התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תקסב
הרב יעקב חיים סופר
סימן תקסב
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל תענית וכו' אפי' בתענית יחיד. ב"י. לבוש רסי' תקס"ד. שו"ג או' ג' מ"ב או' א':
סעיף קטן ב
ב) שם. דהיינו שלא השלימו עד צה"כ. ואע"ג דבגמ' מוכח דגמר שקיעה מתחיל ביה"ש דהוא קודם צה"כ מ"מ לפי שאין העולם בקיאין מה הוא סוף שקיעה לכן נהגו להמתין עד צה"כ ואע"ג דבגמ' מוכח דאי לאו חומרא דט"ב ביה"ש שלו הוה שרי משמע דבשאר תעניות שרי ספיקא דידהו י"ל שאני עיולי יומא מאפוקי יומא דבעיולי יומא היינו להכנס בתענית שרי ביה"ש שלו כגון ערב ט"ב אבל אפוקי יומא פי' סוף התענית מספיקא לא נפיק עד צאת ג' כוכבים דאז הוי לילה ודאי. ב"י בשם הגמ"י. מיהו הר' יונה והרא"ש ספ"ב דשבת כתבו דביה"ש בתענית יחיד מותר אפי' באפוקי יומא יעו"ש והב"ד בביאורי הגר"א וכ"כ לעיל סי' שמ"ב או' ח' לענין שבת דכמה פוסקים חולקים בזה וס"ל דאין חילוק בין עיולי יומא לאפוקי יומא יעו"ש. וא"כ צ"ל דעיקר הטעם דמחמירין אפי' בתענית יחיד משום שאין העולם בקיאין מהו סוף השקיעה כנז' וכ"כ המאמר או' א' ועיין לעיל סי' רס"א או' א':
ב) וכתב המ"א ריש הסי' דמשמע מדברי ב"י בשם הגמ"י הנז' דיחיד המתענה לילה ויום א"צ להפסיק ביה"ש אלא שכתב ומ"מ טוב שלא ליכנס לבית הספק ויפסיק מבע"י יעו"ש. וכ"כ א"ר סי' תקס"ד או' א' ועיין לקמן א' כ"ט:
סעיף קטן ג
ג) שם הגה. דהיינו שיראה ג' כוכבים בינונים. אבל גדולים לא מהני. מ"א סק"א ע"פ הגהת מחה"ש ולב"ש וא"א ונה"ש ונזירות שמשון וח"א כלל קל"ב או' יו"ד. והטעם כתבו שם המחה"ש והלב"ש משום דגדולים נראים אף ביום:
סעיף קטן ד
ד) שם בהגה. ג' כוכבים בינונים. ואע"ג דלעיל בסי' רס"ג לענין מ"ש פסק הש"ע דאין לעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים. היינו משום חומרא דשבת החמירו לפי שאין הכל בקיאין איזה נקרא בינונים כמבואר שם בהרב"י ומ"א משא"כ לענין תענית אוקמיה אדיניה וסגי בבינונים. מחה"ש. וכ"כ הלב"ש. ומ"ש שם דבעינן נמי רצופים היינו משום תוספת ובתענית אף בט"ב א"צ תוספת וביוה"כ י"ל בינונים ורצופים הוי תוספת אלא שי"ל ד"ת מחמירין ובדרבנן בתענית לא הטריחו. א"א או' א' ור"ל דוקא בתענית דרבנן לא הטריחו וסגי בבינונים ואינם רצופים אבל בתענית יוה"כ שהוא דאו' בעינן קטנים ורצופים כמו במו"ש. וכ"פ מ"ב או' ג' והכי מסתבר:
סעיף קטן ה
ה) שם. אינו תענית. הן לענין שלא יצא בזה ידי חיוב תעניתו אם נדר סתם ולא פירש והן לענין שאינו מתפלל ענינו וכמ"ש לקמן סעי' ה' בהגה וכ"ה לכאן. וכ"א מ"ב או' ד' ועיין לקמן או ל"ג:
סעיף קטן ו
ו) שם. ואם דעתו לאכול וכו' כגון שהתנה בשעת קבלתו שלא להשלים התענית אבל אם לא התנה אינו יכול לאכול קודם צה"כ כמ"ש לקמן סעי' ג' יעו"ש:
סעיף קטן ז
ז) שם הגה. מיהו נוהגין להתפלל ענינו אעפ"י שאין משלימין וכו' היינו אם פירש בשעת קבלה שלא להשלים אפי' התענה עד מנחה גדולה מתפלל ענינו אבל אם קבל תענית סתם צריך להשלים ואם לא השלים ואכל עיין סי' תקס"ח סעי' א' ואם אכל קודם שיתפלל (היינו בפירש) אין מתפלל ענינו. תה"ד סי' קנ"ז. מ"א סק"ב. א"ר סי' תקס"ד או' ב' והט"ז סק"א כתב אע"ג דאין אחר המנהג כלום מ"מ מאן דלא מתפלל ענינו בתענית שאינו משלים מרויח ספק ברכה לרוב פו' ואע"ג דאין לזה ברכה בפ"ע ביחיד אלא כוללה בש"ת מ"מ לשון צום תעניתנו אינו הגון לדידהו דסתם תענית הוא יום שלם ותו דכיון דלפו' שלא לומר ענינו הוי הפסק בברכה של ש"ת כמ"ש הטור סי' תקס"ג לענין קבלת תענית בש"ת טוב שלא להפסיק בתפלה והדולג אז ב' תיבות אלו צום תעניתנו יפה עושה יעו"ש. והבגדי ישע כתב דאף אם אומר צום תעניתנו לא הוי דובר שקרים שהרי התענה עכ"ל יעו"ש. וכן מצדד מחה"ש סק"ג יעו"ש. ועוד עיין באו' שאח"ז:
סעיף קטן ח
ח) וכתב המש"ז או' א' דמשמע מדברי הט"ז הנז' דאף בלא קבלו במנחה וגם בתענית שעות יאמר ענינו בדילוג ב' תיבות ומשמע דטוב יותר לומר אחר התפלה באלהי נצור מלהפסיק בשומע תפלה. וכתב עוד דבעשי"ת שמתענין תענית שעות עד אחר המנחה גדולה וכדומה יראה דאסור לאכול עד שיתפלל מנחה תחלה כמו חתן בסעי' ב' אמנם לכאורה זה למ"ד דיאמר צום תעניתנו דלא יהיה שקרן בתפלה אחר שכבר אכל משא"כ אם דילג ב' תיבות אפשר דיכול לאכול אחר חצות בלא תפלת מנחה ואח"כ כשמתפלל עם הצבור מנחה יאמר ענינו ביום צרה אפי' שאכל כיון דאין מזכיר צום תעניתנו אם התנה בכך לאכול לאחר חצות או כוונתו כך היה אלא שהניח זה בצ"ע יעו"ש. וע"כ נראה דבין שהתנה שלא להשלים תעניתו בין שלא קיבל התענית מאתמול דגם זה לפסק הש"ע אינו תענית כמ"ש סעי' ה' בכל זה יותר טוב לומר ענינו אחר גמר תפלת מנחה באלהי נצור דהיינו קודם שיאמר יהיו לרצון וכו' שאחר אלהי נצור וכו' ויותר טוב ג"כ שלא לומר ב' תיבות צום תעניתנו לאפוקי נפשיה מפלוגתא אבל אין למחות ביד האומרו בש"ת כיון שכבר נהגו וכמה רבוותא סברי הכי כמ"ש מור"ם ז"ל בסעי' זה ובסעי' ה' יעו"ש:
סעיף קטן ט
ט) שם בהגה. אבל ש"ץ לא יאמר ענינו וכו' דהעיקר ק"ל דלא מקרי תענית בלא השלמה כמ"ש סעי' י"א. מ"א סק"ג. ומשמע אף בש"ת אין אומר ש"ץ ענינו ופשוט הוא. א"א או' ג'. וה"ד בחזרה אבל בלחש יכול לומר בש"ת כמו היחיד דמאי שנא אלא דיותר טוב לומר באלהי נצור כמ"ש באו' הקודם:
סעיף ב'
סעיף קטן י
י) [סעיף ב'] י"א שמי שרגיל וכו' הא דכתב זה בשם י"א לפי שלדיעה זו אעפ"י שאינו משלים תעניתו מתפלל ענינו כמ"ש בב"י וב"ח וד"מ או' ו' ובהגה שבסעי' זה אבל לדעת המפרשים כל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית להתפלל ענינו וכ"פ הש"ע לעיל סעי' א' ה"ה הכא כיון שאינו משלים התענית עד שקיעת החמה אינו מתפלל ענינו. וכ"כ ד"מ שם:
סעיף קטן יא
יא) שם. כיון שאין רגילות לקבלם וכו' שמקובלים ועומדים מכח מנהגם ואפי' המתענים כלם חוץ מיום א' כדי שלא יהא עליו כנדר א"צ קבלה והשלמה. תה"ד סי' קמ"ו. ולפ"ז אותם המתענים לעולם יום ראשון של סליחות (כמ"ש בדברינו לקמן סי' תקפ"א סעי' ב') א"צ קבלה והשלמה כיון שמקובלים מכח מנהגם. מיהו העולם נוהגים להשלים ואפשר דאסור להתיר להם כמ"ש ביו"ד סי' רי"ד. ואפשר שנתפשט המנהג מכח טעות שראו בש"ע (בהגה) שכתב מי שאינו מתענה כל עשרת ימי וכו' בעי קבלה והשלמה וטעו בזה דמיירי במי שאינו נוהג להתענות כל שנה וא"כ צריך לקבל התענית ולכן צריך להשלים אבל מי שמתענה כל שנה אפי' יום אחד א"צ קבלה והשלמה וכ"ש מי שמתנה בשעת קבלה שא"צ להשלים. מ"א סק"ד. א"ר סי' תקפ"א או' ך' ועוד י"ל דמה שנהגו העולם להשלים כדי שיהא נחשב לתענית ולהתפלל ענינו אליבא דכ"ע. ועיין לקמן או' כ"א ובסי' תקפ"א או' ס"ג:
סעיף קטן יב
יב) שם. א"צ להתענות עד צה"כ וכו' דצערא בעלמא קביל עליה. טור. ודוקא בכה"ג דאיכא תרתי לצעורי בעלמא משום תשו' ואינו מקבל דאם קבל בסתם הוא תענית שלם וצריך להשלים. ביאורי הגר"א. מ"ב בב"ה. והוא ממ"ש לקמן סעי' ג' דאם קיבל תענית סתם ולא פירש צריך להתענות עד צה"כ יעו"ש ורק הכא שנוהגים שלא להשלים והתענה ע"פ המנהג הו"ל כאלו פירש שלא להשלים אבל אם קיבל תענית סתם צריך להשלים. ומ"מ יותר טוב להתנות אם דעתו שלא להשלים ובפרט עתה שיש משלימין כמ"ש באו' הקודם:
סעיף קטן יג
יג) שם. אלא עד שיצא מבהכ"נ. ערבית. הג"א. משמע דוקא אחר תפלת ערבית שהיא אחר י"א שעות פחות רביע וכמ"ש בב"י סי' רמ"ט בשם המרדכי דזה מקרי השלמה אחר שנכנס יום שלאחריו. וכ"מ סעי' ג' וסעי' י"א וסי' תקנ"ט סעי' ט'. מיהו נ"ל דכל שהתפלל מנחה בזמן הנ"ל (ר"ל אחר י"א שעות פחות רביע) דיו דכיון שהוא תחלת השקיעה מקרי השלמת תענית. מ"א סק"ה. ומיהו מ"ש להביא ראיה מסי' תקנ"ט עיין בדברינו לשם או' ע"ד דכמה אחרונים השיגו על דברי מ"א אשר לשם וס"ל דגם אחר מנחה גדולה שרי להפסיק יעו"ש. וכ"כ המחה"ש סי' תקפ"א סק"י דעכשיו רבים נוהגים שלא להתענות כ"א עד זמן מנחה גדולה ומתפללים תחלה מנחה גדולה יעו"ש. וכ"כ א"א או' ה' והב"ד מ"ב או' יו"ד וכתב דבאדם חלוש בודאי יכול לסמוך להקל להתענית רק עד זמן מנחה גדולה ולהתפלל מנחה ותפלת ענינו ולאכול עכ"ל ונראה דיותר טוב להתנות מבע"י שהוא מתענה למחר רק עד מנחה גדולה וגם יש להתפלל ענינו באלהי נצור כמ"ש לעיל או' ח' כדי לצאת אליבא דכ"ע:
סעיף קטן יד
יד) וכתב מהרח"ו ז"ל בשער הכוו' דף ץ' ע"ג שא"ל הר' משה גאלאנטי ששמע מהאר"י ז"ל שאם האדם יתענה בז' ימים שבין ר"ה ליוה"כ ויעשה בהם תשו' גמורה כל יום מהם מכפר על כל העונות שחטא כל ימיו ביום שכיוצא בו. כיצד הרי שחל יום א' של ז' ימי תשו' הנז' ביום א' של השבוע והתענה בו ועשה תשו' בו הנה הוא מכפר על כל עבירות שעשה האיש ההוא בכל ימיו ביום א' שבכל שבוע מכל ימי חייו. ואם התענה ועשה תשובה בכל ז' הימים ההם יתכפרו לו כל עוונותיו שעשה כל ימיו עכ"ל וכ"כ בס' פע"ח שער כ"ה פ"ז בסופו. ומשמע מזה שכתב שכל יום מכפר כנגדו שאינם קשורים ביחד וצריך להתענות כל הימים שבין ר"ה ליוה"כ ואם לאו לא יתענה אלא כל יום יש לו כפרה כנגדו. ונ"מ דמי שאין יכול להתענות כל הימים שבין ר"ה ליוה"כ יכול להתענות רק ב' ימים או ג' כפי יכולתו בסירוגין ומתכפר לו כנגד הימים שמתענה. וגם משמע מזה שצריך להתענות עד צה"כ דהא כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית כמ"ש סעי' א' וגם צריך לקבלו מבע"י יום כמ"ש סעי' ה' דכל תענית יחיד שלא קבלו מבע"י אינו תענית יעו"ש. דכיון שהוא מכפר על כל הימים צ"ל אליבא דכ"ע דשמא אם לא עשאו אליבא דכ"ע אינו מכפר על כל הימים. ונודע כשהאדם מתענה צריך לפרש על מה מתענה כמש"ה (עזרא ח׳: כ״ג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת וכו' וא"כ הבא להתענות בעשי"ת בשביל כפרה צ"ל בקבלת תענית רבש"ע הריני לפניך למחר בתענית יחיד מן הבקר עד הערב כדי שברוב רחמיך וחסדיך תמחול לי על כל מה שחטאתי לפניך מיום שנבראתי עד היום ותרצני. ועיין עוד לקמן סי' תקפ"א או' ס' ואו' ס"א:
סעיף קטן טו
טו) שם הגה. והיחיד מתפלל ענינו. ר"ל דוקא יחיד וכמ"ש לעיל סעי' א' בהגה. ביאורי הגר"א. מ"ב בב"ה. ועיין לעיל או' יו"ד:
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. וכן חתן יתפלל ענינו וכו' דמתענה ג"כ רק לצעורי משום תשו' לכפר עונותיו כמ"ש בסוף ביכורים בירושלמי תניא חכם חתן נשיא גדולה מכפרת. חכם מפני שיבה וכו' וכי יגור מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו אף חכם שמתענה מוחלין לו על כל עונותיו. חתן וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה אלא שנמחלו לו כל עונותיו. נשיא בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה וכו'. ביאורי הגר"א. ועיין לקמן סי' תקע"ג בהגה באיזה ימים שאין חתן מתענה יעו"ש.
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. וכן חתן יתפלל ענינו וכו' דכיון דנהוג כך הו"ל כמי שהתנה שלא להשלים והמחמיר להתנות בפירוש תע"ב. ב"ח. א"ר סי' תקס"ד או' ו' עט"ז מ"ב או' י"ב. ומ"ש מהר"י מברונא סי' ל"ג דחתן דבעי דמיכל אחר החופה לא יתפלל ענינו במנחה והביאו שכנהג בהגב"י או' ב' היינו כסתם הש"ע סעי' א' דאם אינו משלים אינו תענית להתפלל ענינו כיעו"ש ובדברינו לשם או' ז' ואו' ח' יעו"ש:
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. ואז יוכל לשתות וכו' אבל לשתות קודם תפלת תענית נראה דלא שפיר דמי משום דאם יאמר ענינו אח"כ הוי כמו שקרן בתפלתו הואיל ושתה כבר תה"ד סי' קנ"ז. ומשמע דעיקר הקפידה היא משום תפלת ענינו אבל אם אינו אומר ענינו אח"כ יוכל לשתות קודם שמתפלל מנחה ומ"כ נראה דיש לסמוך ע"ז היכא דהשעה דחוקה ואין לו פנאי להתפלל מנחה דיוכל לשתות בהגיע זמן תפלת מנחה אעפ"י שלא התפלל רק שאח"כ לא יתפלל ענינו בש"ת אבל באלהי נצור נראה דיכול לאומרה רק שלא יאמר צום תענתינו וכמ"ש לעיל או' ז' ואו' ח' יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ט:
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. צריך להשלים וכו' שמפני שמתענין על העבר על החרבן לא אמרינן לצעורי קמכוין משא"כ בימי תשו' דמתענין על העתיד שיקרע גזר דינם אמרינן דלא קבלי אלא לצעורי. תה"ד סי' קמ"ו. וא"כ ה"ה המתענים מ' יום לפני יוה"כ א"צ להשלים דהא מתענין מפני התשו' והא דמתענין אותם ימים מפני שהם ימי רצון דוגמת יו"ד ימי תשו' מ"א סק"ו. והב"ד מ"ב או' י"ג. אמנם בס' בגדי ישע חלק על דברי המ"א הנז' וכתב דארבעים יום שלפני יוה"כ לא דמי לעשי"ת דהתם רובא דעלמא נוהגין להתענות וכוונתו על המנהג אבל הכא בארבעים יום שלפני יוה"כ הם מיעוטא דמיעוטא ולא שייך האי סברא לומר כוונתו על המנהג וע"כ אם אמר סתם להתענות צריך להשלים יעו"ש. וע"כ נראה דמי שחפץ שלא להשלים יש להתנות מבע"י לאפוקי נפשיה מפלוגתא:
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. אע"פ דא"צ קבלה וכו' כיון שמנהגם הוא להתענית בכל שנה. לבוש סי' תקס"ד. מיהו מ"ב בשה"צ או י"ג כתב לפקפק בזה דא"צ קבלה יעו"ש. וע"כ היותר טוב דיש לקבלם מבע"י וגם כדי שיאמר בקבלת תענית שהוא מתענה לכפרת עונות כמ"ש לעיל סוף או' י"ד יעו"ש:
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. וכן מי שאינו מתענה כל עשרת וכו' ומיירי במי שאינו נוהג להתענות כל שנה וא"כ צריך קבלה והשלמה אבל מי שמתענה כל שנה אפי' יום א' א"צ קבלה והשלמה (והיינו אם התנה בפעם א' שלא להשלים) ומכ"ש מי שמתנה בשעת קבלה (ר"ל בכל פעם) שא"צ להשלים מ"א סק"ד. ומיהו הנה"ש או' ג' כתב דהתה"ד מיירי אפי' נוהג להתענות בכל שנה אבל אין לו יום קבוע בהם להתענות בו אלא בכל שנה מתענה יום או יומים בעשי"ת כפי רצונו ובהא קאמר דבעי קבלה והשלמה אבל אם יש יום קבוע בעשי"ת להתענות בו בכל שנה א"צ קבלה והשלמה יעו"ש:
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. אבל אם התנה שלא להשלים. פי' בשעת קבלת התענית. מ"א סק"ז. וה"ה אם התנה מקודם אמרינן דקבלה שאח"כ אדעתא דתנאי קמא הוה וצ"ע א"א או' ז' מ"ב או' ט"ז. ול"נ דהולכין אחר אומד דעתו דאם בשעת קבלת התענית היה דעתו על תנאה קמא א"צ להשלים אבל אם קיבל סתם צריך להשלים:
סעיף ג'
סעיף קטן כג
כג) [סעיף ג'] יחיד שקיבל עליו תענית סתם וכו' היינו שלא פירש בעת הקבלה את כוונתו אמרינן דמסתמא היה כוונתו כמו בשאר ימות החול דדינו הוא עד צה"כ כל זמן שלא פירש. מ"ב או' י"ז:
סעיף קטן כד
כד) שם. אם לא שפירש וכו' עד שישלימו הצבור תפלתם וה"ה דיכול להתנות שיתענה רק עד מנחה גדולה ויכול להתפלל ענינו ג"כ בש"ת כמ"ש לעיל או' ז' אלא דיותר טוב להתפלל ענינו באלהי נצור כיון שאינו משלים תעניתו עד צה"כ וכמ"ש לעיל או' ח' יעו"ש:
סעיף קטן כה
כה) שם הגה. ועיין לעיל סי' רמ"ט סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף ד'
סעיף קטן כו
כו) [סעיף ד'] תענית חלום וכו' כבר כתבנו ע"ז לעיל סי' רמ"ט סעי' ד' קחנו משם:
סעיף ה'
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ה'] כל תענית שלא קבלו עליו היחיד וכו' לאפוקי תענית צבור דא"צ כמ"ש לקמן סעי' י"ב וגם לאפוקי תענית חלום דא"צ קבלה. ב"י. ועיין לקמן או' ע"ג:
סעיף קטן כח
כח) שם. כל תענית שלא קבלו וכו' אם רוצה להתענות נדבה ביום ראשון גם בתפלת מנחה של שבת יכול לקבלו אבל התחינה לא יאמר אלא הריני בתענית נדבה למחר. מו"ק. והוא פשוט שיכול לקבלו בתפלת מנחה דשבת וכ"ה מנהג פשוט בכל העולם ולשון התחינה יש לשנות. מחב"ר או' ב' שע"ת או' ח':
סעיף קטן כט
כט) ומי שמתענה בכל יום ופעמים רוצה להתענות איזה הפסקות ורוצה להפסיק מבע"י ולאכול באותו יום שמתענה מקודם אז אם אתמול קיבל תענית סתם הרי צריך להשלים ואם התנה עד איזה שעה יתענה יאכל קודם שיתפלל שאינו רשאי לדחות תפלה בצבור אפי' אם ירצה לשמוע קדושה וברכו בבהכ"נ ולהתפלל ביחידות אינו נכון. ואם יוכל להפסיק אחר תפלת ערבית שמתפללים מבע"י ויש שהות לאכול ולהפסיק מבע"י ש"ד ולכן גבי חתן לכתחלה יש לו להתפלל בצבור. יד אליהו סי' ו' שע"ת שם:
סעיף קטן ל
ל) שם. שלא קבלו עליו היחיד, מבע"י אינו תענית. כי התענית דומה לקרבן שמקריב חלבו ודמו וכמו שהקרבן צריך להקדישו קודם שיקריבנו ואפי' מתעסק בשחיטה פסול דכתיב לרצונכם תזבחו כך המתענה ואינו מקבלו קודם לכן דומה למתעסק. בקדשים ופיגול הוא ולא ירצה לו. לבוש. ומשמע דמותר לאכול. וכ"כ המרדכי והאגודה. ומטור והרא"ש לא משמע הכי. א"ר או' א' ור"ל אלא דמשלים תעניתו כיון דעכ"פ נתן בלבו להתענות אלא ידי נדרו אם כבר נדר להתענית לא יצא. כמ"ש לקמן או' ל"ד ואו' ל"ה יעו"ש:
סעיף קטן לא
לא) שם. אינו תענית. מסתמיות דברי מרן ז"ל נראה דבכל ענין לא הוי תענית ואפי' קבלו בפי' בלילה אינו מתפלל ענינו והגם שמדברי רוב הפו' מוכח דהוי קבלה עכ"פ להתפלל ענינו אפשר דס"ל למרן ז"ל דשב וא"ת עדיף כיון דבדיעבד אין מחזירין על תפלת תענית. מאמ"ר או' ה' אלא שסיים מאחר שאין דעת המחבר מבורר בדין זה נראה לפסוק שאם קבלו בלילה בפירוש או למחרתו דשפיר מתפלל ענינו דלא גרע מסעי' יו"ד (ר"ל סברא קמא דסעי' יו"ד) ואעפ"י שהמ"א (ס"ק ט"ו) לא כ"כ בדעת מרן ז"ל מ"מ איכא למסמך בהא על האומרים דאפי' בלא קבלה כלל מתפלל ענינו ולרווחא דמלתא ידלג תיבת ביום צום התענית הזה רק יאמר ביום הזה או יאמר סתם ענינו אבינו ענינו כי בצרה גדולה וכו' וכמ"ש הב"ח והט"ז ומיהו האומר כל הנוסח בלא שום דילוג לא הפסיד כיון דאיכא למימר דלדעת מרן ז"ל נמי ש"ד אבל כל שלא קבלו כלל אלא התענה כך בלי קבלה נראה פשוט דאין לאומרו כלל יעו"ש. והא"ר או' ב' כתב. דגם לדעת המרדכי בשם ר"י שהביא מור"ם ז"ל בהגה שמתפלל ענינו י"ל דמיירי שלא נדר מבע"י אלא משחשיכה אבל בלא קיבל כלל י"ל דאין אומרים ענינו יעו"ש. וכ"כ העט"ז. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה אם לא קבלו גם משחשיכה יש להתפלל ענינו באלהי נצור:
סעיף קטן לב
לב) שם. אינו תענית. ואפי' השלימו עד צה"כ ג"כ אינו חשוב תענית. שנאמר קדשו צום משמע דבעינן הזמנה מקודם. רי"ף. מ"ב או כ"ב. ועיין לעיל או' ל':
סעיף קטן לג
לג) שם הגה. להתפלל ענינו ולא לענין אם חייב וכו' פירושי קמפרש דברי הש"ע ור"ל דאם לא קבלו מבע"י אינו חשוב תענית לא לענין להתפלל ענינו ולא לענין אם חייב תענית סתם כגון אם נדר סתם להתענית והתענה כך בלי קבלה מבע"י דלא יצא ידי נדרו:
סעיף קטן לד
לד) שם בהגה. לא יצא ידי נדרו. ומ"מ אם התחיל להתענות ביום זה אדעתא שלא להשלים צריך לשלם נדרו וגם הוי כפרת עון דלא גרע ממי שמצער עצמו מבשר ויין. מ"א סק"ט ור"ל דאם התחיל להתענות ביום זה שלא קבל עליו התענית מבע"י וגם אדעתא שלא להשלים התענית עד צה"כ דהוי תרתי לגריעותא אפ"ה צריך לשלם נדרו של עתה שהתחיל להתענות וגם משום דהוי כפרת עון וכו' ועיין לעיל או' ל':
סעיף קטן לה
לה) שם בהגה. מיהו י"א דמתפלל ענינו. ופשוט אף דק"ל דמתפלל ענינו מ"מ לא יצא ידי נדרו שנדר כבר להתענות יום א' וצריך להתענות יום אחר. א"ר או' ב' וכ"כ מאמ"ר או' ו' לפרש דברי מור"ם ז"ל:
סעיף קטן לו
לו) שם בהגה. מיהו י"א דמתפלל ענינו. ואם לא קבל עליו מאתמול וגם לא התענה אלא עד מנחה גדולה צ"ע אם יתפלל עניט ומ"מ נכון שידלג תיבת ביום תעניתנו אלא יאמר ענני ה' כי בצרה גדולה וכו' ח"א כלל קל"ב או' י"א. מיהו דעת א"א או' יו"ד דגם בזה יוכל להתפלל ענינו. ומ"מ נראה דהיותר נכון לאומרו באלהי נצור דהא לדעת הש"ע אם לא קבלו מבע"י לחוד אינו מתפלל ענינו וכ"ש אם לא השלימו ג"כ דהוי תרתי לגריעותא ובפרט די"א דגם לסברא זו הוא דוקא אם קבלו מחשיכה כמ"ש לעיל או' ל"א יעו"ש:
סעיף קטן לז
לז) שם בהגה. וכן נ"ל לנהוג בתענית יחיד. ר"ל אע"ג דלא ק"ל כהאי סברא מ"מ יש לנהוג כן בתענית יחיד וכמ"ש לעיל סעי' א' בהגה ונ"ל דוקא ביחיד וכו' יעו"ש. ביאורי הגר"א. וכ"ה בד"מ או' ד':
סעיף קטן לח
לח) שם בהגה. ולכ"ע המתענה תענית חלום מתפלל ענינו וכו' נראה הטעם דשפיר יוכל לומר בצום תעניתנו אעפ"י שלא קבלו כיון דמשמיא הוא דרמו עליה הוה במקום קבלה מעצמו. ט"ז סק"ו. וכ"כ האחרונים:
סעיף ו'
סעיף קטן לט
טל) [סעיף ו'] אימתי מקבלו בתפלת המנחה וכו' בגמ' (תענית י"ב ע"א) פליגי רב ס"ל במנחה דהיינו כשיגיע זמן המנחה וס"ל להרא"ש דקודם לזה אפי' הוציא בפיו לא מהני וראבי"ה ס"ל דכ"ש דמהני קודם למנחה. ושמואל ס"ל בתפלת המנחה ופי' ר"א שיאמר בש"ת הריני בתענית יחיד למחר יה"ר שתקבלני באהבה. וכתב הטור (בסי' תקס"ג) וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא הרי"ף פוסק כשמואל והראב"ד כרב טוב שלא להפסיק בתפלה פי' דכיון שיש סברא לפסיק כרב או כשמואל יש לנו לבחור כרב שלא להפסיק. והב"י (סי תקס"ג) הביא בשם המגיד דיש בקצת ספרי הרמב"ם בלשון זה כשיתפלל תפלת מנחה או אחר המנחה וכן העתיק כאן בש"ע ודבר פשוט שיותר טוב לאמרו אחר התפלה דהיינו קודם אלהי נצור ולא להפסיק בתפלה עצמה בש"ת. ואין לומר דהא ק"ל שואל אדם כל צרכיו בש"ת דהכא שאני שאומר אהא בתענית שזהו ענין נדר ולא ענין תפלה והוי הפסק וע"כ יותר טוב לאומרו קודם אלהי נצור. וכ"כ הסמ"ק. ט"ז סק"ז. וכ"כ מור"ם ז"ל בהגה דטוב יותר לקבלו אחר תפלה וכו' וכ"כ הלבוש. וכ"כ הב"ח בסי' תקס"ג אלא שכתב בשם תשו' רש"ל סי' ס"ד שרש"ל היה מקבלו בש"ת בלב ובאלהי נצור בפה וכתב שנכון לנהוג כן יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג שם בהגה"ט או' א' ט"ז בסי' זה סק"י. מ"א ס"ק י"ג. עט"ז. א"ר או' ג' מש"ז או' יו"ד. ח"א כלל קל"ב או' ג' קיצור ש"ע סי' קכ"ז או' ב' מ"ב או' ל"ד:
סעיף קטן מ
מ) שם. בתפלת המנחה וכו' משום דסמוך לתחלת יום תעניתו. רש"י תענית י"ב ע"א. ונראה דלכתחלה יותר טוב שיהיה במנחה קטנה שהוא' בט' שעות ומחצה ולא קודם ובדיעבד מהני אפי' במנחה גדולה. מ"ב או' כ"ז:
סעיף קטן מא
מא) מי שאמר בשעת מנחה קונם עלי כל מאכל למחר או שבועה שלא אוכל למחר הוי קבלת תענית בכך ומתפלל ענינו. הלק"ט ח"א סי' ח' שו"ג סוף או' ח':
סעיף קטן מב
מב) המקבל להתענות למחר עד שיקרא שיר למעלות אשא וכו' שהוא שיר קבוע לתפלת ערבית ולמחר שכח לומר שיר למעלות ואכל לא מקרי עובר על נדרו שאין כוונתו בשיר למעלות אלא בזמן שיר למעלות שהוא בתפלת הערב. תשו' כתונת יוסף סי' כ"א. עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' כ"ח. וכ"מ שא"צ לפרוע יום אחר. פ"ח:
סעיף קטן מג
מג) הרגיל להתענות מ' יום של קודם יוה"כ והיה מקבל מבערב בכל יום ויום בתנאי עד שיאמר שיר למעלות וכו' ונעשה ב"ב וסנדקוס וקשה עליו להתבטל ממנהגו כיון שימים הללו הם דוקא באותו זמן ולא שייך ללוות ולפרוע בזמן אחר ומצד אחר לא ידע מה לעשות כיון שיו"ט שלו הוא. יש לקבל עליו מבערב כמנהגו ותנאו ולמחר יתעכב שעה א' יותר ממה שהיה רגיל לאכול ויאמר אח"כ שיר למעלות ועי"כ הוא מקיים מנהגו דנחשב לו כתענית מה שמאחר לאכול ואח"כ ילך ויאכל בשמחת יו"ט שלו וזה וזה מתקיים בידו. כתונת יוסף שם סי' כ"ב. עיקרי הד"ט שם או' כ"ט:
סעיף קטן מד
מד) שם. אומר בש"ת וכו' דהא ק"ל שואל אדם צרכיו בש"ת. ב"י סי' תקס"ג. ביאורי הגר"א. אלא דיש סוברים דטוב שלא להפסיק בש"ת כמ"ש לעיל או' ט"ל יעו"ש:
סעיף קטן מה
מה) שם. הריני בתענית יחיד וכו' כ"כ ב"י בסי' תקס"ג בשם כמה פו' דצריך שיאמר למחר אהיה בתענית יחיד כי היכי דלא ליתי למטעי בת"צ ואע"ג דאין ת"צ בבבל אלא ט"ב מ"מ אם היה מקבל עליו להתנהג בחומרות ת"צ היה צריך לנהוג בהם ולפיכך טוב לפרש ולומר שאינו מקבל אלא תענית יחיד כי היכא דלא ליתי למטעי אבל אין ה"נ דאם קבל עליו תענית סתם דא"צ לנהוג אלא כדין תענית יחיד בלבד יעו"ש. וכ"כ הלבוש בסי' זה סעי' ה' ועיין לקמן סי' תקס"ח או' ל"ז:
סעיף קטן מו
מו) שם. אם הרהר בלבו וכו' ודע דבדין זה של הרהור לבד יש מפקפקין עיין ב"ח וט"ז וברכ"י ונה"ש ושאר האחרונים וע"כ לכתחלה יש ליזהר להוציא קבלת התענית בפיו אך בדיעבד יש לסמוך על המתירין בין לענין תפלת ענינו בין לענין לצאת חובת נדרו:
סעיף קטן מז
מז) שם. אם הרהר בלבו וכו' הוי קבלה. וחייב להתענות. ומ"מ דוקא כשקבל בלבו להתענית אבל אם היה רק בדעתו להתענות לא מקרי קבלה וכ"מ ביו"ד סי' רי"ד דדוקא כשהתחיל להתענות צריך התרה. מ"א ס"ק י"א. א"ר או' ד' ח"א כלל קל"ב או' ו' מ"ב או' ל':
סעיף קטן מח
מח) שם. והוא שיהרהר כן בשעת תפלת מנחה. לאפוקי אם הרהר קודם כמ"ש בתו' משם ר"ת וכן אם יהרהר בלילה כמ"ש באו"ח משם הר' פרץ לר"ת דלא מהני אלא הרהור בשעת מנחה כמסקנת הרא"ש פ"ק דתענית יעו"ש. ברכ"י או' ג' ועיין באו' שאח"ז:
סעיף קטן מט
מט) שם. בשעת תפלת מנחה. משמע דאסור לקבלו אחר תפלת מנחה אבל הב"ח כתב דשרי לקבלו כ"ז שהוא יום וכ"מ בגמ' מ"א ס"ק י"ב. וכ"כ ח"א שם אעפ"י שלא הרהר בשעת תפלת מנחה אלא אח"כ בעוד שהוא יום הוי קבלה יעו"ש. ואפי' קבלו בלילה עכ"פ מחויב להתענות לקיים נדרו. א"א או' י"ב. ור"ל נדרו של עתה שנדר בלילה להתענות אבל אם יש עליו נדר להתענות לא יצא בזה שקיבל התענית בלילה כמ"ש לעיל או' ל"ג ואו' ל"ה יעו"ש. ולענין ענינו עיין לעיל או' ל"א:
סעיף קטן נ
נ) שם. בשעת תפלת מנחה. אבל קודם לזה לא מהני ההרהור. להרא"ש פשיטא דאפי' הוציא בפיו לא מהני ואפי לראבי"ה דס"ל בהוציא בפיו קודם מנחה כ"ש דמהני מ"מ נראה דבהרהור לא מהני רק בשעת מנחה כיון דדרך האדם להתנחם במחשבתו ע"כ לא הוה ההרהור גמור עד שעתו הקבוע לו לרב או לשמואל (עיין לעיל או' ט"ל) דאז גומר בלבו שלא ידעיל לו חזרה מן ההרהור ההוא. ט"ז סק"ט. וכ"כ מ"א סי' תקס"ג דהרהור שלא בשעת תפלת מנחה לא מהני ואינו חייב להתענות למחר אבל אם הוציא בשפתיו יש להחמיר יעו"ש. וכ"כ המש"ז בסי' זה או' ט' מיהו הא"ר או' ה' כתב דגם קודם מנחה מהני הרהור וצריך להתענות למחר דלא כמ"א וט"ז יעו"ש. וכ"כ ח"א שם או' ז' קיצור ש"ע סי' קכ"ז או' ד':
סעיף קטן נא
נא) שם הגה. וטוב יותר וכו' קאי אריש הסעי' שכתב אומר בש"ת או אחר שסיים וכו' ועל זה קאמר דטוב יותר לקבלו אחר תפלה דהיינו קודם יהיו לרצון וכו' שלאחר אלהי נצור וכו' ועיין לעיל או' ט"ל שכתבנו דיותר טיב להרהר כן בלבו בש"ת ולהוציא בפיו אחר תפלה באלהי נצור יעו"ש:
סעיף ז'
סעיף קטן נב
בנ) [סעיף ז'] לא הפסיד כלום. אין לשון זה מוטעם דמה ריוח והפסד איכא בזה אלא כך הו"ל למימר אעפ"י שהוא אוכל ושותה כל הלילה אומר ענינו והכי איתא בכל הפו' שו"ג או' י"ג:
סעיף קטן נג
גנ) שם. לא הפסיד כלום. דלא נחשב זה להפסק משום דעצם חיוב התענית אינו אלא לכל היום אם לא במקום שהחמירו בפירוש גם ללילה כגון לט"ב או להמבוארים לקמן סי' תקע"ה סעי' ג' מ"ב או' ל"ה:
סעיף קטן נד
דנ) שם. להתענות בימים ויאכל בלילות. אין הכוונה דדוקא שפירש כן שיאכל בלילות אלא מסתמא ג"כ מותר כמ"ש בהגה:
סעיף קטן נה
הנ) שם הגה. ואז מתפלל וכו' הלשון אינו מדוקדק דפשיטא כשאוכל בלילה שבנתיים שמתפלל בכל יום ענינו דכל יום הוא תענית בפ"ע אלא אפי' התענה גם בלילה מתפלל כל יום ענינו דהא מדינא דגמ' ראוי להתפלל בכל תפלה ענינו רק שגזרינן שמא יאחזנו בולמוס (עיין לקמן סי' תקס"ה סעי' ג') ונמצא שקרן בתפלתו ולכן בכל מנחה שכבר פנה היום מתפלל ענינו אפי' מתענה ו' ימים רצופים. וכ"ה במהרא"י (פסקים וכתבים סי' ק"ף) ובהגמ"נ ה' ר"ח ובב"ח. מ"א ס"ק י"ד. והגם שכתב ב"י בשם הרוקח דכל שלן בתעניתו שני ימים חשובים כיום אחד וא"צ להתפלל ענינו אלא באחד מהם בלבד ודעת מהר"י מברונא סי' פ"ח דלא יתפלל ענינו אלא ביום שני משום שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן כבר כתב בד"מ או' ה' על דברי ב"י הנז' דאין המנהג כן אלא מתפלל כל יום ויום ענינו בתפלת מנחה עכ"ד. וכ"ה דעת הט"ז ס"ק י"א. וכ"פ בסידור בי"ע או' ג' מ"ב או' ל"ז:
סעיף קטן נו
ונ) ואם אמר שמקבל עליו תענית שני ימים עם הלילה האמצעית ואכל בלילה האמצעית איבד תעניתו ומשלים שני ימים אחרים ואין מתפלל בזה תפלת תענית. ב"י בשם הכלבו שכתב בשם הראב"ד. ומתפלל ענינו כשישלימו האחרונים. לבוש סעי' יו"ד. בי"ע או' ד' ועיין לקמן ס' תקס"ט או' ך':
סעיף קטן נז
זנ) ואם אמר בקבלתו שני הימים אלו עם הלילה האמצעית ואכל בלילה האמצעית אעפ"י שמפסיק תעניתו מתפלל תפלת ענינו. כלבו סי' ס"א. משום דהו"ל כנדר להתענות יום זה ואכל דמשלים תעניתו וא"צ להתענות יום אחר כמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף ח'
סעיף קטן נח
חנ) [סעיף ח'] להתענות שני וחמישי וכו' מי שנדר להתענות בה"ב יכול לשנות הב"ה וכן לסירוגין מהר"ם מינץ סי' קט"ו. ט"ז ס"ק י"ב. והיינו שקבל סתם להתענות בה"ב באיזה ימים ולא פירש יכול להתענות ג"פ הב"ה ג"כ ויוצא י"ח וה"ה סירוגין דהיינו בכמה שבועות ישלים בה"ב באיזה ימים ויוצא י"ח. מש"ז או' י"ב. אבל לא יתענה ימים אחרים לפי שמסתמא כוונתו להם משום שהם ימי רצון כמ"ש לקמן סי' תקס"ח או' ל"ב יעו"ש:
סעיף קטן נט
טנ) שם. או אם צריך קבלה לכל אחד ואחד. כיון שהפסיק באכילה בימים שביניהם. לבוש:
סעיף קטן ס
ס) שם הגה. מיהו נהגו העם לקבלם בקבלה אחת וכו' והיינו כשמברכין בה"ב שאחר פסח וסוכות מי שרוצה להתענות שמקבלים אותם עליהם להתענות בעניית אמן של הברכה ושוב אין מקבלין אותם במנחה הסמוך לתענית ואעפ"י כן מתפללין ענינו ומ"מ אין עניית אמן קבלה ממש שיהא מחוייב להתענות כל מי שענה אמן אלא אעפ"י שענה אמן אינו נדר להתענות אלא לענין זה בלבד מהני עניית אמן שא"צ לקבלו במנחה וכ"ה המנהג. לבוש סעי' ט' וכתב המ"א בסי' תקס"ג דאפי' גמר בלבו להתענות אין מחוייב להתענות כיון שהוא שלא בשעת תפלת מנחה אך אם הוציא בשפתיו יש להחמיר יעו"ש מיהו לפי מ"ש לעיל או' ן' דיש מחמירין בהרהור אפי' קודם מנחה וצריך להתענות ה"ה לכאן אם קיבל בלבו בשעת עניית אמן להתענות דיש להחמיר. וכ"כ מ"ב או' ט"ל. ואם אינו יכול להתענות יש לעשות התרה. ועיין לעיל סי' תצ"ב מ"ש בזה ועוד ית' לקמן סי' תקס"ו סעי' ב' יעו"ש:
סעיף קטן סא
סא) שם בהגה. מיהו נהגו העם לקבלם בקבלה אחת וכו' והגם שכתבנו לעיל באות הקודם דהלבוש פירש לענין בה"ב ה"ה בשאר תעניתים. א"ר או' ז' ונראה אף דנהגו לקבלם בקבלה אחת מ"מ כיון דיש מי שמסתפק בזה כל אחד יש לחוש לעצמו ולקבל כל אחד ואחד מבע"י בשעת תפלת מנחה כדי לצאת אליבא דכ"ע דכיון שהאדם מצער עצמו בתענית יש לעשות באופן שנחשב לתענית לד"ה:
סעיף ט'
סעיף קטן סב
סב) [סעיף ט'] אעפ"י שלן בתעניתו וכו' אשמעינן בזה דלא נימא דבכה"ג הוי כיומא אריכתא ויצא בקבלתו הראשונה. מ"ב או' מ':
סעיף קטן סג
סג) שם. אינו תענית. לא לענין לצאת ידי נדרו ולא לענין להתפלל ענינו כמ"ש לעיל בהגה סעי' ה' אלא שכתב די"א דמתפלל ענינו יעו"ש ובאו' שאח"ז:
סעיף קטן סד
סד) שם. מפני שלא קבלו עליו מבע"י. משמע דאפי' קבלו עליו אח"כ בלילה לא מהני ומיהו עיין לעיל או' ל"א שכתבנו דאם קבלו בלילה י"א דמתפלל עלינו אבל בס' בית מאיר כתב דזה גרע דהתם שמתענה רק ביום עכ"פ קבל התענית קודם שהתחיל להתענות אבל הכא שלן בתעניתו שקיבל התענית בשעה שהתחיל להתענות אין לומר ענינו אף לדעת הסוברים דאומר ענינו אם קבלו בלילה יעו"ש. ונראה הגם דיש סוברים דיתפלל ענינו אעפ"י שלא קבלו כלל כמ"ש לעיל או' ל"א וכ"ה דעת מ"א ס"ק ט"ו דמתפלל ענינו זה הלן בתעניתו אם קבלו משחשיכה קודם שהתחיל להתענות לשם חובה יעו"ש וכ"ה דעת הא"ר או' ט' מ"מ היותר נכון לאומרו באלהי נצור לצאת אליבא דכ"ע דמה הפסד יש אם אומרו באלהי נצור דגם בכאן הוא מתפלל לפני המקום ורק להנצל מדעת הסוברים דאם אינו חייב בענינו ואומרו בש"ת הוי הפסק בתפלה:
סעיף י'
סעיף קטן סה
סה) [סעיף י'] ונמלך להתענות וכו' מלשון זה משמע לכאורה דאפי' לא הוציא בשפתיו ג"כ סגי ומה שסיים שהרי קבל עליו היינו בלב ואזיל לשיטתיה בסעי' ו' ועיין במ"א שם שכתב דדוקא בשקבל עליו אבל אם היה רק בדעתו להתענות לא מיקרי קבלה. מ"ב או' מ"ג:
סעיף קטן סו
סו) שם. שהרי קבל עליו התענית קודם שעות התענית. זו היא דעת הרמב"ן שהביא הרא"ש פ"ק דתענית דאפי' לא קיבל עליו מזמן המנחה כיון שקיבל עליו קודם שעות התענית הוי קבלה. כמ"ש הב"ח והט"ז ס"ק י"ג. ומדכתב הש"ע דעת הרמב"ן בלשון סתם משמע דכוותיה ס"ל ואע"ג דפסק בסעי' ט' בנמלך בלילה להתענות דאעפ"י שלן בתעניתו אינו תענית כבר יישב המ"א ס"ק ט"ו. דבתענית שעות בעי קבלה קודם שיתחיל להתענות השעות וביום שלם קודם שחשיכה יעו"ש. והט"ז שם כתב דבסעי' ע' מיירי דאחר שעבר קצת מן הלילה נמלך ומקבל עליו להתענות תענית שעות בלילה יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' ז':
סעיף קטן סז
סז) שם. וי"א שגם תענית שעות זה צריך. כצ"ל. וכ"כ מ"ב או' מ"ד:
סעיף קטן סח
סח) שם. צריך שיקבלנו עליו מאתמול. היינו בשעת תפלת מנחה כמ"ש לעיל סעי' ו':
סעיף קטן סט
סט) שם. נמלך וגמרו. ר"ל נמלך שלא לאכול ואפי' שלא לשם תענית. מ"ב או' מ"ו:
סעיף קטן ע
ע) שם. הרי זה תענית שעות. ר"ל ומתפלל בהם ענינו וכמ"ש בדיעה ראשונה:
סעיף יא'
סעיף קטן עא
עא) [סעיף יא'] אם קבל עליו התענית עד חצי היום וכו' לאו דוקא דה"ה אם הקבלה היתה עד ג' רביעי היום ודעתו לאכול קודם גמר היום אינו מתפלל ענינו בתפלת המנחה לדעת הש"ע כמ"ש לעיל סעי' א' ולדעת ההגה שם היחיד מתפלל ענינו בש"ת כיעו"ש:
סעיף קטן עב
עב) שם. לענין שצריך להשלים נדרו. דהוה אמינא דמותר לאכול תוך אותו זמן שקבלו עליו דלא הוי נדר כלל קמ"ל דמ"מ צריך להתענות אותו זמן. ט"ז ס"ק ט"ו. אבל אינו יוצא י"ח נדרו אם כבר נדר להתענות תענית שעות בזה (משום דגם בתענית שעות צ"ל יום שלם כמ"ש בסעי' הקודם) וגם ענינו אינו מתפלל ואפשר בלא שני תיבות צום תעניתנו אף כה"ג יאמר ומיהו לא יאמר בש"ת כ"א באלהי נצור. מש"ז או ט"ו:
סעיף יב'
סעיף קטן עג
עג) [סעיף יב'] תענית שגוזרין על הצבור וכו' וכ"ש תעניות הכתובים בפסוק. טור. וכ"כ הלבוש דתעניות הכתובים בפסוק כגון יום כפור וד' תעניות של חרבן אין כל יחיד צריך לקבלו שהוא כבר מושבע ועומד עליהם עכ"ל. וכ"כ א"ר או' י"א. שו"ג או' כ"ב. ח"א כלל קל"ב או ה' מ"ב או' ן' וכתב מ"ב שם דאף דעה השניה מודה לזה דאלו כבר רצו כל ישראל וקבלו עליהם כדאיתא בפו' עכ"ל וכ"מ בהדיא מדברי הלבוש הנז' ושאר הפו' דאלו לכ"ע א"צ קבלה. ועיין לעיל סי' תק"ן סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן עד
עד) שם. תענית שגוזרין על הצבור וכו' הוה עובדא בעה"ק ירושת"ו שב"ד הסכימו לעת ערב שיתענו למחר יום ב' וה' וב' והתחילו השמשים להכריז ולא הספיקו להכריז רק רביע העיר והתענו למחר שא"צ קבלה כמו שסתם מרן הרב מזבח אדמה עש"ב. מחב"ר בק"א או' א' זכ"ל או' ת' ועיין לקמן או' ע"ז. ונראה דתענית שגוזרין על ההצבור והתנו ראשי העדה כל מי שאינו מתענה הרשות בידו כדי שלא יעברו על גזירת הקהל מי שאינו מתענה לכ"ע צריך קבלת תענית לכל אחד ואחד המתענה כיון דלא חלה גזירת הקהל על הכל:
סעיף קטן עה
עה) שם. אלא ש"ץ מכריז וכו' וכן מנהגינו בתענית בה"ב אחר פסח ואחר סכות שמי שעונה אמן אחר מי שבירך שאומר החזן על התענית הוי קבלה. ט"ז ס"ק ט"ז. וה"ד אם בדעתו להתענות אבל אם אין דעתו להתענות א"צ להתענות אפי' אם ענה אמן. מש"ז או' ט"ז. וכן הא דא"צ קבלה אם ענה אמן ה"ד בדעתו להתענות. ח"א כלל קל"ב או' ה' ועיין לעיל או ס' ואו' ס"א:
סעיף קטן עו
עו) שם. אלא ש"ץ מכריז וכו' עיר שהכריזו ת"צ בערב ר"ח אלול להתעוררות התשו' ואח"כ חשבו שהוא יום יריד ולא יוכלו להתקבץ בבהכ"נ יכולין לשנותו ליום אחר וכשאר הסכמות הקהל המתירים לעצמם בלא פתח וחרטה. זר"א ח"א סי' פ"ח. והב"ד המחמיר סי' תקס"ח או' ה' וכתב דהוא היה שם בק"ק הנז' והסכים עם הרב המו' שלא להחליפו ליום אחר מטעמים אחרים יעו"ש:
סעיף קטן עז
עז) שם. וז"א דה"מ בא"י וכו' ונראה דמ"מ צריך להתענות וכ"מ בד"מ אף שלא ידע ולא קבל עליו צריך להתענות. א"ר או' י"א. מ"ב או' ן' ועיין לעיל או ע"ד:
סעיף יג'
סעיף קטן עח
עח) [סעיף יג'] יש מי שאומר וכו' כתב בשם יש מי שאומר לפי שדין זה כתבו ב"י בשם רי"ו וברי"ו השוה תענית לצדקה לענין זה וכ"ב ב"י סי' תקס"ג בשם הרא"ש דתענית דומה לצדקה וביו"ד סי' רנ"ח סעי' יו"ד פסק הש"ע לענין צדקה דאפי' לדבר הרשות לא הוי אסמכתא וכמ"ש בית הלל שם. ונה"כ שם, וכ"כ הש"ע בח"מ סי' ר"ז סעי' י"ט דנדר ושבועה ותקיעת כף מהני אפי' באסמכתא יעו"ש וע"כ כתב זה בש"ע בשם יש מי שאומר לומר שיש חולקים בזה. וכ"כ מ"א ס"ק ט"ז דמשו"ה כתב זה בש"ע בשם יש מי שאומר להודיע דרבים חולקים בדבר ולכן כתב המ"א שם דיש להחמיר יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ב. וכן בביאורי הגר"א הביא דעת החולקים על דברי רי"ו הנז' יעו"ש. ומ"ש הנה"ש ובגדי ישע לחלק בין תענית לצדקה כבר כתבו שם בית הילל ונה"כ דליכא לחלק בזה יעו"ש. וכן מ"ש י"א בהגב"י דבכ"מ שכותב הש"ע יש מי שאומר אין מי שחולק עליו וע"כ כתב לחלק בין תענית לצדקה כבר כתב עליו הברכ"י או' ה' דעמו הסליחה דהדבר פשוט דכמה זימני אומר יש מי שאומר ויש חולקין יעו"ש. וע"כ נראה כיון דדעת המ"א והא"ר להחמיר וכ"נ דעת בית הלל ונה"כ והברכ"י הכי נקטינן דאם נדר ואמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית ולא הלך יש לו להחמיר ולהתענות ואם קשה עליו התענית יש לעשות התרה:
סעיף קטן עט
עט) שם. אם לא אלך למקום פלוני וכו' וה"ה בקום עשה אם אמר אם אלך למקום פלוני או אם אעשה דבר פלוני אשב בתענית והלך או עשה יש להחמיר וכמ"ש ביו"ד שם לענין צדקה יעו"ש:
סעיף קטן פ
פ) שם. אבל אם אמר אם לא אעשה מצוה פלונית וכו' כלומר לזרז עצמו. ב"י בשם רי"ו. לבוש. ולא הוי אסמכתא דודאי גמר בלבו להתענות אם לא יעשה כדי לזרז עצמו. לבוש:
סעיף קטן פא
פא) שם. וכן אם אמר אם יצילני וכו' כגון יעקב שאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וכו' ב"י בשם רי"ו. וכן וידר ישראל נדר אם נתון תתן וכו'. ביאורי הגר"א:
סעיף קטן פב
פב) שם. וכן אם אמר אם יצילני וכו' הט"ז תמה על הש"ע שכתב זה בשם יש מי שאומר הא מקרא מלא הוא גבי יעקב אם יהיה אלהים עמדי וכו' ולא ק"מ דיש מי שאומר קאי על הרישא על דבר הרשות. א"ר או' י"ג. מש"ז או' י"ז. ברכ"י או' ו' מאמ"ר או' יו"ד:
סעיף קטן פג
פג) שם. או אם יצליח דרכי וכו' גם זה מקרא דיעקב ונתן לי לחם לאכול וכו':
סעיף קטן פד
פד) שם. לא הוי אסמכתא. דודאי גמר בלבו להתענות אם יצליח או אם ינצל והרי ניצול או הצליח. לבוש:
עמוד הקודםעמוד הבא