התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תא
הרב יעקב חיים סופר
סימן תא
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] קנה שביתה במקומו. אם הוא חוץ לתחום העיר. ר"ז או' א' ור"ל אבל אם ישן בתוך תחום העיר ודעתו ליכנס לעיר הרי הוא כאנשי העיר ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כמבואר בהרמב"ם פכ"ז דין יו"ד.
סעיף קטן ב
ב) שם. וישן נמי קונה. ובכל מקום שהוא קונה שביתה חפציו וכליו נמי קונין שביתה במקומן להוליכן אלפים אמה ממקום שביתתן. לבוש. ועיין לעיל סי' שצ"ז או' י"ב
סעיף קטן ג
ג) שם. אבל חפצי הפקר. שאין להם בעלים שיוכלו להקנות להם שביתה. ר"ז שם.
סעיף קטן ד
ד) שם. אבל חפצי הפקר וכו' ואם זכו בו שנים בפעם א' ואחד עירב למזרח וכלה תחום שלו סמוך למקום החפץ והשני עירב למערב וג"כ כלה תחום שלו סמוך למקום החפץ כתב הט"ז סק"א אע"ג דלפי מה דאמרינן לעיל סי' שצ"ז סעי' ט' גבי חלוק דהוי כרגלי שניהם דאין יכולין להוליכו כ"א קצת הכא אזלינן לקולא ואמרינן שקנה שביתה במקומו וכל א' יכול להוליכו אלפים אמה לכל רוח במקום שמצאו החפץ יעו"ש. אמנם האחרונים השיגו עליו וכתבו דגם הכא הוי כרגלי שניהם ואם עירבו א' למזרח וא' למערב אינם יכולין להזיזו ממקומו. א"ר או' א' תו"ש או' ב' מאמ"ר או' א' נה"ש או' א' וכן הר"ז לא הביא דברי הט"ז הנז' משמע דלא ס"ל הכי. ומיהו המש"ז כתב דגם הט"ז לא ס"ל הכי אלא רק בדרך הצעה קאמר יעו"ש. ונראה שכן הבין הבאה"ט סק"א יעו"ש.
סעיף קטן ה
ה) שם. והם כרגלי הזוכה וכו' ואפי' אם נתנם לחבירו מ"מ הם כרגלי הראשון. תו' והג"א ממהרי"ח פת"ע או' ב'
סעיף קטן ו
ו) שם. למקום שילך הוא. ואפי' יותר מאלפים ממקום שהיה שם מונח החפץ.
סעיף קטן ז
ז) שם. קונין שביתה במקומן. משמע דקנו שביתה במקום שהם מונחים שם ואף שהעכו"ם הם במקום אחר וכ"כ התו"ש או' ג' אלא שבשם הג"א בשם א"ז כתב דהם כרגלי העכו"ם ואם שאל כלי מן העכו"ם לא יוליכם אלא אלא עד סוף התחום ממקום העכו"ם יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' וכ"כ בס' גאון יעקב למסקנא דש"ס דגזרינן עכו"ם אטו ישראל יעו"ש, אמנם בס' בית מאיר השיג על התו"ש במ"ש להוכיח מהג"א בשם א"ז והחליט דלא אזלינן בתר העכו"ם כלל יעו"ש,
סעיף קטן ח
ח) שם. גזירה חפצי עכו"ם וכו' דכיון שיש להם בעלים אי לא אמרינן דקנו שביתה אתי למימר דגם חפצי ישראל לא קנו שביתה ויוציאו חוץ לתחומם. מ"ב או' ה'
סעיף קטן ט
ט) שם. ואם הוציאם העכו"ם חוץ לתחומן. אין להם אלא ד"א אלא שאם הביאם לעיר דינם כמו שהוציאו גוים חוץ לתחום ונתנוהו בעיר שכל העיר נחשבת כד"א הואיל ויצא באונס כמ"ש בסי' ת"ה ר"ז או' א' ועיין לעיל סי' שפ"ה או' פ"ו ואו' פ"ז.
סעיף קטן י
י) שם. ובלבד שתהא מוקפת לדירה. ואם לא הוקפה לדירה אין לטלטל שם אלא בד"א והיינו אם היה ההיקף יותר מבית סאתים אבל עד סאתים מותר לטלטל בכולו כמ"ש לעיל רסי' שנ"ח יעו"ש.
סעיף קטן יא
יא) שם. ובלבד שתהא מוקפת לדירה. ויושבי פרזים שתקנו המבואות כדינן בצוה"ף חשיבי מוקף לדירה שהרי בונים בתים בתחלה ואח"כ עושין צוה"ף וכמ"ש סי' שנ"ח סעי' ב' מ"א סק"א א"ר או' ג' תו"ש או' ה' ר"ז או' ב' וה"ה אם מתוקנים בלחי או קורה שהם כד"א לענין יוצא חוץ לתחום כמו כן כד"א לענין טלטול שמותר לטלטל בכולם. ר"ז שם. וכן חצר הוי כד"א. א"ר שם. ר"ז שם
סעיף קטן יב
יב) וה"ה אם עושין צוה"ף בקצת ובונים בתים אח"כ כל שהיה פרוץ יותר מעשר אמות שפיר הוקף לדירה, א"א. ועיין סי' שנ"ח סעי' ב'
סעיף קטן יג
יג) שם. ובלבד שתהא מוקפת לדירה. דאי לא הוי מוקף לדירה לא מהני עירוב דהרי אפי' של אדם א' אסור. מ"א שם. תו"ש שם. והיינו ביותר מסאתים דהוי כרמלית משו"ה לא הוי כד"א משא"כ סאתים או פחות אע"ג דכלים ששבתו בבית אסור להוציאן לקרפף זה כבסי' שע"ב במ"א סק"א מ"מ כד"א חשוב. א"א. ועיין לעיל סי' שנ"ח או' ח' ולקמן או' ט"ו.
סעיף קטן יד
יד) שם. שבונים בתים תחלה וכו' הכונה שבונים בתים תחלה אדעתא להקיפה אח"כ ואין זה סותר למ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה לקמן סי' ? דמסתמא הוקף ולבסוף ישב הפר"ח שם. תרפ"ח והביאו הברכ"י בסי' הז' והרב בי"ד סי קכ"ט תירץ דהכא דק"ל הלכה כמקל בעירוב אמרינן מסתמא ישבה ולסוף הוקפה אבל התם לא ועוד כתב דבמרדכי נראה שהוא מחלוקת יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לשם בסי' תרפ"ח בס"ד.
סעיף קטן טו
טו) שם. אבל סתם מבצרים אינם מוקפים לדירה, ואז דינם כקרפף המבואר בסי' שנ"ח. וכ"כ הרא"ש והמרדכי וסמ"ג. עו"ש או' א'
סעיף קטן טז
טז) שם הגה. ולכן יש ליזהר ישראל שהשאיל וכו' פי' שהשאיל מע"ש. עו"ש שם. ועיין לעיל סי' שצ"ז סעי' י"א.
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. ולכן יש ליזהר וכו' ומיירי הכא שהכותים הוציאו חוץ לתחום דאל"כ יש לו אלפים ממקום ששבת הכלי בכל רוח וה"ה השואל כלי מכותים ביו"ט. א"ר או' ד'.
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. והחזירן בשבת שלא לטלטלן חוץ מד"א ואם הביאן למבוי של יהודים שעושין שם עירוב שלנו דהיינו צוה"פ מותר לטלטלן בכל המבוי. ט"ז סק"ב וכתב שכ"מ ברש"ל פ' א"צ סי' ט' יעו"ש. י"א בהגה"ט רו"ח
סעיף קטן יט
טי) שם בהגה. והחזירן בשבת וכו' צ"ל דמיירי במלבוש וכיוצא אבל בשאר כלים לא מתוקמא דממ"נ אם הביאם העכו"ם לתוך מבוי המתוקן כדינו בלחי וקורה או בצוה"ף שמותר לטלטל בתוכו כלים הללו נמי שרו דכולו כד"א כמ"ש הט"ז והמ"א ז"ל ואי מיירי שהביאם למבוי שאינו מתוקן מאי איריא כלים אלו שיצאו חוץ לתחומן אפי' שאר כלים נמי אסורים בטלטול אלא ע"כ במלבוש א"נ מיירי ביו"ט ושבת דנקיט לאו דוקא. ודבר ברור הוא דהכא מיירי בידוע שהעכו"ם הוציא כלים אלו חוץ לתחומן אבל מן הסתם לא חיישינן להכי בעכו"ם השרוי עמו בחצר או בעיר דספיקא דרבנן הוא, מאמ"ר או' ב' ועיין לעיל סי' שצ"ז או' י"ב.
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. חוץ מד"א. ממקום שהניחם שם ואם מטלטלם אחד שני אמות לא יטלטלם השני יותר מב' אמות. ר"ז או' ב' ועיין לעיל סי' שכ"ה או' פ"ו.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. אם אין העיר מוקף מחיצה וכו' אבל מבצר אפי' מוקפת חומה אסור לטלטל דסתם מבצרים אינן מוקפות לדירה. עו"ש או' א'
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. אם אין העיר מוקף מחיצה וכו' ומשמע דאם מוקף מחיצה שרי לטלטל בכולה וה"ד אם העיר מעורבת או במלבוש או ביו"ט דאל"כ בלא"ה אסור לטלטל בה כ"א בד"א כמ"ש לעיל או' ח"י
עמוד הקודםעמוד הבא