התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תסה
הרב יעקב חיים סופר
סימן תסה
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אין שורין מורסן וכו' מפני שמחמיץ בשרייתו רש"י פסחים ט"ל ע"ב. וסובין נמי מחמיץ. א"ר סי' תנ"ד או' א' י"א שם בהגה"ט. ער"ה שם או' א' ר"ז שם או' ג' חמ"מ בסי' זה או' א' מ"ב או' ב' ועי"ש בשער הציון שכתב זה בשם כמה גדולים יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לשם או' ג' ופי' סובין ומורסן כבר כתבנו שם או' ב' יעו"ש.
סעיף קטן ב
ב) שם. אין שירין מורסן וכו' מתחלת שעה ששית ואולך. ר"ז או' א'.
סעיף קטן ג
ג) שם. בשום פנים. אפי' אין שוהין שיעור מיל דלכתחלה אסור להשהותו אפי' רגע א' כמ"ש סי' תנ"ט סעי' ב' עו"ש או' א' מ"א סק"א. ח"י או' א' חק יוסף או' א' תמ"מ או' א' ר"ז או' א'.
סעיף קטן ד
ד) שם. ולא חולטין. שאין אנחנו בקיאין בחליטה כמ"ש לעיל סי' תנ"ד סעי' ג' מ"א סק"ב. ח"י או' ב' ועיין בדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן ה
ה) שם. ולא חולטין. מי שיש לו חולי בבטנו שקורין בל"א ה"ב מוט"ר שרפואתו שחולטין שעורין או שבולת שועל ומניחין על בטלו אם אירע חולי זה בפסח ויש בו סכנה מותר לישראל עצמו לעשות החמץ ולרפאותו אך אם אפשר ע"י עכו"ם יעשה ואם א"א ירתיח המים היטב ואח"כ יטיל בתוכו השעורה ולא יבא לידי חימוץ ע"י חליטה ואע"ג דאנו נוהגין לאסור החליטה מ"מ כל מה שאפשר לעשות יותר בהיתר עבדינן ואם אפשר לעשות נמי במי פירות יעשה דאז אינו מחמיץ. תשו' אמונת שמואל סי' כ"ז. ח"י שם. א"ר סי' תנ"ד או' ד' חק יוסף או' ב' ר"ז סי' תס"ו או' ד' ונ"ל שיקח מנכרי דהא אנן נוהגין להחמיר במי פירות (כמ"ש סי' תס"ב סעי' ד' בהגה) דמחמיצין וא"כ עובר בב"י. ואם אין לנכרי מקנא לו ישראל כמ"ש הרשב"א. חק יוסף שם. ומיהו מ"ש עובר בב"י לאו דוקא דהא כמה גדולים ס"ל דמ"פ אין מחמיצין כמ"ש לע"ל רסי' תס"ב אלא ר"ל חשש ב"י לדעת המחמירין. ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן ו
ו) ואם כותי עושה משלו מותר אף באין סכנה כי הנחתו על בטנו הוי שלא כדרך הנאתן וה"ה אם אפשר במי פירות מותר אף ע"י ישראל באין סכנה. ופשוט ביש סכנה וא"א ע"י חליטה זה מותר בכל ענין אפי' בדרך הנאתן רפואת אכילה. כללא דמילתא שלא לרפואה אפי' שלא כדרך הנאתן ואפי' בשל כותים ואפי' בא"י הכל אסור ולרפואה מותר כל שלא כדרך הנאתן כל שהוא של כותים או שיקנה לו ישראל או בחמץ שעבר עליו הפסח ובדרך הנאתן אין היתר אלא ביש סכנה אפי' באיסור דרבנן. א"ר שם. ועיין לקמן סי' תס"ו או' ו' ואו' ח' וביו"ד סי' קנ"ה סעי' ג, ודוק.
סעיף קטן ז
ז) מי שיש לו חולה בפסח וצריך להשקותו מי שעירים כיצד יעשה. יקח שעורים בלתי קלופות וירתיח אותם במי פירות שאין מחמיצין ואם א"א במי פירות ירתיח המים הרבה וישליך השעורים בעוד שהמים רותחין והם מתבשלים קודם שיחמיצו ואע"ג דהאדנא לא בקיאינן בחליטה אפשר דלא אמרו אלא בבצק לפי שממהר להחמיץ קודם שיתבשל אבל שעורים קשים הם והם מתבשלים קידם שיחמיצו ואפי' תימא דחליטא כזו נמי לא בקיאינן בנ"ד דאיכא חולי סמכינן אביקיאות דידן שאנו רואין לעין שהשעורים מתבשלות זמן מרובה ועדיין הם יבשות אפי' הם קלופות וכ"ש בזמן שהם בקליפתן שלא נישורו במים כלל דודאי הם מתבשלות במים הרותחים קודם שיבואו לידי חימוץ. ורואה אני להתיר דבר זה אפי' לחולה שאין בו סכנה וכ"ש שאין משקין זה אלא לבעלי קדחת וידוע שהקדחת חולי שיש בו סכנה הוא. הרדב"ז ח"א סי' רמ"א. והב"ד המט"י סי' תמ"ח סוף או' ה'. ומיהו מ"ש שם הרדב"ז דמי ורדים הוי כמי פירות כבר כתב עליו המט"י שם דיש לאסור בזה יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' תס"ב או' כ"ט יעו"ש. ועיין עוד מזה לעיל סי' תנ"ד או' כ"ג וסי' תס"ג או' ט"ו.
סעיף קטן ח
ח) חולה המסוכן שנטה למות ולא רצה לטעום שום דבר ושאל דבר הנעשה ממי חטין דהוי חמץ גמור מותר ליתן לו מטעם דיש סכנה כדי שלא תיטרף דעתו ויסתכן ביותר כמו שהתירו לגרש בשבת מה"ט ומיהו דוקא ביום אחרון שאין בו אלא איסור דרבנן. בית יהודה דף ק"ח סי' י"ז. ער"ה סי' תנ"ד או' ו'.
סעיף קטן ט
ט) אבל אסור להאכיל חמץ לחולה עפ"י רופא ישמעאל דאם אמרו דעושין על פיו גבי חילול שבת ויוה"כ לא נאמינהו במה שאומר שיסתכן אם יאכל מצה ושיצטרך דוקא לאכול חמץ כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם והרבה פתחים ומאכלים קלים בעולם לסעוד החולה בלי אכילת חמץ וגם מצה לא יתנו לו אם יאמר שיזיקנו אך אם יאמר הרופא שצריך להחולה תבשיל של חמץ דוקא ושא"א בלא"ה פשיטא שהכל מודים דאין למנוע ממנו שום דבר, עיקרי הד"ט סי' ח"י או' ל"ו יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' תפ"ב או' יו"ד.
סעיף קטן י
י) שם הגה. וכשנותנים להם שעורים וכו' משש ואילך, ר"ז או' ג' ומהרי"ו כתב דאף קודם פסח יש ליזהר בזה שמא יחמיץ וישאר לשם תוך הפסח. ח"י או' ד' א"ר או' ב' ר"ז או' ג וכ"כ לעיל סי' תל"ג או' ל"א יעו"ש ועיין לקמן או' י"ב.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. או חטים לאכול וכו' וכששוחטים עופות בפסח צריכים ליזהר מאוד מזפק התרנגולים שלא ישאר שם חמץ, ד"מ או' א' ואותם שאין אוכלין תרנגולים בימים ראשונים ובאחרונים אוכלין לא מצאו ידיהם אלא א"כ נזהרין תוך הפסח שאין מאכילין אותם אלא מצה ולא שום תבואה. מהר"ו סי' קצ"ז, ח"י או' ג' ויתבאר עוד מזה לקמן סי' תס"ז על סעי' ט"ז קחנו משם.
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה, שלא להשניכם במקום לח וכו' אלא א"כ עומד עליהם עד שיאכלו והנשארים יצניעו ואח"כ נותנים להם לשתות, ד"מ שם. ר"ז שם. מ"ב או' ה' ומ"ש ואח"כ נותנים להם לשתות זה אפי' אם השליכם במקום יבש. וכ"כ מ"ב או' ו' ומיהו טוב ונכון משעת כיבוד ואילך דהיינו מיום י"ג שמכבדין ומנקין המקומות קודם בדיקה להאכילם מיני קטניות שאין מחמיצין כדי שלא ליכנס בחששות וכן הוא המנהג, ועיין לעיל סי' תנ"ג או' ל"ד.
סעיף ב'
סעיף קטן יג
יג) [סעיף ב'] אפי' יבש, דחיישינן שמא ישאר קצת עליה בשעה שתשטוף במים ונראה דאפי' תשטוף אח"כ בצונן החמירו דשמא לא תשטוף יפה, ט"ז סק"א.
סעיף קטן יד
יד) שם. אפי' יבש. ואם עברה ושפה במורסן אין לשטוף בצונן אחר זה עד זמן מה שידוע שכבר עבר הכל או לשטוף במי פירות תחלה. ח"י או' ה' חמ"מ או' ב' מ"ב או' ז'.
סעיף ג'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ג'] יש מי שאומר וכו' כ"כ הטור בשם ראבי"ה וכתב עליו בב"י כ"כ הרא"ש בפ' כ"ש ולא הביא פלוגתא בזה וגם הלבוש כתב אותה בסתם ומ"ש זה בש"ע בשם יש מי שאומר כתב המש"ז או' ב' לפי שבש"ע יו"ד סי' צ"א סעי' ז' מתיר בפילי בצלי צונן בהדחה וכ"ש חי ובפסח דאיסורו במשהו החמיר וכמ"ש הרב בהגה משו"ה כתב יש מי שאומר יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ח.
סעיף קטן טז
טז) וכתב עו"ש המש"ז דדרך הש"ע בכ"מ שכותב יש מי שאומר ולא כתב חולק בזה הלכה כן יעו"ש. ועיין עוד מזה ביד מלאכי כללי הש"ע או' י"ב.
סעיף קטן יז
טוב) שם. שהאווז אסור. משום דאית ביה בעוריה פרציה פרציה כדאיתא בשבת ק"ח ע"א ואיתא בפ' כל הבשר (חולין קי"ב ע"א) ואי אית ביה פילי כיליה אסור. טור בשם ראבי"ה. ט"ז סק"ב. ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן יח
חי) שם הגה. והכי נהוג לענין איסור חמץ שהוא במשהו. ר"ל אע"ג דבשאר איסורים אין נוהגין לאסור את כולו אע"ג דאית ביה פילי אלא א"כ היתה החתיכה מבושלת או צלויה כמ"ש ביו"ד סי' צ"א הכא בחמץ דאיסורו במשהו יש לאסור דיש לחוש שמא נשאר משהו חמץ בתוך הפילי. וכ"כ ד"מ או' ב' מ"א סק"ד ח"י או' ו' מק"ח או' א' ער"ה או' ג' וכתב א"ר או' ד' דאף דמפשיט העור ממנה אסור ודלא כהעו"ש. וכ"כ ח"י שם. חק יוסף או' ד' ר"ז או' ה' מ"ב או' יו"ד.
סעיף קטן יט
יט) ודע דהלבוש צייר דין זה דשו"ע במורסן יבש וגם האווז לא היה לח כששפשפו בו ואיסורו הוא מפני שאח"כ מדיחין אותו במים כגון למליחה ולבישול ויתחמץ המורסן ושפשוף לא מהני מפני שכבר נכנס המורסן בעמק הנקבים יעו"ש וכתב שם הא"ר דבזה שהיה המורסן והאווז יבש מהני אם יפשיט העור קודם הדחה דביבש לא נכנס רק בעור מלמעלה ולא בבשר בעומק יעו"ש. וכ"כ א"א או' ד' מ"ב בשער הציון או' ז' ועי"ש בא"א שכתב דבזה שהיה המורסן דהאווז יבש אם רוצה לצלותו כך בלי הדחה ומליחה י"ל אף העור שרי אבל אסור לבשלו אח"כ יעו"ש. ואנן דנהגינן להדיח חפי' לצלי כמ"ש ביו"ד סי' ע"ו סעי' ב' בהגה א"כ גם לצלות אין לו תקנה אלא להפשיט העור קודם הדחה כנז' ועיין מחב"ר שם או' ג' ודוק.
סעיף קטן כ
ך) שם הגה. שהוא במשהו. ומדאוסר מטעם איסור משהו משמע אם הוא קודם פסח עד הלילה מותר. עו"ש או' ג' וכ"כ ח"י שם. חק יוסף או' ה' ובתנאי שיאכלנו קו"פ. א"א או' ד' וכ"כ במגן האלף או' ד' מיהו הר"ז או' ה' כתב דבהפ"מ או שעת הדחק יש להתיר אף לאוכלו בתוך הפסח ובלבד שיזהר להדיחו ולשפשפו במים יפה בתוך הפסח עכ"ל ונראה דמ"ש שיזהר להדיחו וכו' בתוך הפסח ר"ל חוץ ממה שהדיחו ורחצו ופה בע"פ וכיון שהדיחו יפה קו"פ לא נשאר רק טעמו ובטעמו ולא ממשו י"א שאינו חו"נ כמ"ש לעיל סי' תמ"ז או' ף' יעו"ש.
סעיף קטן כא
כא) שם הגה. ויש ליזהר שלא להבהב העופות בקשין וכו' פי' בשבולת של חטים ושעורים אולי היו מונחים במקום לח על הארץ ונתחמצו ונ"ט בתרנגולת. ד"מ או' א'.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה.. ויתן טעם בעופות וכו' ובדיעבד אין לאסור דהא מי פירות נינהו ואין מחמיצין ואין לחוש שמא בא על אותו הקש פעם אחת מים דלא מחזקינן איסורא. ט"ז סק"ג. ואף אם ידוע שיש בו דגן מותר דיעבד כיון שאין ידוע שנפל עליו מים. א"ר או' ד' לדעת הט"ז. ודוקא בסתמא אבל אם ידוע שהיה בו דגן מחומץ והבהבו בו אסור. מ"א סק"ה. ח"י או' ז' חק יוסף או' ו' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ו' מיהו הא"ר שם כתב דבדיעבד יש להקל אף בידוע שהיה בו דגן מחומץ וא"צ אפי' קליפה כיון דאינו נוגע ואינו רק ריח חמץ יעו"ש וכ"כ ח"א כלל קכ"ב או' פ"ו. והמק"ח או' ב' כתב דאף המ"א לא אמר רק בהבהוב שבימיהם שהיו מניחים על הקש אבל בהבהוב דידן שאוחזין למעלה מן האש אף המ"א מודה דמותר שאין סברא שהאש יוליך טעם למעלה ואפי' זיעה אין סברא שילך בתוך האש יעו"ש.
סעיף קטן כג
כג) ואם הבהבו בקש ואח"כ נמצא דגן מחומץ בקש הנותר אין מחזיקין בו איסור. מ"א שם. ח"י שם. אך אם נמצא בו ג' כתב ח"י שם דיש להסתפק אבל דעת המ"א שם נראה להתיר יעו"ש. וכ"כ החמ"מ שם דאף שנמצאו אח"כ גרעינין הרבה מחומצות בקש הנשאר מותר. וכ"כ הר"ז שם. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דבהבהוב דידן שאוחזק למעלה מן האש אפי' אם נמצא חטים מחומצות בתוך הקש שהבהבו בו בעצמו שרי יעו"ש. ועיין עוד מזה לקמן ססי' תס"ז.
סעיף קטן כד
כד) ואם נמצא תוך מאכל שיבולת מקש ואין בו תבואה כבר כתבנו לעיל סי' תנ"ד או' ד' קחנו משם.
עמוד הקודםעמוד הבא