התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תקמז
הרב יעקב חיים סופר
סימן תקמז
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] חו"ה אסור בהספד ובתענית. והנשבע להתענות שבועה חלה. רלנ"ח סי' ק"ג. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' ועיין לעיל סי' תי"ח סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן ב
ב) שם. חו"ה אסור בהספד ובתענית. והמתענה בו תענית חלום צריך למיתב תעניתא לתעניתיה כמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' ה' יעו"ש. ועיין לעיל סי' רפ"ח או' כ"ב:
סעיף קטן ג
ג) שם. שלא להרגיל את ההספד. ר"ל שלא להרבות בהספד. טור לבוש:
סעיף קטן ד
ד) שם. עד שיהיה הקבר מתוקן. שאם יוליכוהו לשם קודם לכן ירבו שם בהספד עד שיתקן הקבר. לבוש. ונראה דה"מ לדידהו שהיה דרכם להספיד בבה"ק אבל לדידן שמנהגינו להספיד בבית טוב לפנותו מיד כדי שלא ירגילו בהספד. י"א בהגב"י:
סעיף ב'
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ב'] דהיינו שכולם עונות כאחת. שאין זה הספד מרובה. לבוש:
סעיף קטן ו
ו) שם, וכולן עונות אחריה. שבזה הם מעוררים כח הבכי וההספד הרבה. לבוש. ועיין ביו"ד סי' ת"א סעי' ה' וב"י בסי' זה שכתב דה"מ לאיניש דעלמא אבל לת"ח מענות ומקוננות כדרכן בחול יעו"ש:
סעיף ג'
סעיף קטן ז
ז) [סעיף ג'] כל שלושים יום לפני המועד וכו' שאין המת משתכח מן הלב ל' יום ואי מספידו פחות מל' יום לפני הרגל אתי למספד ברגל דעדיין לא שכחו ולפ"ז אפי' אם מספיד המספיד בחנם אסור אבל לרב אין איסור אלא אם מספיד בשכר ויש לחוש ליתן להמספיד מעות שהכין לרגל וא"כ בחנם מותר וק"ל כשמואל. ט"ז סק"א. ואין חילוק בין אם המספיד הוא אדם אחר או אחד מן האנשים שמוטל עליו אבילותיו. מש"ז או' א' מק"ק סי' נ"ח ח"א או' ג' מ"ב או' ב'. ובמת תוך ל' אפי' בשכר שרי להספיד דכשמואל ק"ל בזה. מש"ז שם. מק"ק שם. מ"ב או' ה':
סעיף קטן ח
ח) שם. שמת לו לפני ל' יום וכו' ואפי' ת"ח שמת קודם ל' אין להספידו בתוך ל'. מש"ז או' ד' ישועות יעקוב או' א'. ובתשו' עולת שמואל סי' ע"ז מתיר לעשות הספד על אדם גדול אפי' על שמועה רחוקה אם לא היתה שעת הכושר מקודם יעו"ש. פ"ת. מ"ב או' ג':
סעיף קטן ט
ט) שם. שמת לו לפני ל' יום קודם המועד. משמע דכל שמת לפני שלשים יום קודם הרגל אעפ"י שבתוך שלושים יום של רגל הוא עדיין תוך ל' יום למיתתו מ"מ כיון שמזמן ההספד עד הרגל הוא פחות משלושים יום אסור להספידו. וכ"כ מ"ב בב"ה. ועיין פ"ת ביו"ד סי' שמ"ז ;
סעיף קטן י
י) שם. קודם מועד. וקודם ר"ה ויוה"כ אי חשיב כרגלים לענין זה. המש"ז או' א' כתב צ"ע ובישועות יעקב שם כתב להקל. וכ"כ בס' אגרת אזוב בקו' אלון בכות דרוש ו' דר"ה ויוה"כ אינם כרגלים לענין זה יעו"ש. והב"ד פ"ת ביו"ד סי' שמ"ז. מק"ק סי' נ"ח. ח"א בליקוטי רימ"א או' א':
סעיף קטן יא
יא) שם. שמותר לסופדו וכו' מפני שהיה לו חדשה והמרירות קבוע לו בלבו ואינה מתוספת בשביל ההספד. מ"א סק"א. וזה מותר אפי' על שאר אדם שאינו ת"ח. מש"ז או' ד' מ"ב או' ה' ואפי' המספיד נוטל שכר כמ"ש לעיל סוף או' ז' יעו"ש.
סעיף קטן יב
יב) שם. אפי' מת ערב הרגל. ואם מת אחר חצות צ"ע כי י"ל דצידוק הדין קיל טפי מדינא מהספד וע"ש אחר חצות אין אומרין צד"ה וי"ל ה"ה עיו"ט אחר חצות וכ"ש ע"פ אחר חצות דזמן שחיטת הפסח דאין מספידין ג"כ אם לא לת"ח שמספידין בע"ש ובעיו"ט אפי' ע"פ אחר חצות דלא עדיף מחו"ה דמספידין עליו כמ"ש ביו"ד סי' ת"א. מש"ז או' ד' ועיין לעיל סי' ת"ך סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן יג
יג) שם. אסור להפסיד עמו וכו' דעכ"פ עי"ז מתוסף לו עוד צער במועד. מ"ב או' ו':
סעיף ד'
סעיף קטן יד
יד) [סעיף ד'] מי שבאה לו שמועה וכו' דהו"ל כאלו מת תוך ל' יום דהמרירות קבועה כבר בלבו בלא ההספד. ט"ז סק"ב:
סעיף ה'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ה'] ולהזכיר נשמתו. ואין זה מה שנוהגין עכשיו להזכיר נשמתו באל מלא רחמים שהרי אנו נוהגין לומר זה בכל רגל ורגל ואין זה הספד אלא שמתפללים עליהם. בית הילל ליו"ד סי' שמ"ז. א"ר או' ב' ישי"ע או' ב' מ"ב או' ח'. והטעם שנהגו להזכיר נשמות בשבת ולפסוק עליהם צדקה כבר כתבנו אותו לעיל ססי' רפ"ב יעו"ש. ועוד עיין סי' רפ"ד סעי' ז' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן טז
טז) שם. אינו בכלל זה ומותר וכו' דאין זה עורר שלא ישכח מן הלב ל' יום אדרבא דעתם להפסיק עי"כ אבילותם שהרי קודם לכן לובשים שחורים ואח"כ מסירים אותם ולובשים מחלצות. ב"י. ט"ז סק"ג. מ"א סק"ב. ואין זה בכלל קדוש שמפסיק בי"א חודש דזה רק אבילות ול"ש גיהנם וראיתי מסירין השחורים ג"כ בי"א חודש. מש"ז או' ג' ועיין לעיל סי' נ"ה או' כ"ד:
סעיף קטן יז
טוב) שם. ומותר לעשותו בתוך ל' לרגל, אבל במועד גופא בודאי אסור להספידו אף באופן זה. מ"ב או' יו"ד:
סעיף ו'
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ו'] אין קורעין על המת בחו"ה וכו' ואם אירע שנקבר אביו ביו"ט אין לקרוע בחו"ה עד לאחר החג כשיתחיל לישב ז' ימי אבילות משום דאין לקרוע אלא בשעת חימום ובחו"ה שאינו לא שעת קבורה ולא שעת שמועה ולא שעת אבילות אין כאן שום שעת חימום. מהר"ם מלובלין סי' ע"ד. והב"ד מ"א סק"ג. א"ר או' ו' י"א בהגה"ט. ישי"ע או' ב' וכתב ודבריו נכונים. וכ"כ במש"ל פי"א מה' אבל דאין האבל קורע בחו"ה אלא אם נקבר בחו"ה דוקא אבל אם נקבר ביו"ט לא ידחה חו"ה וימתין עד שיתחיל להתאבל וכו' יעו"ש. והב"ד מט"י. מחב"ר או' א' וכ"כ בחי' הריטב"א במו"ק דף כ"ה. והב"ד הער"ה או' ג' וכ"כ האחרונים:
סעיף קטן יט
יט) וכתב עו"ש במש"ל דעל אדם כשר והעומד בשעת יציאת נשמה שמת ביו"ט אינו קורע כלל דכיון דאידחי אידחי יעו"ש. מט"י. מחב"ר או' ב' שע"ת או' ד' וזהו שכתב לדעת הש"ע מיהו מור"ם ז"ל ביו"ד סי' ש"מ סעי' ו' בהגה כתב די"א דאין חייב לקרוע על אדם כשר אלא א"כ היה עומד בשעת יציאת נשמה יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ד:
סעיף קטן כ
ך) שם. אין קורעין על המת בחו"ה וכו' אבל קרוביו קורעין אפי' ביום שמועה אם שמעו תוך ל' יום. טור. וכ"פ בש"ע יו"ד סי' ש"מ סעי' ל"ב יעו"ש. אבל לאחר ל' יום אין קורעין אפי' על אביו ואמו בשמועה רחוקה כ"ה דעת א' קדוש (אביו של כנה"ג) והב"ד בתשו' מהרימ"ט ח"ב חא"ח סי' ה' וחיו"ד סי' ל"ו. אבל מהרימ"ט שם כתב דאפי' בחו"ה חייב לקרוע על אביו ואמו אפי' בשמועה רחוקה יעו"ש. והב"ד כנה"ג בהגה"ט וכתב דמתוך דברי מהר"מ מלובלין סי' ע"ד יש לדקדק כדיעה ראשונה שאינו קורע על אביו ואמו בשמועה רחוקה יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ג. א"ר או' ז' פרישה ביו"ד סי' ש"מ או' נ"ג. וכ"כ הש"כ שם ס"ק מ"ז בשם רש"ל וב"ח, והב"ד מ"א סק"ג וא"ר או' ז'. ועיין ב"ד סי' ש"ט שרצה לחלק דמ"ש רש"ל וב"ח דאין קורעין על אב ואם על שמועה רחוקה בחו"ה הוא ע"פ מ"ש מור"ם ז"ל בהגה דאין קורעין על שאר מתים בחו"ה אבל לדעת הש"ע קורעין אלא שאח"כ הביא דברי הפרישה הנז' שכתב סתמא ומשמע דמסכים כוותיה דגם לדעת הש"ע אין לקרוע בחו"ה על אביו ואמו בשמועה רחוקה יעו"ש. וכן הסכים הלכה למעשה בס' כרם שלמה חא"ח סי' ו' והב"ד י"א בהוה"ט. וכ"פ בשו"ת דבר משה ח"א ביו"ד סי' ע"ו וכ"כ הברכ"י או' ב' דנהגו בעה"ק ירושת"ו כסברת אביו של כנה"ג שאינו קורע בחו"ה על אביו ואמו בשמועה רחוקה יעו"ש. וכ"כ האחרונים:
סעיף קטן כא
כא) שם. אלא לקרוביו וכו' אבל מי שאינו חייב ורוצה לקרוע מפני הכבוד אסור. כ"כ בש"ע יו"ד סי' ת"א סעי' ב':
סעיף קטן כב
כב) שם. שהם חייבים להתאבל עליו. ועיין ביו"ד סי' שע"ד סעי' ד' מי הם החייבים להתאבל עליו יעו"ש:
סעיף קטן כג
כג) שם. וכן על חכם. ביו"ד סי' ש"מ סעי' ז' כתב רמ"א דנוהגין להקל שאין קורעין על חכם אלא א"כ הוא רבו או שיודעין משמועותיו שחידש ובש"כ שם ס"ק י"ז כתב דנוהגין להקל אף ביודעין משמועותיו שחידש ואפי' על גדול ממנו וכתב ואולי ס"ל דלא נקרא ת"ח אלא כשיודע דבר הלכה. בכל מקום ואפי' במס' כלה ועתה בעו"ה אין ת"ח דהא אין יודע אפי' מס' כלה יעו"ש. וכ"כ מ"א בסי' זה סק"ה וסק"ח. מיהו הא"ר סי' ת"ך או' ב' כתב דדעת הלבוש דלענין זה אף בזמננו יש ת"ח כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ג ובסמ"ע חו"מ סס"י רס"ב וכתב ואפשר דגם המ"א לא החמיר אלא בחו"ה יעו"ש. וכ"כ א"א שם. וכ"כ א"ר בסי' זה או' ה' דגם במקום שנוהגין כש"ע לקרוע על כולם בחו"ה לא יקרעו על חכם אלא א"כ הוא רבו יעו"ש. ומיהו עיין לקמן או' כ"ה שכתבנו שנהגו שלא לקרוע על שום חכם אפי' בחול אלא א"כ הוא רבו יעו"ש. ולענין אם יש דין ת"ח בזה"ז עיין ברכ"י בחו"מ סי' ט"ו או' ג' מ"ש לחלק בזה ומ"מ כתב דלדידן דק"ל כמרן ז"ל א"צ לזה דמרן לא חש להאי סברא וכתב כל הדינים כמות שהם וגם מהרימ"ט בחו"מ סי' מ"ז דחה התשו' הנז' יעוש"ב. ואכמ"ל:
סעיף קטן כד
כד) שם. או על אדם כשר. ות"ח פטורין מקריעה זו. כ"כ. בש"ע יד"ד סי' ש"מ סעי' ו' ומור"ם שם בהגה כתב דגם שאר אדם לא נהגו לקרוע על אדם כשר רק אם היו שם בשעת יציאת נשמה יעו"ש. וזהו בחול וכ"ש בחו"ה, ומה שלא כתבו הכא הש"ע סמך על שם ומה שלא כתבו מור"ם ז"ל בהגה משום דבלא"ה כתב אחר זה בסוף הסעי' בהגה דנהגו בני אשכנז שלא לקרוע במועד כ"א על אביו ואמו וכו' ועיין עוד באו' שאח"ז ואו' ל':
סעיף קטן כה
כה) שם. או עמד שם בשעת יציאת נשמה. ועתה לא נהגו לקרוע כשנמצא בעת יצ"נ דהקלו בזה כדי שלא יהא אדם מת יחידי שאין הולכין בני אדם אצל גוסס שלא לקרוע בגדיהם ושכן נהגו בעה"ק ירושת"ו שלא לקרוע מטעם זה ונראה דסמכו על מ"ש מור"ם סעי' ז' דאין קורעין על חכם אלא א"כ הוא רבו וכו' אע"ג דדין קריעת חכם פשוט בש"ס ובפו' נהגו להקל משום דאין לדבר סוף דאם באנו לקרוע על כל חכם וחכם לא נשאר עלינו בגד ביום קרה. שו"ג ביו"ד סי' ש"מ או' ט"ו, זכ"ל ח"ג חיו"ד או' ל"א:
סעיף קטן כו
כו) שם. ועל קרוב שחייב וכו' השתא מפרש ואזיל את דבריו הקודמין:
סעיף קטן כז
כז) שם הגה. ויש חולקין ונהגו בני אשכנז וכו' ויש חולקין ס"ל דאין קריעה כלל בחו"ה כמ"ש בב"י ובני אשכנז נהגו לעשות פשרה בין אלו הדיעות בין אב ואם לשאר קרובים כמ"ש בתה"ד סי' רפ"ח יעו"ש וע"כ סיים רמ"א דבמקום שאין מנהג מבורר יש לקרוע על כולם משום דמעיקר הדין הלכה כדיעה ראשונה כמ"ש בב"י וכן נוהגין העולם יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ד:
סעיף קטן כח
כח) שם בהגה. ונהגו בני אשכנז שלא לקרוע וכו' היינו אשכנז ממש אבל בפולין נהגו לקרוע על כולם. מ"ב סי' ע"ב. מ"א סק"ד. א"ר או' ו' ישי"ע או' ב' חכ"א כלל קנ"ב או' ך' מ"ב או' י"ז:
סעיף קטן כט
כט) שם בהגה. ונהגו בני אשכנז וכו' והעומד ביציאת הנפש אף במקום אשכנז י"ל דקורע בחו"ה. א"א או' ד' מיהו בחכ"א שם כתב דאף העומד בשעת יציאת נשמה מנהג בני אשכנז שלא לקרוע בחו"ה:
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. שלא לקרוע במועד כ"א על אביו ואמו וכו' וכן נהגו בעה"ק ירושלים ת"ו. הרב מזבח אדמה. מחב"ר או' ג'. וכ"ה מנהג אזמיר יע"א רו"ח ביו"ד סי' ש"מ או' ב'. וכ"ה מנהג שאלוניקי יע"א כמ"ש הזכ"ל ח"ג ביו"ד או' ל"ג, נמצא דגם בספרד יש נוהגים כאשכנז וע"כ כל אחד יעשה כמנהג מקומו:
סעיף קטן לא
לא) שם בהגה. כ"א על אביו ואמו. בין שהוא יום הקבורה או יום שמועה. חכ"א שם. והיינו שמועה קרובה אבל על שמועה רחוקה אין לקרוע כמ"ש לעיל או' ך' יעו"ש:
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה. ועל שאר המתים קורעין לאחר המועד, ואפי' למנהגינו דאין קורעין על שאר קרובים בחו"ה לא נהגו כך אלא היכא דיכול לקרוע אחר הרגל אבל היכא דנעשית רחוקה לאחר הרגל דאין יכול לקרוע אחר הרגל בהא ליכא מנהג ויש לתפוס כהלכה וכרוב הגאונים דס"ל דקורעין בחו"ה, ש"כ ביו"ד סי' ש"מ ס"ק מ"ז. א"ר או' ז' חכ"א שם. מש"ז או' ד' בגדי ישע:
סעיף קטן לג
לג) שם בהגה. קורעין לאחר המועד. ואם מת לו מת ברגל ושוב בחו"ה קורע אחר הרגל קריעה אחת על שתיהן. אהל יצחק סי' כ"ח. רו"ח בי"ד סי' ש"מ או' ג' ועיין כס"א שם או' א' שכתב במי שמת לו מת בבקר ולא קרע מפני הטירוף ושוב בערב מת לו מת אחר דחייב לקרוע ב"פ יעו"ש והב"ד הזכ"ל ח"ג חיו"ד או' ל"ו. ואפשר דיש לחלק דשאני הכא דבא לו החיוב בשעה דיכול לקרוע לא כן התם דבא לו החיוב בשעה שאינו יכול לקרוע ונתחייב על שניהם בשעה אחת דהיינו אחר הרגל ודומה למ"ש שם בסעי' כ"ג דאינו קורע כ"א אחת יעו"ש:
סעיף ז'
סעיף קטן לד
לד) [סעיף ז'] אין חולצין כתף אלא קרוביו וכו' ובזה"ז אין נוהגין לחלוץ כתף כלל אפי' בחול כמ"ש ביו"ד סי' ש"מ סעי' י"ז בהגה. א"ר או' ח' שו"ג או' ט"ו. מ"ב או' י"ח:
סעיף ח'
סעיף קטן לה
לה) [סעיף ח'] מברין בחו"ה. ודוקא כשמת בחו"ה אבל מת ביו"ט אין מברין בחו"ה דכיון דאידחי אדחי עד אחר הרגל. ב"ד חיו"ד סי' קצ"ט. ער"ה או' ה' ואם מברכין ברכת אבלים כשמברין בחו"ה עיין ב"ד שם סי' ר' שהביא פלוגתא בזה וכתב אם יש מנהג שלא לאמר ברכת אבלים אין אומרים ואם אין מנהג צ"ע אם טפי אית לן למיזל בתר דעת הטור והרב"י והלבוש שמוכח מדבריהם שאומרים ברכת אבלים יעו"ש. מיהו בעיקר דין הבראה בחו"ה עיין זר"א ח"ב סי' קנ"ו שהביא דעת החולקים בזה וכתב כדי לחוש לדעת החולקים יש להברות בקאוו"י ובמיני טיבול ובלבד שיהיה בפת הבא בכיסנין מחמשת המינין ואע"ג דנהגו בביצים וביין אין זה אלא לכתחלה ולא לעכב וע"כ יש למעט בזה יעו"ש. ובתשו' מהר"י מברונא סי' קפ"א כתב שאירע מעשה בחו"ה דסוכות וכשחזרו מהקבר הלכו עם האבל לנחמו דאפי' ביו"ט מנחמים ולא האכילוהו סעודת הבראה ולא שינו מקומם בבבה"נ ולא שינו מלבושיהם אלא באותם בגדים שהלבישו בחו"ה שהם טובים יותר מן החול ובאותם מלבושים הלכו גם בחג עצרת ולא לבשו בגדי יו"ט ממש ולא חשוב דבר שבפרהסיא כיון שאינם של חול ולא קרועים יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ו או' ה' ועיין עוד לקמן סי' תקמ"ח או' ג' וביו"ד סי' שע"ח סעי' י"א בהגה:
סעיף קטן לו
לו) שם. והוא שלא יברו ברחבה אלא קרוביו וכו' ועכשיו אין נוהגין להברות ברחבה. ב"ד שם סי' ר':
סעיף י'
סעיף קטן לז
לז) [סעיף י'] עושין כל צרכי המה וכו' ותופרין תכריכין אפי' מעשה אומן. א"א או ח' מ"ב או' י"ט:
סעיף קטן לח
לח) שם. ונוסרים מהם נסרים בצנעה וכו' ואם א"א בצנעה עושין בפרהסיא. ומיהו דוקא בפרהסיא דלגבי ישראל אבל בפרהסיא דלגבי עכ"ום לא עבדינן אפי' בדלא אפשר. תומת ישרים סי' קט"ז כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ו. ומיהו א"ר או' ט' כתב להקל אפי' בפרהסיא לגבי עכו"ם היכא דלא אפשר. א"א או' ו' מ"ב או' ך':
סעיף קטן לט
טל) שם. אבל אין כורתים עץ מן היער וכו' אבל מותר לקוץ הדס שהכל יודעים שהוא לצורך המת משא"כ ארזים שיסברו שקצצו לצורך בנין. ומשמע אפי' באדם מפורסם ואפי' אין להם עצים אחרים אסור. מיהו ע"י עכו"ם יש להתיר כיון דלצורך מצוה הוא ובכנה"ג כתב בשם תומת ישרים סי' קט"ז דהיכא דא"א בענין אחר מותר לקוץ מהמחובר. מ"א סק"ז ואפי' לאדם שאינו מפורסם. א"ר או' יו"ד. מ"ב או' כ"ב:
סעיף קטן מ
מ) שם. ואין חוצבין אבנים וכו' מן ההר אבל אם היו חצובים מן ההר אלא שצריך לחלקן ולרבען או לחלוק אחד לשנים או לשלושה דינם כמו נסרים דלעיל. ב"י מ"ב או' כ"ג:
סעיף יא'
סעיף קטן מא
מא) [סעיף יא'] להיות מוכנים למת וכו' משמע דבחול שרי לחפור ולבנות לצורך המת שימות. וקשה דביו"ד רסי' של"ט כתב מור"ם בהגה דאין חוצבין לגוסס קבר עד אחר שימות הרי דאף בחול אסור וי"ל דבסתם דאינו מפרש למי חוצב שרי אבל לחצוב למי שהוא גוסס לצורך זה האיש בפרטות הוא דאסור כי היכי דלא ליתרע מזליה ופשוט. הרה"ג מהר"ר אברהם אמיגו זלה"ה בכ"י. ברכ"י או' ג':
סעיף קטן מב
מב) שם. אבל מחנכין אותה וכו' ואעפ"י שאינן לצורך המועד מ"מ כיון דצורך מצוה וצרכי רבים הוא התירו בו קצת מלאכה אפי' שלא לצורך המועד אבל לצורך המועד לקבור בו מת בתוך המועד חופרין אפי' בתחלה בתוך המועד. לבוש:
סעיף יב'
סעיף קטן מג
מג) [סעיף יב'] אין לתלוש עשבים וכו' נראה ברור דהיינו תלישת עשבים הנז' ביו"ד סי' שע"ו ומ"ש הא"ר בשם המבי"ט אינו מחוור בעיני וכן המנהג פשוט שלא לתלוש העשבים שנוהגים לתלוש אחר קבורת המת זכר לתחייה, ועיין כנה"ג ביו"ד סי' שע"ו דמוכח בהדיא שהבין דברי הש"ע כמ"ש ונכון הוא המנהג ואין לשנות. מאמ"ר או' ב' וכ"כ השו"ג או' כ"ג דמיירי בתלישת עשבים הנז' ביו"ד ססי' שע"ו ובחו"ה לא הטריחו רבנן לעקור דבר שאינו לצירך המת אך רחיצת ידים רוחצים שאין בה מלאכה יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' ד' מאו' ע"ו עד או' פ"א בדיני נט"י למת יעו"ש:
סעיף קטן מד
מד) שם הגה. דין צדוק הדין עיין ביו"ד סי' ת"א דמשמע כשאין או' צד"ה א"א שבחו של מת דהא נמי מרגיל ההספד כשמזכיר שבחו וא"כ אסור לדרוש עליו אלא לחכם בפניו וכ"מ בלבוש סי' תרצ"ו ומכ"ש ביו"ט דאסור. מ"א סק"ח. מ"ב או' כ"ו. ומ"ש שם המ"א דאין בזמנינו ת"ח עיין לעיל או' כ"ג ובסי' ת"ך או' א' יעו"ש:
סעיף קטן מה
מה) וצ"ע בת"ח מי שרי לדרוש עליו בלא הספד ביו"ט אבל להספידו אסור אף ביו"ט ב' א"א או' ח' בהרב"פ אוסר אף לדרוש עליו. פת"ע או' ך' ועוד עיין מזה לעיל סי' ת"ך סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
עמוד הקודםעמוד הבא