התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שלז
הרב יעקב חיים סופר
סימן שלז
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] דבר שאין מתכוין מותר. דהלכה כר"ש דאמר הכי. ב"י. ומסקינן בגמ' בס"פ כירה דאפי' אם יתכוין יעשה איסורא דאורייתא כי אינו מתכוין שרי ר"ש. עו"ש או' א' א"ר או' א' תו"ש או' א' מש"ז או' א' ודלא כלבוש:
סעיף קטן ב
ב) שם. והוא שלא יהא פסיק רישיה. פי' שאעפ"י שאינו מכוין לעשותו א"א שלא יעשה. טור, ט"ז סק"א. וההפרש שיש בין פסיק רישיה ולא ימות למלאכה שא"צ לגופה עיין לעיל סי' רע"ח או' ג':
סעיף קטן ג
ג) שם הלכך גורר אדם מטה וכו' וגרירת כסא וספסל אפי' במתכוין לעשות חריץ ליכא איסורא דאו' וכי אמרינן בפ' כלל גדול (שבת ע"ג ע"ב) דחופר תולדה דדש (נ"ל דט"ס וצ"ל דחורש כדאיתא שם בגמ' וברש"י דף מ"ו ע"ב) הוא וחייב ה"מ במרא וכיוצא בו אבל במטה כסא וספסל לא ב"י:
סעיף קטן ד
ד) שם. בין גדולים בין קטנים וכו' אבל גדולים מאד אסור לגרור דהוי פסיק רישיה דעושה חריץ ואסור אפי' בקרקע של שיש, ב"י בשם הרוקח. ואע"ג כשחופר הוי מלאכה דרבנן (דמה"ת אינו חייב עד שיחפור במרא וכיוצא בו כמ"ש באו' הקודם) אפ"ה בפ"ר אסור. מ"א סק"א. חו"ש או' א' ר"ז או' א' ח"א כלל מ' או' ו' ובחבית כבדה נמי אף בעיליתא דשישא אסור. א"א או' א' ועגלה של קטן אפי' גדולה מאד מותר לגרור ע"ג קרקע דעגלה שאני דכובשת ואינה עושה חריץ. מצודות יששכר סי' י"ד. פ"ת. ועיין ביצה כ"ג ע"ב:
סעיף קטן ה
ה) שם. בין גדולים בין קטנים וכו' ואעפ"י שהקטנים אפשר לו ליטלן בידיו וא"צ לגררן לא הצריכו לכך ר"ז שם:
סעיף קטן ו
ו) שם. ובלבד שלא יתכוין וכו' ואף אם נעשה חריץ מאליו אין בכך כלום כי דבר שאין מתכוין הוא. ר"ז שם:
סעיף קטן ז
ז) שם מותר לרבץ הבית. היינו להזות מים על קרקע הבית כדי שלא יעלה אבק. ומשמע דאפי' בקרקע שאינה מרוצפת שרי. וכ"כ ב"י בשם סה"ת:
סעיף ב'
סעיף קטן ח
ח) [סעיף ב'] אסור לכבד הבית וכו' דמזיז עפר ומשוה גומות. והיש מתירין ס"ל דהו"ל דבר שאין מתכוין. ב"י מ"א סק"ב, והאוסרים ס"ל דהוי פ"ר מחה"ש:
סעיף קטן ט
ט) שם אלא א"כ הקרקע מרוצף. דאז לא חיישינן לאשוויי גומות. ויש מתירין ס"ל דאפי' באינו מרוצף לא הוי פסיק רישיה לאשוויי גומות. ט"ז סק"ב:
סעיף קטן י
י) שם אלא א"כ הקרקע מרוצף, וזהו ברצוף אבנים וכ"ש ברציף בקרשים. בנימין זאב סי' ר"ה. כנה"ג בהגב"י מ"א סק"ג:
סעיף קטן יא
יא) שם אלא א"כ הקרקע מרוצף. ואפי' היכא שיש בו דברים האסורים שרי לכבד מידי דהוה אגרף של רעי כ"כ הר"ן פ' המצניע והמ"מ פכ"א בשם הרשב"א וכתב שם המ"מ דכן נהגו במקומנו. והב"ד ב"י ומ"א סק"ד וכ"כ האחרונים להתיר ולא כסברת הראב"ד שהביא הר"ן שם דאוסר. וה"ד בחדר שדר שם אבל אם אין דר שם אסור. א"א או' ד':
סעיף קטן יב
יב) שם. ויש מתירין וכו' ולענין הלכה כתב ב"י כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימים לאסור לכבד קרקע שאינו מרוצף הכי נקטינן אלא א"כ הוא מקום שפשט המנהג להתיר דכיון דמידי דרבנן הוא ויש להם גדולים על מי שיסמוכו אין מוחין בידם. וקרקע מרוצף נקטינן להורות לכתחלה להתיר בו כיבוד כיון דלהרי"ף והרמב"ם שרי עכ"ל מיהו מנהג בני אשכנז להחמיר אפי' במרוצף כמ"ש מור"ם ז"ל לקמן בהגה:
סעיף קטן יג
יג) שם הגה. ויש מחמירין אפי' במרוצף. משום דבמרוצף נמי איכא משום אשוויי גומות בין הרובדין או גזירה אטו מקום שאינו מרוצף. ב"י:
סעיף קטן יד
יד) שם בהגה. מיהו ע"י עכו"ם מותר. דפ"ר שרי ע"י עכו"ם, תו"ש או' ו' רי"ז או' ב' ועיין לעיל סי' רנ"ג או' פ"ח:
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. מיהו ע"י עכו"ם מותר. וביש"ש פ"ב דביצה סי' ל"ג אוסר אפי' ע"י עכו"ם במקום שנוהגין איסור אלא שכתב שבעו"ה רגילין עתה להקל בזה יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ב' מ"א סק"ד אבל הא"ר או' ג' כתב דהעיקר כדברי מור"ם ז"ל ודלא כרש"ל. וכ"פ בח"א כלל מ' או' ג' וכ"כ באו' הקודם:
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. וכן ע"י בגד וכו' כ"כ ב"י בשם האגור אלא שכתב עליו ולא ידענא מאי שנא שהרי הוא מזיז עפר ממקומו וגם משוה גומות כשמכבד בבגד כמו שמכבד במכבדות עכ"ל נמצא לדעת מר"ן ז"ל דבקרקע שאינו מרוצף אסור לכבד בבגד כמו שאסור לכבד במכבדות וכן מהרי"ל בדרשותיו אסר הכיבוד אפי' בחתיכת בגד כדברי ב"י גם רש"ל בפ"ב דביצה סי' ל"ג כתב שמה שהקשה ב"י על האגור יפה הקשה אלא הנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמוכו אמנם כתב שיש מקומות שנוהגין לכבד בכנף של אווזא והוא טעות גדול דנהי דשינוי הוי מ"מ לענין משוה גומות הוא ממש כמו מכבדות יעו"ש. והב"ד שכנה"ג שם או' א' מ"א שם. וכ"כ א"ר או' ג' להחמיר בכנף אווז כרש"ל אבל הר"ז או' ב' כתב דנוהגין להקל וכ"פ בח"א שם ולכבד השלחן לכ"ע מותר א"ר שם ואי שרי לטלטל המכבדות מחמה לצל עיין לעיל סי' ש"ח סעי' מ"ט ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. שלא ישברו קסמיהם. לא חש לזה אדם דשבירת קסמין אינה מלאכה גם אינו מתכוין לשוברו מהריק"ש בהגהו' ברכ"י או' א' והמ"א סק"ה כתב אעפ"י שאפי' הם נשברים ליכא איסור דאו' אפ"ה אסור בפ"ר ולפ"ז אסור לכבד אפי' במרוצף (היינו לדעת הש"ע דמתיר לכבד במרוצף) אלא א"כ בשל תמרה (דנכפפין ואינן נשברין) ולא באותן העושין מענפי אילן עכ"ל וכ"כ הר"ז או' ג' וכ"כ לעיל או' ד' דפ"ר אפי' באיסור דרבנן אסור יעו"ש:
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. שלא ישברו קסמיהם. והיינו אפי' בענין שמותר לנער הבגד כגון שאין מקפיד עליו כמ"ש לעיל רס"י ש"ב אפ"ה משום שלא ישברו קסמיהם אסור. ולפ"ז ה"ה לכבד בהם השלחן או דבר אחר נמי אסור:
סעיף ג'
סעיף קטן יט
יט) [סעיף ג'] אין סכין הקרקע. ואין נופחין אותו. הרמב"ם פכ"א דין ג' וגזרו באלו הדברים לפי שאין בהם צורך כ"כ כמו בכיבוד. מ"מ שם ב"י מ"א סק"ו:
סעיף קטן כ
ך) שם. אין סכין הקרקע. בשמן להתעגל עליה תוספתא פי"ז. ואין נופחין הקרקע במפות להשכיב העפר. מנחת בכורים על התוספתא שם.
סעיף קטן כא
כא) שם. ולא מדיחין אותו וכו' בארץ מצרים נוהגין דשפחה או נער עכו"ם מדיח הבית המרוצף בשבת וסוחט הבגד שמנגב הקרקע מהמים שבולע כדי שיחזור ויקלוט עוד את המים שבקרקע. וכן ע"ז הדרך. ויש ללמד עליהם זכות דעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד לפי שכבר יכול להדיח הבית במים רבים ולכבדן בחוזקה במכבדת קש אלא שרצונו למהר מלאכתו. ועוד מוטב שיהיו הנשים שוגגות ולא מזידות. מהרקי"ש בס' אהלי יעקב סי' צ"ד ורמזו נמי בהגהו' ברכ"י או' ב' כס"א או' ג':
סעיף קטן כב
כב) שם. אפי' הוא מרוצף. גזירה אטו שאינו מרוצף דאתו לאשוויי גומות טור בשם הרמב"ם פ' הנ"ז:
סעיף ד'
סעיף קטן כג
כג) [סעיף ד'] אסור לצדד חבית וכו' היינו שמצדדה עד שתעמוד בקרקע יפה ע"י הצידוד. כן פרש"י בריש פ' הבונה והביאו התו"ש או' יו"ד. וכ"כ המש"ז או' ג':
סעיף קטן כד
כד) שם. אסור לצדד חבית וכו' היינו חבית מלאה. ר"ז או' ה'
סעיף קטן כה
כה) שם. דכיון שהיא כבדה וכו' משמע דס"ל דסתם חבית היא כבידה. ומשמע דע"ג רצפה שרי דכיון דלא שייך בה צידוד ל"ג אטו קרקע. תו"ש או' י"א ולטעם הט"ז י"ל דאסור מש"ז או' ג':
סעיף קטן כו
כו) שם. דכיון שהיא כבידה וכו' ולא יכריע חבית וישפוך ממנה אלא מגביה אותה מן הארץ ושופך דאל"כ מחפיר הוא מן הארץ. ה"ג מ"א סק"ז א"ר או' ה' תו"ש שם ר"ז או' ה':
עמוד הקודםעמוד הבא