה לא זזה ממקומה עכ"ד. וכ"כ בתו' ע"ז שם. וכ"כ הפר"ח. ועיין לקמן או' ג' ועוד עיין בסה"ק עדות ביעקב דרוש ב' לשבת הגדול טעם בסוד לשלושים יום קודם פסח יעו"ש:
סעיף קטן ב
ב) שם. שואלין בהלכות פסח וכו' כדי שיהיה להם שהות רב להתעסק בטחינת החטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ דאילו בפסח לית להו תקנתא אי לא עבדו להו כהלכתייהו מקמי הכי משא"כ בשאר מועדים ומשו"ה לא בעי לשאול ולדרוש בהלכותיהם כ"כ זמן קודם. ב"י. וכ"כ הלבוש. אמנם הב"ח כתב להוכיח מדברי הפו' דבחג ועצרת נמי דורשים ל' יום קודם יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"א. וכ"כ הפר"ח. ח"י או' ב' א"ר או' א' ומיהו בביאורי הגר"א כתב דבעצרת א"צ ל' יום אלא רק מא' בסיון יעו"ש.
סעיף קטן ג
ג) וכתוב במחזורים דעכשיו בגלות שאין לנו קרבנות סגי לדרוש בשבת שלפני הפסח, ומ"מ מצוה לכל אחד ואחד לעסוק בה' פסח כל ל' יום לפני הפסח ע"כ. וכיוצא בזה כתוב בדרשות מהרי"ל. ואפשר לתת טעם למנהג דלאחר שגרם העון שנתפזרו פיזור רב ודרים בכפרים ועיירות ובשבת הגדול באים אל קהילה במקום שיש רב דורש וגרים שם עד אחר המועד ע"כ לא נהגו לדרוש עד יתאספו בני הכפרים בשבת הגדול ולזה נקרא שבת הגדול לחד טעמא לפי שמתקבצות קהילות גדולות לשמוע הלכות גדולות. ב"ח. וכ"כ מ"א סק"א דעכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול ובשבת שובה. והעיקר להורות לעם ה' דרכי ה' ללמדה מעשה אשר יעשון. ומהרי"ל היה דורש גם הלכות חג בשבת שובה עכ"ל והב"ר ח"י סוף או' ג' ויש מקומות שדורשים כל הלכות מועדים בשבת שלפני החג כגון הלכות ר"ה בשבת שלפני ר"ה והלכות יוה"כ וסוכות בשבת שובה והלכות שבועות בשבת כלה וכו' לפי שכך עיקר התקנה להתחיל בדברי אגדה ומוסר להמשיך לב העם ולסיים בדבר הלכה לדעת מה יעשה ישראל וכך אנא עבדא נוהג שקודם סיום הדרשא של שבת הגדול או שבת כלה וכו' אומר הדינים השייכים לאותו חג וגם בכל שאר שבתות השנה קודם סיום הדרשא אומר קצת דינים הנצרכים מש"ע או"ח ויו"ד וכו' ועיין בסה"ק עדות ביעקב דרושים לשבת הגדול ושבת כלה וכו' ובסה"ק יגל יעקב וס' ישמח ישראל דרושים עה"ת לכל שבתות השנה יעו"ש.
סעיף קטן ד
ד) וכשחל ע"פ בשבת דורשים בשבת שלפניה. דרשות מהרי"ל. א"ר סי' ת"ל או' ב' ח"י שם או' ג' ר"ז סי' זה או' ב' וכ"כ האחרונים. והטעם משום דכשהוא בע"פ לא נשאר שהות כדי להורות להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. ועיין לקמן סי' ת"ל או' ד'.
ד) וכן ביו"ט עצמו מחוייבים לדרוש בענינו של יום כגון בפסח ביציאת מצרים וכו' וג"כ צריך לדרוש בדברים שאסור ומותר לעשות ביו"ט כדאיתא במגילה דף ל"ב ודף ד' ע"א, ב"י, מ"א שם. ח"י או' ג' ועיין בתו' שם. והר"ז או' ד' כתב דעכשיו אין נוהגין לדרוש הלכות בחג עצמו לפי שהכל כתוב בספר אלא דורשין באגדה מענינו של יום.
סעיף קטן ה
ה) שם. קודם לפסח ל' יום. ומתחילים ביום הפורים בעצמו. כ"מ בר"ה דף ז' ע"א. וכ"כ התו' בבכורות נ"ז ע"ב יעו"ש. וכ"כ הב"ח. ת"י או' ד' י"א בהגב"י. ביאור הגר"א. ברכ"י או' ב' ועי"ש בברכ"י שכתב על דברי הפר"ח שאין מוכרחים יעו"ש. ומ"מ נ"מ לדידן לפי מ"ש לעיל או' ג' דמצוה על כל א' וא' לעסוק בהלכות פסח כל ל' יום לפני הפסח שיתחיל מיום הפורים או מקודם לכן.
סעיף קטן ו
ו) בפ' שקלים ראוי ללמוד משניות של מס' שקלים. ובפ' פרה מס' פרה. וקידוש החדש בפ' החדש. וכן מס' פסחים בפסח ומס' יו"ט וחגיגה ומו"ק. וכן בכל זמן וזמן המסכתות השייכות. בט"ב מס' תענית וכו' ובי"ד באייר פסח שני. של"ה. פת"ע סוף או' א' ועיין לקמן סי' תנ"ח מה שיש ללמוד בע"פ אחר חצות. והטעם לזה ע"פ מה דאיתא בסנהדרין. ק"א ע"א. כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב יעו"ש. וכ"כ במ"ס פי"ח ה' א' כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאלו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן.
סעיף קטן ז
ז) שם. שם. הגה. ומנהג לקנות חטים וכו' ומנהג קושטא שאפי' ת"ח שאינם פורעין מס נותנין חלק בזה. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' א"ר או' ה' חק יוסף או' ו' שו"ג או' ג' ר"ז או' ה' והטעם כתב שם הר"ז לפי שצדקה היא זו. ומיהו עיין ביפ"ל או' ב' שהביא פלוגתא בזה וא"כ יכול הת"ח לומר קים לי כמאן דפוטר אבל מ"מ נראה היכא דיש מנהג הת"ח ליתן אין לשנות.
סעיף קטן ח
ח) שם בהגה. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש וכו' ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד. ב"ב דף ז' ע"ב במשנה. ועיין בח"מ סי' קס"ג סעי' ב' ושע"ת או' ג'.
סעיף קטן ט
ט) שם בהגה. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש וכו' וה"ה העני הדר פה י"ב חודש מחוייבין ליתן לו. ב"י ביו"ד סי' רנ"ו. מ"א סק"ב. ח"י או' ה' פר"ח. ר"ז או' ה' ונראה דנותנין מזה אפי' לעני שיש לו מזון י"ד סעודות אף שאין נותנין לו מקופה בשאר ימות השנה כמבואר ביו"ד סי' רנ"ו מ"מ צריכין ליתן לו חטים דאי דוקא באין לו מזון י"ד סעודות ודאי דמחוייבין ליתן לו מהקופה חטין, מק"ח בחידושים וביאורים או' ג' ועיין לקמן או' י"ג.
סעיף קטן י
י) שם בהגה. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש וכו' ואם נתעכב מחמת אונס אינו נותן כמ"ש בח"מ סי' קס"ג סעי' ב' בהגה. א"א או' ב'.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. י"ב חודש וכו' וכתב הסמ"ק סי' רמ"ז דהאדנא סגי בל' יום. והביאו ב"י ביו"ד סי' רנ"ו ומור"ם ז"ל שם בהגה סעי' ה' מ"א סק"ב. ח"י או' ה' פר"ח. שו"ג או' ג' ר"ז או' ה' ונראה דהגם דמור"ם ז"ל כתבו שם בשם י"א ס"ל להפו' הנז' כיון דהכא הוא משום מנהג יש להורות כן. ומיהו עיין א"ר או' ה' וחק יוסף או' ו' ומט"י וא"א או' ב' שכתבו דמור"ם ז"ל לא ס"ל הכי ובעינן הכא דוקא י"ב חודש ומ"מ סיים שם המט"י דהכל לפי המנהג ונהרא נהרא ופשטיה.
סעיף קטן יב
יב) ואם דעתו להשתקע הוי כאנשי העיר מיד כמבואר ביו"ד שם. ח"י שם: א"ר שם. מט"י שם. חק יוסף או' ה' שו"ג שם. וה"ה אפכא בעני אם דעתו להשתקע מחוייבין ליתן לו מיד. מחה"ש. וכ"כ א"א שם ור"ל שנותנין לו חטים. וכ"כ הר"ז או' ו' וכתב הח"י שם שמנהגם לחלק קמח ולא חטים. וכ"כ א"ר או' ג' וא"כ נהרא נהרא ופשטיה ופה עיה"ק ירושת"ד המנהג לחלק מצה.
סעיף קטן יג
יג) ועני שאינו דר פה ל' יום מ"מ מחוייבין ליתן לו לאכול מצה אלא שאין נותנין לו חטים. מ"א סק"ב. א"ר או' ה' ח"י או' ה' וכתב שם הח"י ופשוט הוא כדין תמחוי דעניים דעלמא עכ"ל. ור"ל כדרך שחייבין לותן לו פת בכל השנה מזון ב' סעודות לכל יום ויום מימות החול שהוא שוהה בעיר ובשבת מזון ג' סעודות כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ו יעו"ש. ר"ז או' ז' וה"ד כשאין לו מה לאכול כלל דכשיש לו לקנות מצה וג' סעודות א"צ ליתן לו כמו מי שיש לו מזון ג' סעודות דאין נותנין לו מהתמחדי כמבואר ביו"ד שם משא"כ למי שדר ל' יום שדינו ליטול חטים נותנין לו אף במקום שאין נותנין לו מהקופה כנז"ל. מק"ח בביאורים או' ד' ועיין לעיל או' ט'.
סעיף קטן יד
יד) ואם העני בר אוריין ומקפיד דוקא לאכול שמורה או שאכל שנה ראשונה דהוי כנדר צריכין ליתן לו. פ"ת.
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. צריך ליתן לזה. ויכולין בני העיר לכפות זה לזה לענין זה: רי"ו בסוף ס' מגיד משרים.
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. צריך ליתן לזה. ושיעור הנתינה צריך להעריך על כלאחד לפי ממונו ואלו המשתמטים עצמם שלא ליתן יש עון בידם כיון שהוא מנהג קדום וגם עיני עניים מצפות לזה. אחרונים.
סעיף קטן יז
טוב) אם עשו ז' טובי העיר נדבה בבהכ"נ לצורך חטים והיו אורחים אין לגבאים וזט"ה מאותו העיר לחייבם כי הם נותנים בעירם. עבודת הגפן דף ד' ע"ב. מחב"ר או' ה' שע"ת או' ג'.
סעיף קטן יח
חי) טעם שקבעו לזה של חיטי פסחא בפרטות ואין כוללים בכלל צדקות כל השנה כי מזה נותנים גם לת"ח עניים שגנאי להם לקבל צדקה. עבודת הגפן שם. מחב"ר או' ו' שע"ת שם.
סעיף קטן יט
יט) אם נדר לצדקה תוך ל' קודם פסח שרי ליקח מזה חטים לעניים. עבודת הגפן שם. מחב"ר או' ז' שע"ת שם.
סעיף קטן כ
ך) אם גבו והותירו לצורך חטים אין לשנות לדברים אחרים אלא יתנו לעניים לשאר צרכי פסח. עבודת הגפן שם ע"ג. מחב"ר או' ח' שע"ת שם.
סעיף ב'
סעיף קטן כא
כא) [סעיף ב'] אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן. וכו' מפני שבא' בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם לי"ב יום. יום לכל שבט ושבט וכל א' היה עושה ביומו יו"ט וכן לעת"ל עתיד המקדש להבנות בניסן כדאיתה בפ' בתרא דמ"ס והביאו הטור והב"י יעו"ש. ופי' ב"י וכיון דרובו יצא בקדושה הלכך אין להתענות בו כלל יעו"ש. וכ"כ במנהגים כל חדש ניסן אין נופלין לפי שבא' בניסן הוקם המשכן והקריבו י"ב נשיאים קרבנות כל איש ביומו וי"ג אסרו חג שלהם וי"ד ע"פ וח' ימי פסח הרי כ"ג וכיון שיצא רובו בקדושה אין נופלין בכולד עכ"ד. והביאו העו"ש אוי ב' וכ"כ הב"ח ומ"א סק"ג והאחרונים. מיהו בס' מעשה רוקח על המשניות ריש מס' פסחים כתב דלעת"ל יהיה החינוך אחר יו"ט דיבנה ביו"ט ואין מערבין שמחה בשמחה וע"כ יהיה החינוך אחר יו"ט ז' ימים עד כלות חדש ניסן ולפיכך אין מתענין עד שיעבור ניסן לזכר מקדש דלעתיד יעו"ש.
סעיף קטן כב
כב) מנהג טוב לקרות בכל יום ויום פ' הנשיא של זה היום כי כל נשיא ונשיא היה לו סודות גדולות אשר המשיכו שפע הרוחניות כל א' לשבטו כל ימי עולם ובקריאת הפ' הוא מעורר קדושת היום וביום י"ג בניסן קורין פ' בהעלותך עד כן עשה את המנורה והוא כנגד שבט לוי. של"ה דף ק"מ ע"ב. א"ר או' ו' ר"ז או' ט"ו. וכ"כ האחרונים. ועיין עוד מ"ש בזה בסה"ק עדות ביעקב דרוש א' לשבת הגדול יעו"ש.
סעיף קטן כג
כג) טוב ליתן מר"ח ניסן עד ע"פ לאחר קריאת סדר הנשיא ג'. פרוטות לצדקה בעד מנוחת או"א או שאר קרובים או בעד כל נפשות מת מישראל ועי"ז שיכוין בנתינה זו יעשה חסד עם החיים והמתים והם כנגד ג' נר"ן שלהם ובצירוף י"ג ימים יהיה כחשבון ט"ל כי ט"ל אורות טליך ואם יוסיף עוד ביום י"ד יהיו כחשבון מ"ב (ר"ת של אב"ג ית"ץ וכו' גי' מ"ב) והם בחשבון ג' ידים י"ד הגדולה (ה' אלהינו ה' גי' י"ד). י"ד הגבורה (כוז"ו במוכס"ז כוז"ו גי' י"ד) י"ד רמה (יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א) ואם יוסיף עוד ג' יהיו מ"ה (יו"ד ה"א וא"ו ה"א גי' מ"ה) ויזכה להעלותם אפילו להעומדים בגלגול בהמה או בעופות או בעשב השדה וזהו מ"ה אדם. כ"כ בס' מעה"ץ סי' ל"ז וקב הישר פצ"א. מועד לכל חי סי' א' או' ה'.
סעיף קטן כד
כד) שם. ואין אומרים צדקתך וכו' ואין אומרים ג"כ יה"ר שלאחר וכן קה"ת וכן בכל יום שאין נופלין גם אין מזכירין נשמות וגם אין או' צדוק הדין ונקיט כללא בידך דצדוק בו הדין וצו"ץ והוארחום ורחום וחנון שוים הם. עו"ש או' ב' ח"י או' ז' וכ"כ הלבוש דאין או' יה"ר שאחר קה"ת שהוא כמו תחנה וכן אין או' צדוק הדין וקדיש על בית הקברות אם יש בר מינן עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ד' וכתב שגם מנהגם שלא לומר צדקתך אבל מ"ש שאין או' נשמות כלומר השכבות ואין או' קדיש בבה"ק אין כן מנהגם (ר"ל אעפ"י שאין או' צדוק הדין או' קדיש) ואפי' בשבת שחל להיות בע"פ מנהגם לומר השכבות יעו"ש. וא"כ נהרא נהרא ופשטיה. ועיין לקמן או' ל"א ואו' ל"ב.
סעיף קטן כה
כה) שם. ואין מספידין בו. עיין לקמן סי' תקמ"ז סעי' ב' ולעיל סי' ת"ך סעי' א' ובדברינו לשם או' א' וה"ה לכאן דלא עדיף מר"ח וחו"ה.
סעיף קטן כו
כו) שם. ואין מספידין בו וכו' והטעם כיון דכל א' עשה ביומו יו"ט ומטעם זה נמי אין מתענין ונראה דכ"ז אינו אלא מצד המנהג אבל לענין דינא מוכרח מהש"ס דמותר להתענות וגם מותר להספיד. עו"ש א' ב' וכ"כ הפר"ח והמט"י.
סעיף קטן כז
כז) שם. ואין מתענין בו להזכיר בצבור. משמע דס"ל דתענית יחיד שרי כמ"ש בב"י ולכן כתב רמ"א שאין מתענין בו תענית כלל. מ"א סק"ד. ח"י או' ו' ב"ד סי' קל"ו. ודע דדעת השכנה"ג בהגה"ט או' ג' כדברי הש"ע וע"כ כתב דכל תענית יחיד שאינו להזכיר בצבור נוהגים להתענות ומפני כן הנוהגים להתענות בכל ער"ח מתמנין בניסן ער"ח אייר וכ"ש יום שמת אביו ואמו יעו"ש. וכ"כ הפר"ח והביאו המט"י. וכ"כ בספרו בית יהודה דף ק"ח ע"ד או' כ"ב. וכ"כ השו"ג או' ח' אבל המו"ק קיים דברי מור"ם ז"ל והביאו המחב"ר או' י"ב יעו"ש. וכ"כ ח"י שם דמנהגינו כרמ"א שאין להתענות כלל. וכ"כ הר"ז או' ט' ח"א כלל קי"ט או א'. ועיין עוד לקמן או' ל"ו.
סעיף קטן כח
כח) שם. ואין מתענין בו וכו' ומה שנוהגין להתענות בה"ב אחר פסח וסוכות אין להתענות אלא עד אחר שיעבור כל חדש ניסן ותשרי כמ"ש לקמן סי' תצ"ב יעו"ש. ואם נדר להתענות ב' וה' של כל השנה ואינו יודע מה היה בלבו אם גם על ניסן צריך התרה. א"א או' ד'.
סעיף קטן כט
כט) שם. והבכורות מתענין בו וכו' עיין לקמן סי' ת"ע ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן ל
ל) שם הגה. גם אין או' צדוק הדין וכו' הרב אזיל לשיטתיה לעיל סי' ת"ך סעי' ב' שפסק שם דאין או' צדוק הדין בר"ח וה"ה בכל יום שאין או' בו תחנון אבל מר"ן ז"ל פסק שם דאפי' בר"ח או' אותו וגדולה מזו פסק ביו"ד סי' ת"א סעי' ו' דאו' אותו בחו"ה וביו"ט שני של גליות והדבר ברור דכ"ש הוא דאו' אותו בחדש ניסן. מאמ"ר או' ב'. אמנם כבר כתבנו לעיל סי' ת"ך או' ב' לענין צדוק הדין בר"ח דאיכא פלוגתא בזה וכתבנו שם כיון דאיכא פלוגתא נהרא נהרא ופשטיה והיכא דליכא מנהג ידוע שב וא"ת עדיף יעו"ש וא"ה ה"ה לכאן.
סעיף קטן לא
לא) שם בהגה. גם אין או' צדוק הדין וכו' וכתב השכנה"ג בהגה"ט או' ג' שג"כ הוא מנהגם. וכ"כ הר"ז או' ח' ח"א כלל קי"ח או' ז'.
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה. גם אין או' צד"ה וכו' ולא קדיש. הגמ"נ. מ"א סק"ה, וכן הדין בכל יום שאין או' צד"ה אין או' הקדיש שנהגו לומר בבה"ק אחר הקבורה. מחה"ש. ועיין לעיל או' כ"ד.
סעיף קטן לג
לג) שם בהגה, גם אין או' צד"ה וכו' ואפי' היה ת"ח מופלג וגדול הדור. אלא דורשין עליו ואו' קדיש אחר הדרשה אם הוא ת"ח אפי' אינו מופלג אבל אם אינו ת"ח אין דורשין עליו ואין מספידין עליו שאין מספידין בכל החדש אלא לאדם בפניו דהיינו בעוד שלא נקבר. ר"ז או' ח'. וכבר נתבאר לעיל סי' ת"ך סעי' ב' שאר דיני צד"ה קחנו משם.
סעיף קטן לד
לד) שם בהגה. ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל. אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ דתענית חתנים ג"כ מתענים בו אפי' בר"ח ניסן עצמו כמ"ש הרב לקמן סי' תקע"ג יעו"ש. א"י או' ח'. וכ"כ הר"ז או' ט' דחתן וכלה ביום חופתם נוהגין להתענות אפי' בר"ח ניסן. ח"א כלל קי"ט או' א'. אכן בס' עמודי שמים ח"ב דט"ו ע"א כתב דמה שאנחנו מקילין בתענית מיתת או"א ודכותה בתענית חתן היינו משום דאתי מנהג ומבטל מנהג וכ"ה העיקר. יעו"ש. וכ"כ בס' חקת הפסח דאפי' חתן ביום חופתו ואפי' בר"ח ניסן די"א שהוא תענית צדיקים (כמ"ש לקמן סי' תק"פ) לא יתענה יעו"ש. ועיין לקמן סי' ת"ע או' י"ב.
סעיף קטן לה
לה) שם בהגה. אפ"יום שמת בו אביו וכו'. וכל המתענה בו מזלזל במנהג הראשונים שנהגו שלא להתענות בו, כ"כ הרב אבק דרכים בדרך שלום סי' ו' יעו"ש.
סעיף קטן לו
לו) שם בהגה. אפי' יום שמת בו אביו וכו'. והב"ח ושל"ה (דף ק"מ ע"ב) כתבו דאחר אסרו חג יש להתענות יום שמת בו אביו וה"ה ער"ח. אבל העו"ש כתב דאין המנהג כן. וכ"כ הט"ז סק"ג. וכ"כ המ"א סק"ה דאין להחמיר דהא תעניתים אלו חומרא בעלמא הם. והן הסבים ח"י או' ח' ר"ז או' ט'. ובתשו' חת"ס סי' ק"ג כתב כי מעיקר הדין אסור להתענות גם אחר החג משום חינוך דלעתיד יעז"ש. והוא כמעשה רוקח שכתבנו לעיל סוף או' כ"א יעו"ש. מיהו תענית של ער"ח חשון שהוא בתשרי נראה דצריך להתענות כיון דלא חמירי כולי האי אותם הימים כיומי דניסן וכמ"ש לעיל סי' תי"ז או' ט"ז יעו"ש. ועוד זיל קרי בנחמיה בסי' ח' דכתיב וביום כ"ד לחודש הזה (תשרי) נאספו בני ישראל בצום וכו'.
סעיף קטן לז
לז) שם בהגה. אבל תענית חלום מתענין. דהא אפי' בשבת מתענין פמ"ש לעיל סי' רפ"ח סעי' ד' ועי"ש סעי' ה' על איזה חלום מתענין ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן לח
לח) שם בהגה. אבל תענית חלום מתענין. ואם התענה בו א"צ למיתב תענית לתעניתא ומינה דאם התענה בשבת תענית חלום שיכול להתענות תענית לתעניתא ביומי ניסן בין בימים שאחר הפסח בין בימים שקודם הפסח. הר"ש הלוי בתשו' חא"ח סי' ד'. וה"ה ליומי תשרי שאחר הכפור. כנה"ג בהגה"ט, וה"ה בימי הגבלה. מ"א סק"ו. ח"י או' וכ"כ הר"ז או' י"א דמי שהתענה ת"ח בשבת שבחדש ניסן מותר להתענות למחר ביום א' על מה שהתענה בשבת יעו"ש. וכתב שם המ"א דאם הוא סמוך ליו"ד בחדש יתענה ביו"ד לחדש שהוא תענית צדיקים כמ"ש סי' תק"פ. וה"ה אם היה ביום א' ר"ח ניסן מתענה יעו"ש. וכי"כ הר"ז שם. אמנם עיין לעיל סי' רפ"ח או' כ"ב שהבאנו שם דעת הפו' דס"ל שאין להתענות תענית לתעניתא ביום שאין או' בו תחנון יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן כיון שאין או' תחנון בכל חדש ניסן אין להתענות בו תענית לתעניתא דשב וא"ת עדיף ויתענה אח"כ עד שיצא ניסן או תשרי או י"ב ימים של סיון שנוהגין ג"כ שאין או' בהם תחנון כמ"ש. לעיל סי' קל"א או' ק"ז ובפרט שאינו חובה כ"כ להתענות דוקא ביום א' כמ"ש בסי' רפ"ח סעי' ד'. וגם דיש פו' דס"ל דתענית חלום א"צ למיתב תענית לתעניתא כלל כ"ש בא"ר שם או' ט' וע"כ היותר טוב דשב וא"ת עדיף ולהתענות אח"כ.
סעיף קטן לט
לט) שם בהגה. ואין אומרים מזמור לתודה. שלחמי תודה היו חמץ ואפי' בע"פ אסור להקריב שיבואו לידי נותר. מ"א סק"ז. וכ"כ הט"ז לקמן ססי' תס"ח. ועיין לעיל ססי' נ"א בהגה ובדברינו לשם בס"ד שכתבנו שיש מקומות שנהגו לאומרו יעו"ש. ונהרא נהרא ופשטיה.
סעיף קטן מ
מ) שם בהגה. ואל ארך אפים ולמנצח, אבל בכל החדש אף שאין או' תחנון או' למנצח יענך וכו' ובב' ובה' או' אל ארך אפים. דרשות מהרי"ל בהלכות ניסן. והביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ג' וכ"כ הר"ז או' י"ב. וכ"ה לעיל סי' קל"א סעי' א' בהגה. ועיין בדברינו לשם או' ל"ז שכתבנו דכ"ה מנהג בני אשכנז אבל מנהג בני ספרד בכל יום שאין או' תחנון אין או' למנצח יענך וכו' ולא תפלה לדוד. יעו"ש.
סעיף קטן מא
מא) שם בהגה, בע"פ וכו' משמע אבל בשאר עיו"ט אומרים למנצח וכ"מ מדברי הר"ז שם אבל במהרי"ל שם כתב דבכל רגל אין או' תחנה ולא למנצח בערב שלו ובאסרו חג שלו.
סעיף קטן מב
מב) שם בהגה, בע"פ וכו' ואם ע"פ בשבת משכימין וממהרין בכל מילין לאכול קודם כלות ד' שעות ביום. דרשות מהריל. ועיין לקמן סי' תמ"ג סעי' א' וסי' תמ"ד.
סעיף קטן מג
מג) ליתן חרם בבהכ"נ לאיזה צורך גדול מותר בניסן אף אם תאמר שאסור בתשרי משום שתלויין בדין כדלקמן סי' תר"ב מ"א סק"ח. א"ר או' ח' ח"י או' יו"ד. ר"ז או' י"ד. ולענין אם נותנין שבועה להשביע אדם על איזה תביעה אנו נוהגין לומר שימתינו עד אחר עבור ניסן או תשרי ואין למו מכשול. רו"ח או' ג'. ועיין לקמן סי' תר"ב בהגה ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן מד
מד) שם בהגה. ונוהגין להרבות קצת באכילה וכו' דאמרינן בסוכה (מ"ה ע"ב) כל העושה איסור לחג באכילה ושתייה מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים וכי' ופרש"י איסור לחג אגודה לחג. באכילה ושתיה שקורא לחג עונג במאכל ומשתה. וי"א יום שלאחר החג עכ"ל. ד"מ או' ב' ומשמע בכל אסרו חג של כל ג' רגלים. וכ"כ הר"ז או' י"ז.
סעיף קטן מה
מה) שם בהגה. והוא אסרו חג. בב"י כאן משמע שמותר להתענות בו. וכ"מ ססי' תצ"ד דדוקא אחר שבועות אסור משום שהוא יום טבוח וכ"מ בתענית דף י"ח ע"א דלא כב"ח. מיהו בתו' ר"ה דף י"ט ע"ב (ד"ה מימות עזרא) משמע דהמנהג שלא להתענות בשום אסרו חג, מ"א סק"ח. מט"י. מק"ח בחידושים אות יו"ד. וכ"פ הרב ב"ד סי' רפ"ב. ואפי' חתן וכלה ביום חופתם אין מתענין בכל אסרו חג ולא תענית שמת בו אביו ואמו. ר"ז שם. ועיין לעיל או' ל"ד. ויתבאר עוד מזה לקמן סי' תצ"ד סעי' ג' בס"ד.
עמוד הקודםעמוד הבא