התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן צז
הרב יעקב חיים סופר
סימן צז
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] לא יגהק ולא יפהק וכו' ואם עשאו לרצונו הרי זה מגסי הרוח ואם צריך לעשותן מתיך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו, טור זב"י והוא מגמ' ברכות דף כ"ד ע"ב ופי' רש"י שם בע"א גיהק ריטיי"ר בלע"ז פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מתיך שובעו וריחה כריח המאכל שאכל, פיהק באניי"ר בלע"ז חיך מלקותיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישן או שעמד משינה, ויש שדורשים גיהק נוטריקון גו הקים שטריליי"ר פיהק פיו הקים עכ"ד. והביאו ב"י וכתב הנה לפי' ראשון גיהוק בלע"ז ריגולדא"ר פיהוק בוסטיזא"ר ולפי' שני גיהוק בלע"ז דיש פיריזא"ר ופיהוק כמו לפי' ראשון עכ"ד, ועיין פרישה או' א' ט"ז הק"ח א"ר או' א' ר"ז או' א' קיצור ש"ע סי' י"ח או' ט':
סעיף קטן ב
ב) שם, ואם צריך לפהק מתוך אונס וכו' בטור כתב ואם צריך לעשותן וכו' כמ"ש באו' הקודם ומשמע לבין לגיהוק יבין לפיהוק צריך להניח ידו על פיו אבל מלשון הש"ע שכתב ואם צריך לפהק וכו' משמע דוקא לפיהוק צריך הנחת יד מפני שפותח פיו ביותר אבל לא לגיהו"ק, וכ"כ א"ר או' א' מאמ"ר או' א' נו"ש או' א' מש"ז או' א' אבל הלבוש כתב ואם צריך לעשותן וכו' כדברי הטור וכ"כ הסי"ב במק"ח או' א' וכ"מ מדברי החיד"א בקש"ג סי' י"ב או' כ"ז, ובי"ע או' מ"ג וקיצור ש"ע שם. ונראה דהם מפרשים דמ"ש בש"ע מפהק לאו דיקא אלא דה"ה מגהק וחדא מנייהו נקט והוא ממה שהביא ב"י לשון הטור בב"י וכתב עליו ג"ז שם בגמרא ולא דבר עליו כלום משמע שמסכים לדבריו, ועוד עי"ש בב"י שהביא ראיה לטור מהירושלמי פ' מי שמיתו שא"ר חנינא אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש וניתן ידיו על פיו משמע בין לפיהוק ובין לעיטוש היה מניח ידיו על פיו, ועוד עיין בהרא"ש פ' מי שמיתו סי' ט"ל שלא היה גורס בגמרא וכשהוא מפהק היה מניח וכי' אלא רק והיה מניח וכו' וכ"כ מהרש"א שם דמשמע לכל היה ניתן ידו על פיו בין לגיהוק בין לפיהוק יבין לעיטוש וכן יש להחמיר:
סעיף קטן ג
ג) שם יניח ידו על פיו וכו' ואפי' שום אדם אינו ריאה מניח ידו על פיו מפני כבוד השם, תפארת שמואל על הרא"ש שם אות ט"ל:
סעיף קטן ד
ד) שם בהגה ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו וכו' היינו לחי התחתון ב"י וב"ח ועיין בדברינו לעיל סי' צ"ה או' ט"ו וכל שנראה שיש בו גסות הרוח יש להזהר ממנו בעמדו בתפלה לפני מלך מ"ה הקב"ה, ומה שהחזנים בארצות האלי כשמגביהים קולם כשמנגנים בזמר מניחים ידיהם על הלחי אין בכך כלים כיון שאינם עושים ליוהרא ולגסות הרוח כ"א לבעבור נשאות ולהרים קול בשיר אבל שלא בשעת הזמר ודאי שיש למחות בידם, וגם אם ינעמו ויבסמו קולם בענין שלא יריעו ייטיבו בשתים הא' שלא יצטרכו כלל להניח היד על הסנטר והשנית שלא יתגנו בפתיחת פיהם והנעת ראש וגנאי היא זה כמו שמצינו לרבי בפהקו לפירש"י ולהירושלמי וכבר שמעני שבארצות אחרות אינם מתנהגים החזנים בזמירתם כ"א בנעימת קול בלבד ולא בתרועה וצעקה, ל"ח על הרא"ש שם אות קכ"ב, והביאו מ"א סק"ח, עט"ז אות א' א"ר סי' צ"ה אות ו' סו"ב שם אות ב' ועי"ש מ"ש תוכחת מגילה ע"ז יעו"ש:
סעיף ב'
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ב'] אסור לו לרוק וכו' דאמרו שם בגמרא הרק בתפלתו כאלי רק בפני המלך, והביאה ר"ז אות ב' ואפי' בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע הו"ל כעומד לפני המלך, מ"א סק"ב, א"ר אות ה' י"א בהגה"ט, ר"ז שם ש"ץ דק"י ע"א קש"ג סי' י"ב אות כ"ו, קיצור ש"ע סי' י"ח אות ט':
סעיף קטן ו
ו) שם ואם אי אפשר לו וכו' כגון אם מצטער בזה ויהא טרוד בתפלתי, ב"י מ"א סק"ג סו"ב במק"ח אות א' ר"ז אות ב':
סעיף קטן ז
ז) שם בענין שלא יהא נראה וכו' דוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור, חר"י על הרי"ף פ' מי שמיתו, מ"א סק"ד, ר"ז שם וכ"כ א"ר אות ב' בשם הע"ץ, אבל העו"ת אות ד' פי' שמבליע מעט מעט עד שאין הרוק נראה בכסותו, והביאו הא"ר שם, וכתב דאם יש לו כסות בפ"ע כמו שנוהגים באלו הארצות יכול להניח שם הרוק אף שנראה על הכסות אך צריך שיכרוך הכסות שלא יהא הרוק נראה מבחוץ עכ"ד:
סעיף קטן ח
ח) שם ואם הוא אסטניס וכו' פי' שאין דעתי סובלת שיהא רוק מובלע בכסיתו ור' יונה פי' שאינו יכול לשהות עצמו עד שיבליענו בכסיתו, ב"י עו"ת אות ה' מ"א סק"ה, א"ר אות ג' ר"ז שם:
סעיף קטן ט
ט) שם זורקי לאחוריו, ע"י סודר, ואם אין בידו סודר והוא אסטניס מליגע בו בידו זורקי בפיו לאחריו ב"י ונראה שצריך אחר שיגמור תפלתו לדורסו ברגלו או לכסותו בגמי מפני כבוד בהכ"נ כמ"ש לעיל סי' ץ' סעי' י"ג ועיין בדברינו לשם אות צ"ה:
סעיף קטן י
י) שם זורקו לאחוריו, דעת מרן ז"ל כאן בש"ע כדעת הרמב"ם ז"ל דלא שרי אלא דוקא לאחוריו אבל לא לצדדיו לא שנא לימין ולא שנא לשמאל וכמו שפסק כן להלכה בב"י כיעו"ש אלא שהרמ"א ז"ל בהגהה פסק כדעת רבינו יונה דאם א"א לאחוריו זורקו לשמאלו וכו' וכ"כ הלח"י דף ח"י ע"א הלכה י"א על הרמב"ם ז"ל וז"ל ומ"ש לאחיריו כתב הב"י דלא שרי לדעת רבינו אלא לאחוריו אבל לא לצדדין ל"ש לימין ול"ש לשמאל וכתב שכן הלכה וכ"כ בש"ע ומשמע דאף בדלא אפשר לאחוריו אינו זורק לשום צד מהצדדין דאלת"ה הו"ל להזכיר תקנתא דצדדין בדלא אפשר וא"כ הרמ"א בהגהה שם הו"ל לכתיב וי"א דאם א"א לזורקו לאחוריו וכו' עכ"ל. ומ"ש הב"ח דהיכא דא"א שרי אף לימינו וכן לפניו שרי אם א"א גם לימינו כתב עליו הלח"י שם וז"ל דליתא לע"ד דלעולם אין תקנה חוץ מאחוריו לכ"ע או לשמאלו לדעת הטיר ודעמיה ז"ל עכ"ל והביאו הנו"ש סוף אות ג' והסכים לדבריו יעו"ש, אמנם הי"א במ"ב בהגב"י או' ב' הסכים לדברי הב"א יעו"ש, וכ"כ האחרונים כדברי הרמ"א והב"ח, שכנה"ג בהגב"י או' א' עו"ת או' ז' א"ר או' ו' סי"ב במק"ח סוף או' א' מש"ז או' ב' ר"ז או' ב' ש"ץ דק"י ע"א, וכ"מ מדברי החיד"א בקש"ג סי' י"ב או' כ"ה ואו' כ"ו, ועיין לקמן או' י"ד:
סעיף קטן יא
יא) שם בהגהה, זורקו לשמאלו וכו' ועכ"פ צריך להמתין כדי הילוך ד"א, ש"ץ שם, שע"ח, ועיין לעיל סי' צ"ב סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן יב
יב) שם בהגהה, וזרקו לשמאלו וכו' כתב הר' יונה שאפי' אם יהיה בבהכ"נ תבן או גמי אין לו בשעת התפלה לרוק עליו ולומר שהוא כמו כסוי שאין התבן או הגמי מועיל אלא לענין ישיבת בהכ"נ בשעה שאינו מתפלל שכיון שיושב שם א"צ לשפשפו שהרקיקה עצמה מותרת ואפי' שפשוף א"צ אלא מדרך מוסר בלבד אבל בשעת התפלה שאסרו לרוק אין לו לעשות בשום ענין אלא כשהוא אנוס ולאחוריו או לצד שמאל כדכתיבנא עכ"ל, והביאו ב"י, עו"ת או' ג' ועיין לעיל ס' צ' סעי' י"ג ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן יג
יג) שם, זורקו לשמאלו וכו' אבל לא כלפי מעלה שנראה ככופר, כלבו, א"ר או' ד' פת"ע או' ו':
סעיף קטן יד
יד) שם, זורקו לשמאלו וכו' ותר"י כתבו לכאורה נראה דלאו שמאלו דוקא אלא ימינו שהוא שמאלו של הקב"ה כדאמרינן גבי ג' פסיעות, והב"ד ב"י יעו"ש, וכ"כ מהר"י מברונא סי' רל"ד והביאו שכנה"ג בהגב"י, וכן הסכים הרדב"ז ג"כ בתשו' ח"ב סי' תת"ל והב"ד היפ"ל ז"ל או' ד' וע"כ הרוצה להנצל מכל החששות יזמין לי מפה א' כדי שאם יבא לו רוק או צואת החוטם בתוך התפלה יקנח בה ולא ירוק לא לפניו ולא לצדדין ולא לאחוריו, ואף שלא בשעת התפלה אם יזדמן לו רוק ירוק בה ולא ירוק בבהכ"נ כמש"ל סי' ץ' או' צ"ג יעו"ש, וגם צריך לשהות כדי היליך ד"א אחר שרקק ואח"כ יתפלל כמש"ל או' י"א ובסי' צ"ב או' מ"א יעו"ש:
סעיף קטן טו
טו) שם, זורקו לשמאלו וכו' ואטר כיצד יעשה בזריקת רוקו אי זורקו לשמאל דידיה או לשמאל דעלמא, עיין להרב לשון חכמים אשכנזי ז"ל ח"א בהערה דצ"ד ע"ד שנשאל ע"ז וכתב דהוא פשוט ומבואר כאן ברמ"א ובמ"א דבזה הולך אחר שמאל דידיה יעו"ש, ועיין להפרמ"ג בא"א על מ"א סק"ו שכתב דנ"מ למי ששולט בב' ידיו או כהנך ספיקא דבסי' כ"ז סעי' ו' דלתירוץ הב"י הרשות בידו לאיזה צד שירצה כיון דשניהם שוים ולד"מ כה"ג ירוק בימינו יעו"ש והב"ד הפתה"ד או' ב' ועיין מש"ל באו' הקודם וכבר כתבני שם דהרוצה להנצל מכל החששות יזמין לו מפה לרוק בה יעו"ש:
סעיף קטן טז
טז) שם בהגהה, והא דלקמן בריש סי' קכ"ג וכו' עיון באחרונים שכל אחד לצרכו פנה לתרץ בזה ואצ"ל בזה:
סעיף ג'
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ג'] אם כנה עוקצתו וכו' ויזהר שלא יושיט ידו אל היתוש או אל הפשפש בתוך תפלתו אלא יסירנו בסודרו כי עלולים להוציא דם ויטנף ידו ואינו מוצא בעת ההיא ליטול ידיו, ועיין בס"ח סי' רב"ן אזהרות כיוצא בזה, רו"ח, ועיין בדברינו לעיל סי' ד' או' פ"ד:
סעיף קטן יח
חי) שם, אם כנה עוקצתו וכו' משמע אבל אם אינה עוקצתו כגון שהולכת על בגדיו ואירע וראה אותה אסור להסירה אפי' ע"י בגד, ונראה דאם עי"ז יהיה טרוד בתפלתו כגון שראה פשפש על בגדיו וחושש שמא יכנס לפנים מבגדיו ולעוקצו ולא יוכל להוציאו דמותר להסירו ע"י בגד:
סעיף קטן יט
יט) שם. אבל לא יסירנה בידו, אפי' היא במקום שאין מלמולי זיעא מפני שהוא מאיס וגנאי הוא אפי' אם יראנה אדם ק"ו כשעומד לפני בוראו ית' לבוש, ר"ז או' ג':
סעיף קטן כ
ך) שם בהגהה, אבל שלא בשעת התפלה יכול ליטול כינה ולזורקה בבה"כ ועיין לעיל סי' ד' סעי' י"ח, מבואר דכוונתו לומר דאם לא בשעת התפלה יכול ליטול כינה בידו ולזורקה בבה"כ וציין לסי' ד' סעי' י"ח לומר שצריך נט"י כמ"ש שם, וכ"כ הלבוש דיכול ליטלה בידו וציין לסי' ד' סעי' י"ח, וכ"כ המאמ"ר או' ג' לפרש דברי מור"ם ז"ל וכתב שהוא פשוט ועי"ש במה שהקשה על דברי מ"א סק"ז וא"ר או' ז' יעו"ש:
סעיף קטן כא
כא) שם, אבל שלא בשעת התפלה וכו' ואם היה הולך על הספר לא יגע בו יד משום מיאוס א"נ שלא יצטרך לנטילה אלא ינער הספר ויפול מאליו ואם לא יפול נוטלה ע"י בגד, יפ"ל או, ו':
סעיף קטן כב
כב) שם, יכול ליטול כינה ולזורקה בבה"כ וכו' ועיין להרו"ח שכתב אפס כיעז הדבר ותמוה בעיני דיזרוק כינה בתוך בהכ"נ אי מצד קדושת המקום ואי מצד מיאוס הרואים אפי' שיעשנו בהחבא וזה דרכו של הכינה שיכנס באדם אחר וכמו זר נחשב לעשות כזאת ואם אינו בשבת ויו"ט יותר טוב שיהרגנה ולא יזרקנה לבה"כ אלא יהיה יוצא לעזרה ויטול ידיו שם דאי רקיקה אסרו ק"ו לכינה דשורץ על הארץ ופורח בלבוש אדם אחר וכו' יעו"ש, וא"כ אם אפשר יש לזורקה לחוץ או להורגה שלא בפני שום אדם כדי שלא ימאסו וליטול ידיו רק אם הוא משורש קין ונזהר שלא להרוג אפי' פרעושים וכנים כמ"ש מהרח"ו ז"ל בשם האר"י ז"ל בש' רוה"ק דף יו"ד ע"א בהנד"מ עם פי' יראת ה' אז לא יהרגנה כ"א ישליכנה לחוץ ויטול ידיו:
סעיף ד'
סעיף קטן כג
כג) [סעיף ד'] אם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו וכו' אפי' נפל רובו, כ"מ בב"י סי' ח' מ"א סק"ח, ר"ז או' ד' ח"א כלל כ"ב או' ט' קיצור ש"ע סי' י"ח או' כי' שת"ז או' י"ג וצ"ע על סי' בי"ע בדיני תפלת י"ח או' נ"ד שכתב להיפך בשם המ"א יעו"ש:
סעיף קטן כד
כד) שם, אבל אם נפל כולו אינו יכול וכו' ומ"מ אם עבר ונתעטף בו נ"ל שא"צ להתחיל מתחלת הברכה אלא גומר התפלה והולך, וראיה קצת מהא דפסק ל"ח במי שיצא ממקומו בתפלה דחוזר למקום שפסק א"ר או' ט' וכ"מ מדברי הפר"ח או' ד' שכתב דאם נתעטף א"צ לחזור לתחלת התפלה ומדלא קאמר דחוזר לתחלת הברכה שפסק בה משמע שגומר התפלה כדרכו ממקום שפסק, ועיין לקמן או' כ"ו אמנם מ"ש שם הפר"ח וכשיגמור תפלתו ימשמש בו ויברך וכ"כ הח"א שם ובכלל י"ב או' ז' כבר כתבנו לעיל בסי' ח' או' נ"ח דבענין נפילת הטלית כולו מעל. גופו איכא פלוגתא אם צריך לחזור ולברך ונהיגי עלמא דלא לברך משום סב"ל יעו"ש וה"ה לכאן, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' כ"ה או' ע"ז:
סעיף קטן כה
כה) שם, אבל אם נפל כולו אינו יכול וכו' דלבישתו הוי הפסק גדול כתפלה ואסור אבל לתקן קצת שלא יפול לא הוי הפסקה, לבוש, סו"ב במק"ח או' ג' שת"ז או' י"ג, ומשמע מזה דה"ה אם נפל כולו מעל ראשו אלא שעדיין הוא מונח על כתיפו וגופו דמותר להחזירו על ראשו כיון שא"צ אלא תיקון קצת, וכ"מ בב"י שכתב בשם התו' והר"י והרא"ש וז"ל היה ממשמש בבגדו ומתקנו שלא יפול מעל ראשו אבל אם נפל לגמרי לא היה מתעטף בו דחשוב ליה הפסקה אם מתעטף כיון שנפל לגמרי אבל לתקן קצת שלא יפול לא הוי הפסקה עכ"ל משמע דכל שלא נפל לגמרי מותר לתקן ומ"ש שלא יפול מעל ראשו לאו לאפוקי דאם נפל מעל ראשו ונשאר על גופו דאסור לתקן דהא אמר דאינו אסור אלא עד שיפול לגמרי אלא כי כן דרך המתקן לתקן בתחילת הנפילה בעודו על ראשו כדי שלא יפיל לגמרי אבל ה"ה דאם אירע שנפל כולו מעל ראשו ונשאר על כתפו וגופו מותר לתקן כיון שלא נפל לגמרי, ומ"ש התוספות פ' מי שמיתו דכ"ד ע"ב אבל אם נפל מעל ראשו לא היה מתעטף וכו' היינו מעל ראשו וגופו וכמו שסיימו אח"כ כיון שנפל לגמרי וכ"כ בהרא"ש פ' הנז' אבל אם נפל מעליו וכו' ולא כתב מעל ראשו, וכן הוא ברבינו יונה שם ועיין יפ"ל או' ז' מה שרצה לדקדק מדברי התוס' הנז' ונראה שלא ראה בהרא"ש ובב"י שם דאלו ראה לא היה מדקדק כמו שדקדק יעו"ש ודו"ק:
סעיף קטן כו
כו) שם, אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק, אלא א"כ שהוא טרוד עי"ז ואינו יכול לכוין ר"ז או' ד' עמה"ש על קיצור הש"ע סי' י"ח או' ט"ו, וכתב דילבשנו כשיסיים הברכה ועיין בדברינו לעיל סי' צ"ו או' יו"ד:
סעיף קטן כז
כז) שם, אינו יכול לחזור ולהתעטף בו וכו' אבל אחר יכול לקחת אותה וליתנה על ראשו וגופו:
סעיף ה'
סעיף קטן כח
כח) [סעיף ה'] הנושא משאוי וכו' פחות מד' קבין מפשילו לאחריו וכו' ולא יאחזנו בידו על כתיפיו כדי שלא יהיה טרוד בתפלתו באחיזת המשאוי על כתיפיו בידו ולא יוכל לכוין כראוי, ועוד לפני מלך בשר ודם אין עומדין כן ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה, ר"ז אות ה' ועיין בדברינו לעיל סי' צ"ו אות א':
סעיף קטן כט
כט) שם, ד' קבין מניחו ע"ג קרקע ומתפלל, מפני שהן כבידין ומטרידים אותו, לבוש, עו"ת אות ח' ר"ז שם, וצריך להסירו קודם שיתחיל להתפלל דבשעת התפלה אסור לעשות שום דבר כמש"ל סי' צ"ב אות י"ב, ועיין פר"ח אות ה' ומ"ש בשם הירושלמי עיין מ"ש עליו הפתה"ד אות ג' יעוש"ב:
עמוד הקודםעמוד הבא