התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן רפז
הרב יעקב חיים סופר
סימן רפז
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] יכולין לנחם וכו' אמרינן בגמ' בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת פי' שחששו שמא יבא לזעוק. ודלא כאותן שכל ימות השבוע אין הולכין רק בשבת. מ"א. א"ר או' א' מחב"ר או' ג':
סעיף קטן ב
ב) יש מקומות שבשבת האבלים יושבים במקום מיוחד וחשובי הקהל מבקרים אותם שהולכים אצלם ויושבים מעט פמליות פמליות ויש סמך למנהג מדברי רבותינו באגדה. מחב"ר או' ד':
סעיף קטן ג
ג) שם. יכולין לנחם אבלים בשבת. אם התירו בשבת כ"ש בחול המועד. מחב"ר או' ב':
סעיף קטן ד
ד) שם. ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול וכו' לכאורה נראה דהא דלא יאמר לו כדרך שהוא אומר בחול לא קאי אלא לחולה לבקרו אבל לאבל יכול לנחמו כמו שהוא מנחם בחול אבל ראיתי למהרש"ל שכתב דכשמנחם אבלים אומרים ביציאתו שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא ושבתו בשלום עכ"ל. ב"ח וכתב דהכי מסתברא יעו"ש. אבל בטור יו"ד סי' שצ"ג איתא דרשאי לומר המקום ינחמך ועי"ש בדרישה שנתן טעם לדבר. מ"א. ובשכנה"ג או' ב' כתב דהמנהג עכשיו לומר בבקור חולים שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ולא יותר אבל בניחום אבלים אומרים שבתו בשלום ולא יותר יעו"ש. וכ"כ המט"י. או' א' דיש מקומות שאין מזכירין שום נחמה בשבת אלא נכנסין ויושבים מעט ותו לא מידי והוא מנהג יפה עכ"ד:
סעיף קטן ה
ה) ונראה לומר כי כמו שהזכיר בס"ח סי' ק"י דבשבת אל ידבר מאוהביו שמתו או שהן בצער כדי שלא יצטער וכו' יעו"ש. בכלל הצער הוא אם חולה שע"י שנזכר הוא מיצר וק"ו שאם לא ידע האדם שיש איזה קרוב לו או אהובו בצער או חולה או שמת ב"מ שלא יודיענו בתחלה בשבת כדי שלא יצטער והוא ברור. רו"ח:
סעיף קטן ו
ו) כתבו חכמי המוסר דעיקר ביקור חולים לעניים לראות אם צריכים איזה דבר ומי שיש ספק בידו לא יפה עושה לבקר בשבת ואם בעל נפש הוא ילך בחול לבקר עניים החולים ויראה צרכם ועניים וירחם עליהם כפי אשר תשיג ידו והיא מצות ביקור חולים כתקנה אשר לו מלא כפו די מחסורו בה יעשה לבקרו. ועיקרן של בקורין בשבת האיש הירא לנפשו לא יבצר מהם כי יצאו עוררין על המנהג כמו שתראה להרב החסיד בעל דעת חכמה פי"א שהפליא לדבר בזה בטוב טעם ודעת יעו"ש. ומה טוב מנהג עה"ק ירושת"ו כ"א בקורת תהיה לכבוד חתן או אבי הבן הוא כמו רגע כניסה ויציאה דוקא והמישרים ארחתם משום כבוד הבריות הלך הלכו האישי"ם ויודעים להזהר. מחב"ר או' ה' ונראה מי שבימות החול טרוד במילי דשמיא או דעלמא ובשבת שיש לו פנאי הולך לחולה אוהבו שיודע בו שיש לו נחת מזה שהוא בא אליו לבקרו מצוה קעביד ואין לו למנוע מללכת בשבת ויו"ט. ומי שהוא רך הלבב ומיצר על יסורי החולה אין לו לילך בשבת לבקר דלעונג ניתן ולא לצער. שע"ת:
סעיף קטן ז
ז) שם הגה. וי"א דא"צ לומר ורחמיו וכו' משום דהוא לשון תחנה ואין אומרים לשון תחנה בשבת. וה"ה בניחום אבלים אין לומר ורחמיו מרובים רק יאמר נחמה קרובה לבא ושבתו בשלום ויש במקצת מקומות שאין אומרים רק שבתו בשלוה. עו"ת. וכ"כ לעיל סוף או' ד':
סעיף קטן ח
ח) וענין שינוי המקום נהג האר"י ז"ל שלא לשנות מקומו בשבת משום דהוי דברים שבפרהסיא אבל לא היה יוצא לשדה להקביל שבת לפי שאז עדיין אינו שבת ממש ואפי' דברים שבפרהסיא נוהגין. שה"מ פ' ויחי:
עמוד הקודםעמוד הבא