התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תרסד
הרב יעקב חיים סופר
סימן תרסד
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] ביום שביעי שהיא הו"ר. ולמה נקרא שמו הו"ר אמר הקב"ה לאברהם אני יחיד ואתה יחיד אתן לבניך יום המיוחד לכפר בי עיוניתם וזהו הושענא רבה פי' שמי אהי"ה גי' כ"א ואתה בכ"א עשרה דורות מאדם עד נח ועשרה דורות מנח עד אברהם והושענא רבה כ"א ימים לחודש תשרי. אמר לו הקב"ה לאברהם אם אין כפרה לבניך בר"ה יהיה ביוה"כ ואם לאו יהיה בהושענא רבה וזהו איחדתי על שמי מט"מ סי' תתקנ"ז. א"ר או' א' ומ"ש ואתה בכ"א אעפ"י שאינו אלא בך' נח חשיב בשנים לפי שהיה בב' דורות קידם המבול ואח"כ. ועוד י"ל כי נקרא הו"ר על שם שאומרים באותו יום כמה פעמים הושענא וזהו הו"ר ר"ל יום שאומרים בו הושענא הרבה. ועוד י"ל ע"פ מה שנוהגין להתחיל בבקשת רחמים מר"ח אלול אם בתקיעות אם בסליחות כל אחד לפי מנהגו ומיום א' דר"ח אלול עד יום הו"ר הם נ"א יום ולזה אומרים הו"ר ר"ל הושע יום נ"א רבה שהוא הסיום. והלבוש כתב הטעם לפי שמרבין בו בערבה ור"ל ערבה רבה:
סעיף קטן ב
ב) והלא צריך לדעת למה ג' זמנים אלו שבהם נידונים בני אדם א' בר"ה ב' ביו"כ ג' בליל הו"ר אמנה אז"ל כי בר"ה נכתבין ובנעילת יוה"כ נחתמין ובליל הו"ר נחתמין פעם ב' וסוד הענין דע כי בכל זמן שהגבורות מתעוררין אז הוא זמן הדין בעולם והנה ביום ר"ה אז ננסרין הדינין מז"א וניתנין עליה (ר"ל אל בחי' המלכות) ואז הדינין שולטין ואז הצדיקים גמורין דוקא נחתמין ביום ר"ה דינא קשיא. גם בנעילת יוה"כ נעשין בחי' היסוד שבה עם הכלי של הגבורות לכן אז העולם נידונים ג"כ. גם ביום הו"ר ניתן בה ה' גבורות ולכן גם בזה העולם נדון, פע"ח שער כ"ט ריש פ"ד וכ"כ בשער הכוו' דף ק"ב ע"ג:
סעיף קטן ג
ג) ולכן צריך להיות ניעור כל הלילה הזה יען כי בו נידונים כל הנבראים כנז"ל וזה הסדר שתעשה הנה בחצי הלילה הראשון תקרא ס' אלה הדברים כולו ע"ס פ' וזאת הברכה וזה הסדר נקרא משנה תורה כנודע. ואם תשלים קריאתו קודם שיהיה חצי הלילה תעסוק בתורה ובסתרי קבלה אם תרצה ולא בדבר אחר ועיקר הדין הוא נידון בחצי הראשון של הלילה ולכן אחר חצות לילה הוא שיוצאין לראות צל שלהם בלבנה כי כבר נגמר הדין וזהו טעם אותם שנוהגין לומר סליחות בליל הו"ר אחר חצות קרוב לאשמורת הבוקר אמנם אסור לומר ויעבור וי"ג מדות או סליחות אשר הם כיוצא בזה אלא יאמר רחמנא אידכר לן קיימיה וכו' אלהינו שבשמים וכו' דעני לעניי וכו' ה' הוא האלהים וכו' ה' מלך וכו' עשה למען שמך וכו' וכיוצא באלו יכול לומר. גם ביום הו"ר בתפלת שחרית יאמר ע"ד הנז' חוץ מן י"ג מדות של ויעבור וכו' שער הכוו' דף ק"ג ע"ד. וכ"כ בס' פע"ח שער כ"ט פ"ד:
סעיף קטן ד
ד) ולכן יש נוהגין לקרות בלילה הזה תחלה ספר דברים כנז' ואח"כ אדרא זוטא כמ"ש הצמח שם בהגהות פע"ח שהוא סתרי תורה ואם יש עוד זמן עד חצות קורין במדרש וזאת הברכה עד קרוב לחצות ואז אומרים סדר ק"ש על המטה. ובהגיע חצות אז אומרים ברכות השחר חוץ מברכת התורה כמ"ש לעיל סי' מ"ו אות מ"ט יעו"ש ואח"כ אומרים תיקון לאה כמ"ש לעיל סי' א' אות י"ג יעו"ש ואח"כ אומרים תהלים כולו עם תפלות של ז' כורתי ברית שהם בקשת רחמים:
סעיף קטן ה
ה) וכתב שם בפע"ח כי החותם השלישי הנעשה בליל הו"ר הוא חותם החיצון ונעשה מן הארת חותם הפנימי של יסוד והוא גרוע ממנו והענין כי חותם היסוד מן הג' אהי"ה עצמם בג' מלואים ביודי"ן באלפי"ן בההי"ן גי' חותם אך עתה אינו חותם גמור כי סודם מהג' מלואים של ג' אהי"ה שהם גי' ק"מ קכ"ב ק"ל הם שצ"ב ועם כללות שלשתן גי' שצ"ה והם גי' משנ"ה של המלך כי חותם העיקרי הוא ביסוד דמלכות וזה הוא במלכות דמלכות יעו"ש. ולכן קודם שיקרא ס' דברים יאמר לשם יחוד וכו' הריני בא לקרות בלילה הזה ס' דברים שהוא ספר משנה תורה כדי להמשיך אל בחי' המלכות דמלכות חותם החיצון שהוא ג' מלואים של אהי"ה ביודי"ן באלפי"ן בההי"ן עם כללות שלשתן לתקן את שורש מצוה זו וכל תרי"ג מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו':
סעיף קטן ו
ו) מי שמת לו מת בתוך החג התירו רבני ירושלים עה"ק שיוכל לקרוא סדר תיקון ליל הו"ר. הרב מזבח אדמה בשם ס' שלחן מלכים. מחב"ר בקו"א או' ב' שע"ת:
סעיף קטן ז
ז) שם. נוהגין להרבות במזמורים וכו' ומשכימים לבהכ"נ והוא אחד מה' השכמות ר"ה ויוה"כ הו"ר ט"ב פורים. מט"מ סימן תתקנ"ח. א"ר אות ג' שע"ת. ויתפללו שחרית ומוסף בכוונה ובתלהבות כי מלבד החיוב שיש בזה מכח קדושת היום עוד צריך להתפלל בתלהבות כדי שלא תגבר עליו השינה ויבא לידי כמה טעיות בתפלה וברכותיה ולכמה חסרונות מאחר שהיה ניעור כל הלילה. בן א"ח פ' וזאת הברכה או' ד':
סעיף קטן ח
ח) כתב במהרי"ל למעשה שהיו סבורין שעה"ש עלה ושגגו דעדיין הלבנה זורחת ואחר כך החשיך והמתינו כמעט שעה עד שעלה עה"ש וערב ר"ח חשוון גזר מהרי"ל וכל הקהל שיתענו ולקרות ויחל ולומר סליחות על שאמרו פסוקי דזמרה והניחו טלית ותפילין בעוד לילה. א"ר שם. שע"ת. וע"כ צריך לדקדק ב"ה בכל זמן שמתפללין בהשכמה שלא יטעו בזה:
סעיף קטן ט
ט) שם. נוהגים להרבות במזמורים וכו', ויש מקומות נוהגין לתקוע כמ"ש הרב פה"א ח"א דף ל"ו ע"א. אלא שכתב שם בדף ל"ח ע"א דבעה"ק ירושת"ו אין נוהגין כן. וכ"כ הרב אדמת קודש ח"ב או"ח סוף סימן ג' דבירושת"ו אין נוהגין לתקוע ביום הו"ר. וכן בצפת ת"ו אין נוהגין כן. כמ"ש ארץ חיים בסי' זה. וכ"כ היפ"ל ח"ה דבמקומו אין נוהגין כן:
סעיף קטן י
י) שם. נוהגין להרבות במזמורים וכו' מפני שהוא סוף החג והקפה ותשלום ע' פרים וקיום החתימה. מט"מ סי' תתק"ס. א"ר אות ד':
סעיף קטן יא
יא) שם. נוהגין להרבות במזמורים וכו' ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל שאין מוסיפין שום דבר בסדר התפלה משאר ימי חו"ה כלל רק באמירת הושענות בסדר ההקפות ואחר תשלום ההקפות ואמירת ההושענות אומרים קדיש תתקבל ומניחין הלולב ועושין חבטה בערבה כמ"ש אח"כ בשם שער הכוו' ואח"כ קורין בתורה ומתפללין מוסף ככל יום. וכ"ה מנהג ק"ק פרנקפורט שאין משנין שום דבר כלל רק אדון עולם וקדיש אחרון אומרים בניגון כמ"ש מט"מ סי' תתק"ס יעו"ש:
סעיף קטן יב
יב) שם הגה. ואין אומרים נשמת. שאין הנשמה מתאמצת בשמחת יום זה כמו בשאר יו"ט גמור אלא אומרים ישתבח כמו בשאר ימי חו"ה. לבוש:
סעיף קטן יג
יג) שם בהגה. ואומרים מזמור לתודה. עיין לעיל ססי' נ"א בהגה ובדברינו לשם אות נ"א:
סעיף קטן יד
יד) שם בהגה. ואומרים אין כמוך שמע ישראל וכו' קודם קריאת התורה כמו ביו"ט. שע"ת:
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. ואין רגילין לעשות מלאכה וכו' ויש שמסירים אפי' כיסם בשעת בהכ"נ כאלו הוא יו"ט גמור. לבוש סוף הסי' ועכשיו נהגו בקצת מקומות לגבות מעות אתרוג בשעת בהכ"נ ואינו נכון. מ"א סק"א. והא"א אות א' כתב סמך למנהג לפי שרוב הקהל מתאספים בהו"ר ויש ריוח לצדקה בזה:
סעיף קטן טז
טז) ואם דרכו ליתן צדקה לעניים בבהכ"נ וגם ג' פרוטות בפסוק ואתה מושל בכל אשר בפסוקים ויברך דוד לא יבטל מצות יקרות אלו בשביל חסידות זו. בן א"ח פ' וזאת הברכה אות ה':
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. ואומרים אותו קודם אנא אזון חין וכו' ובהגמ"נ כתב לאומרו קודם חרוז הבט לברית עי"ש וכ"כ הלבוש וכן יש לנהוג. מ"א סק"ב:
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. כתבו הראשונים ז"ל שיש סי' בצל הלבנה וכו' דעיקר הדין שנידון העולם עתה הוא להמסר הפתקין שנחתמו בנעילת יוה"כ אותם שלא חזרו בתשו' כל הימים שמן יוה"כ עד הו"ר ונמסרין ביד השלוחין לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב אבל אף על פי שנמסרו הפתקים בידם לא ניתן רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב באותם הפתקים עד ח' עצרת כדי לתת עוד זמן אל החוטאים שישובו בתשו' ביום ההוא של הו"ר יום אחרון של לולב וסוכה ואם ישובו יחזרו לקחת הפתקים מידם ואם לאו אין עוד תקנה מאז ואילך וכו' אבל ודאי שאם יזדמן מי שישוב ודאי שיקרעו גזר דינו ויחזרו לקחת הפתקה שלו מידהשלוחים וראיה לזה ממ"ש בס' הראקאנטי כי נעשה הדבר הזה באדם אחד שנסתכל באור הלבנה ולא מצא צל על ראשו וחזר בלילה והתפלל ובכה ושב בתשו' וחזר וראה צל על ראשו וחזר הצלם למקומו ולכן כל יום הו"ר יש בו קצת דינין אעפ"י שנגמר הדין בחצות הראשון של לילה והטעם הוא לפי שעדיין הדין תלוי עד יום ח' עצרת לראות אם ישובו בתשו'. שער הכוו' דף ק"ו ע"ג. פע"ח שער כ"ט פ"ד:
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. שיש סי' בצל הלבנה וכו' והיינו שכורכין עצמן בסדין ויוצאין למקום שמגיע שם אור הלבנה ופושטין מעליהן הסדין ונשארין ערומים ופושטין אבריהן ואצבעותיהן אם מצאן שלם סי' טוב ואם יחסר צל ראשו בנפשו הוא ואם יחסר צל א' מאצבעותיו סי' לאחד מקרוביד יד ימין סי' לבניו הזכרים ויד שמאל לבנותיו וזה הצל אינו צל האדם ממש כי העומד אצל הלבנה או אצל האור א"א שלא יראה לו צל אלא צל הצל הנקרא בבואה דבבואה. ד"מ או' ב' בשם הרד"א יעו"ש. וכ"כ הצמח בהגהת פע"ח שם פ"ה בשם מהרח"ו שצריך להיות ערום ממש כשמסתכל בצל הלבנה לראות הצל וגם שצריך שעה המיוחדת ללבנה דהיינו ע"פ שצ"ם חנכ"ל אותה שעה המשמש כוכב הלבנה יעו"ש. ועוד עיין במט"מ סי' תתקנ"ז מ"ש בענינים אלו יעו"ש:
סעיף קטן כ
ך) שם. ומרבים קצת בנרות וכו' ולכן נהגו להדליק שיורי נרות של יוה"כ. מט"מ סי' תתק"ס. שכנה"ג בהגה"ט או' ה' א"ר או' ד' ושה"ל כתב דמדלקין נרות לכבוד התורה שמוציאין ולפ"ז גם בשמחת התורה לילה ויום יש להרבות בנרות. א"ר שם. ויש נוהגין להדליק נרות בעת הלימוד של ליל הו"ר לעילוי נשמת אביהם או אמם או שאר קרוביהם לכבוד הלימוד כדי שיהיה להם נח"ר כיון שהוא זמן החתימה כנז' וגם עושין להם השכבות אחר הלימוד:
סעיף קטן כא
כא) שם. כמו ביוה"כ. ולענין הזיווג כתב בשכנה"ג הגה"ט או' א' דאין ראוי לאדם לשמש מטתו בליל הו"ר מפני שהוא ליל החתום. וכ"כ לעיל סי' ר"ס בהגה"ט או' א' ועיין בדברינו לשם או' ה':
סעיף קטן כב
כב) שם הגה. והמדקדקים נוהגין לטבול עצמן קודם עה"ש וכו' ונכון לטבול מערב הו"ר כדי ללמוד כל הלילה בקדושה ובטהרה. שכנה"ג בהגה"ט או' ו' א"ר או' ה' מ"ב או' ח':
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. ויש נוהגין ללבוש הקיטל כמו ביוה"כ. לפי שאז גמר החתימה כנז"ל. ומהרי"נ היה נוהג ללבוש הקיטל כמו בר"ה ויוה"כ אבל שאר בגדי חו"ה לא היה משנה כלל. ד"מ או' ב' ובמדינתנו נהגו ללבוש בגדי שבת ולא הקיטל רק החזן. מ"א סק"ג. א"ר או' ו' א"א או' ג' ביאורי הגר"א. מ"ב או' ט' ויש לובשים לבנים כמו ביוה"כ. שכנה"ג בהגה"ט אות ז' ויש נוהגין להחליף בגדיהם מתחלת הלילה משום שהוא בחי' החתימה כמו ביוה"כ:
סעיף קטן כד
כד) שם. לפי שבחג נידונים על המים. והכל הולך אחר החתום. וכל חיי האדם תלוים במים. טור. ט"ז סק"א:
סעיף קטן כה
כה) שם. ונוהגין להתיר בו אגודו של לולב. וסמך לדבר דכתיב כפת חסר ו' פי' ששה ימים יהיה כפות ולא יותר. מרדכי פ' לולב הגזול. טור וב"י. והיינו שמתירין אוגדו של מעלה. רוקח סי' ר"ך. וכ"כ לעיל סי' תרנ"א אות ל"א יעו"ש. ואם למודים לבא אצלו לברך על הלולב לא יעשה בו מאומה עד הערב כי שמא יתקלקל ע"י היתר האגודה ולזכות אחרים יותר עדיף:
סעיף קטן כו
כו) שם. ומקיפין ז' פעמים. זכר למקדש וזכר להקפת יריחו כמ"ש לעיל סי' ר"ס או' ז' והטעם בסוד עיין לעיל סי' תרנ"א או' נ"א. ולענין אבל שמת לו ברגל אם יקיף עיין לקמן סי' תרס"ט סוף או' ל"ג:
סעיף ב'
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ב'] ונוטלין ערבה ביום זה וכו' זכר למקדש שהיו מקיפין בו ביום בערבה. טור. ועיקר נטילת ערבה זו הלכה למשה מסיני כדאיתא פ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ד ע"א) ומשמע התם שלא נאמרה הלכה אלא במקדש בלבד ומצותה במקדש להקיף בה כל ז' הימים וחכמים תקנו ליטלה בגבולין ביום השביעי זכר למקדש. וא"ת למה לא תקנו לנוטלה כל ז' כשם שתקנו בלולב כבר תרצי שם בגמ' לולב דאית ליה עיקר מן התורה שהרי יום ראשון היא מה"ת אף בגבולין עבדינן ליה ז' ימים זכר למקדש ערבה דלית ליה עיקר מה"ת בגבולין לא עבדינן ז' זכר למקדש. והטעם שקבעו יום ז' לערבה יותר מיום אחר נראה שהוא מפני שאותו היום היה מיוחד במקדש משאר הימים שאם חל יום ז' להיות בשבת היה ערבה דוחה שבת משא"כ כשחל להיות בשאר הימים. מפני כך כשרצו חכמים לקבוע בגבולים יום א' לנטילת ערבה קבעו היום המיוחד יותר לערבה שבמקדש. ב"י. וטעם זה של הב"י הביאו המט"י וכתב וזהו טעם של עיקר אבל הטעם שכתב הט"ז סק"א כיון שבמקדש היה ג"כ יותר קדושה ביום זה וכו' אינו נראה יעו"ש. ועתה לא פירש הש"ע אם היא בנטילה או בהקפה עד סעיף שאח"ז יעויין שם:
סעיף קטן כח
כח) שם. ונוטלין ערבה זו וכו' יש מקפידין שלא לאגדה בלולב משים חציצה (ר"ל שאין כורכין סביב בדי ערבה עלי לולב לקשור בהן בדי ערבה משים חציצה מחה"ש) ול"נ דכל לנאותו אינו חוצץ כמ"ש רסי' תרנ"א. מ"א סק"ד. וטוב יותר לאגדו בגבעול ערבה. א"א או' ד':
סעיף קטן כט
כט) שם. ואין מברכין עליה. בגמ' שם איכא פלוגתא אי ערבה יסוד נביאים או מנהג נביאים ופסק הרי"ף כמ"ד מנהג נביאים הוא ואמנהג לא מברכינן וכתב הרא"ש ונהגו כהרי"ף כמבואר בטור יעו"ש ולכן פסק כן בש"ע:
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. כמו שהיה המנהג בזמן שבהמ"ק קיים. שהיו שלוחי ב"ד מביאין אותה. כדאיתא בגמרא סוכה מ"ג ע"ב:
סעיף ג'
סעיף קטן לא
לא) [סעיף ג'] יש מי שאומר שאף ביום זה מקיפין בלולב וכו' כ"ה דעת הרמב"ם פ"ז מהל' לולב הל' כ"ג והר"ן ורש"י בתשו' כמ"ש בב"י ובכ"מ שם על הרמב"ם יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' דף ק"ז ע"ג וכתב שם טעם בסוד והוא כדי להמשיך בחי' המקיפים של החסדים ע"י הלולב ומיניו יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער כ"ט פ"ז:
סעיף קטן לב
לב) שם. ולא נהגו כן אלא להקיף בו גם בערבה. ואפשר שהטעם כדי לעשות ככ"ע דלמ"ד דמקיפין בלולב אם נטל עמו ערבה אין בכך כלום וכן למ"ד מקיפין בערבה אם נטל עמה לולב אין בכך כלום. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ג. אמנם בס' פע"ח שם פ"ו כתב והזהר שלא תחברם כלל עם הלולב ולא תטלם כלל בידך רק אחר שיאמרו תתקבל אז קחם בידך והענין כי עד שישלמו כל בחי' החסדים אין ראוי לעורר הגבורות כי בז' הקפות של יום זה הם נכנסים ה"ח ואין ראוי לעורר הגבורות יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' דף ק"ח ע"א דאחר שאמרו קדיש תתקבל של אחר סדר ז' ההקפות קח ה' בדים של ערבה כשרות כמו אותם שבלולב ולא תקחם קודם עם הלולב כמנהג קצת ע"ה כי אין ראוי לעורר הגבורות והדינים בזמן כניסת החסדים ותכוין שהם ה"ג מנצפ"ך וניתנות לה מאימא לעשות במלכות שבה כלי להעלות בו מ"ן ביום ח' עציית יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ח וכתב וכן יש לנהוג. וכ"כ לעיל סי' תר"ס או ט"ו. ומשמע מזה וממ"ש באות הקודם דמי שאין לו לולב אין להקיף בערבה דההקפות הם להמשיך בחי' מקיפין של החסדים על ידי לולב ומיניו והערבה היא בחי' גבורות ואין לה מקום רק אחר ההקפות של לולב וע"י חבטה וכ"כ לעיל סי' תר"ס או' י"ד יעו"ש:
סעיף ד'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ד'] שיעור ערבה זו אפי' עלה א' וכו' אמנם לפי דברי האר"י ז"ל צ"ל ה' בדים וכשרות כמו ערבות שבלולב ויכוין שהם כנגד בחי' ה' גבורות מנצפ"ך וגם כי ערבה גי' זר"ע ועז"ר ויחבוט בקרקע ה' פעמים כנגד ה"ג מנצפ"ך ובכל חבטה יכוין להמשיך אל בחי' המלכות אות א' מה אותיות מנצפ"ך על סדר זה ולא כמנפ"ץ דהיינו בחבטה א' אות מ' דמנצפ"ך שנייה נ' וכו' כמבואר בשער הכוו' ובפע"ח שם ובסידור הרש"ש ז"ל וכ"כ בן א"ח פ' וזאת הברכה או' ו':
סעיף קטן לד
לד) שם הגה. וכל הפוסל בערבה שבלולב וכו' חוץ מנשרו רוב עליה. מ"א סק"ה. וצריך שיעור ג"ט כערבה שבלולב ולא יבש ולא גזולה חוץ מנשרו רוב עליה אינו פוסל. א"א אות ה' מיהו כבר כתבנו בשם הכוו' דצ"ל כשרות כמו ערבה שבלולב ומשמע דאף בנשרו רוב עליה יש ליזהר. ועיין לעיל סימן תרמ"ז סעיף ב' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן לה
לה) ערבה של הו"ר יש ליטול הבדים בלתי קשורים. הרמ"ע בכ"י. אבל הרמ"ז חלק עליו וכתב דצריך לקושרם והאריך בזה בכ"י וכן מנהגינו. ברכ"י או' ד' מ"ב או' י"ז. דכ"כ בן א"ח פ' וזאת הברכה או' ז':
סעיף קטן לו
לו) שם. וחובט בה על הקרקע וכו' כתב בסוף ס' משאת בנימין בהגהת א"ח סי' ז' דלפי דעת הזוהר בפ' בא (וכ"ה בהדיא בזוהר פ' צו דף ל"ב ע"א) צריך לחבוט הערבה דוקא על הארץ. וכ"כ בס' תולעת יעקב כלומר לבער הדין שלא ימצא ולהורידו עד עפר. שכנה"ג בהגה"ט או' ע"ז. עו"ש או' א' מ"א סק"ו. וכ"כ היפ"ל ח"ב או' יו"ד דצריך לחבוט הערבה דוקא על עפר הארץ יעו"ש. ולפ"ז משמע דצריך לחבוט דוקא על הארץ קרקע עולם שאינה מרוצפת לא באבנים ולא בקרשים ולא בשום דבר החוצץ. וכ"כ בן א"ח שם:
סעיף קטן לז
לז) שם. או על הכלי וכו' וחובטין על הכלים תחלה להסיר העלין ואח"כ חובטין בקרקע ה' פעמים א"א או' ו' מיהו בס' בכורי יעקב או' ט"ז כתב דיותר טוב לחבוט תחלה על הקרקע ה' פעמים ואח"כ על הכלים להסיר את העלים דאם יסיר את העלים תחלה אינו מקיים עוד מצות חבטה על הקרקע כיון שכבר נפסלה הערבה יעו"ש. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל והמקו' אין מקום לחביטה על הכלים לא בתחלה ולא בסוף ולא להסיר העלין אלא שצ"ל הערבה כשרה כמו ערבה שבלולב עד גמר החבטות כמ"ש לעיל אות ל"ג ואות ל"ו יעו"ש:
סעיף קטן לח
לח) יש לקרות ביום הו"ר נבואת חגי סימן ב' בשביעי בעשרים ואחד לחודש וכו' עד אתן שלום נאום ה' צבאות והם ט' פסוקים כמ"ש בסידור רב יעב"ץ ז"ל. גם קורין ביום הו"ר ביהושע סי' ו' וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה וכו' עד ויאמר יהושע אל העם הריעו כי נתן ה' לכם את העיר. וידוע מ"ש בירושלמי בהא ששנינו על הו"ר שהיו מקיפין המזבח ז"פ שהוא זכר לנס הנז' ביריחו יעו"ש ובאמת כל איש בלבבו יבין כי סוד ההקפות אלו שהם שש ושבע הכל עולה בקנה א' ע"כ דבר בעתו מה טוב. בן א"ח שם או' טו"ב. ועיין לעיל סי' תכ"ט או' ו':
סעיף קטן לט
טל) מנהג בית אל יכב"ץ יום הו"ר אחר עלינו לשבח פותחין ההיכל ואומרים נשמת כל חי עד גמר בלי שם ומלכות. ואח"כ אומרים הרי אנחנו מקבלים עלינו בלי נדר קבלה גמורה לשנה הבאה עלינו לחטו"ל כעת וכעונה הזאת יום הו"ר אחר תפלת שחרית לומר הלל נוסח נשמת כ"ח. ויה"ר מלפני אלהי השמים הוא יזכנו ויחיינו ונזכה ונחיה לשנים רבות אכי"ר כמ"ש בסידור הרש"ש ז"ל:
סעיף ה'
סעיף קטן מ
מ) [סעיף ה'] ואינה ניטלת אלא בפני עצמה וכו' כדי שיהא ניכר שהיא לשם מצוה. רש"י סוכה מ"ד ע"ב. מ"ב או' ך':
סעיף קטן מא
מא) שם. אבל אם יש בידו דבר אחר אין לחוש. דלא חיישינן לחציצה. מ"א סק"ז. מיהו הא"א או' ז' כתב דחיישינן לחציצה רק בל תוסיף ליכא יעו"ש ועיין לעיל אות כ"ח:
סעיף ו'
סעיף קטן מב
מב) [סעיף ו'] וי"א שיוצא בה. והיינו אם הגביה ב' פעמים אחת ללולב ואחת לשם ערבה. טור. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל צריך דוקא להכין ערבה אחרת משום דערבה שבלילב היא בבחי' החסדים וערבה של חבטה היא בבחי' הגבורות כנז"ל ואיך יהפוך מדת החסד למה"ד וגבורות:
סעיף ז'
סעיף קטן מג
מג) [סעיף ז'] יש מי שאומר שאינו יכול ליטלה עם הלולב וכו' הם דברי הר"ש בן הרשב"ץ שהביא מרן בב"י והוא בתשובותיו סי' ז' ברכ"י או' ב':
סעיף קטן מד
מד) שם. ואם נטלה עובר משום בל תוסיף. דרבנן הואיל והיא מצוה בפני עצמה. לבוש:
סעיף קטן מה
מה) שם. ואחר הנענוע הראשון. שאחר הברכה יכול הוא ליטלה מיד עם הלולב בשעת הנענוע שבהלל כיון שכבר יצא י"ח נטילת לולב. לבוש:
סעיף קטן מו
מו) שם. טעות הוא בעיני. דאזיל לשיטתו דפסק לעיל סימן תרנ"א סעיף ט"ו דבערבה והדס יכול להוסיף כל מה שירצה. לבוש. מע"י. ביאורי הגר"א מ"ב או' כ"ג. ועי"ש במע"י מ"ש להשיג על הטעמים שכתב הט"ז סק"ד וגם עיין בב"ח מ"ש ליישב דברי היש מי שאומר יעו"ש:
סעיף קטן מז
מז) שם. להכיר שהיא חובה וכו' כמ"ש לעיל אות מ' יעו"ש:
סעיף קטן מח
מח) שם הגה. והמנהג הפשוט ליטול הערבה עם הלולב וכו' וטעם המנהג כדי לצאת אליבא דכ"ע כמ"ש לעיל או' ל"ב יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' כ"ה:
סעיף קטן מט
מט) שם בהגה. בשעת הנענוע ובשעת הקפה. היינו בשעת הנענוע של הלל אבל לא בשעת הנענוע שאחר הברכה כמ"ש לעיל אות מ"ה:
סעיף קטן נ
נ) שם בהגה. ונוטלין הערבה לבדה. להכיר שהיא חובה בפני עצמה. לבוש:
סעיף קטן נא
נא) שם בהגה. ויותר טוב שלא ליטלה עם הלולב כלל. יכ"כ לעיל אות ל"ב בשם האר"י ז"ל יעו"ש:
סעיף קטן נב
בנ) שם בהגה. דלאחר שהקיף יסיר הלולב מידו וכו' ר"ל דלא כמו שאוחזין הלולב עם הערבה עד שעת החבטה. ובזמנינו המנהג כמ"ש הרמ"א שאין נוטלין הערבה עם הלולב כלל. מ"ב או' כ"ז.
סעיף ח'
סעיף קטן נג
גנ) [סעיף ח'] יש מי שאומר וכו' בב"י לא הביא פלוגתא בזה אך כי כן דרכו של הרב"י דדין שלא מצא אותו כ"א בפוסק א' כותב אותו גם כן בשם יש מי שאימר כמ"ש כ"פ וזה הדין כתב אותו ב"י רק בשם הג"א:
סעיף קטן נד
דנ) שם. שהושענא שבלולב וכו' וה"ה ערבה של הושענא אין לזלזל בה. טור ברקת וס' סדר היום. ברכ"י אות ה' מ"ב אות כ"ח. ולא יזרקנה על הקרקע דהיי עכ"פ תשמישי מצוה שאין לנהוג בה בזיון אלא ישרפנה. ח"א כלל קנ"ג סוף אות ג' ור"ל שלא יזרקנה על הקרקע במקום מגונה כגון באשפה וכדומה כמ"ש לעיל סימן כ"א סעיף ח' בהגה יעו"ש וה"ה בכל תשמישי מציה כגון לולב וסכך סוכה ועצי סוכה וכדומה וכמ"ש בדברינו לשם אות ה' יעו"ש:
סעיף קטן נה
הנ) שם הגה. ועיין לעיל סי' כ"א גבי ציצית. ר"ל מ"ש בהגה לסעי' א' גבי ציצית וה"ה לכאן יעו"ש:
סעיף ט'
סעיף קטן נו
ונ) [סעיף ט'] אם לא התנה עליה מתחלה וכו' כ"כ הגמ"י בשם הרא"ם. והוא עצמו (הרא"ם) כתב בספר יראים סתם אסור ליהנות ממנה כל היום ולא הזכיר דמהני תנאי. ונ"ל שזה תלוי בפלוגתא שכתבתי סי' רמ"ט סעיף ה' דלדעת התו' לא מהני תנאי לאותו יום יעו"ש וא"כ לפי מ"ש רמ"א שם כדעת התו' גם הכא הו"ל לכתוב דלא מהני תנאי. ע"א סק"ט. אבל הא"ר אות כ"ב כתב דשאני ערבה דאינו אלא מנהגא של נביאים. והער"ה אות ד' כתב דלאחר מצותו לכ"ע מהני תנאה דלא מקצה ליה אלא למצותו יעו"ש. וכ"כ מ"ב בב"ה:
סעיף קטן נז
זנ) שם. אם לא התנה עליה מעיקרא וכו' משמע דהיינו שיתנה קודם עשיית המצוה שאינו בודל עצמו מליהנות ממנה. וכ"כ מ"ב בב"ה:
סעיף קטן נח
חנ) שם. דלכ"ע אתקצאי למצותה. לאפוקי מאותה שצולין בהם תפוחין ובשר. וריב"ק היה נוהג בערבה שהיה מתקן ממנה עצים לקלמוסים והיה מבער בהם חמץ בפסח כדאמרינן גבי עירוב הואיל ואתעביד ביה חדא מצוה ליעבד ביה מצוה אחריתי. ב"י:
סעיף קטן נט
נט) שם הגה. ונהגו להצניע ההושענות לאפיית מצית וכו' והכנה"ג בהגה"ט כתב בשם מהרי"ו סימן קצ"א וקצ"ב דנהגו להצניע הלולב לצורך אפיית המצות יעו"ש וכ"כ לעיל סימן תמ"ה אות ט"ו וסימן תס"א אות ח' אלא שהושענות מניחין לשרוף בהם את החמץ יעו"ש. וכ"כ באות הקודם. ואם אין לו מקום להצניע או מאיזה סיבה יש לשרפם כדי שלא לבא לידי זלזול וכמ"ש לעיל אות נ"ד יעו"ש:
סעיף קטן ס
ס) ומנהגינו ביום הו"ר לאחר התפלה ליקח הלולב כשהוא קשור עם הדס וערבה ולהניחו ע"ג פתח הבית שהוא ישן בו לשמירה עד הפסח ובע"פ לוקחין אותו להשליכו מחציתו בבוקר אל תוך שריפת החמץ ומחציתו לתוך התנור שאופין בו המצות של מצוה. והאתרוג עושין אותו מרקחת בסוק"ר אחר החג להעלותו על השלחן בליל ט"ו בשבט ר"ה לאילנות בכלל הפירות שיברכו עליו מאנשי הבית איש או אשה ומ"ג אם היא הרה ללדת וגם ליתן ממנו למקשה לילד שאומרים שהיא סגולה שתלד בריוח ולא בצער ויצא הולד בר קיימא לחטו"ל כשאוכלת ממנו באותה שעה. ובס' התניא תלי תניא בערבה לבד שכתב וז"ל ומנהג פשוט בידינו שקבלנו מאבותינו לאחר שגמרו מצות הערבה ביום הו"ר כשיוצאין מבהכ"נ כל אחד ואחד מוליך הערבה לביתו ומשימין אותה סמוך לראש מטתו לחיבוב מצוה ומנהג כשר הוא עכ"ל. וגם הוא מסוגל כי לא תירא מפחד שכ"כ בס' המדות למהר"ן בע' פחד אות ט"ז הושענות חבוטים מסוגלים לבטל הפחד ע"כ. והיה בהני"ח היכא שמניחין אותם בביתם במקום משומר כמדובר. והאיש הירא מפחד לילה בחלום תניחם ותשימם בכר מראשותיו שישן עליו. יפ"ל ח"ב אות ט"ו. ולאחר גמר התפלה יאמר פ' וזאת הברכה שנים מקרא וא' תרגום כמ"ש לעיל סי' רפ"ה או' כ"ט יעו"ש:
סעיף יוד'
סעיף קטן סא
סא) [סעיף יוד'] יש מי שאומר וכו' כ"כ ב"י בשם מ"כ והיא בתשו' הרשב"א סי' תתנ"ב. וכבר כתבנו לעיל אות נ"ג דדין שלא מצאו ב"י כ"א בפוסק א' כותב אותו ג"כ בשם יש מי שאומר יעו"ש. וכ"כ היפ"ל ח"ג או' ג':
סעיף קטן סב
סב) שם. שלא יקוץ ישראל ערבה למצוה וכו' עיין לעיל סי' תרמ"ט סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד כי שם מבואר כל השייך לענין זה קחנו משם:
סעיף יא'
סעיף קטן סג
סג) [סעיף יא'] וקצצו העכו"ם ערבה בשבת והביאו כשרה. דעכו"ם במלאכתו הוא עוסק ואין כאן מצוה הבאה בעבירה. לבוש:
סעיף קטן סד
סד) שם. וקצצו העכו"ם ערבה בשבת וכו' ומשמע ברשב"א אפי' צוה לו ישראל. מ"א סק"י. מיהו הלב"ש כתב דברשב"א לא משמע אלא כשציוהו בע"ש סתם והיה יכול לקצץ מבע"י משו"ה אעפ"י שקצצו בשבת אמרינן נכרי אדעתא דנפשיה עביד וכהנך דלעיל סי' רמ"ג אבל אם ציוהו לקצוץ בשבת לא מוכח משם. ולדינא בכה"ג צ"ע אע"ג דקצת משמע מס"ק שאח"ז במ"א דכשר עכ"ל. ובתשו' כתב סופר סי' קכ"ז כתב דלא מפסיל משום מצוה הבאה בעבירה דאחר כלות העבירה ליכא משום מצוה הבאה בעבירה יעו"ש. פ"ת:
סעיף קטן סה
סה) שם בהגה. יש להחמיר וכו' אפי' לא צוה לו לקוצצו בשבת רק אמר שתהא מזומנת למו"ש. מ"א ס"ק י"א. א"ר אות כ"ד. מ"ב או' ל"ד:
עמוד הקודםעמוד הבא