התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שטו
הרב יעקב חיים סופר
סימן שטו
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אסור לעשות אהל בשבת ויו"ט וכו' משום גזירת בנין. ותוספת אהל עראי שרי כמ"ש סעי' ב' תו"ש או' א' וז"ל הרמב"ם פכ"ב העושה אהל קבוע חייב משום בונה לפיכך אין עושין אהל עראי לכתחלה ולא סותרין אהל עראי גזירה שמא יעשה או יסתור אהל קבוע ואם בנה או סתר אהל עראי פטור עכ"ל והיכי דמי אהל עראי פרש"י פ' כל הכלים כגון שעושה לפי שעה ולא להיות שם קבע, עו"ש או' א' אבל אם מניח סדין על ד' קונדסין וקושר שם או בלא קשירה שיהיה שם לזמן מרובה זה הוי אהל קבוע וחייב חטאת והיינו כל שיש בו רוחב טפח על טפח. ואף תוספת אהל קבוע חייב חטאת. ואף מחיצה מהצד קבוע אפשר טפח על טפח חייב. מש"ז או' ח' וכ"כ בא"א או' א' ועיין לקמן או' י"ד:
סעיף קטן ב
ב) שם. אסור לעשות אהל בשבת וכו' הנאמוסייא שנוהגין בארץ מצרים לישן בתוכה אסור לנטותה ולפורסה ולקבצה בשבת ולא מהני אם היא פרוסה טפח מבע"י. גו"ר כלל ג' סי' כ"ו. והרב פרח שושן כלל ג' סי' ד' התיר כשהיא פרוסה טפח מבע"י. והן בעון פשתה המספחת בארץ מצרים לפורסה ולקבצה בשבת אף כשאינה פרוסה כל עיקר מע"ש ע"י עכו"ם ויש מהם אף ע"י ישראל, ואשר נגע אלהים בלבו יזהר שתהיה לפחות פרוסה רוחב טפח מבע"י ובשבת יגמור נא ע"י עכו"ם. ברכ"י או' א' ועיין לעיל סי' ר"מ אוי מ"ז:
סעיף קטן ג
ג) אימבריל"א העשויה להגן מחמה וגשם מטרות אסור לנושאה בשבת ויו"ט וכ"ש לפותחה אבל לומר לעכו"ם שישאנה להגן עליו שרי. שו"ת מכתם לדוד סי"ח' ברכ"י או' ב' מיהו בשו"ת גבעת פנחס כ"י חלק ה' סי' י"ט כתב תשו' שלמה על כל דברי הרב הנ"ז ומסיק דאומבריל"א כשהיא פתוחה מערב יו"ט פשיטא דמותר לנושאה וכן הוא מורה ובא להשתמש ביו"ט באומבריל"א הפתוחה מעיו"ט וכן ראה לרבותיו שלא מיחו ביד הנוהג כן אבל בשבת דיש איסור הוצאה איכא למיגזר יעו"ש. והביאו הברכ"י בשיו"ב. ואמנם עיין בשו"ת נוב"י מה"ת חא"ח סי' ל' מה שהאריך בזה וסיים דרך כלל כשהוא מוערך מע"ש יש לדון בו לאיסור ולהתר אבל עכ"פ מפני מראית העיין יש לאסרו כי מי יודע אם ערכו מאתמול ובפרט בדור היתום הזה יעו"ש. וכן המאמ"ר או' ד' האריך בזה והעלה לאסור יעו"ש. והב"ד הפתה"ד או' ג' וסיים דהכי נהוג עלמא לאסור אפי' כשפתוחה מאתמול כי כן נקטי' לאסור והבא להקל הוא מכשיל את הרבים ח"ו יעו"ש. ולפ"ז כיון דהאיסור הוא משום אהל ומראית העין כנ"ז לא יש חילוק בין שבת ליו"ט. וכ"פ הרב בן א"ח ז"ל פ' שמות או' ח' וכתב וממילא תדע מאחר דאסור לנשאה על ראשו אסור נמי לטלטלה בשבת ויו"ט משום מוקצה עכ"ל. וכן עמא דבר:
סעיף קטן ד
ד) שם. אפי' אהל עראי, כגון לפרוס מחצלת על ארבע קונדסין להיות צל לאהל מן החמה. ב"י בשם רש"י לבוש:
סעיף קטן ה
ה) שם. ודוקא גג אבל מחיצות מותר. דלאו אהל הוא ושרי לפורסה לצניעות. ב"י בשם רש"י. וה"ד בדרך עראי אבל בקבע אפשר דחייב כמ"ש לעיל סוף או' א' יעו"ש ועיין לקמן או' ט':
סעיף קטן ו
ו) שם. אלא א"כ נעשית להתיר וכו' כ"ה דעת התוספת ודלא כרש"י דס"ל דאפי' מחיצה המתרת מותר לעשותה בשבת כשהיא מהצד כמבואר בב"י. ומיהו ה"ד במחיצה שהיא עשרה טפחים ומגעת עד לארץ או בפחות מג"ט סמוך לארץ כמ"ש בב"י סי' תק"ב תו"ש או' ב' ועיין או' ל"ב:
סעיף קטן ז
ז) שם. אלא א"כ נעשית להתיר וכו' ומיהו בכיסוי צואה לא שייך לומר כן וכמו שמותר לכסות כך כשעושה מחיצה ועי"ז מכוסה לגמרי אינו סגנון מחיצה רק כסוי. א"א מהגה"ק. א"ח או"א' וכ"מ בתו"ש או' ו' אמנם יש לגמגם בזה דהא בספרים נמי כיסוי שרי ואפ"ה מחיצה אסורה כמ"ש לקמן בהגה. ועיין או' ט"ז ואו' טו"ב:
סעיף קטן ח
ח) שם. להתיר סוכה וכו' כגון שאין לה רק שני דפנות ורוצה לעשות מחיצת עראי לדופן ג' כדי להכשירה ע"ד המבואר לקמן בסי' תר"ל. ולהתיר טלטול כגון שרוצה לעשות מחיצת עראי במקום דאסור לטלטל כדי שיוכל לטלטל על ידה ע"ד המבואר בסי' שס"ב יעו"ש וכיון דחשבינן לה מחיצה לענין היתר טלטול או להכשיר סוכה הו"ל כבונה:
סעיף קטן ט
ט) שם הגה. אבל מחיצה הנעשית לצניעות וכו' כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר. ב"י בשם מרדכי פ' כירה. ט"ז סק"א. ועיין לעיל או' ה':
סעיף קטן י
י) שם בהגה. אעפ"י שקבוע שם. דכיון שכלו נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים דרך שם מקרי לא קביע אבל אם קבעו מלמעלה ומלמטה ומן הצדדין בענין שאין מזיזין אותו ממקומו הוא מתסר משום בנין אלא דסתם וילון אין קובעים אותו כ"כ ומשו"ה שרי. ב"י. אבל אסור לעשות תוספת אהל קבוע. מ"א סק"א. תו"ש או' ג' ומשמע תוספת אהל קבוע מה"ת אסור אם יש בו רוחב טפח. א"א או' א' ועיין לעיל סוף או' א':
סעיף קטן יא
יא) ומי שנפל סוכתו בליל יו"ט א' אסור לומר לעכו"ם להניח עליה הסכך דכיון דעשויה לח' או לט' ימים הוי אהל קבע ואסור מה"ת ולא התירו ע"י עכו"ם כ"א שבות דשבות במקום מצוה. א"א שם:
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה. וכן פרוכת לפני הארון וכו' זה פשיטא דשרי דכיון שיש בלא"ה דלת לארון הפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות כמ"ש בב"י. מ"א סק"ב. והרב פנים מאירות סי' ל' כתב דאפי' אין דלתות לארון הקודש מותר. י"א בהגב"י. ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אעפ"י שקבועים שם כיון שאין עשויים שם למחיצה. מ"א שם. י"א שם. ור"ל אעפ"י שקבועים שם שאינם נדים ונעים שקשורים למעלה ולמטה ומצדדין מ"מ מותר כיון שאין עשוי למחיצה ר"ל דהא איכא בלא"ה מחיצה כותל הבית והוי דומיא דפרוכת. מחה"ש. ועיין לקמן סעי' י"ב:
סעיף קטן יג
יג) שם בהגה. לפני החמה וכו' שלא תפול על האדם ועל האוכלין. ב"י בשם המרדכי. והיינו משום שאינו קבוע ואינה באה להתיר שום דבר. תו"ש או' ה':
סעיף קטן יד
יד) שם בהגה. או בפני הנרות וכו' ואעפ"י שמצוה לאכול לאור הנר בליל שבת ויו"ט אפ"ה מותר לעשות מחיצה בפני הנר שלא יכבה ואין נקראת מחיצה המתרת. מש"ז או' א'.
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. שלא יכבה אותן הרוח. אבל אסור לעשות מחיצה על מגן אם לא לאיזה צורך. שכנה"ג בהגב"י או' ב' מש"ז שם:
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. כדי שישמש מטתו. כיון שבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או הספרים. וזה פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסויים דאין זה מיקרי מחיצה. וכן מותר לו לכסות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י סעי' ו' ט"ז סק"ב. א"ר או' ג' תו"ש או' ו' ועיין לעיל סי' ר"מ סעי' ו' וסעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. וכן לפני הספרים וכו' כתב המ"א סק"ג דיש לדקדק מל' המרדכי שכתב שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצה י"ט גובה לפני הספרים ובע"ש היה עושה מבע"י לפי שלפעמים היה משתין בלילה וכו' משמע דאעפ"י שהספרים היו עומדין מגולין למעלה מהמחיצות שרי להשתין דהו"ל כאלו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט סעי' ב' ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפני עצמו וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותה כמ"ש סי' תר"ל סעי' יו"ד וכ"כ ביו"ד סי' שמ"א בשם הרשב"א אבל כשתולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפי' אין גבוה עשרה שריא מדי אכיסיי ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשויה למחיצה אלא לכסוי בעלמא ולצניעותא. וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה עשרה והאור נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת אבל אם תולהו שלא יראה הנר שרי דהו"ל ככיסוי בעלמא. ופשוט דאם היה מחיצה מוטלת מן הצד. לפני הספרים רוח טפח מותר לתלות סדין לפניו דהו"ל תוספת אהל כמ"ש רסי' שי"ג עכ"ד. אמנם מ"ש המ"א דאם תולה המחיצה נגד הנר או כל הספרים מותר דהו"ל ככיסוי בעלמא כתב עליו הא"ר שם דאם גבוה עשרה טפחים יש לאסור דמ"מ מחיצה הוא אבל בפחות יש להתיר. והמחה"ש כתב דמיירי שנותן עוד כיסוי על הספרים חוץ מזו המחיצה וא"כ לא הויא מחיצה המתרת ולפיכך אפי' גבוהים מותר יעו"ש וכ"ז הוא בספרי גמ' וכדומה אבל בס"ת שצריך דוקא מחיצה עשרה כמ"ש סי' רמ' סעי' ו' אסור לעשות זה בשבת לס' זו דהויא מחיצה המתרת כיון דלא אפשר בלא"ה. ועיין באו' שאח"ז:
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. וכן לפני הספרים וכו' כ"כ המרדכי והוא אזיל לטעמיה דפסק כר' יהודה בכל מכשירין (ר"ל דמותר לעשות מכשירי אוכל נפש ביו"ט) אלא דאין מורין כן. וא"כ הא דמוכח בפ"ב דיו"ט דמותר לעשות מחיצה היינו משום דמדינא בלא"ה מותר לכבות הנר וא"כ הו"ל כעושה מחיצה לצניעות כמ"ש הט"ז סי' תקי"ד סק"ב אבל למאי דק"ל כהרי"ף והרמב"ם והרמב"ן דבכל גוונא אסור לכבות (כמ"ש רס"י תקי"ד) הנר ואפ"ה שרי לעשות מחיצה ביו"ט לשמש מטתו ה"נ בשבת מותר דאין חילוק בין שבת ליו"ט ובין עשיית מחיצה בפני הנר או בפני הספרים כמ"ש הד"מ וכ"כ הרב ראשון לציון בשיטה שם דארויי מורינן להתיר יעו"ש. ער"ה או' א' וכ"פ הלק"ט ח"ב סו' כ"ו. ומ"מ כיון דיש מחמירין נראה דיש להחמיר ולעשותה בפחות מי"ט כמ"ש באו' הקודם או לעשות שני כסויים כמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש:
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. וכן לפני הספרים וכו' וארגז גדול מ' סאה י"ל דשרי להעמידו בפני הספרים כי מה לי מונח הכלי כאן או במקום אחר ואין ניכר שעושה מחיצה וכ"ש להניח הספרים בתוך הארגז אבל אותן שפאניש"י ווענטליך י"ל דאסור להעמידן בשבח אם הוא להתיר. עש"ז או' ב':
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. שהיה מבע"י טפח וכו' ולכן פארוואן שעומד מופשט טפח מע"ש מותר לפושטו כולו אבל אם היה מקופל אעפ"י שקפולו יותר מטפח לא מהני שהרי לא נעשה זה בשביל מחיצה. ח"א כלל ט"ל או' ג' ונ"ל דאסור לומר לאחר לפשוט הפארוואן אע"ג שהאחר אינו עושה להתיר שאינו יודע שצריך להתיר התשמיש ואינו דומה למחיצות בני אדם שאין דרך לערות מהם מחיצה משא"כ בכלים שדרך לעשות מהם מחיצה ח"א כלל מ"ח או' י"ב:
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. שהיה מבע"י טפח וכו' ואם עבר ועשה מחיצה אפי' במזיד בפני הנר או בפני הספרים לשמש מטתו מותר כיון שאינו אלא מדרבנן. ח"א שם. ועיין לעיל או' ח"י שכתבנו שיש מתירין אפי' לכתחלה וא"כ כ"ש אם כבר עשה שמותר:
סעיף ב'
סעיף קטן כב
כב) [סעיף ב'] עצים שתוקעים וכו' מה שיש נותנין חשוקין של עץ על עריסת התינוק ונותנין עליה סדין אסור לעשות כן אלא א"כ עשויה כע"ש פה. מ"א סק"ד. ור"ל אם כל חשוק בפ"ע רחב טפח ודאי מותר אבל אם אין כ"א לבד רחב טפח אלא שסמוכין זה לזה ואין ביניהן ג' טפחים אם נתיר ע"י לבוד זה תליא במחלוקת רש"י ותו אי אמרינן לבוד בכלים והובא במ"א לקמן (סי' תק"ב סק"ט) דהעריסה מלבד הרגלים אין גובהה יו"ד טפחים והרגלים אין מצטרפים לשיעור גבוה יוד טפחים וכמ"ש מ"א סי' רס"ו סק"ז לענין גלגלי העגלה יעו"ש וכ"כ התו"ש. מחה"ש. מיהו הא"א או' ד' כתב דאמרינן לבוד בחשוקי העריסה יעו"ש. ומ"מ הני עריסות שיש להם עמוד מראשם לסופם למעלה שמחבר הרגלים אם יש בו רוחב טפח ואם עגול יש בהיקפו ג"ט (שכל שיש בהיקפו ג"ט יש בו רוחב טפח כידוע) מותר לפרוסי עליו סדין בשבת כדי להגין על התינוק מן הזבובים וכדומה אבל אם אין בו רוחב טפח צריך לפרוס מן הסדין טפח מבע"י על העריסה ואח"כ מוסיף עליו בשבת:
סעיף קטן כג
כג) שם. וכופפין ראשם השני וכו' שנכפף ונעשה כמו כיפה על פני רוחב הספינה וכן עושה בעצים הרבה סמוכים זה לזה על כל אורך הספינה. ב"י בשם רש"י. לב"ש:
סעיף קטן כד
כד) שם. אם יש ברחבן טפח וכו' שרוחב של כל עץ עיגול טפח דבציר מטפח לא הוי אהל וכשרחב טפח מיקרי אהל ונמצא שם אהל עליו מבע"י וכשהוא פורס הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף. ב"י בשם רש"י לב"ש. ואפי' לאחד מהם טפח סגי ומותר לפרוס עליהם מחצלות בשבת. או' ח':
סעיף קטן כה
כה) שם. חשיבי כאהל וכו' היינו לענין דמותר לפרוס עליה מחצלת אבל לא מקרי אהל לענין דלתסר לעשות כן דאטו מי אסור לעשות ב' חוטין כשאין בין זה לזה תו' עירובין ק"ב ע"א, הגרע"א, פת"ע או' ט':
סעיף קטן כו
כו) שם. חשיבי כאהל ומותר וכו' ואם לאו הו"ל תחלת עשיית אהל ואסור' לבוש:
סעיף קטן כז
כז) שם. חוץ מן הכריכה, פי' שאין סביב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול. ב"י. ט"ז סק"ג. מ"א סק"ה. וכתב ב"י בשם הריטב"א שהתו' דיקדקו מלשון רש"י שהסיבוב לחוד מהני אם הוא רחב טפח והם חלקו עליו דבעינן שישייר טפח חוץ מן הכריכה והביא דבריו הט"ז שם וכתב דלהחמיר יש לחוש לדעת רש"י דהיינו אם יש בסיבוב לחוד טפח שאסור לכסות בו כלי כמ"ש סס"י זה יעו"ש, והא"ר או' ה' כתב דאפשר להקל כיון שכתב הב"ח דרש"י גופיה ס"ל כתוספתא אבל התו"ש או' ח' כתב כהט"ז. וכ"כ בן א"ח פ' שמות או' א':
סעיף קטן כח
כח) שם. חוץ מן הכריכה, דאז הוי השאר תוספת אהל עראי אבל פחות מכאן אסור דהו"ל עשיית אהל עראי בתחלה. לבוש:
סעיף קטן כט
כט) שם חוץ מן הכריכה. הכימי שעושין במצרים על הדאווא"ר והיא הארובה להגין מפני החמה יש למצוא התר מפני שאילה כרוכה כמחצלת בעיגול וחשיב טפח פרוס א"נ שיש לוחות סביב לדאווא"ר יותר מטפח. מהריק"ש בתשו' ב"י סי' צ"ה וכ"כ בהגהותיו. י"א בהגב"י. ברכ"י או' ג' ועיין לעיל רס"י שי"ג:
סעיף ג'
סעיף קטן ל
ל) [סעיף ג'] מטה כשמעמידים אותה אסור להניח וכו' ואע"ג דאנן ק"ל כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר כבר כתבו התו' והרא"ש דנראה להו דבהא אפי' ר"ש מודה דכי אמר ר"ש דבר שאין מתכוין מותר היינו כגון שעושה דבר ואין מתכוין לעשותו אבל הכא הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואעפ"י שאין מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים גזירה משום בנין. ב"י ולבוש:
סעיף קטן לא
לא) שם. אסור להניח וכו' ותיבה רחבה שיש עליה כפירת אם אינה קבועה בצירים אסור להניחה עליה בשבת אע"ג דאינה קבועה כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סעי' י"ג. מ"א סק"ו. אמנם הט"ז בסס"י זה כתב כיון שמיוחד לכך לא הוי כעביד אהלא יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ג דיש להקל בזה. וכ"נ דעת הא"א או' ו' ובמש"ז או' י"א. וכ"פ בן א"ח פ' שמות או' יו"ד. ועיין לקמן או' ע"ד:
סעיף קטן לב
לב) שם. הם דפים מחוברין וכו' ובסי' תק"ב כתב הב"י דבעינן מחיצות המגיעות לארץ והמחיצות צריכין שיהיו גובהן י"ט או ז' ומשהו ופחות מג"ט מן הארץ. תו"ש או' יו"ד. ומיהו עי"ש בב"י דלא נזכר י"ט רק המגיעות לארץ וכ"ה בתו' שבת קל ח ע"ב דאפי' אין בגובהן י"ט אסור יעו"ש:
סעיף קטן לג
לג) שם. כמו דופני התיבה. ר"ל שיש מארבע רוחותיה דפין מחוברין עד לארץ כמו תיבה כמ"ש הטור. מיהו הט"ז סק"ד כתב דביש ד' מחיצות אפי' בשלחן אסור להניח עליהן ובאין שם רק ב' מחיצות אז מותר בשלחן שא"צ לאויר שלמטה ובמטה אסור כיון שצריך להניח שם מנעלים יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"א והנ"ח לחלק יצא דאם עושה הגג והמחיצות בשבת וצריך לאויר שתחתיו אפי' בשני מחיצות אבל אם עשויות המחיצות מע"ש אין לאסור כ"א בארבעה יעו"ש. אבל אינו מוכרח דהא מוכח בש"ע ובטור סי' תק"ב דהא דצריך לשנות כגון שעושה גם הד' מחיצות בשבת ויו"ט משמע הא אם היו עשויות מע"ש גם בד' מחיצות א"צ לשנות ודוק, ועיין לקמן או' ל"ה:
סעיף קטן לד
לד) שם. אבל רגלים של מטות שלנו. כלומר שאינם דפים מחוברים אלא המטה מונח על ד' קונדסין מותר אפי' משתמש באויר שתחתיו. עו"ש. או' ח':
סעיף קטן לה
לה) שם. וכן רגלי השלחן וכו' כיון שאין לו מחיצות. וי"א הטעם דאינו אסור משום אהל אלא כשצריך לחלל של מטה וכסא שצריך לחלל לתת מנעליו ובשלחן א"צ לו. רי"ו ני"ג ח"ד. ומבואר דיש מחלוקת בזה לסברא ראשונה הכל תלוי במחיצתו אף שא"צ לאויר אסור ובאין מחיצות אף שצריך לאויר מותר. וכ"מ בהרא"ש פ"ה דביצה. ולסברא ב' הכל תלוי בצריך ואף שיש לשלחן ד' מחיצות מותר ולאפוקי מט"ז שכתב דלכ"ע אסור אם יש ד' מחיצות אף שאין צריך לאויר. ודעת הש"ע נראה כמשמעות הר"ן בשם תו' דתרווייהו בעינן מחיצות וצריך לאויר לכך מתיר במטה שלנו אף שצריך לאויר וגם בסעי' ז' בסמוך בספר א' מכאן אף כשיש מחיצות כיון שא"צ לאויר ועוד דמידי דרבנן היא פסק כשני סברות הנ"ל להקל. א"ר או' ו' וכ"כ העו"ש או' ט' דתרווייהו בעינן שיהא משתמש באויר שתחתיו וגם יהיו דפים מחוברים ואי לאו הכי מותר, ועיין לקמן או' ט"ל:
סעיף קטן לו
לו) שם. מותר בכל גוונא, דאין אהל בלא מחיצות. ואע"ג דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש סעי' ב' התם הוי בנין חשוב וגם עיקר כוונתו לעשות אהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אהל בלא מחיצות, הרא"ש פ"ד דביצה. ולפ"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכוונתי לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי רסי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע והו"ל אהל בפ"ע. מ"א סק"ז. ור"ל נקב הקוימי"ן שהיא למעלה בגובה תקרת הבית וסביבות הנקב מלמטה הם מחיצות הכירים ובחורף פותחין זה הנקב ע"י מוט ובראשו כסת ומכניסין המוט דרך חלל הכירים עד למעלה לתוך הנקב ואסור משום דהכסת נעשה גג לחלל מחיצות הכירים. לב"ש. וצ"ל דמיירי שהנקב רחב טפי מג"ט בענין דלא הוי לבוד. תו"ש סוף או' י"א. והגם דהא"א או' ז' כתב על דברי התו"ש הנז' צ"ע דעת האחרונים להקל כהתו"ש:
סעיף קטן לז
לז) ויראה לי בלע"ך שעשוי בקוימי"ן או בשורש"ן וקבוע שם מותר לסתום בשבת ויו"ט דהואיל וקבוע שם הוה כדלת ודלת קבוע בצירים שרי. ואם הנקב בכותל מהצד מותר לסתום בכר דתוס' מחיצה וגם לא להתיר אף מחיצה שלימה שרי. א"א או' ז' ונראה דכל זה כשלא יש שם גחלים לוחשות בתנור דאי לא הכי אסור לעשות ע"י ישראל משום דעי"ז גורם כיבוי לגחלים וכמ"ש בסי' רנ"ט סעי' ז' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן לח
לח) שם. מותר בכל גוונא. והיינו אם הם רפויים אבל אם צריך להדק ולתקוע בחוזק אסור משום בנין וכמו שכת' בסי' שי"ג סעי' ו' יעו"ש:
סעיף ד'
סעיף קטן לט
טל) [סעיף ד'] מטה שהיא מסורגת וכו' לשון ב"י בשם הר"ן מטה שלנו וכו'. וכה במגיד פכ"ג וטעמא כתב שם לפי שמשתמשין באויר שתחת המטה בנתינת סנדלין. והש"ע ולבוש השמיטו שלנו אזלי לטעמייהו דדוקא במחיצות בעינן. א"ר או' ז' ור"ל דלדעת הר"ן והמגיד דגרסי שלנו היא מטה שאין רגליה מחוברות כמו דפי התיבה כמ"ש בסעי' הקודם ואפ"ה אסור לפרוס וכו' משום שמשתמש באוירה להניח סנדלין אבל לדעת הש"ע ולבוש דלא גרס' שלנו הוא משום דסברי דאין איסור כ"א דוקא ברגליה מחוברות כמו דפי התיבה וגם משתמש באוירה דתרווייהו בעו כמ"ש לעיל או' ל"ה יעו"ש. ומיהו כתבו האחרונים דלכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים במשתמש באוירה אפי' במטה שלנו דהיינו שאין ברגליה מחיצות הן בענין פריסת סדין הן בענין להניח רגליה תחלה הכתיב בסעי' הקודם. ועיין לקמן או' מ"א:
סעיף קטן מ
מ) שם. אם יש בין חבל וכו' אבל אם אין בין חבל לחבל ג"ט כלבוד דמי ותו ליכא משום אהל. ב"י. ואפי' רק במקום אחד יש פחות מג"ט מע"ש סגי דהוי לבוד ומה שניתן אח"כ הוי תוספת אהל עראי ושרי:
סעיף קטן מא
מא) שם. אסור לפרוש עליהם סדין וכו' אלא יפרוס סדין תחלה ויאחזו אותו אנשים ואח"כ יתן הרגלים תחתיו כמ"ש בסעי' הקודם:
סעיף קטן מב
מב) שם. ואם היה עליה כר וכו' והטעם משום דמותר להוסיף על אהל עראי בשבת. עו"ש או' יו"ד:
סעיף ה'
סעיף קטן מג
מג) [סעיף ה'] כסא העשוי פרקים וכו' וכן מטה המחוברת ועומדת אם היתה זקופה או מוטה על צדה מותר לנטותה לישבה על רגליה ואע"ג דהשתא עביד אהל שרי דלא מידי עביד אלא ליתיבא בעלמא. טור וב"י בשם רש"י:
סעיף קטן מד
מד) שם. מותר לפותחו לכתחלה דלא מידי עביד אלא ליתובי בעלמא. רש"י (רש"י פי' כן אמטה אבל אכסא פי' דהא עביד וקאי) ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלקה מפני שאינה עשויה להגן רק לכבוד חתן וכלה. נוב"י מה"ת סי' ל') וה"ה הדף שקבוע בכותל שבהכ"נ שמניחין עליו ספרים. וכ"כ בט"א. מ"א סק"ח. א"ר או' ח' תו"ש או' י"ד. ר"ז או' י"ג:
סעיף קטן מה
מה) ושטענדיר הקבוע בכותל נמי שרי. ואותן גגין שנושאין בגשמים אפשר גרע מכאן דהני א"צ לעשות כלום כ"א הפשיטה והכפילה משא"כ בגגין צריך לקשר הרצועות קצת וכדומה. א"א או' ח' ועוד יש לאסור בגגין מטעם אחר שעושה גג להגין וכמ"ש לעיל או' ג' יעו"ש. ותיבה המחזקת מ' סאה צ"ע אם מותר לכפות על האוכלין ומשקין לאהל דהוי אהל חשוב ולא דמי למטה שפרש"י שם דהוה כלי דזה אהל מקרי כמ"ש סי' שי"ד סעי' א'. א"א שם. ולפ"ז צריך ליזהר ג"כ בסל גדול שכופין על האוכלין ומשקין אם יש בו שיעור שמכיל מ' סאה דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות שלא יכפה אותו על האוכלין בשבת ואם היה נכפה מבע"י לא יסיר אותו לגמרי משום סתירה אלא רק יגביה אותו ויקח מתחתיו או יתן:
סעיף קטן מו
מו) שם. מותר לפותחה לכתחלה. וכתבו התו' דהיינו דוקא כשהוא קבוע בכסא דאם לא כן אסור לנטותו עו"ש או' י"א:
סעיף ו'
סעיף קטן מז
מז) [סעיף ו'] אבל לא יסדר וכו' דעביד אהל. ואע"ג דדבר שאין מתכוין שרי היינו שעושה דבר ואין מתכוין לעשות חריץ משא"כ כאן שמתכוין לעשות מה שהוא עושה. תו' מ"א סק"ט:
סעיף קטן מח
מח) שם. אבל לא יסדר וכו' וכתב הרשב"א בשם תו' שלא אסרו אלא בכה"ג שצריך לאויר שלמטה אבל אם א"צ לאויר שלמטה שרי וע"כ מותר להניח ספר אחד מכאן וספר אחד מכאן ואחד על גביהן. טור. ומה שצריך לחביות אויר תחתיהן כתב הט"ז סק"ה דהיינו שלא יתעפשו אם לא היה אויר ביניהם:
סעיף קטן מט
מט) שם. אבל לא יסדר וכו' אבל אבנים של בה"כ מותר לסדר כמ"ש הטור והביאו בש"ע לעיל סס"י שי"ב יעו"ש:
סעיף ז'
סעיף קטן נ
נ) [סעיף ז'] מותר להניח ספר וכו' כתב הט"ז סק"ו דהכא מיירי שצריך ללמוד מכולם דאל"כ הוה אסור משום בזיון הספרים התחתונים וכמ"ש הוא ז"ל ביו"ד סי' רפ"ב יעו"ש ור"ל דשם בס"ק י"ג כתב דאם מניח ספר ע"ג ספר כדי להגביה הספר שלומד בו אסור יעו"ש. אמנם דעת המ"א והאחרונים להתיר וכמ"ש לעיל סי' קנ"ד או' נ"א יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ל"א או' מ"ז. ואם מונחים כבר אף להט"ז מותר. וספר גפ"ת וכו' על תנ"ך אסור כמבואר שם ביו"ד ססי' רפ"ב יעו"ש. מש"ז או' ו':
סעיף קטן נא
נא) שם הגה. הואיל וא"צ לאויר וכו' ומה שנוהגין לפרוס מפה על השלחן והמפה תלויה בכל ד' צדדין יותר מטפח היינו כיון דמה שפורסין על השלחן לית בה משום אהל א"כ אין לחוש כלל על מה שתלוי בכל צד וכיוצא בזה כתב הר"ן והרב המגיד דאין לחוש על סדינים דנחתי מפוריא טפח ומביאו ב"י. ב"ח. והביאו הט"ז סק"ז וכתב עוד טעם אחר משום שא"צ לאויר שתחתיו יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ב. ועיין לקמן או' ג"ן:
סעיף קטן נב
בנ) שם הגה. הואיל וא"צ לאויר וכו' והב"ח כתב אפי' א"צ לאויר יש להחמיר באם עשה המחיצות ואח"כ האהיל עליהם יעו"ש עו"ש או' י"ח. אמנם אנן ק"ל כדעת הש"ע ומור"ם ז"ל ושכן הוא דעת הטור כמ"ש לעיל או' מ"ח וכ"ה דעת האחרונים ורק המחמיר תע"ב:
סעיף ח'
סעיף קטן נג
נג) [סעיף ח'] כל אהל משופע וכו' בטור כתב עוד תנאי אחר דמיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע אבל אם יורד טפח בזקיפה לאחר שכלה השיפוע אסור. וכן פרש"י ז"ל על מ"ש בגמ' אבל נחית טפח אסור משום דההוא טפח הוי קיר לאהל והמטה נעשית לו גג. ומביאו ב"י והט"ז סק"ח:
נג) וכתב הר"ן בשם הרשב"א והר"י אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינים מפוריא טפח כיון דבפריסת סדינים על המטה ליכא משום אהל לית לן בה. וכ"כ ג"כ ה"ה בפכ"ב וכתבו רי"ו בח"ד, ב"י, והביאו הט"ז שם ומ"א ס"ק י"ז. ועיין לקמן או' ס"ח:
סעיף קטן נד
דנ) שם. שאין בגגו טפח וכו' משמע אם יש בגגו טפח חשיב אהל קבוע וחייב וה"ד אם עשאו לקבע אבל לעראי אף שיש בגגו כמה טפחים אינו אסור אלא מדרבנן כמ"ש לעיל או' א' ואו' ד' יעו"ש:
סעיף קטן נה
הנ) שם. הרי זה אהל עראי וכו' ואפי' עשאו לקבע כיון שאין בגגה טפח לא מיקרי אלא אהל עראי ופטור אבל אסור והוא דעת הרי"ף והרמב"ם ודלא כהרא"ש והטור דס"ל דזה מותר לכתחילה אפי' אם עושה אותו לצל דזה לא מקרי אהל כלל דלא הוי אהל אלא כשיש מחיצות וגג רחב טפח וזה לא הוו אלא או גג בלא מחיצות או מחיצות בלא גג. והמחבר פסק כהרי"ף והרמב"ם, תו"ש או' ט"ז. וכ"כ המ"א סק"י על דברי הש"ע בשם הר"ן ומ"מ דזהו לדעת הרי"ף והרמב"ם וכמו שפירשו דבריו המחה"ש והלב"ש יעו"ש. וכ"כ הב"ח דהב"י פסק כהר"ף והרמב"ם וכ"כ בש"ע. וכתב והכי נקטינן להחמיר בפלוגתא, דרבוותא עכ"ל. וכ"ה דעת האחרונים:
סעיף קטן נו
ונ) שם. והעושה אותו לכתחלה בשבת פטור, אבל אסור מד"ס בין לנטותו בין לפרקו אפי' אינו עשוי לקיום כלל. ר"ז או' ט"ז. וה"ה בכל הנזכר בסי' זה שאסור לנטותו ה"ה שאסור לפרקו:
סעיף ט'
סעיף קטן נז
זנ) [סעיף ט'] משמרת שתולין אותה וכו' נראה דהמשמרת הוא עשוי כעין שק שאנחנו קוראין אותו זא"ק והוא רחב ופתוח למעלה וסתום וחדוד למטה ומכניסין את קצה החדוד בתוך כלי והקצה העליון הרחב מסככין בשפת פיהו את הכלי ונמצא הוא גג לכלי ועשוי כאהל פרישה או' ו' א"ר א' יו"ד:
סעיף קטן נח
חנ) שם. ומותחין פיה לכל צד בעגול ונעשה כאהל על חלל הכלי. ב"י בשם רש"י. ט"ז סק"ט. ולפ"ז משמע דלתלות בלא כלי שרי אבל המ"א ס"ק י"א כתב בשם תשו' הרמב"ם באגרת סי' ט"ל שהטעם הוא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול שלא יבא לשמר וכתב עליו המ"א ואע"ג דבעלמא מותר לעשות אהל עראי בלא מחיצות הכא אסור יעו"ש משמע דאפי' אם תולה אותה בלא כלי אסור. וכ"כ הא"א או' י"א דבש"ע משמע כטור מטעם אהל ולתלות בלא כלי שרי ולהרמב"ם אסור. וכ"כ הלב"ש על הט"ז סק"ט יעו"ש. והח"מ או' ו' כתב דאפי' לפרש"י אסור לתלות אפי' בלא כלי משום דמתני' מיירי בכל גוונא ר"א מתיר וחכמים אוסרין וק"ל כחכמים יעו"ש. וא"כ כיון שיש פלוגתא אפי' לפרש"י יש לאסור בכל גוונא ואפי' שלא ע"ג כלי אסור לתלות. אבל מותר לתלות כד בכותל ולא אמרינן דהוי כאהל, שבת קל"ז ע"כ לפי' התו' קל"ח ע"א וכ"כ המ"א שם בשם תשו' הרמב"ם הנז' ועין לקמן סי' שי"ט או' קכ"ז שכתבנו דאם תולה אותה לסנן המים שרי והוא בענין שאין בו משום אהל יעו"ש:
סעיף קטן נט
נט) שם. ואסור לנטותה. היינו אפי' אם היו בה השמרים מבע"י דליתן בה שמרים בשבת אסור אפי' אם היתה תלויה מבע"י וכמ"ש לקמן סי' שי"ט סעי' ט' ועי"ש עוד בסעי' יוד יעו"ש. ואין חילק אם בא היום לתלותה ולנטותה בין אם היתה תלויה מאתמול והיום בא לנטותה דהיינו למתוח פיה לכל צד אסור:
סעיף יוד'
סעיף קטן ס
ס) [סעיף יוד'] טלית כפולה וכו' שקושרו בין שני כתלים והיא משלשלת ונוגעת בארץ ונכנס לישן תחתיה. טור לבוש.
סעיף קטן סא
סא) טלית כפולה וכו' שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין. כ"כ ב"י לדעת הרי"ף והרמב"ם והביאו מ"א ס"ק י"ב והתו"ש או' ח"י. והגם לדעת הרא"ש אפי' יש בו אהל טפח מהני חוטין ואם אין בו אהל טפח אפי בלא חוטין שרי כתב ב"י דנקטינן כהרי"ף והרמב"ם וכ"פ לעיל בסעי' ח' יעו"ש וכ"פ הלבוש וכ"ה דעת האחרונים, וכתב שם התו"ש ואפשר דאף דק"ל כהרי"ף והרמב"ם דאף אם אין בגגה טפח בעינן חוטין או טפח פרוס מע"ש מ"מ אם היה מע"ש טפח פרוס ע"י הכריכה אף דק"ל דחיזור העגול לא מהני כהתו' ולא כמשמעות רש"י מ"מ כה"ג יש לצרף דעת הרא"ש והטור דמקלינן בכל גוונא עכ"ל. ועיין לעיל או' כ"ז:
סעיף קטן סב
סב) שם. שהיתה תלויה בהם מע"ש וכו' שתולה אותו על המוט מקופל. מ"א ס"ק י"ג. ור"ל שהחוטין נתונים במוט אלא שלא הרחיבו שיגיע מכותל לכותל אלא אדרבא קפלו לכל הטלית על קצה אחר מהמוט ובשבת מותחו ממזרח למערב שיגיע מכותל לכותל, לב"ש:
סעיף קטן סג
סג) שם. מותר לנטותה. פי' שע"י החוטין מושך אותה והוי כמוסיף על אהל עראי, ט"ז סק"י. וכתב הר"ז או' ט"ז דהיינו שהחיטין מועילין כמו רחוב טפח:
סעיף קטן סד
סד) שם. ומותר לפורקה. כ"ה בהרא"ש בהדיא דהא מדמי ליה לכילת חתנים. ועוד דכללא הוא דכל שמותר לנטותו דלא הוי אהל מותר ג"כ לפורקו. וכ"כ רש"י שם בהדיא גבי כילי דבי רב הונא והעו"ש לא דק. מ"א ס"ק י"ד. תו"ש או' ח"י:
סעיף קטן סה
סה) שם. וכן הפרכת. פי' אף הפרוכת שרי (כלומר וילון שלפני הפתח והיינו הדין דסעי' א' דשרי כיון שאין בו גג ומשו"ה האי וכן לא דוקא. לב"ש) אעפ"י שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג. מ"מ. ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין. מ"א ס"ק ט"ו. ור"ל מדלא מוקי המ"מ בעשוי להתיר ושרי ע"י חוטין מזה מוכיח המ"א דבה"ג לא מהני חוטין. לב"ש. אמנם התו"ש או' י"ט השיג על המ"א וכתב דאם יש בו חוטין מהני אף אם עשוי להתיר יעו"ש:
סעיף יא'
סעיף קטן סו
סו) [סעיף יא'] כלת חתנים וכו' והיא נתונה על שני עצים זקופים ובולטים מהמטה אחד לראש המטה ואחד לרגליה וקנה נתון עליהן והכילה פרושה עליו ויורדת לכאן ולכאן. טור. לבוש. לב"ש:
סעיף קטן סז
סז) שם. הואיל שהיא מתוקנת וכו' פי' שהכינה לכך דומיה דפקק החלון ברכ"י שי"ג (ר"ל דסגי במחשבה. מחה"ש) אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש סעי' ח' ודלא כעו"ש. מ"א ס"ק ט"ז. תו"ש או' ך' ור"ל דכילת חתנים הוי ממש דין דסעי' ח' ושם להרמב"ם פטור אבל אסור וכאן מותר והיינו משום שהכינו לכך ולא דמי כ"כ לבנין ודי בהכנה ור"ל שע"י הכנה שהיא לכבוד החתן שוב אינו דומה לבנין. לב"ש. וכ"ז לדעת הרי"ף והרמב"ם אבל לדעת הרא"ש מותר אפי' אם לא הכינה לכך הכינה לכך כיון שאין בגגה טפח וכו' וכמ"ש בסעי' ח' ובדברינו לשם או' נ"ה. וכבר כתבנו שם דדעת הפו' כדעת הרי"ף והרמב"ם יעו"ש:
סעיף קטן סח
סח) שם. והוא שלא תהא משולשלת וכו' והטעם דכיון שהיא משול' מן המטה טפח זקופה לאחר בכלות השיפוע הו"ל האי טפח מחיצה וכל השיפוע נחשב לגג והוי אהל ממש. מיהו מטה דידן שאין כילה עליה שפורסין עליהן סדין אעפ"י דנחית מפוריא טפח לית בה והטעם דהא מה שמונח על המטה לא מקרי אהל כיון שאין חלל תחתיו ומה שתלוי בזקיפה מקרי מחיצה שאין עשוי להתיר ושרי לכ"ע כ"ה מדברי הרשב"א. תו"ש או' כ"א. ועיין לעיל סוף או' ג"ן:
סעיף יב'
סעיף קטן סט
סט) [סעיף יב'] צריך ליזהר שלא יעשה אהל וכו' כלומר שלא יכפל לרחבו טפח דהוי אהל. והא דאמרינן בגמ' אם שרביב בגלימא טפח לא הוי אהל כל זמן דלא מהדק וכמ"ש סי' ש"א סעי' מ' י"ל דשאני הכא דמכוין לעשות מחיצה משא"כ התם מ"א ס"ק י"ח. תו"ש או' כ"ב:
סעיף קטן ע
ע) שם. בשעה שנוטה. כלומר דבשעה שעוסק בתלייתה דרך הוא שמתקפל מעט ברחבו ואם תכפל טפח הו"ל אהל. לב"ש:
סעיף קטן עא
עא) שם. תולין אותה שנים וכו' דיכולין לתלותה כאחד שלא תתקפל. ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת כמ"ש בתה"ד סי' ס"ח יעו"ש. מ"א ס"ק י"ט. תו"ש או' כ"ג. ומיהו פרוכת שלפני ארון הקודש אין שם מחיצה עליה וא"כ אף אם יכפל למעלה קצת אין אהל בלא מחיצות כה"ג א"א או' י"ט. ועיין לעיל או' י"ב:
סעיף קטן עב
עב) שם. אבל אחד אסור. לפי שקושר וחוזר וקושר כדרך בנין שבונין מעט מעט אבל בשני בני אדם מותר לנטותה לפי שפורסין תחלה ואח"כ קושרין אותה בבת אחת שאין זה כבנין שאין דרך הבנין כולו בבת אחת. לבוש:
סעיף קטן עג
עג) שם. שיש לה גג וכו' צ"ל שתפורה כעין שפה סביבה. מ"א סק"ו א"ר או' י"ג. תו"ש או' כ"ד. ור"ל שהגג תפור כעין שפה סביב בקצה התחתון. וז"ש בש"ע שא"א שלא תגבה מעט מעל הארץ וכו' ר"ל אותה שפה שבקצה התחתון ועי"ז יהיה אהל עראי:
סעיף יג'
סעיף קטן עד
עד) [סעיף יג'] בגד ששוטחין על פי החבית וכו' והיינו אם אינו מיוחד לכך שנוטל בגד מעלמא ומכסה על החבית משא"כ בכיסוי המיוחד להם ודרכו בכך תמיד לא מחזי כעביד אהלא ומשו"ה בהחזרת קדירה ע"ג כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד. ט"ז סוף ס"ק י"א. וכ"נ דעת הער"ה או' ב' והמש"ז או' י"א. מיהו הנה"ש או' ד' כתב דבבגד לא מהני מיוחד לכך יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ט. בן א"ח פ' שמות או' יוד. וע"כ כתב בן א"ח שם דכלים שדרכם להניח בהם מרקחת או דבש וכיוצא שדרכם לסתום פיהם בחתיכת בגד מפני שלא יכנסו בהם נמלים וכיוצא צריכין להזהר לעשות להם כיסו מחרס או עץ ויטחו חתיכת הבגד למעלה מאותו כיסוי ולא יכסו בהם בחתיכת הבגד בלבד עכ"ל וכ"מ לקמן סי' ש"כ סעי' ט"ו דהכא איירי בבגד העשוי לכך ואפ"ה יש בו משום אהל דבאינו עשוי לכך בלא"ה אסור יעו"ש:
סעיף קטן עה
עה) שם. בגד ששוטחין על פי החבית וכו' עיין גן המלך סי' נ"ז שכתב דדוקא יין שצריך לאויר שבחביות כדאמרינן במנחות שלא היה ממלא החביות שיהא ריחה נודף אבל החביות של שמן ושל דבש אע"ג דאית בהו כמה טפחים חסרים שרי לכסות דהא א"צ לאויר החסר שיש בחבית יעו"ש והביאו י"א בהגה"ט והשע"ת או' כ"א ומיהו כתב שם הי"א דלפי מ"ש הב"ח דבספר נמי אסור (עיין לעיל או' ב"ן) ה"ה בכל הכלים אסור עכ"ל. וכ"מ ממ"ש לעיל באו' הקודם בשם בן א"ח וע"כ יש להחמיר בכל הכלים. ובשכנה"ג כתב האידנא נוהגין לכסות גיגית וחביות דסמכינן על פו' שאין אהל בלא מחיצות ועוד דלא טלטלו ממקום למקום והנח להם לישראל אם אינם נביאים ע"כ. ולענ"ד אין להקל כלל בגיגית של יין דאסור לרשב"א דמחזי כמשמרת. א"ר או' י"ג:
סעיף קטן עו
עו) שם. משום אהל וכו' ואע"ג דשרי להחזיר הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבא יותר מדאי נעשה כאהל ר"ן ותו' מ"א ס"ק כ"ב. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' ל"א דדעת האחרונים להקל אם הכיסוי מיוחד להם אפי' ברחבה ורק בכיסוי בגד יש להחמיר אפי' במיוחד להם כמ"ש באו' הקודם:
סעיף קטן עז
עז) שם אלא יניח קצת ממנו מגולה. וכשקצת ממנו מגולה לית לן בה אף שפורש עליו טפח ויותר כיון שאינו עושה מחיצות. תו"ש סוף או' כ"ה:
סעיף קטן עח
עח) שם. כשהכובא חסרה טפח. היינו שיש חלל בין הכיסוי והמשקים כשיעור טפח דאז מקרי אהל. תו"ש או' כ"ו, לב"ש:
סעיף קטן עט
עט) שם. כשהכובא חסרה טפח. וע"כ בסעודות גדולות שמניחין דפין על חביות כשצריכין שלחנות יזהר שיניח הצד הפתוח מהחביות למטה על הארץ. זכרו תורת משה סי' מ"א:
עמוד הקודםעמוד הבא