התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שע
הרב יעקב חיים סופר
סימן שע
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] הדר בבית שער ובית שער הוא כשהבתים א' לפנים מחבירו ואין לפנימי דרך לצאת לחצר או לרה"ר אלא דרך בית החיצון ח"א כלל ע"ג או' א' ואעפ"י שיש לו ד' מחצית כיון שעוברים דרך שם לא הוי דירה מ"א סק"א תו"ש או' א' ואעפ"י שמקורה ג"כ. א"א או' א' ח"א שם:
סעיף קטן ב
ב) שם. הדר בבית שער. ואין חילוק בין בית שער דרבים או דיחיד ואפי' בית שער דבית כ"מ דעת מר"ן ז"ל בב"י וכתב דהכי נקטינן אבל דעת התו' לחלק דדוקא הדר בבית שער דחצר אינו אוסר דאינו ראוי לדירה אבל הדר בבית שער דבית אוסר. והב"ד ב"י יעו"ש. וכ"פ הב"ח. והביאו שכנה"ג או' א' יעו"ש או' א' א"ר או' א' א"א או' א'. וכ"כ ח"א שם או' ב' דבית שער דיחיד דהיינו שאין דר בפנים רק בעה"ב אחד לא חשיב כולי האי ואוסר יעו"ש. וע"כ נראה דיש להחמיר וה"ד ליתן חלק בעירוב אבל לא ליתן בתוכו עירוב. ועיין לעיל סי' שס"ו או' כ"ז ולקמן או' כ"ו:
סעיף קטן ג
ג) שם. הדר בבית שער. ואעפ"י שאוכל שם ג"כ בשבת זו לא מקרי דירה. ב"י. תו"ש או' א':
סעיף קטן ד
ד) שם. ומרפסת. מבואר לקמן רס"י שע"ה:
סעיף קטן ה
ה) שם. אינו אוסר וכו' אם לא נתן חלק עמהם בעירוב:
סעיף קטן ו
ו) שם. שאינם חשובים דירה. וה"ה סוכת החג בחג. יומא דף יו"ד. מ"א סק"ב. ואעפ"י שיש לה ד' דפנות גמורות ותקרא. ח"א שם וה"ה הדר בבית שאין בו ד"א על ד"א אינו אוסר דבעי' בית דירה א"א או' ב' ועיין לעיל סי' שס"ו סעי' ג' ובדברינו לשם או' כ"ט ואו' ל':
סעיף קטן ז
ז) שם. אבל הדר בבית התבן וכו' והוא עשוי מענפי אילנות ומקנים כלומר שאינו בית של קבע ואפ"ה בית מקרי לכל דבר ב"י בשם הר' יהונתן. והיינו אם קובע לאכול שם פתו אבל אם אינו קובע לאכול שם פתו הדר שם אינו אוסר וכדלקמן סעי' ה' וכן אם יש לבעה"ב תפיסת יד באותו מקום כדלקמן סעי' ב' הדר שם אינו אוסר. כמבואר בב"י:
סעיף קטן ח
ח) שם. אוסר. אוסר עד שיתן חלק בעירוב עם בני החצר:
סעיף ב'
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ב'] והשאילן וכו' ודוקא כשהשאילן לזמן מרובה אבל אם השאילן לפי שעה אין אוסרין עליו בכל ענין. עה"ק ולפי שעה היינו ל' יום או פחות אבל יותר מל' הוי זמן מרובה. כ"מ בחידושיו וכן מבואר לקמן ססי' זה:
סעיף קטן י
י) שם. מחמת כבדן. ר"ל כגון שצריך עוד אחר לשאת עמו עד שיוכל להוציא אותם משם. והתו"ש או' ג' כתב דכל שאין ניטל ביד א' כ"א בשתי ידים נקרא מחמת כבדן יעו"ש:
סעיף קטן יא
יא) שם. אפי' לצורך מקומם. כלומר דאם הוא דבר שניטל לצורך מקומו מקומו לא חשיב תפיסה דהא אם יהא צריך למקומו שדי ליה לבראי. עו"ש או ב':
סעיף קטן יב
יב) שם. אפי' לצורך מקומם. וה"ה לצורך גופם. עו"ש שם. ר"ז או' ב':
סעיף קטן יג
יג) שם. אפי' לצורך מקומם. ואם התנה בשעת השכירות שיהיו כלים אלו שם אפי' הם כלים שניטלים לצורך גופם ומקומם א"צ עירוב עו"ש שם. א"א או' ג' ואיזו נקרא צורך גופן ומקומן עיין לעיל סי' ש"ח סעי' ג':
סעיף קטן יד
יד) שם. אין הדרים בהם אוסרים וכו' ואפי' יש לו פנה מיוחדת (ר"ל ולא בכל מקום שירצה) שיש לו בה כלים חשיבא תפיסה. ב"י. ט"ז סק"א:
סעיף קטן טו
טו) שם. ואם אין הבתים שלו וכו' אלא שניהם שכנים בחצר וכל אחד יש לו בית בפ"ע ולקח א' רשות מחברו להניח בביתו איזה חפצים הרי אלו אוסרים זה על זה עד שיערבו:
סעיף קטן טז
טז) שם הגה, וי"א דכל זה וכו' קאי אסעי' זה ולא אסעיף א' מ"א תו"ש או' ד':
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. כשאין דיורין בחצר אלא הם. כלומר בעה"ב עם השאולין או השכורין. עו"ש או' ב':
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. ומוליכין עירובן אצלם. כלומר אצל דיורין אחרים עו"ש שם. מ"א סק"ה. אבל אם אותם דיורין אחרים מביאין עירובן ומניחין אותו בביתו של בעה"ב זה שיש לו תפיסת יד או באחד מבתים אלו שיש לו בהם תפיסת יד אז אין כל בתים אלו צריכין ליתן כלל פת לעירוב לפי שכל בתים אלו הם כבית א' ובית שהעירוב מונח בו א"צ ליתן את הפת. ר"ז או' ג' ועיין לקמן סעי' ג':
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. צריכין כל אחד לערב. דמגו דאסרי הני אחרים אסרי נמי הנך שדרים שם בבית שיש לו לבעה"ב בו תפיסת יד ב"י. ט"ז סק"א:
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. והשכיר א' מן הבירה לחבירו. דהיינו שזה דר בחדר זה וזה בחדר זה ויש להשוכר תפיסת יד בחדר חבירו. ר"ז או' ד':
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. אדעתא דהכי. ר"ל אם בשעה ששכר מן הגוי לא כיון לשכו בעדו ובעד חברו:
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. הו"ל כל הבירה שלו וכו' ואז מועיל תפיסת יד שיש לו בבית חבירו:
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. אבל אם שכרה מתחלה אדעתא דהכי ר"ל לשכור גם בעד חבירו ונתרצה אתו לדור יחדו אשתכח דהאי שוכר מן העכו"ם שליחותיה דחבריה קעביד ושניהם שוים בבית זה הכי איתא במהרי"ק והביאו ב"י:
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. ולא מהני וכו' כנז"ל בש"ע דאם אין הבתים שלו לא קנויות וכו':
סעיף ג'
סעיף קטן כה
כה) [סעיף ג'] ששבתו בטרקלין. בית רחב. הרמב"ם בפי' המשנה:
סעיף קטן כו
כו) שם. אלא שנים הפנימים וכו' והטעם משום דג' הראשונים הם בית שער לשנים הפנימים שיש להם דריסת רגל עליהם והו"ל בית שער דרבים דשנים חשובים רבים אבל שנים הפנימיים צריכין לערב דהראשון אינו בית שער דהרי אין לאחד מהם דרך על הפנימי והשני אעפ"י שיש לראשון דרך עליו מ"מ אינו אלא בית שער דיחיד וק"ל דבית שער דיחיד לא נקרא בית שער לענין זה וחייבין לערב וכ"ז כתבו התו' והרא"ש. עו"ש או' ג' ולדעת מרן ז"ל ז"ל דס"ל דגם בית שער דיחיד אינו אוסר כמ"ש לע"ל או' ב' עיין מאמ"ר או' א' שכתב דהרבה מן האחרונים נתקשו בדברי מרן ב"י דאינם מוכנים והוא כתב לחלק דבהרבה בתים זה לפנים מזה איכא טפי שם בית עליה ולכן אם אינו בית שער דרבים אלא דיחיד אוסר דהוי בית דירה יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' ע"ב ואו' ע"ה:
סעיף קטן כז
כז) שם. אלא שנים הפנימיים וכו' ואלו השנים צריך שכל א' יתן עירוב א' דהא מוחלקים הם ואוסרים זה על זה ומיהו ה"ד בדאיכא מחיצות המגיעות לתקרה ודלקמן אבל אם אין מחיצות מגיעות לתקרה אינם כמוחלקים וסגי להו בעירוב א' לשניהם. מאמ"ר או' ב' וכ"כ א"ר או' ד' נה"ש או' א' ר"ז או' ה' ועי"ש מה שהשיגו על הט"ז סק"ב יעו"ש. ועיין לקמן או' ע"ג:
סעיף קטן כח
כח) שם. אלא שנים הפנימיים וכו' והיינו ואם יש דיורים אחרים בחצר ואין מניחים העירוב בטרקלין אלא באותם דיורים אבל אם אין דיורים אחרים בחצר או שמניחין העירוב בטרקלין א"צ לערב כמ"ש אח"כ:
סעיף קטן כט
כט) שם. ואם היה לכל א' פתח וכו' ומאותו פתח נכנסין ויוצאין לחצר ואינם עוברים זה על זה:
סעיף קטן ל
ל) שם הגה. או שאין עוברים זה ע"ז וכו' ר"ל שאין שאין עוברים הזה על זה דרך החדרים רק דרך בית שער שיש בית שער ארוך כנגד כל החדרים ופתוח לחצר וכל אחד נכנס לחדרו דרך אותו בית שער הפתוח לחצר כמ"ש בב"י ואשמעינן דגם בזה שבית שער א' לכולם חשובים כמוחלקים אם המחיצות מגיעות לתקרה:
סעיף קטן לא
לא) שם. בהגה. או שאין עוברים זע"ז וכו' ומה"ט בבתים שלנו אם נתקלל העירוב אסור לטלטל מחדר לחדר אם אין לבעה"ב תפיסת יד וגם מחדר לבית אסור אם דרים שם שנים. מ"א סק"ז. וכ"כ הברכ"י בשיו"ב ובספרו מחב"ר או' א' יעו"ש. מאמ"ר או' ג':
סעיף קטן לב
לב) שני יהודים הדרים בבית א' בשני ליוואני"ם (והם שתי אצטבאות גדולות כל א' כשיעור חדר זה כנגד זה ובכל אחת חדרים קטנים ועולים להם במדרגות וזהו סוגיא דמתא ארץ מצרים) כל א' בליווא"ן שלו וחלוקין בדיורין כל א' מפתו יאכל צריכין לערב. הרדב"ז בתשו' ח"ג שנדפסו בפיורדא סי' תכ"ז. מחב"ר או' ב':
סעיף קטן לג
לג) שם. בתוך ג"ט וכו' דכל פחות מג' כלבוד וכסתום דמי. ב"י בשם המ"מ פ"ד מה"ע שכתב בשם הרשב"א:
סעיף קטן לד
לד) שם. אפי' הן של יריעות. ומיירי כשחברום היטב במסמרים או בדבר אחר בענין שלא יזיזם הרוח ממקומם וכמ"ש לעיל רס"י שס"ב יעו"ש וכ"כ העו"ש או' ג' א"ר או' ה' תו"ש או' ט':
סעיף קטן לה
לה) שם. צריך כל א' וא' מחבורות וכו' דכיון דאסרי הנך דיורין שבחצר אסרי נמי הנך שבטרקלין והנך שבטרקלין גופייהו מחולקין הם כיון שהמחיצות מגיעות. ט"ז סק"ד:
סעיף קטן לו
לו) שם. צריך כל א' וא' מחבורות וכו' וה"ד כשהוקבעו שם החבורות ליותר מל' יום דבפחות מזה הם בכלל אורחים ובטילי לגבי בעלי בתים הקבועים וא"ל ליתן חלק בעירוב וכדלקמן סוף הסי' וכ"כ השע"ח או' י"א:
סעיף קטן לז
לז) שם. א"צ ליתן עירוב כלל וכו' וה"ד במחיצות עראי כגון של יריעות אבל אם היו חולקות במחיצות גמורות כמו של נסרים וכדומה אפי' אם היה העירוב בא אצלן צריך עירוב לכל א' וא' א"ר או' ז' ועיין לקמן או' מ"ו:
סעיף קטן לח
לח) שם. ובית שמניחים בו העירוב א"צ ליתן עירוב. ואף שטרקלין זה מוחלק במחיצות לה' חדרים והעירוב הוא בא' מהם אין בכך כלום הואיל ואינן אלא מחיצות עראי. ר"ז או' ה':
סעיף קטן לט
טל) שם. וכן אם אין דיורין אחרים בחצר א"צ עירוב. שאינן אוסרין כלל זע"ז הואיל וכולם בבית א' שאינו מחולק אלא במחיצות עראי. ר"ז שם ואם היו מחיצות גמורות וקבועות מנסרים וכיוצא בו ומגיעות לפחות מג' לתקרה אפי' אין דיורין אחרים בחצר צריכין לערב ויערבו בלא ברכה. ח"א כלל ע"ג או' יו"ד ומיהו מ"ש ויערבו בלא ברכה האחרונים השיגו עליו דכיון דהמחיצות קבועות ומגיעות לתקרא הרי אלו דירות ממש ולמה יערבו בלא ברכה:
סעיף קטן מ
מ) ואם יש ג' מחיצות גמורות ורוח רביעית פתוחה לגמרי יערבו בלא ברכה ואם יש צוה"פ חשיב דירה גמורה. ח"א שם:
סעיף קטן מא
מא) שם. חלקוהו במחיצות שאינן נוגעות לתקרא וכו' אפי' הם מחיצות של בנין וגבוהים עשרה ויותר. א"ר או' ו' ת"א שם. וכ"כ האחרונים:
סעיף קטן מב
מב) שם. די בעירוב אחד וכו' דכחדר אחד דמיין. לבוש:
סעיף קטן מג
מג) שם הגה. אם מקצתן עשו מחיצות. המגיעות לתקרה ר"ז או' ה':
סעיף קטן מד
מד) שם בהגה. אותן שעשו הם מוחלקין. וצריכין לערב כל א' בפני עצמו. עו"ש או' ד':
סעיף קטן מה
מה) שם בהגה. ואותם שלא עשו הם כמשותפין. וכולה נותנין עירוב א' ט"ז סק"ה. תו"ש או' י"א
סעיף קטן מו
מו) שם. ואם היו דיורין בעליות ממש וכו' ר"ל שאותו הטרקלין עשוי עליות ממש:
סעיף קטן מז
מז) שם. ואם היו דיורין בעליות וכו' וה"ה בחדרים שחלוקין זה מזה בבנין קבע ולא חלקוהו עכשיו לפי שעה. עו"ש שם:
סעיף קטן מח
מח) שם. צריכה כל חבורה וכו' וה"ה אם אין דיורין אחרים בחצר צריכה כל חבורה וחבורה לתת עירוב לתת עירוב לבד מאותה חבורה שמניחין העירוב אצלה שא"צ לתת חלק בעירוב כנז"ל:
סעיף קטן מט
מט) שם. מלמד א' סופר וכו' דכיון שכולם משתמשים בתוך הבית בכל עסקי תשמישם באפייה ובישול ובכל דבר חשיבי כולהו כאלו אוכלים וישנים במקום א' ואעפ"י שיש להם פתח לצד רה"ר הכל נקראים על שם בעה"ב ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו והו"ל כ"ה שכירים וה' לקיטים. ב"י בשם התו' ט"ז סק"ו מ"א סק"ח וכתב ב"י דטעם אחד לא מהני ולא שרי אלא בצירוף שני הטעמים ולכן אם היה מקום חדריהם קנויות להם לא מהני אפי' אם משתמשים ביחד באפיה ובישול יעו"ש והביאו התו"ש או' י"ב. וכ"כ המש"ז או' י' וכתב שם התו"ש דמ"ש המ"א דאם מושכר להם ומשתמשים כל אחד בפ"ע אוסרים וי"ו דשל ומשתמשים היא וי"ו החולקת ור"ל או מושכר או משתמשים כל אחד בפ"ע אוסרים עליו יעו"ש. וכ"כ המחה"ש ודבר פשוט הוא דלא אצטריכינן להני טעמי אלא כדי להתיר כשאין לבעה"ב תפיסת יד במקום שהשאיל להם שאם היה לו שם תפיסת יד בלאו הני טעמי הוה שרי כמ"ש בסמוך. ב"י לבוש ועיין סעי' ב':
סעיף קטן נ
נ) שם. ואוכל וישן בחדרו וכו' ובן הדר בחצר אביו בלתי שכירות ואוכל לעצמו צריך לערב כיון שבבית זה של בן היו דרים מקודם אחרים והיו מערבין. מלאכת שלמה דצ"ג ע"ד יעו"ש. רו"ח:
סעיף קטן נא
נא) שם. אינם אוסרים. לא על בעה"ב ולא זה על זה ב"י לבוש:
סעיף קטן נב
בנ) שם. אינם אוסרים. והיינו אף ביש עוד דיורין בחצר ועירוב אין בא אצלה אפ"ה שרי כאן. א"א או' ח' ור"ל דאה יש עוד דיורין בחצר יתן חלק בעירוב בעה"ב לבד והם נכללין עמו:
סעיף ד'
סעיף קטן נג
גנ) [סעיף ד'] אוכלין על שלחן אחד. אעפ"י שכל אחד אוכל משלו. ב"י ר"ז או' ו':
סעיף קטן נד
דנ) שם. יש לו בית בפני עצמו. ללינה ולשאר תשמיש:
סעיף קטן נה
הנ) שם. עירוב א' לכלן וכו' ואיזה מהם שירצה יתן הפת ואפי' בני ביתו של בעה"ב יכולין ליתן הפת משלהם ר"ז שם:
סעיף קטן נו
ונ) שם בהגה. הואיל ואין מחיצה מפסקת וכו' פי' אעפ"י שכל א' אוכל על שלחן בפני עצמו מ"מ כיון שאין מחיצה בין שלחן לשלחן חשוב מקום אחד. ט"ז סק"ז:
סעיף קטן נז
זנ) שם בהגה. הוי כחמשה ששבתו בטרקלין וכו' ואעפ"י שיש וילון תלוי בפני כל אכסדרא לא חשיב חילוק מחיצות בהכי מפני שאין אותו וילון מגיע לתקרה או לפחות מג' נמוך לו. ואפי' אם מגיע לתקרה נראה דלא חשיב מחיצה כיון שאינו פרוס תדיר דבשעה שרוצין לעשות דבר של צניעות מותחין אותו ואח"כ מסלקין אותו לצד אחד. ועוד שאין הוילון קבוע מלמטה והרוח מוליכו ומביאו וק"ל (רס"י שס"ב) דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה לא שמה מחיצה. ב"י. לבוש וא"כ לא אסרי אהדדי כ"א וילון פרוס קצת בקביעות ומחובר למטה בעת אכילה דאז הוי כ"א חדר בפ"ע ואוסרין זע"ז וצריך כ"א עירוב בפ"ע א"א או' ט':
סעיף ה'
סעיף קטן נח
חנ) [סעיף ה'] מי שאוכל במקום אחד וכו' כגון שיש לו שתי בתים בשתי חצירות באחד הוא אוכל ובשניה הוא דר כל היום וכל הלילה הרי זה אוסר באותה שאוכל אם אוכל שם בשבת וצריך לערב עמהם אבל בשניה אינו אוסר וא"צ לערב ומותר להשתמש שם בשבת לפי שנעשה שם אורח אצלם ר"ז או' ו' והיינו אם עירבו בני אותה חצר או כגון שא"צ עירוב שאוכלין על שלחן א' או שאין שם דיורין אחרים כ"א בעה"ב א' וכדומה אבל אם צריכין לערב ולא עירבו מגו שהם אסורים לטלטל גם האורח שבא אצלם אסור לטלטל:
סעיף קטן נט
נט) שם. אינם אוסרים. לא במקום אכילה שנגררין אחר אביהם ויוצאין בעירובו ולא במקום שינה שאינו אוסר כנז':
סעיף קטן ס
ס) שם. ואם נותן להם פרס וכו' ואין חילוק בין אם מקבלים מאכל ממש למקבלים מעות ליקח בהם מאכל. ב"י מ"א סק"י. תו"ש או' יו"ד ר"ז או' ז':
סעיף קטן סא
סא) וכתב שם המ"א דמשמע בגמ' דרועים הלנים בשדה אעפ"י שאוכלים בעיר אין אוסרים דאנן סהדי אלו ממעי לה ריפתא התם לאכול הוה ניחא להו אלא שכתב וצ"ע אמנם בס' עה"ק מבואר כן להדיא וכן מוכח בהריטב"א יעו"ש וכתב בא"א או' יו"ד דה"ה תלמידים שאוכלים בבית בעה"ב ולנים בבית רבם י"ל עיקר מקום לינה יעו"ש. ועיין לקמן סי' ת"ט סעי' ז':
סעיף קטן סב
סב) שם. והני מילי כשנותנים בני שאר החצר וכו' דהואיל והוצרכו לעירוב אמרינן מגו דשאר דיורים אוסרים אינהו נמי אסרי. ב"י ט"ז סק"ח, ור"ל דכשיש עמהם דיורים אחרים בחצר ונותנין עירובן במקום אחר אוסרים האחין והאב בין זה ע"ז בין על אחרים אם לא עירבו עמהם. וצריך כל אחד ואחד ליתן בעירוב האב והאחין, כן מוכח בגמ' (עירובין ע"ג) וכ"כ הר"ז או' ז' ועיין לקמן או' ע"א:
סעיף קטן סג
סג) שם. באחד מבתים אלו. של האחין או בבית אביהן א"צ לערב כלל לפי שכולם בבית א' שמניחין בו העירוב שא"צ ליתן את הפת. ר"ז שם:
סעיף קטן סד
סד) עכו"ם העושים במרחץ או בטחין או בתנור היושבים בתוך שכונת ישראל אם אוכלים פתם בביתם אף שלנים במקומות האלו אינם אוסרים וא"צ לשכור מהם. ובכל אלו המקומות יש רשות לבעלים להניח כלים ושוכרין מהבעלים לכתחלה ואין משגיחין אם יכול לסלקו אם לא. ולא זו אלא אף אינש דעלמא שאינו לא שוכר ולא משכיר ויש לו רשות להניח כלים או שאר דברים שם שוכרין ממנו. הרדב"ז בתשו' כ"י סי' שני אלפים רע"ד. ברכ"י או' ב':
סעיף קטן סה
סה) שכונה שיש בה בית ועד שלהן א"צ כלום ואם יש בה פורנה אם הפורנה היא בית דירה לאופה לאכול שם פתו צריך להשכיר ממנו ואם לאו א"צ כלום ואם יש לאופה דירה מיוחדת ללינה ושם אוכל פתו אחר גמר מלאכתו לא מקרי מקום הפורני מקום דירה אם אוכל שם בשעת מלאכתו פתו דרך עראי. הרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' ל"ו. י"א מ"ב:
סעיף ו'
סעיף קטן סו
סו) [סעיף ו'] מי שיש לו ה נשים וכו' דהנשים נמשכים אחר בעליהן והעבדים אחר אדוניהן:
סעיף קטן סז
סז) שם. וה' עבדים וכו' לאו דוקא אלא ה"ה כל הפועלים שלו. מנחת פתים בשם גאון יעקב על עירובין ע"ג. א"ח או' ז':
סעיף קטן סח
סח) שם. וה' עבדים וכו' וה"ה משרתים. ריטב"א:
סעיף קטן סט
סט) שם. אינם אוסרים וכו' ואעפ"י שכל א' אוכל בביתו הואיל ומבית אחד הן נוטלין מאכלם של שבת הרי אותו המאכל מערבן והרי הם דומים כמו שעירבו. הריא"ז על הרי"ף:
סעיף קטן ע
ע) שם. אם אין עמהם דיורין וכו', כמו בסעי' הקודם גבי אחין שאוכלין בבית אביהם וכו' ומשמע בגמ' (עירובין מ"ג) דדוקא באלו שנמשכין אחריהן מועיל פרס אבל אדם בעלמא שמקבל פרס מחבירו אינו מועיל כלל. וכ"כ הרשב"א בעה"ק:
סעיף קטן עא
עא) שם. אם אין עמהם דיורין וכו' ואם היו עמהם דיורין אחרים בחצר שאוסרים עליהם וצריכין לערב עמהם צריך כל בית ובית ליתן עירובו. הריא"ז הרי"ף אבל אם אין עמהם דיורין בחצר ורוצים לערב עם חצר אחרת די בעירוב אחד לכולם, כ"כ ה"ר יהונתן שם. וכ"כ הרז"ה בס' המאור שם:
סעיף ז'
סעיף קטן עב
עב) [סעיף ז'] שנים הפנימיים לבד וכו' דאע"ג דהשני הוי בית שער לפנימי מ"מ הוי בית שער דיחיד ואוסר כיון דעביד לדירה אבל בית שער חצר דיחיד אינו אוסר כיון דלא עביד לדירה. ב"י בשם הרא"ש. מ"א ס"ק י"א. ועיין לעיל או' כ"ו:
סעיף קטן עג
עג) שם. שנים הפנימיים לבד וכו' פי' שניהם נותנים עירוב אחד כיון שאין להם אלא פתח אחד. ט"ז סק"ט. תו"ש או' ט"ז. אבל המאמ"ר או' ה' כתב על דברי הט"ז הנז' דאין דבריו מחוורים וצריך כל אחד לתת עירוב בפ"ע כשאר בעלי בתים שבחצר יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' ג' וכ"כ לעיל או' כ"ז יעו"ש:
סעיף קטן עד
עד) שם. צריכים ליתן בעירוב. שהם לבדם תורת בית עליהם ואוסרים בחצר וכן לטלטל מזה לזה וכן מהם לבתים שלפניהם ולחצר אבל שאר הבתים שלפניהם תורת חצר עליהם לפי שכל א' מהם הוא בית שער להפנימי ממני. ר"ז או' ח':
סעיף קטן עה
עה) ודע דבית שער דיחיד היינו אעפ"י שבפנימי רבים דרים שם כל שאין רק בית אחד חדר בית החורף הוי החיצונה בית שער דיחיד דעביד לדירה אבל כשיש ב' בתי החורף עוברים דרך השלישי הוי הג' בית שער דרבים. מש"ז או' ט' ואם אין דר בפנימי אלא בעה"ב א' אעפ"י שיש בו כמה חדרים נקרא החיצון בית שער דיחיד ואוסר. ח"א כלל ע"ג או' ב' ועיין לעיל או' ב' ודוק:
סעיף ח'
סעיף קטן עו
עו) [סעיף ח'] אפי' נתארח בפ"ע. ואפי' שכר בית בפ"ע ואוכל בפ"ע. ח"א כלל ע"ג או' ה' ונקט ואוכל בפ"ע דאם אוכל אצל בעה"ב אפי' יש לו בית בפ"ע ואפי' בקבע אינו אוסר כמ"ש סעי' ד':
סעיף קטן עז
עז) שם. אם לא נתארח דרך קבע וכו' משמע דאם נתארח דרך קבע דהיינו ליותר מל' מיד הוא אוסר. וכ"ה בתוספתא עירובין פ"ה או' ט"ז. ומיהו הר"ז או' יו"ד כתב דאפי' אם קובע ליותר מל' אינו אוסר עד לאחר שלשים וצ"ע:
סעיף קטן עח
עח) שם. אלא לשלושים יום וכו' משמע ביותר מל' יום אוסר. וזה מיירי ביחיד הדר במקום אבל במקום שיש קהל ועשו עירובי חצירות בע"פ כדרכינו אז פטור גם בזה כיון שלב ב"ד מתנה על כל שיתוספו כמ"ש סי' שס"ו סעיף ט' ט"ז סק"י. והמש"ז או' יו"ד כתב דבקהלה שיש ירידים (ר"ל אורחים) ראוי לומר בע"פ ולכל מי שיתוסף בעיר הזאת כדיעה א' דסי' שס"ו סעי' ט' יעו"ש. וכ"כ א"ר או' יו"ד:
סעיף קטן עט
עט) שם. לשלושים יום או פחות וכו' משמע דשלושים לא הוי קבע אלא עד יותר מל' וכ"כ לקמן סי' שפ"ד אבל בב"י בסוף סי' זה כתב דשלושים הוי כמו יותר מל' וכ"כ הלבוש בסי' שפ"ד. וכ"כ המ"א סס"י שצ"א. וכ"ה בש"ס ב"ב דף ח' ע"א שהביא כמה דברים דבל' יום הוי קבע יעו"ש:
סעיף קטן פ
פ) שם. לשלושים או פחות וכו' אבל לאחר שלושים יום אוסר על בני החצר אם הוא בענין שאינם יכולין לסלקו תוך משך זמן שכירתו או שאלתו. ר"ז או' יו"ד:
סעיף קטן פא
פא) שם. אינו אוסר על בני החצר. ואפי' רגיל אינו אוסר. מ"א ס"ק י"ב לדעת רמ"א וכתב הא"ר או' יו"ד דהכי מוכח מדברי בב"י סס"י זה יעו"ש, ורגיל היינו שרגיל לבא לכאן ולקבוע לעולם יותר משלושים, ר"ז או' הנז' ובד"א באורח ישראל אבל אכסנאי עכו"ם הרגיל לקבוע אוסר מיד כמ"ש סי' שפ"ד. וכ"כ הר"ז או' הנז' וי"א שגם ישראל הרגיל לקבוע אוסר מיד. מ"א סס"י שצ"א בשם תשו' רש"ל סי' ח"י. ולענין הלכה כתב הר"ז או' הנז' דבד"ס הלך אחר המיקל:
סעיף קטן פב
פב) שם. והוא והם מותרים וכו' והמרדכי כתב דעכ"פ אסור האורח להוציא מביתו לחצר או לעיר והסכים לדבריו המ"א בסי' שצ"א יעו"ש. וכ"כ הא"ר בסי' זה או' יו"ד. אמנם האחרונים שם תמהו על דברי מ"א הנ"ז ודעתם כפסק הש"ע דהוא והם מותרים. וכ"פ ח"א כלל ע"ג או' ה':
סעיף קטן פג
פג) שם. הגה. ואפי' אם האורחים רבים ובעה"ב א' כולם טפלים אצלו ונעשים כאנשי ביתו ואפי' אם הבתים שמתארחים בהם אינם שלו אלא של גוים או של ישראלים שאינם דרים שם. ר"ז אות ט':
סעיף קטן פד
פד) שם. בהגה. אבל אורחים ביחד וכו' ר"ל שלא יש בחצר כ"א האורחים לבדם:
סעיף קטן פה
פה) שם בהגה. אוסרים זה ע"ז מיד. ודוקא שיש לכל א' חדר מיוחד לאכילה כמ"ש סעי' ג' מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' י"א. ר"ז או' יו"ד:
סעיף קטן פו
פו) שם בהגה. אוסרים זה ע"ז מיד. ואם הוא במקום עכו"ם צריכים לשכור רשותו. מ"א שם, א"ר שם. ר"ז שם. ור"ל מלבד העירוב שמניחין. אם יש עכו"ם דר בחצר צריך לשכור רשותו שהעכו"ם אוסר עליהם. מחה"ש. ועיין לקמן סס"י שפ"ב:
סעיף קטן פז
פז) שם בהגה. אוסרים זה ע"ז מיד. וכל זה במקום שאין שם עירובי חצירות של רבים אבל במקום שהקהל מערבין עירובי חצירות בתחלת השנה לכל השנה אין האורחים המסתופפים שם אוסרים עליהם ולא זה ע"ז מפני שלב ב"ד מתנה עליהם שיהא להם חלק בעירוב כמ"ש בסי' שס"ו סעי' ט' ר"ז שם. ועיין לעיל או' ע"ח:
עמוד הקודםעמוד הבא