התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן שסג
הרב יעקב חיים סופר
סימן שסג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מקום שיש לו ג' מחיצות וכו' בטור כתב דמה"ת רה"י גמור הוא וכתב עליו ב"י דלא לחייב הזורק מרה"ר לתוכו קאמר אלא להתיר לטלטל בכולו שכך דינה של כרמלית מה"ת וכדברי הרמב"ם פי"ד ופי"ז אבל יש חולקים עליו ואומרים דמקום שיש לו ג' מחיצות הוי רה"י גמור לחייב הזורק מרה"ר לתוכו וכבר ביאר המ"מ בפי"ז שמחלוקתם תלוי בסוגית הגמ' דעירובין די"א ודצ"ד יעו"ש. אבל הב"ח כתב דדעת הטור דלא כהרמב"ם אלא לחייב גם הזורק מרה"ר לתוכו יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א אלא שכתב לחלק דאי פתוח לרה"ר ודחקי בה רבים שאינו חייב הזורק לתוכו מרה"ר ואי לא דחקי בה רבים הוי רה"י גמור ותייב יעו"ש והביאו א"ר או' א' וכתב דמב"ח ומ"א משמע דבכל ענין חייב. וכ"כ החמ"מ או' א' דמסתמיות הטור משמע דבכל ענין חייב יעו"ש. וכ"כ הנה"ש. ובעיקר דין זה דעת רש"י בעירובין י"ב ע"ב וחו' בכמה מקומות והראב"ד בהשגות והרא"ש פ"ק דסוכה והרשב"א בחי' ובעבוה"ק והריטב"א דבג' מחיצות או בב' מחיצות ולחי רה"י גמור הוא מה"ת. ועיין לעיל סי' שמ"ה או' ה' וסי' שמ"ו או' ג' ודוק.
סעיף קטן ב
ב) שם. אסרו חכמים לטלטל בו. יותר מד"א גזירה משום רה"ר דדמיא לה. לבוש. ר"ז או' א'.
סעיף קטן ג
ג) שם. אסרו חכמים לטלטל בו. בין שפרוץ לרה"ר בין שפרוץ לכרמלית. ר"ז שם.
סעיף קטן ד
ד) שם. אסרו חכמים וכו' וכיון שא"צ תיקון אלא מדרבנן התירוהו בתיקון כל דהו. טור. לבוש.
סעיף קטן ה
ה) שם. עד שיעשה שום תיקון וכו' תיקון צוה"ף מהני מדאו' להיות רה"י גמור כמ"ש בתו' עירובין ו' ע"א ד"ה רב ושם כ"ב ע"א ד"ה והא אר"י ובהרא"ש פ"א דסוכה סי' ל"ד אבל תיקון קורה מהני רק מדרבנן כמ"ש בתו' עירובין פ"ו ע"א ד"ה קורה. ועי"ש בתו' ה' ע"ב ד"ה שפרצתו שכתבו דמסיני גמירי דמהני בעבוי לחי וקורה ובחצר פס ד' ועי"ש בהגהת ח"ש שתמה ע"ז ועי"ש במהרש"א מ"ש בזה. ועי"ש בהרא"ש פ"ח סי' ז' וריטב"א דף פ"ו דבקורה רחב ד"ט הוי מחיצה מה"ת ובפחות מד"ט הוי רק מדרבנן משום היכרא. א"ח או' א' ועיין לעיל סי' שס"ב או' פ"ח.
סעיף קטן ו
ו) לחי משום מחיצה ד"ת וקורה משום היכרא ועירובין י"ב מבוי הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב בקורה פטור להרמב"ם יתפרש בג' מחיצות ולשאר פו' בב' מחיצות. ונ"מ לפיסולי עדות או מומר לחלל שבת ד"ת הוי מומר לכל התורה ומיהו י"א שאין לנו רה"ר עיין סי' שמ"ה בט"ז סק"ו. מש"ז או' א' ועיין בדברינו לשם סעי' ז' ועוד נ"מ אי חילל שבת באיסור דאו' או דרבנן לענין תיקון. ועיין ססי' של"ד.
סעיף ב'
סעיף קטן ז
ז) [סעיף ב'] חצר שנפרץ במילואו וכו' למקום האסור לה. ב"י בשם הר"ר יהונתן. לבוש. עו"ש או' ב' ור"ל שנפרצה לרה"ר או לכרמלית וכמ"ש לעיל או' ג.
סעיף קטן ח
ח) שם. חצר שנפרץ במילואו וכו' פי' בחצר מרובעת שנפרץ בצד רביעית צריך תיקון אחר ממה שמתקנין מבוי שארכה יתר על רחבה ופרוץ בצד רביעית דבחצר צריך פס ד' בצד אחד או בשני פסין משהו מכאן ומשהו מכאן אבל במבוי שארכו יתר על רחבו ופרוץ בצד רביעית התירו בלחי כל שהוא מצד אחד כמ"ש לקמן סעי' ג' ב"ח. וה"ה חצר שארכו יותר על רחבו דדינו כמבוי כמ"ש לקמן סעי' כ"ז. והטעם שיש הפרש בין חצר למבוי לפי שכל שמשתמשין בו בהצנע יותר צריך לו מחיצה ביותר כמ"ש ב"י בשם הרשב"א. וכ"כ הר"ז או' ג' ועיין לקמן או' קס"ד.
ח) שם. במילואו. כלומר כל הכותל.
סעיף קטן ט
ט) שם. עד עשר אמות ניתר בפס וכו' ואע"ג דעד עשר חשבינן ליה כפתח כמ"ש לעיל סי' שס"ב סעי' ט' הכא שאני דכיון שנפרץ במילואו חמיר טפי.
סעיף קטן י
י) שם. ניתר בפס וכו' וכ"ש בצוה"ף כמ"ש בסוף הסעי' ורק אם הוא פחות מד"ט אין לתקנו ע"י צוה"ף כמ"ש לעיל סי' שס"ב סוף או' צ"ד. יעו"ש.
סעיף קטן יא
יא) שם. ניתר בפס וכו' ואם הוא של אשירה דינו כמו בקורה של אשירה דפסול כמ"ש סעי' ט"ז. תו"ש או' ב' ועיין לקמן או ק'.
סעיף קטן יב
יב) שם. די בשני פסין של שני משהויין. הש"ע מחלק דאם עושה בידים די בשני משהויין ואם נשתייר צ"ל טפח מכאן וטפח מכאן כמ"ש אח"ז והב"ח כתב דאין להקל דאף בעושה בידים יש לעשות טפח לכתחלה מכאן ומכאן יעו"ש. אמנם הא"ר או' ב' השיג על הב"ח וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן או' י"ד.
סעיף קטן יג
יג) שם. במקום אחד. היינו בראש הכותל דאי לאו הכי אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה כמ"ש לקמן סעי' ל"ד. ואף אם אותו שיור רחב ד"א לא בטיל מדין פס. תו' עירובין ה' ע"ב ד"ה אינו. הגרע"א.
סעיף קטן יד
יד) שם. טפח מכאן וטפח מכאן. כ"כ ב"י בשם הר"ר יהונתן אלא שכתב עליו דלאו דוקא טפח דבמשהו מכאן ומשהו מכאן סגי. וכתב התו"ש או' ד' דכ"ה בהדיא בלשון הר"ר יהונתן שהביא ב"י סי' שע"ב ומה שלא כתב כן בש"ע צ"ל דחזר בו והחמיר כדעת התו' יעו"ש. וכן בד"מ או' א' השיג על הב"י וכתב דבנשאר בעינן דוקא רחב טפח יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ב' אמנם בהרמב"ם פט"ו דין י"ב כתב דבנשאר נמי סגי בכל שהוא מכאן וכל שהוא מכאן. וכ"כ בהריטב"א עירובין דף יו"ד ובפי' ר"ח שם. וכ"כ הלבוש. והביאו א"ר או' ב' וכתב דכ"מ בעה"ק להרשב"א דף ו' וכדאי לסמוך על הכרעת הרשב"א יעו"ש. והח"א כלל ע"א או' ג' ובנ"א שם או' א' כתב דלכתחלה יש לחוש ולאסור עד שישאר טפח ובשעת הדחק יש לסמוך על המקילין דבנשאר משהו סגי יעו"ש. ונראה דכן יש לפסוק לענין דינא.
סעיף קטן טו
טו) שם. וכל זה בגובה י"ט. ר"ל שא"צ שיהיו בגובה כל הכותל אלא די בגובה י"ט אבל לא פחות דאין עליו שם מחיצה.
סעיף קטן טז
טז) שם. ואפי' אין בפרצה ד"ט. ואפשר דמיירי שהחצר רחב באמצעו ובקצהו הוא קצר שאין במילואו רחב ד"ע אבל אם כל החצר פחות מד"ט א"צ תיקון כמ"ש סעי' כ"ח. מ"א סק"א. וכתב עליו השש"א דלאו משום דק"ל ממ"ש סעי' כ"ח דודאי יש לחלק בין מבוי לחצר כמבואר בגמ' אלא דר"ל דאפשר דמאי דאמרינן בגמ' דבחצר אפי' פחות מד"ט ה"ד ברחבה באמצע וכה"ג כתב הריטב"א די"ב יעו"ש. ועיין א"ר או' ג'.
סעיף קטן יז
טוב) שם. כיון שהוא במילואו צריך תיקון. וה"ה אם אין במילואו צריך תיקון אם הפרוץ מרובה על העומד וכמ"ש בסי' שס"ב סעי' ט'.
סעיף קטן יח
חי) שם. עד שיהא בה פחות מג' דאז אפי' היא במילואה א"צ תיקון משום לבוד.
סעיף קטן יט
יט) שם. אפי' אינה במילואה וכו' משמע דר"ל דלא מיבעיא דאם היא במילואה ויותר מעשר דצריך לתקנה בצוה"ף אלא אפי' אינה במילואה כיון שהיא יותר מעשר צריך לתקנה בצוה"ף. והגם דלדעת הרמב"ם אין צוה"ף מועיל לפרצה יותר מעשר אלא א"כ עומד מרובה על הפרוץ כמ"ש לעיל סי' שס"ב סעי' יו"ד כבר כתבנו שם או' ט"פ דברוח ג' אפילו להרמב"ם מועיל יעו"ש.
סעיף קטן כ
ך) שם. אפי' אינה במילואה וכו' ואעפ"י שנשאר מן הכותל בנוי כעשר וביותר מיו"ד אינו מועיל כלום וכאלו נפל כל הכותל דמי ונאסרה החצר לטלטל בתוכה עד שיעשה לאותו חצר צוה"ף. ב"י בשם הר"ר יהונתן.
סעיף קטן כא
כא) שם. אפי' אינה בשילואה. אלא נשתיירו או העמיד לו גיפופין מכאן ומכאן ואפי' הגיפופין יתירים על הפרצה צריך לתקנה בצו"ף כמ"ש בסי' שס"ב בין בחצר בין במבוי. ר"ז או' ד'.
סעיף ג'
סעיף קטן כב
כב) [סעיף ג'] מבוי שיש לו ג' מחיצות וכו' ואם אין לו כ"א ב' מחיצות מבואר דינו לקמן רס"י שס"ד:
סעיף קטן כג
כג) שם. התירו בלחי וכו' כלומר אע"ג דבחצר בעינן פס ד' או שני פסין משהו במבוי סגי בלחי כל שהוא. עו"ש או' ג' וטעם ההפרש שיש בין חצר למבוי עיין לעיל סוף או' ח'.
סעיף קטן כד
כד) שם. התירו בלחי וכו' אין חשש עבירה בתקוני מבואות ח"ו ואדרבא הזריז הרי זה משובת ואיכא לאתמוהי על מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן ואלמלא טרדת הגרסא דרך ת"ח הוא לתקן ומי שלבו נוקפו בזה הדיוטות גמורה הוא או מינות נזרקה בו. הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' ל"ז. ברכ"י או' ב' ועיין לקמן סי' שס"ו או קכ"ג:
סעיף קטן כה
כה) שם. כל שהוא. אפי' פחות מאצבע. ב"י ב"ח. מ"א סק"ב. א"ר או' ד' תו"ש או' ו'.
סעיף קטן כו
כו) שם. שיעמידנו בפתח המבוי. אצל אחד מהכתלים ר"ז או' א'.
סעיף קטן כז
כז) שם. שיעמידנו בפתח המבוי. ואם העמידו באמצע המבוי עיין לקמן סעי' ל"א.
סעיף קטן כח
כח) שם. גבהו י"ט. מרווחים ולא מצומצמים כמ"ש לקמן סעי' כ"ו.
סעיף קטן כט
כט) שם. גבהו י"ט. ואפילו יהיה גובה המבוי למעלה מעשרים אמה ניתר בלחי גובהו י"ט ולא אמרו שלא יהא למעלה מעשרים אמה אלא לקורה כמ"ש לקמן סעי' כ"ו יעו"ש.
סעיף קטן ל
ל) שם. הגה. ואפי' קשר שם אדם וכו' ומיירי שלא הודיעו שהעמידו לשם לחי וא"כ בודאי ילך לו שלא יעמוד שם כל היום לכן בעינן קשור מ"א סק"ג ומשמע דאם הודיעו א"צ קשירה. ודוחק א"כ למה ליה הטורח הזה מוטב שיודיענו. ויותר נראה דלא מהני כאן הודעה דשמא ישכת וילך ויטה את עצמו בענין שלא יהא גבוה י"ט בסי' שס"ב סעי' ה' איירי לפי שעה דאז לא חיישינן לכך. תו"ש או' ז' והביאו א"א או' ג' מיהו הר"ז או' ה' כתב דאם הודיעו שמעמידו לשם לחי אין חוששין שילך לו אלא שאז צריך להעמידו מע"ש שהרי לחי נידון משום מחיצה ואסור לעשות מחיצה מאדם בשבת אלא א"כ שלא לדעתו כמ"ש בסי' שס"ב סעי' ה' עכ"ל. ועי"ש בסעי' ג' ולקמן סעי' י"א:
סעיף ד'
סעיף קטן לא
לא) [סעיף ד'] אם יש קצת כותל וכו' והגם דלא נעשה לשם לחי ק"ל דלחי העומד מאליו כשר וכדלקמן סעי' י"א יעו"ש:
סעיף קטן לב
לב) שם. ובלבד שיהא בו רוחב טפח. ואע"ג דכתב דסגי בלחי כל שהוא ה"ד בלחי העומד בעצמו אבל אם מחובר לכותל אינו ניכר אלא אם הוא רחב טפח. עו"ש או' ד' והיינו לפי מ"ש הש"ע בסעי' ב' לחלק בין עשאו בידים לנשתייר בכותל מיהו כבר כתבנו שם או' י"ד די"א דאף בנשתייר סגי בכל שהוא וא"כ ה"ה לכאן ומ"ש הלבוש לחלק בין שם לכאן כבר השיגו התו"ש או' ד' יעו"ש. אמנם כבר כתבנו שם דלכתחלה יש לאסור בפחות מטפח כדעת הש"ע ודעמיה וא"כ ה"ה לכאן:
סעיף קטן לג
לג) שם. רוחב טפח. וה"ה בצוה"פ בנשתייר בעינן טפח תו"ש סוף או' יו"ד מיהו השע"ת לקמן על סעי' כ"ו כתב על דברי התו"ש הנז' דאינו מוכרח יעו"ש:
סעיף קטן לד
לד) שם. רוחב טפח. ונראה דאם הלחי זה עשויה מעצי אשירה דפסיל דכיון דלחי זה צריך שיעור טפח א"כ דמי לקורה (לקמן סעי' ט"ז) שעשאה מעצי אשירה דפסול מטעם דכיון דבעי שיעור טפח אמרינן כתותיה מכתת שיעורא וא"כ ה"ה נמי בלחי זה. תו"ש או' ח':
סעיף ה'
סעיף קטן לה
לה) [סעיף ה'] לחי דאי נשיב ביה זיקא וכו' והוא מטעם דאמרינן כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה וה"ה ללחי. ב"י. עו"ש או' ה' ואפי' אין הרוח מפילו אלא מנידו פסול כמ"ש רס"י שס"ב מ"א סק"ד. והיינו דאי נשיב זיקא מבטל המחיצה הא לא"ה י"ל דכשר. תו"ש או' ט' א"א או' ד':
סעיף קטן לו
לו) שם. לחי דאי נשיב ביה זיקא וכו' וה"ה לצוה"פ, תו"ש שם. ועי"ש מה שכתב להשיג על הט"ז סק"ד שכתב לחלק בזה יעו"ש. ועיין לעיל סי' שס"ב או' קי"ב:
סעיף קטן לז
לז) שם. לא חשיב לחי. והיינו אם מתנדנד בתוך י"ט שהוא שיעור לחי אבל אם שיעור י"ט הוא חזק כגון שתקוע בכותל ולמעלה מי"ט הוא שמתנדנד ברוח ליכא למיחש:
סעיף קטן לח
לח) מ"כ מעשה שחל יו"ט ביום ה"ו ונפסק העירוב יום ה' והתיר מהרי"ק משום דגם ביו"ט צריך לערב לדברים שאין בהם צורך כלל ליו"ט (כמ"ש לקמן סי' תקי"ח סעי' ב' בהגה) דאמרינן מתוך שהותרה ליו"ט הותרה לשבת עכ"ל ול"נ דאין לסמוך ע"ז ל"מ אם חלו ב' יו"ט יום ה"ו וא"כ יום אחד הוא חול ולא שייך לומר הואיל והותרה הותרה אלא אפי' יו"ט הראשון ביום ו' אפ"ה אסור דשמא יו"ט ושבת ב' קדושות הן כמ"ש סי' תט"ז סעי' ב' מ"א סק"ד. ולפי דברי המ"א אם נפסק ביום דיו"ט א' אמרינן ביום ב' הואול והותרה הותרה לדברים שאין בהם צורך כלל דשמא יום א' חול ושני עיקר. ואפי' בב' יו"ט של ר"ה דכיומא אריכתא דמיא מ"מ להקל לא אמרינן כן אלא ב' קדושות כדאיתא בסי' תק"ג ולקמן סי' תט"ז במ"א ומ"מ י"ל כיון דק"ל יומא קמא עיקר מותר ביום ב' וכעין זה כתב מ"א סי' תט"ז סק"א לענין ר"ה יעו"ש וכ"כ מ"א לקמן סי' תק"א סק"א. מחה"ש. ועיין לעיל סי' שס"ב או' ל"ד:
סעיף ו'
סעיף קטן לט
טל) [סעיף ו'] צריך שלא יהיה הלחי רחוק וכו' שאם היה מרוחק מן הכותל ג' אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה. ב"י בשם הר"ר יהונתן. ולכן אם הלחי רחב מג' שרי הואיל והעומד מרובה על הפרוץ שה"ג בשם הריא"ז. אבל דעת התו' אפ"ה אסור. מ"א סק"ה. תו"ש או' יו"ד. א"א או' ה' ח"א כלל ע"א או' ה':
סעיף קטן מ
מ) שם. שלא יהיה הלחי רחוק וכו' ובצה"פ לא אמרינן דאתי אוירא דהא גיסא ודהאי גיסא ומבטלא ליה. ד"מ או' ב' בשם א"ז וכ"כ בחידושי הריטב"א וכ"ה דעת התו"ש או' יו"ד. וכ"כ הישי"ע או' ה' ח"א כלל מ"ח או' י"א. אבל הבכ"ש דף קי"ג בחידושיו לעירובין כתב דצוה"פ שהרחיק ג"ט הקנים מהכותל לא מהני יעו"ש. והביאו א"א או' ה' והשע"ת על סעי' כ"ו. וכתב שם השע"ת דכן הסכים בשו"ת בית אפרים סי' כ"ח יעו"ש. ובס' מקור חיים כתב דדווקא ששני הקנים רחוקים אבל כשצד אחד סמוך לבית כשר. והביאו השע"ת שם ונראה דלכתחלה יש לחוש לדעת האוסרים ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירין:
סעיף קטן מא
מא) שם. שלא יהיה הלחי רחוק וכו' בין לתוך חלל רוחב המבוי בין להלאה לצד חוץ ר"ז או' ח':
סעיף ז'
סעיף קטן מב
מב) [סעיף ז'] לחי אפי' שברים וכו' מדובקים אצל החומה ב"י. ובלבד שיוכל לעמוד ברוח מצויה. לבוש ר"ז או' ט' ושלא יהא רחוק שבר משבר ג"ט. ברכ"י בשיו"ב או' ב' וכ"כ ה"ב או' ה':
סעיף קטן מג
מג) שם. לחי אפי' שברים וכו' אבנים היוצאים מן הגדר זו למעלה מזו פחות מג' הוי לחי. גמ' דף ט"ו. מ"א סק"ו. והוא שיהא בגובה בין כולה י"ט. עה"ק א"ר או' ט'. וצריך שיהא רחב האבנים טפח כדאיתא לעיל סעי' ד' מחה"ש. וכ"כ הר"ז או' ו' וזהו לסברת הש"ע ודעמיה דמחלקין בין נשתייר מהכותל לעושה בידים כמ"ש לעיל או' ל"ב ועיי"ש לענין דינא וה"ה לכאן:
סעיף קטן מד
מד) ומיהו וה"פ אינו מועיל כה"ג באבנים היוצאים פחות פחות מג"ט דמקרי פתחי שמאי כמבואר ברש"י דף י"א ע"א ומדברי הט"ז ס"ק י"ט משמע דמפרש דשם מיירי שרחוקים זו מזו ג"ט ולשון רש"י לא משמע כן, תו"ש או' י"א. וכן חזר להשיג על הט"ז באו' ס"ד יעו"ש והביאו מחה"ש סק"ו. מיהו בס' מק"ח בסופו פסק להקל וכן בנחל אשכול שבאשכול סי' ס"ה חולק על התו"ש בזה יעו"ש. והב"ד א"ח או' ו' ועיין עוד לקמן או' ק"ץ:
סעיף קטן מה
מה) שם הגה, ולכן עושין לחי מסיד מחוי וכו' כ"כ ב"י בשם מהר"ם שהביא המרדכי פ"ק דעירובין, וכ"כ בתה"ד סי' ע"ד דמה שנוהגין לעשות הלחיים מסיד מחוי ובעובי ולא כלום אין למחות בידם אלא שכתב שם התה"ד דתמיהא אחרינא קא חזינן בהך תיקון דמחוי הסיד הטחוי בכותל דזימנין טובא אתי לידי תקלה כי הכלבים ודברים אחרים רגילים להתחכך בכתלים ומוחקים מן הכתלים כל מחו' הסיד למטה סמוך לארץ יותר מג"ט מן הקרקע ולמעלה ותו לא חזי לא ללחי ולא לצוה"פ דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה ולא מסיק אינשי אדעתייהו ומטלטלי באיסור עכ"ל ומביאו ב"י והט"ז סק"ד וע"כ כתב מור"ם ז"ל ובלבד שלא יתמחה יותר מג' לארץ ור"ל שצריך להשגיח ע"ז תמיד ואם א"א שלא ימתה כגון שרגיל להתחכך באותו כותל לא יעשה מסיד וכתב שם הט"ז דעכ"פ בעינן דליהוי בהאי מיחוי קצת דבר ממש ועב קצת ולא סגי במראה הסיד שניכר על הכותל לחוד וכתב שכ"כ ב"י בשם תשו' הרא"ש שיהא מקצתו בולט יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט' ח"א כלל מ"ח או' י"ד:
סעיף קטן מו
מו) מיהו מ"ש שם הט"ז לחלק דדוקא לקנים דצוה"פ מהני מחוי סיד ולא לקנה של לחי בשכנה"ג או' ג' מבואר דיותר יש להקל בסיד מחוי בלחי מצוה"פ ובשניהם נוהגין להקל יעו"ש והביאו א"ר או' ט' וכתב דכ"ה דעת מור"ם ז"ל יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' ג' ר"ז או' ט':
סעיף קטן מז
מז) ומה שלא כתב בש"ע היתר זה של מחוי סיד כתב שם בשכנה"ג הטעם משום פקפוק דבעל התה"ד וגם מפני מ"ש בב"י דאפשר דסיד מחוי אפי' אם הוא כעובי אצבע טוח בכותל לא מהני כיון דאינו יכול לעמוד בפני עצמו יעו"ש. אלא שכתב שם בשכנה"ג דכן נהגו בשאלוניקי לעשות לחיים מסיד מחוי שאם יעשום מדברים אחרים הגוים מסלקים אותם או ע"י הקרונות מסתלקין יעו"ש. והביאו י"א בהגב"י וכתב וכ"נ דפשט המנהג באשכנז יעו"ש. אמנם הרב נתיב חיים כתב דכמה גדולים חולקין ע"ז ואין לחוש לקיים המנהג בזה. וכתב שכן עשה מעשה בפראג בכל המקומות שני לחיין בבנין חומה מזה ומזה וחוט של ברזל ע"ג דליהוי צוה"פ שלא יתקלקלו ע"י חזירים ועגלות וחשבוהו רבנן יעו"ש. והביאו המחב"ר או' א':
סעיף ח'
סעיף קטן מח
מח) [סעיף ח'] לחי שעשאו מעצי אשירה כשר. ולא אמרינן כתותי מכתת שיעוריה כמ"ש סעי' ט"ז דהא לחי נמי שיעור גובה ורחב משהו דכיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו חכמים. תו' דף ף' מ"א סק"ז. תו"ש או' י"ג. מאמ"ר או' ו' ועי"ש בתו"ש ומאמ"ר מה שתירצו קושיית הט"ז סק"ה על הב"י יעו"ש. וכן הא"ר או' יו"ד והנה"ש או' ד' והנ"ח תירצו לקושיא זו יעו"ש:
סעיף קטן מט
מט) שם. מעצי אשירא כשר. ופס ד"ט או טפח פסול מעצי אשירה. ואם הרחיק הלתי מהכותל ג"ט וביניהם עצי אשירה י"ל דמ"מ לא מזדקר הגדי בבת אחת ודמי לסולם בשע"ב סעי' ט"ו. ואם ע"ז שיש לה ביטול י"ל אף קורה שרי עיין סי' תקפ"ו סעי' ג' א"א או' ז':
סעיף ט'
סעיף קטן נ
נ) [סעיף ט'] ואינה נראית לעומדים בחוץ. כגון שהעמיד הלחי רחבו לצד ארכו של מבוי ולא משך קצת רחבו קימעא כלפי חוץ אלא השוה תודו החיצון לעובי כותל המבוי ודומה כמי שמוסיף על עובי הכותל ואינו נראה מבחוץ כלחי אבל חודו הפנימי נראה לעומדים שם בפנים כזה. ?# ר"ז או' י"א:
סעיף קטן נא
נא) שם הגה. נגד חלל המבוי. דבעינן שיהא ניכר לאותן העומדים נגד חלל המבוי כזה ?# אבל אם אינו נראה אלא לאותן העומדים אחורי המבוי כזה ?# לא מהני. תו"ש או' ט"ו:
סעיף קטן נב
בנ) שם. ואינה נראית לעומדים בפנים כשר. ר"ל לאותן העומדים תוך המבוי און הלחי נראית להם משום שאינה עשויה בפנים:
סעיף י'
סעיף קטן נג
גנ) [סעיף י'] הרחיקו מהכותל ג' וכו' והגם דכתב זה לעיל סעי' ו' חזר ושנאו כאן משום דבעי למימר או שהגביהו וכו' ואם הגביהו וכו' ולכן חזר ושנאו כאן דרך אגב. ועיין בדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן נד
דנ) שם. הרחיקו מהכותל ג' וכו' כבר נתבאר זה כמה פעמים דלענין טפח אזלינן לחומרא לענין שוחקות או עוצבות. וא"כ לענין גובה הלחי בעינן י"ט שוחקות דוקא ולענין ריחוק ג"ט משערינן עוצבות והכל לחומרא. אכן אם יש כאן לחי שגבוה י"ט שוחקות והוא רחוק מן הכותל ג"ט עוצבות ומן הצד השני יש לחי גבוה י"ט עוצבות אז מהני ממ"נ אי משערינן בשוחקות מותר מצד הלחי שגבוה י"ט שוחקות והריחוק אינו מזיק כיון שאין בו ג"ט שוחקות ואי משערינן בעוצבות מהני לחי זה שגבוה י"ט עוצבות והוא סמוך לכותל. ומ"ש ואם הגביהו פחות מג' אעפ"י שאין בה אלא ז' ומשהו הא כדאיתא והא כדאיתא זה שפחות מ"ג צ"ל עוצבות והז"ט צ"ל שוחקות והמשהו צריך שיעור להיות ג"כ גדול כדי למלאות הפחות מג"ט באופן שיהיה הכל ביחד ג"ט שוחקות ובצירוף הז' יהיה י"ט שוחקות כדינו. תו"ש או' ט"ז:
סעיף קטן נה
הנ) שם. או שהגביהו מהארץ ג' וכו' היינו אעפ"י שיש בלחי י"ט כיון שהגביהו מהארץ ג"ט הו"ל מחיצה שהגדיים בוקעים תחתיה דלא הוויא מחיצה:
סעיף קטן נו
ונ) שם. ואם הגביהו פחות מג' וכו' לפי שכל לבוד רואין אותו כמלא. ר"ז או' י"ב:
סעיף יא'
סעיף קטן נז
זנ) [סעיף יא'] אפי' לא עשאו לשם לחי וכו' דלחי משום מחיצה ומחיצה העומדת מאליה הוי מחיצה. ב"י מ"א סק"ח:
סעיף קטן נח
חנ) שם. אלא שנזדמן לו וכו' ואפי' הוקבע בידים מקרי עומד מאליו כל שלא הוקבע שם לשם לחי. ב"י תו"ש או' י"ז. א"א או' ח':
סעיף קטן נט
נט) שם. אלא שנזדמן וכו' כגון שהעומד שם לאיזה דבר או כגון שנפל הכותל של רוחב המבוי ונשאר בליטה דבוקה בכותל שבצדו גובה י"ט ורחבה טפח. ועיין לעיל או' ל"ב:
סעיף קטן ס
ס) שם. ובלבד שיסמכו עליו מע"ש וכו' עיין בס' בית מאיר שנשאל מהגאון רע"א דאם היה במבוי כותל ד' שלם ונפרץ בשבת ונשתייר מהכותל לחי אם מקרי סמכו עליו מאתמול כיון דסמכו על כל הכותל או לא מהני כיון דלא סמכו עליו בתורת לחי יעו"ש. ועיין בס' מנחת פחים דף נ"ג ע"א שכתב להוכיח ספק זה להקל מלשון הרוקח הל' עירובין סי' קע"ה יעו"ש. א"ח או' ח':
סעיף קטן סא
סא) ואם נפסק ציה"ף בשבת ואין רוחב המבוי יו"ד אמות בשעת הדחק יש לסמוך על שני לחיין דצוה"פ אי מחמת דמקרי סמך כיון דהמקצת היה בכל הכותל או מדין פסין דבפסין לא בעינן סמך תשו' רע"א סי' ל"ה יעו"ש. א"ח שם. ועיין לעיל סי' שס"ב או' ל"ד:
סעיף קטן סב
סב) שם. ובלבד שיסמכו עליו וכו' וסמיכת קטן לא מהני דק"ל קטן אין לו מחשבה כמ"ש רס"י ש"ח. תו"ש או' י"ט:
סעיף קטן סג
סג) שם. אבל לא סמכו עליו מע"ש וכו' ודוקא בלחי אבל במחיצה מבואר בפו' דמהני אפי' לא סמכו עליו מע"ש כמ"ש לעיל סי' שס"ב או' כ"ג יעו"ש. ואפי' בלחי אם עשאו מתחלה לשם לחי אפי' לא סמכו עליו מע"ש ג"כ מהני. גאון יעקב:
סעיף קטן סד
סד) שם. כגון שהיה שם לחי אחר וכו' דהו"ל כאלו אמר ע"ז אני סומך ולא ע"ז והו"ל האי כאלו אדחי מתורת לחי. א"ז:
סעיף קטן סה
סה) שם כגון שהיה שם לחי אחר וכו' ואם היה שם ב' לחיין העומדים מאליהן וניטל א' מהן בשבת מועיל לחי הנשאר דהוי כאלו סמכו על שניהם או זה או זה כיון דשניהם שוים אצלו. תו"ש או' ך':
סעיף קטן סו
סו) ואם היו למבוי ב' לחיים א' מצד זה וא' מצד זה ולא נשאר הפירצה רק פחות מד"ט או פחות מג"ט לכל אחד כדאית ליה כמ"ש סעי' כ"ח ובשבת נפל א' מהם ורוצים לסמוך על לחי הנשאר מסתברא דאינו מועיל דהא לאו מוכחא מילתא שסמכו עליו מע"ש לשם לחי אלא לשם סתימה בעלמא שהחלל נתמעט על ידיהם ולא חל עליו בשבת שם חדש להיות נקרא לחי. תו"ש שם:
סעיף קטן סז
סז) ועוד אפשר לומר דאם היה למבוי ב' לחיים א' שנראה מבפנים ואינו נראה מבחוץ וא' שנראה מבחוץ ואינו נראה מבפנים ונפל אותו לחי הנראה מבפנים אין לסמוך בשבת על הנראה מבחוץ דמסתמא סמכו ביותר על אותו לחי הנראה מבפנים דהוא עדיף טפי מאותו שנראה מבחיץ וראיה דבנראה מבפנים הוי לחי לכ"ע ובנראה מבחוץ איכא פלוגתא בש"ה אלא דאנן הוא דק"ל דהוי לחי. תו"ש שם:
סעיף קטן סח
סח) שם. ונפל בשבת וכו' אבל אם נפל מע"ש מותר לסמוך ע"ז בשבת אעפ"י שלא סמך ע"ז מבע"י עו"ש או' ח':
סעיף קטן סט
סט) שם בהגה. כאלו סמכו עליו דמי. אעפ"י שלא סמכו עליו בפי' הג"א. משמע דאם בפי' לא סמכו עליו כגון שלא טלטלו בשבת שעבר ע"י לחי זה לא הוי לחי. מ"א סק"ט. ונ"ל דדוקא שלא טלטלו בשבת העבר כלל שלא היה שם לחי אחר. א"ר או' י"ג. ור"ל שלא היה שם בשבת שעבר לחי אחר כ"א זה ולא טלטלו ע"י שאז הוי לחי זה בפי' לא סמכו עליו אבל אם היה שם לחי אחר וטלטלו אינו ניכר בזה שלא רצו לסמוך ע"ז. וכ"כ המחה"ש:
סעיף קטן ע
ע) מיהו אם העמידו מע"ש שעבר או של שבת זה לחי אחר וניטל אותו לחי אסור לסמוך על הלחי העומד מאליו דהא חזינן דלא רצו לסמוך על הלחי העומד מאליו דהא העמידו לחי אחר בשבת העבר. מחה"ש שם:
סעיף קטן עא
עא) ובצוה"פ כה"ג שלא סמכו עליו שלא טלטלו בו בשבת א' צ"ע אי הוי צוה"פ להתיר בשבת הבאה. א"א או' ט' מיהו אם עשאו מתחלה לשם צוה"פ כדי להתיר אלא שלא סמכו עליו מע"ש מהני כמ"ש לעיל או' ס"ג. ובפס ד' בחצר מהני אפי' לא סמכו עליו כלל והטעם משום דהוי מחיצה ממש משא"כ לחי אף שהוא משום מחיצה מ"מ בעינן שיהא לו שם לחי. תו"ש או' כ"ב בשם התו' וכ"כ לעיל או' ס"א ועיין סעי' ב':
סעיף יב'
סעיף קטן עב
עב) [סעיף יב'] לחי העומד מאליו וכו' אותם חתיכות נסרים שמשימים על המשקוף ועל המזוזות הנקראים בלע"ז פרואזי"ש אם הם בולטים כל שהוא אותם שהם ע"ג שתי המזוזות יש להם תורת לחי העומד מאליו להכיר את המבוי ובלבד שיסמכו עליו מע"ש כדינו ושיהא בולט בתוך המבוי פחות מד"א אבל הפרואי שעל המשקיף לא מהני לקורה אפי' יהיה בו שיעור קורה דהקורה צריכה שתהיה עשויה לשם קורה וכל שלא נעשית לשם קורה אפי' סמכו עליה מע"ש לא מהני. כנה"ג בהגב"י או' ז' ועיין לקמן סעי' ט"ו:
סעיף קטן עג
עג) שם. לחי העומד מאליו וכו' כלומר לאפוקי אם הועמד לשם לחי דאפי' אם הלחי הוא ד"א נידון משום לחי דריבה בסתימתו לא גרע מלחי משהו דמתיר וכמ"ש הרב בהגה. עו"ש או' ט':
סעיף קטן עד
עד) שם. אם המבוי רחב יותר מח' וכו' כלומר דח' ופחות מותר ממ"נ אם לחי הוא ד"א הרי פרוץ כעומד הוא וק"ל פרוץ כעומד מותר כמ"ש סי' שס"ב סעי' ט' (ואעפ"י שלא סמכו עליו, ר"ז או' י"ד) ואי פרוץ מרובה הרי ע"כ אין בלחי ד"א ומתיר לטלטל במבוי שהרי סמך עליו מע"ש אבל ביותר מח' הרי הוא הלחי ד' והפרוץ מורבה מעומד ולפיכך צריך לחי אחר להתירו. עו"ש שם:
סעיף קטן עה
עה) שם. אם הלחי בולט לתוכו ד"א וכו' דד"א הוי שיעור מבוי וליכא היכרא ואע"ג דלחי משום מחיצה מ"מ היכרא קצת בעינן אבל אם המבוי רחב ח' אמות ניתר בעומד כפרוץ. מ"א סק"י. ר"ז או' י"ד:
סעיף קטן עו
עו) שם. בולט לתוכו ד"א וכו' וד"א אלו משערינן במצומצם לחומרא. מיהו יש מקום לומר כיון דלענין אורך מבוי צריך לשער בשוחקות לחומרא א"כ אף הלחי לא חל עליו שם מבוי בפחות מד"א שוחקות. תו"ש או' כ"ב:
סעיף קטן עז
עז) שם. וצריך לחי אחר להתירו. והטעם כתב רש"י ז"ל דכיון דלאו ללחי הוקבע לשם אנן במחשבה לא מצינו לאפוקי מתורת כותל ולשויה לחי וכיון דנפיק ליה מתורת לחי נמצא שאין תיקון למבוי זה וצריך לחי אחר להתיר המבוי. עו"ש שם:
סעיף קטן עח
עח) שם. ויעמידנו ברוח שכנגדו. והיינו אם היתרון מח' אמות יותר מרוחב הלחי החדש דאם לא כן כל היכא שיעמיד אותו שרי מטעם עומד כפרוץ. וכ"כ התו' תו"ש או' כ"ג:
סעיף קטן עט
עט) שם. מעט עב או דק וכו' ורש"י כתב בלשון ראשון דגם אם עשה גובה או נמוך מהבליטה מועיל. אבל דעת המחבר אינו כן. וכ"מ דברי הרי"ף שלא העתיק אלא לשון שני. וכן דעת הטור. וכן מוכח מדברי התו' פ"ק דעירובין דף י"א ד"ה אפכא. עו"ש או' יו"ד. וכ"כ התו"ש או' כ"ד דמסתימת הפו' לא משמע הכי.
סעיף קטן פ
פ) שם. הגה. ואם העמידו לשם לחי וכו' אבל סמכו עליו לא מהני דלא כהרב"י. ב"ח מ"א ס"ק י"א. תו"ש או' כ"ה. והמאמ"ר או' ח' כתב דגם מרן ז"ל כשחיבר הש"ע חזר בו ממ"ש בב"י וע"כ העתיק בש"ע דברי הטור יעו"ש.
סעיף קטן פא
פא) שם. בהגה. ואם העמידו לשם לחי וכו' דוקא העמידו בידים הא עומד מאליו בלא כוונה ואח"כ סמכו עליו בפי' מע"ש כל שרחב ד"א ברוחב המבוי לית ליה קלא ופסול ברותב יותר מח' אמות. א"א או' י"א. והוא מדברי הט"ז סק"ז יעו"ש.
סעיף קטן פב
פב) שם. בהגה. אפי' רחב ד"א וכו' דמשום דריבה בסתימתו לא גרע מלחי משהו. ב"י בשם רש"י. תו"ש שם.
סעיף קטן פג
פג) שם. בהגה. אפי' רחב ד"א וכו' וה"ה יותר ופשוט הוא. עו"ש הו' יו"ד. ר"ז או' י"ד.
סעיף יג'
סעיף קטן פד
פד) [סעיף יג'] לחי המושך וכו' כתב בהג"א (פ"ק דעירובין) מבוי שריצפו בלחיים פחות מג"ט והוי משך רצפו ד"א באורך המבוי צריך לחי אחר להתיר המבוי כולו עכ"ל. ומ"מ אם נראה מבחוץ (היינו לחי החיצון) ושוה מבפנים או אפכא נידון משום לחי. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' י"ז. תו"ש או' כ"ט. א"א או' י"ב.
סעיף קטן פה
פה) שם. לחי המושך וכו' היינו לאורך המבוי. ט"ז סק"ח. תו"ש או' כ"ו. ור"ל דבסעי' הקודם מיירי שהניחו ברוחב המבוי והכא מיירי באורך המבוי שהניחו בצד עובי הכותל ונראה כמאריך כותל המבוי לצד חוץ וע"כ כתב הב"י בשם התו' והביאו הט"ז שם דהכא אפי' אם הוקבע לשם לחי לא מהני כל שהוא ד"א יעו"ש. ועיין לקמן או' ל'.
סעיף קטן פו
פו) שם. שאין חודו של לחי מכסה וכו' אלא קצר ממנו.
סעיף קטן פז
פז) שם. פחות מד"א וכו' הטעם דהא כבר מבואר דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי. עו"ש או' י"א.
סעיף קטן פח
חפ) שם. ומשתמש עם חודו הפנימי. דהא הצד השני קצר מזה. מ"א ס"ק י"ג. ור"ל דצד זה נתארך ע"י הלחי אבל הצד השני הוא קצר עד כנגד חוד הכותל שכנגדו ואינו ארוך עד כנגד אורך הלחי וע"כ אין לטלטל במבוי אלא רק עד חודו הפנימי.
סעיף קטן פט
טפ) שם. ד"א נידון משום מבוי. דכיון שהוא רחב ד' יצא מתורת לחי ונעשה כותל לבוש.
סעיף קטן צ
צ) שם. ואסור להשתמש וכו' אפי' הועמד לשם לחי. ב"י בשם התו' מ"א ס"ק י"ג. תו"ש או' כ"ט. ועיין לעיל או' פ"ה.
סעיף קטן צא
צא) שם. שהרי אין כאן לחי. רק דופן שמאריך המבוי. לבוש.
סעיף יד'
סעיף קטן צב
צב) [סעיף יד'] בקורה שיניחנה על ראש המבוי. והיא להיכר בעלמא במבוי זה שאסרו חכמים לטלטל בתוכה בלא זה ההיכר שלא יבואו לטלטל ברה"ר לפיכך צריך שיניחנה על כותלי המבוי בעצמם שיהא ניכר לכל שהונח שם לשם קורה. לבוש.
סעיף קטן צג
צג) שם. על ראש המבוי. ואם הניחה באמצע המבוי עיין לקמן סעי' ל"ב.
סעיף קטן צד
צד) שם. אבל אם נעץ שתי יתודות וכו' ר"ל בעביו של כותל של צד רה"ר ונמצאת קורה שעליהם בולטות ונמשכות לחוץ יותר מהכתלים וחודה הפנימי דבוק וסמוך לכותל. ב"י בשם רש"י.
סעיף קטן צה
צה) וכתב בשו"ת נוב"י מה"ת סי' מ"א בפרצה יותר מיו"ד ועשוי קנים זקופים זה כנגד זה ועל קנה אחד סובב קורה גדולה כדלת על צירה אך ברוב פעמים סבוב הקורה לצד חוץ והפרצה נשארת פתוחה אין כאן סמיכה על הקורה כלל בתורת אמלתרא ומחמת הקנה שהוא לחי לא מהני לרוחב מעשר ובפרט אם הקנה רחוק ג"ט מן התחלת הפרצה לא מהני משום לחי ואין כאן היתר יעו"ש. והביאו שע"ת. מיהו בשו"ת תשו' מאהבה ת"ג מראה פנים להיתר יעו"ש. והב"ד הכר"ש.
סעיף קטן צו
צו) שם. אפי' בסמוך לו וכו' דבעינן קורה ע"ג מבוי וליכא. תו"ש או' ל' ומשמע דאם הניח ב' יתידות בפנים למבוי וקורה עליהם שרי. מש"ז או' ט'.
סעיף טו'
סעיף קטן צז
צז) [סעיף טו'] וצריך שיניחנה כדי להתיר וכו' דקורה משום היכר וכשלא עשאה לשם כך לא הוי היכר אבל לחי הוא משום מחיצה ומשו"ה מהני לעיל העומד מאליו. ב"י. ט"ז סק"ט. מ"א ס"ק ט"ו. ואפי' עשאה בידים כל שלא הונח להתיר ואח"כ סמכו עליו אסור. ומשמע אף ברחבה ד"ט בעינן הושמה להתיר הא מאליה לא. א"א או' ט"ו.
סעיף קטן צח
צח) וכתב המ"מ פי"ז בשם הרשב"א שהקורה העומדת מאליה כאותן שנותנין קורה מכותל לכותל לחזק הכתלים אינה קורא שקורה משום היכר ואין כאן היכר. ב"י. עו"ש או' י"ג.
סעיף טז'
סעיף קטן צט
צט) [סעיף טז'] קורה זו שאמרנו צריכה שיעור. כמ"ש בסעי' שאח"ז.
סעיף קטן ק
ק) שם. ולפיכך אם עשאה מעצי אשירה וכו' וה"ה כל דבר שצריך שיעור ברחבו כגון פס ד"ט או טפח דסעי' ב' הכל פסול מעצי אשירה. א"א או' ז' ועיין לעיל או' י"א.
סעיף קטן קא
קא) שם. דכיון דלשריפה קיימא וכו' והיינו באשירה של ישראל אבל באשירה של עכו"ם בדיעבד שרי אם לא נתכוין לזכות בה כמ"ש לקמן סי' תקפ"ו סעי' ג' יעו"ש.
סעיף קטן קב
קב) שם. כתותי מכתת שיעורא. דכיון דבעינן שיעור טפח אמרינן כל העומד לשרוף כשרוף דמי וליכא שיעורא. ול"ד לסולם של אשירה דאיכא למ"ד דשרי אף בשל אשירה (כמ"ש בסי' שע"ב סעי' טו') אף דבעינן נמי שיעורא שיהא רחב ד"ט כמ"ש סי' שע"ב סעי' ח' שאני קורה דעיקר השיעור הוא משום חשיבות ולכך שפיר אמרינן בתותי מכתת שיעורא אבל בסולם עיקר הטעם שיהא ראוי לעלות עליו והרי ראוי לעלות עליו. כ"כ התו' דף פ' ע"ב ודלא כהראב"ד בהשגות. תו"ש או ל"ב. וכ"כ בסי' שע"ב או' מ"ז.
סעיף יז'
סעיף קטן קג
קג) [סעיף יז'] שיעור הקורה רחבה טפח. ואע"ג שצריכה לקבל אריח ורוחב האריח טפח ומחצה כיון שרחבה טפח יוכל להניח טיט כרביע טפח מהאי גיסא וכרביע טפח מהאי גיסא ומקבלת האריח. עירובין י"ד ע"א.
סעיף קטן קד
קד) שם. רחבה טפח ועביה כל שהוא. וטעמא מדלא יהיב בגמ' שיעור לעביה לא עדיף מלחי דעביו כל שהוא אע"ג דלענין רוחב צריך בקורה שיעור אעפ"י שא"צ בלחי התם היינו טעמא לפי שהוא משום הכיר ובקצרה ליכא היכר אבל עביה שאינו ענין להיכר בכל דהו סגי. ב"י.
סעיף קטן קה
קה) שם. כדי לקבל אריח וכו' פי' הר"ר יהונתן (על הרי"ף) בריאה כדי לקבל אריח כלומר אריחים הרבה כשיעור רוחב פתח המבוי. וכ"כ המ"מ פי"ז דין י"ג דבירושלמי נראה שצריך שתהא בריאה כדי לקבל דימוס של אריחין שוכבין ארכן לא רך הקורה ואלו קורה של עשר אמות צריך שתהא בריאה לקבל ך' אריחין שאורך האריח ג"ט ורחבו טפח וחצי וכ"כ הרא"ש ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל. עוד כתב ויראה לי שדי אם יכולה לקבל ח"י אריחין לפי שקורה ט' אמות וב' משהוויין מתרת מבוי רחב יו"ד אמות מדין לבוד ע"כ. ואין בגמ' שלנו מכל זה כלל ולזה לא כתב רבינו (הרמב"ם) רק לשון המשנה עכ"ל המ"מ. והביאו ב"י. וכתב העו"ש או' י"ד דמסימת הש"ע משמע דלא סבר לכל הסברות הללו וכ"נ מדעת הרמב"ם עכ"ל וכ"כ המאמ"ר או' ט"ז דכל שהיא חזקה לקבל אריח א' סגי לן ולא בעינן שתהא חזקה לקבל אריחין בכל שטח ואורך הקורה וכחב דהכי מתבאר מדברי המ"מ לדעת הרמב"ם ושכ"ה נמי דעת הרי"ף שלא הביא הירושלמי הנז' וגם הטור סתם כלשון המשנה וכ"ה דעת הש"ע שסתם דס"ל כהרמב"ם ודעמיה כדרכו בכל המקומות להמשך אחריו ותמה על המ"א ס"ק ט"ז שכתב לפרש דברי הש"ע ע"פ הירושלמי יעו"ש. וכ"כ בחידושי הריטב"א שאין זו שיטת תלמודא שלנו. וכ"נ דעת מור"ם והלבוש שלא העתיקו דברי הירוש' אמנם הא"ר או' י"ט כתב כדברי הירושלמי וכ"כ התו"ש או' ל"ד. ר"ז או י"ח. וע"כ לכתחלה יש להחמיר ורק בשעת הדחק יש לסמוך על המקילין. וכ"ז באינה רחבה ד"ט אבל אם רחבה ד"ט א"צ להיות חזקה כמבואר בש"ע.
סעיף קטן קו
קו) שם. רק שתהא חזקה לקבל אריח וכו' בטור כתב היתה של קש או של קנים פסולה וכתב עליו ב"י שאעפ"י שעשו אותה חזקה ובריאה פסולה כיון דרוב קורות של קש ושל קנים אינם בריאות. וכ"כ הב"ח. א"ר או' י"ט. מיהו בהריטב"א מוכח דשרי אם עשה בריאה וחזקה והובא בביאורי הגר"א סעי' כ"ב. וכ"נ דעת התו"ש או' ט"ל. וע"כ נראה דבשעת הדחק יש להקל.
סעיף קטן קז
קז) שם. ואם היא רחבה ד"ט וכו' הטעם דכיון שהיא רחבה כ"כ נראה לכל שלקביעות הושמה שם. תו"ש או' ל"ה.
סעיף קטן קח
קח) כתב הר"ר יהונתן דקורה שהניחה למטה מי"ט צריך להגביה. וכ"מ בגמ' ב"י:
סעיף יח'
סעיף קטן קט
קט) [סעיף יח'] היוצאים מן הכותל. לתוך רוחב המבוי. ר"ז או' ך:
סעיף קטן קי
קי) שם. שאין ברחבן טפח. דאל"כ היו המעמידים עצמם תורת קורה עליהם. ולא בארכן שלש. כדי שתהיה הקורה לבוד להכותל כמבואר בסעי' כ"ה. ט"ז סק"י. א"ר או' ך' תו"ש או' ל"ז ואו' ל"ח.
סעיף קטן קיא
קיא) שם. י"א שצריך וכו' וי"א שא"צ וכו' עיין לעיל סי' י"ג או' ז' שכתבנו דדעת הש"ע לפסוק כי"א בתרא ורק לכתחלה חושש לי"א קמא כשהוא לחומרא יעו"ש. והר"ז או' ך' כתב לענין הלכה בד"ס הלך אחר המיקל. ונראה דגם לפי דבריו ודאי לכתחלה יש לחוש לסברא א'.
סעיף יט'
סעיף קטן קיב
קיב) [סעיף יט'] אם היתה הקורה עגולה וכו' והגם דהשתא כשהיא עגולה אינה יכולה לקבל עליה אריח רואין אותה כאילו היא מרובעת פי' נפסלת או חלוקה. משנה עירובין י"ג ע"ב ופירש"י שם.
סעיף קטן קיג
קיג) שם. צריך שיהיה בהקיפה ג"ט וכו' דזהו מהכלל כל שיש בהקיפו ג"ט יש בו רוחב טפח כמ"ש במשנה שם.
סעיף ך'
סעיף קטן קיד
קיד) [סעיף ך'] נוטה חוץ למבוי וכו' דכל אלו הדברים פוסלים בקורה.
סעיף קטן קטו
קטו) שם. ואין בין זה לזה ג' כשרה. דאמרינן לבוד. תו"ש או' מ"א.
סעיף קטן קטז
קטז) שם. ואם לאו פסולה. משמע דדוקא בכה"ג דהעקמימות הוא חוץ למבוי או למעלה מעשרים או למטה מעשרה דכל אלו פוסלים בקורה הוא דאם יש בין זה לזה ג"ט פסולה אבל אם העקמימות הוא בתוך המבוי ואינו גבוה מעשרים ואינו נמוך מיו"ד גם אם יש בין זה לזה ג"ט כשרה וכ"מ מפשטיות המשנה שם דקאמר עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה. וכ"מ מסתימת דברי הרמב"ם פי"ז דין כ"ו. אכן בס' גאון יעקב וכן בחידושי אה"ע מפקפקין בזה יעו"ש. וע"כ יש לחוש לדבריהם לכתחלה:
סעיף כא'
סעיף קטן קיז
קיז) [סעיף כא'] ואינה נוגעת בכותל זה וכו' ואפי' במרוחקת משני הכותלים אמרינן לבוד משתי רוחות. המ"מ פי"ז. ב"י. מ"א ס"ק י"ז.
סעיף קטן קיח
קיח) שם. יש ביניהם ג' פסולה. עד שיביא קורה אחרת למלאות הריוח ההוא. גמ' שם ופיר"ח.
סעיף כב'
סעיף קטן קיט
קיט) [סעיף כב'] דהיינו טפח. ר"ל אם יש בין שתיהם רוחב טפח וכמ"ש ב"י בשם המ"מ פי"ז. וכ"כ התו"ש או' מ"ג. ר"ז או' כ"ד. ביאורי הגר"א.
סעיף קטן קכ
קך) שם. ואין בין זו לזו ג"ט. דחשבינן להו כאילו סמוכות זו לזו מטעם לבוד.
סעיף קטן קכא
קכא) שם. ואין בין זו לזו ג"ט. ונראה דאם יש בין שני הקורות קורה שנעשית מאליה לא מהני אף שאין בין ב' הקורות הכשרים ג"ט דכיון שיש הפסק בין הקורות הכשרים לא שייך לומר לבוד וכמ"ש המ"א ססי' תרכ"ו. וה"ה אם יש ביניהם קורה של אשרה מקרי הפסק ולא מצטרפי הקורות הכשירים. ומה"ט נראה דאם היה שם ב' קורות המתאומות שנעשו מאליהן וביניהם אויר פחות מג"ט והניח ביניהן קורה פחות מטפח דמהני דבהנחה זו ביטל תורת לבוד דמקודם והרי הוא כעושה קורה בידים ולא עוד אלא אפי' חזר אח"כ ונטל את הקורה שביניהם כדי שתתכשר ע"י ב' קורות המתאימות כמקודם נמי מהני. תו"ר או' מ"ד.
סעיף קטן קכב
קכב) שם. בתוך טפח. ואע"ג דבעלמא הוי לבוד בפחות מג"ט הכא שאיני כיון דהקורה היא משום היכר לא אמרינן דלקביעות הושמו שניהם אלא א"כ הם כ"כ סמוכים בתוך טפח שאם ינתן האריח שרחבו טפח ומחצה בין ב' הקורות ולא יפיל לארץ שיסמוך באצבע מכאן ואצבע מכאן מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. כ"כ ב"י בשם הר"ר יהונתן. וכ"כ התו"ש או' מ"ג. מאמ"ר או' ח"י. ר"ז או' כ"ד:
סעיף קטן קכג
קכג) שם. בתוך טפח. ר"ל שאין ביניהם יותר מטפח. מאמ"ר שם. וכ"מ ממ"ש באו' הקודם:
סעיף קטן קכד
קכד) שם. בתוך טפח. ואפי' הם יחד ד"ט עם האויר שביניהם לא מהני (במ"א יש ט"ס וכתבנו ע"פ מ"ש התו"ש ומחה"ש) דעכ"פ אין ראוי להניח אריח עליהם משא"כ בסעי' י"ז (אם היא רחבה ד"ט) דראויה רק שאינה חזקה. מ"א ס"ק ח"י. וכתב ודלא כעו"ש. תו"ש או' מ"ג:
סעיף קטן קכה
קכה) שם. בתוך טפח. והנה מפשטיות דברי הש"ע משמע דגם לדיעה זו בעינן שיהיה ברוחב שתי הקורות שניהם ביחד רוחב טפח כמו לדיעה א' וכ"מ מדברי הר"ר יהונתן אכן התו"ש שם כתב דלדיעה זו א"צ שיהיו שניהם יחד בצירוף רחבים טפח רק אם הם רחבים יחד טפח ויותר עם האויר שביניהם סגי יעו"ש. וכ"ה בס' עבה"ק להרשב"א יעו"ש ומ"מ יש להחמיר:
סעיף קטן קכו
קכו) שם. בתוך טפח. והב"ח כתב דצריך שיהיו נוגעין זו בזו וכתב דהכי נקטינן יעו"ש. אבל הא"ר או' כ"ג כתב עליו דלא משמע הכי בפו' וכן הנ"ץ חולק עליו יעו"ש. וכ"נ דעת האחרונים שלא העתיקו דברי הב"ח הנז' אכן מ"ש שם הא"ר להשוות הדעות אין כן דעת האחרונים אלא כדברי מרן ז"ל בב"י ובש"ע דפליגי. ולענין דינא כבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שסותם הש"ע להקל ואח"כ מביא י"א לחומרא דחושש להם לכתחלה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' כ"ד דיש להחמיר כדעת הי"א.
סעיף כג'
סעיף קטן קכז
קכז) [סעיף כג'] היתה אחת למעלה וכו' כאן בא לה סי' רבותא על סעי' הקודם דאפי' אלו השני קורות שאין בכל אחד לקבל אריח גבוהות נמי אחת מחברתה אם הם בתוך ג"ט כשרים משום דאמרינן רואים וכו':
סעיף קטן קכח
קכח) שם ואת התחתונה כאלו היא למעלה ופוגעות זו בזו באמצע גובהן ויהיו זו אצל זו. לבוש. ועוד י"ל רואין את העליונה כאלו היא למטה אצל התחתונה או את התחתונה כאלו היא למעלה אצל העליונה. וכ"מ מפי' ר"ח:
סעיף קטן קכט
קכט) שם. ובלבד שלא תהא העליונה וכו' דכיון דעומדת במקום פסול אם תאמר מעלים את התחתונה אצלה כדי לקבל אריח הרי שניהם במקום פסול וכן בעומדת למטה מיו"ד אם תאמר מורידים את העליונה למטה מיו"ד כדי להשוותה עם התחתונה לקבל אריח יהיו שניהם במקום פסול:
סעיף קטן קל
קל) שם. ויש פוסלין. דס"ל כי"א דסעי' כ"ב. מ"א ס"ק י"ט. ור"ל דבעינן שיהיו ראויין לקבל עליהם אריח ממש ואם הם מרוחקים זו מזו יותר מטפח או שגבוהים זו מזו אפי' טפח הרי אינם ראויים לקבל אריח וע"כ הם פסולים. וכ"ה המחה"ש והר"ז או' כ"ד:
סעיף קטן קלא
קלא) שם. ויש פוסלין ולענין הלכה נקטינן לחומרא ב"ח א"ר או' כ"ה. ר"ז שם. וכבר כתבנו לעיל או' קכ"ו דגם דעת הש"ע חושש להם לכתחלה:
סעיף כד'
סעיף קטן קלב
קלב) [סעיף כד'] פירס על הקורה מחצלת וכו' להיות מחיצה לייפות כח התירו רש"י:
סעיף קטן קלג
קלג) שם. פסולה. אפי' אם חיברה שם בענין שאין הרוח מנידה. ר"ז או' כ"ד:
סעיף קטן קלד
קלד) שם. ואינה נראית. וא"כ אין כאן היכר וקורה היא משום היכר כמ"ש לעיל או' צ"ב:
סעיף קטן קלה
קלה) שם. כיון שגבוה מהארץ ג' והואיל וגובהה ג' הויא מחיצה תלויה ואינה מתרת. רש"י:
סעיף קטן קלו
קלו) שם. ונמשכת קצת למטה מעשרה כשרה. כלומר שהיא נמשכת למטה קצת יותר מיו"ד ממקום שמתחלת וא"כ הוה אמינא דהיא מחיצה ופסולה משום קורה. ומשום מחיצה נמי לא דהא מחיצה תלויה היא דהא היא גבוה י"ט מהקרקע קמ"ל דכשירה. מ"א סק"ך. ור"ל דאי נמשכת קצת לתוך יו"ד של חלל המבוי פסולה כמ"ש לקמן סעי' כ"ו דמבוי שנמוך פחות מי"ט אינו ניתר בלחי או מקורה יעו"ש. וכ"כ באה"ע דצ"ל חלל יו"ד תחת הקורה ואם הגיע קצת מהקורה למטה מיו"ד לכ"ע פסולה והשיג על הב"ח והט"ז יעו"ש. וכ"כ הר"ז וכ"כ או' כ"ה בביאורי הגר"א:
סעיף כה'
סעיף קטן קלז
קלז) [סעיף כה'] נעץ שתי יתידות וכו' להיותן סניף להאריך הקורה משני צידיה כשתנתן עליהם והם עצמם אינם ראויות להכשר קורה שאין בהם רוחב טפח כשיעור הכשר קירה. ואין בעקמומיתן ג' ואיכא למימר לבוד מראשי הקורה ולכתלים ואין בגובהן של יתידות ממעל לכותלים ג"ט דאי הוה בגובהן ג' הוה מיפסלא דקורה ע"ג כתלים בעינן אבל השתא בפחות מג' אמרינן חבוט השפל וכאלו מונחת על הכותל רש"י והביאו ב"י:
סעיף קטן קלח
קלח) שם. נוטה לתוך המבוי. לאפוקי חוץ למבוי אפי' אינם רחוקים ג' אין מכשירין את המבוי. עו"ש או' ך' ועיין לעיל סעי' י"ד:
סעיף קטן קלט
קלט) שם. אם אינם גבוהין וכו' דאמרינן חבוט רמי כאלו הקורה נשפלת למטה עד נגד כותלי המבוי וגם לבוד והוי כאלו ב' ראשי הקורה נוגעות בכותלים תו"ש א' מ"ח. א"א או' כ"א:
סעיף קטן קמ
קמ) שם. ואם יש בגובהן וכו' ואע"ג דבקורא טפח אפי' גבוה יותר מג' אמרינן חבוט כדלקמן סי' תרל"א סעי' ה' שאני הכא דבעינן קורה ע"ג מבוי משום היכר ויותר מג' גבוה מן הכותל לא הוי היכר. וכ"כ התו' עו"ש שם. מ"א ס"ק כ"א. תו"ש שם. ר"ז או' כ"ו:
סעיף קטן קמא
קמא) שם ואם יש בגובהן וכו' ודע דמודדין ביושר ג"ט כי באלכסון יש יותר. א"א או כ"א:
סעיף כו'
סעיף קטן קמב
קמב) [סעיף כו'] דוקא כשאינו נמוך פחות מי"ט וכו' ר"ל המחיצות שלו אין נמוך פחות מי"ט. והטעם דלא התירו חז"ל בלחי וקורה אלא היכא דתוך המבוי יש ג' מחיצות הניכרות גבוהין יו"ד ואז נצטרפו הלחי והקורה להיות בצירופן ד' מחיצות אה"ע:
סעיף קטן קמג
קמג) שם. מרווחים. ובסיפא מצומצמות דבתרווייהו אזלינן לחומרא. ט"ז ס"ק י"ד. וז"ל הרמב"ם פי"ז דין ל"ו האצבע שמשערין בה בכ"מ היא רוחב הגודל של יד והטפח ד' אצבעות. וכל אמה האמורה בכ"מ בין בשבת בין בסוכה וכלאים היא אמה בת ו' טפחים. ופעמים משערין באמה בת ו' טפחים דחוקות זו לזו. ופעמים משערין באמה בת ו' שוחקות ורווחות וזה וזה להחמיר. כיצד משך מבוי בד"א שוחקות וגובהו ך' אמה עציבות. רוחב הפרצה יו"ד אמות עציבות וכיוצא בהן לענין סוכה וכלאים עכ"ל והוא מגמ' עירובין ג' ע"ב בסופו והביאה ב"י:
סעיף קטן קמד
קמד) ושיעור יתרון השוחק על העצב הוא חצי אצבע לאמה המ"מ שם בשם הרשב"א. והביאו ב"י. מ"א ס"ק כ"ב וכ"כ האחרונים. והיינו שחצי אצבע לאמה ממנו תחלק לטפחים ותדע חילוק בין טפחים שוחקות לעוצבות. עו"ש או' כ"א:
סעיף קטן קמה
קמה) שם. מרווחים. ומה שתמה שם העו"ש כיון דהספק הוא בשל סופרים היה לן למיזל לקולא. לק"מ דטובא מצינו כה"ג וכבר כתב האו"ה בזה דכל דבר שהראשונים עצמם נסתפקו בזה מקמי ספק דחסרון ידיעה ולא מקלינן ביה, ועיין בריש ס' מנחת יעקב או' ו' ובש"ע יו"ד סי' ק"ד סק"ד יעו"ש תו"ש או' ן' ובזה מיושב ג"כ מה שתראה בספרי האחרונים כי לפעמים מחמירין גם בד"ס כשיש פלוגתא כי כיון שרואין שהראשונים חוששין להחמיר גם אנן גררינן אבתרייהו:
סעיף קטן קמו
קמו) שם. יותר מיו"ד אמות וכו' דביותר מיו"ד אין עליו שם פתח כמ"ש לעיל סי' שס"ב סעי' ט' ולפיכך לא מהני ליה לחי או קורה אלא דוקא צוה"פ. ועיין לקמן או' קמ"ט.
סעיף קטן קמז
קמז) שם. יש הא ארכו ד"א וכו' דבפחות מזה אין שם מבוי עליו ודינו כחצר שאינה ניתרת בלחי או קורה כמ"ש סעי' ב' ועיין באו' שאח"ז:
סעיף קטן קמח
קמח) שם. אין לו תקנה אלא בצוה"פ. ובהרמב"ם פי"ז דין ח' כתב דמבוי שאין ארכו ד"א דינה כחצר ואינו ניתר אלא בשני לחייה או בפס ד' ור"ל או בשני לחיים משני רוחותיו כל לחי במשהו או בפס ד' מרוח א' וכמ"ש בדין הקודם יעו"ש. והביאו מ"א ס"ק כ"ג וכתב ואפשר דלאו דוקא נקט הש"ע צוה"פ עכ"ל ור"ל דה"ה דניתר נמי ע"י פס ד' או שני פסין שני משהוויין וכמ"ש בסוף הסעי' גבי מבוי שאין ארכו יתר על רחבו ובסעי' ל"ב יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לעיל סעי' ב':
סעיף קטן קמט
קמט) אבל בנמוך הכתלים פחות מי"ט אף בחצר לא מהני תיקון כזה. א"א או' כ"ג. ור"ל דלא מהני ליה תיקון של פס ד' או של שני פסין שני משהוויין. ואי מהני ליה צוה"ף עיין באו' שאח"ז. ומיהו ברחבו יותר מיו"ד אמות אפי' בחצר לא מהני תיקון זה כ"א דוקא בצוה"ף כמ"ש סעי' ב' יעו"ש.
סעיף קטן קנ
קנ) שם. אלא בצוה"ף. משמע דגם בנמוך הכתלים פחות מי"ט לא מהני ליה צוה"ף. וכ"מ בהרמב"ם שם דין י"ד, וכ"כ הר"ז או' כ"ז. אמנם המ"מ שם כתב בשם הרשב"א שאין מחיצה פחות מי"ט וכ"ש צוה"ף יעו"ש, והביאו התו"ש או' נ"א, מיהו המש"ז או' י"ט כתב אפשר דמ"ש בש"ע נמוך מי"ט היינו במקום הפתח אבל כל המבוי יש לו ג' מחיצות גבוהות י"ט יעו"ש. וכ"כ באה"ע וכתב שכ"ה דעת הרמב"ם יעו"ש, וכ"כ בביאורי הגר"א.
סעיף קטן קנא
קנא) שם. ואם היה בגובה חללו וכו' אבל אם החלל אינו רק עשרים אעפ"י שכל הקורה למעלה מעשרים סגי לה בקורה. טור. עו"ש או' כ"א. ר"ז או' כ"ח.
סעיף קטן קנב
קנב) שם. אינו ניתר בקורה אבל ניתר הוא בלחי. משום דקורה משום היכר וכל שהוא גבוה מעשרים לא שלטא ביה עינא אבל בלחי כיון דק"ל לחי משום מחיצה אעפ"י שהמבוי גבוה לית לן בה. ב"י. ט"ז ס"ק ט"ו. ועוד כתב ב"י הטעם בשם המ"מ שהרי הלחי סמוך לקרקע הוא ואין גובהו אלא י"ט ומה לנו אם המבוי גדול כמה עכ"ד. והביאו התו"ש או' נ"ג וכתב כי טעם זה עיקר כי טעם הראשון אינו מספיק דהא היכר קצת מיהא בעינן כמ"ש סעי' י"ב יעו"ש:
סעיף קטן קנג
קנג) שם. אינו ניתר בקורה. ואם הקורה רחבה ד' ובריאה לקבל מעזיבה מותרת ולא משום היכר אלא שפי התקרה יורד וסותם כל שאין פתח המבוי יותר מעשר. ועוד נ"ל שאילו היתה רחבה ז' אף שאינה בריאה כשירה שכל שרחבה ו' העין שולטת בה. עבה"ק לרשב"א. א"ר או' כ"ט, ועיין לקמן או' רי"ח:
סעיף קטן קנד
קנד) שם. אינה ניתרת בקורה ודוקא אם מניחה ע"ג הכתלים שהם למעלה מעשרים אבל אם נעץ יתידות בתוך חלל הכותלים שבפתח המבוי בתוך עשרים והניח עליהם הקורה כשירה כדמשמע בריש מס' עירובין דקתני מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט ופירש"י ישפיל יעו"ש. וכ"כ לעיל או' צ"ו יעו"ש:
סעיף קטן קנה
קנה) שם. אבל ניתר הוא בלחי. וה"ה בצוה"פ. הרמב"ם פי"ז דין י"ד וכה בטור. וכ"כ התו"ש או' נ"ג:
סעיף קטן קנו
קנו) שם. צריך שיעשה בה ציור וכו'. רש"י פי' כעין קיני עופות בולטין מתחת האולם למעלה מן הפתח וכתב הב"ח דכ"ה דעת הרא"ש והטור להחמיר דלא כמ"ד פסקי דארזא יעו"ש. ועיין מ"ש עליו הי"א וכתב דהעיקר כדברי הרב"י דדעת הטור לפסוק אף כמ"ד פסקי דארזא יעו"ש. שהב"י הביא עוד פירושים וע"כ סתם בש"ע וכתב שיעשה בה ציור וכיור ור"ל איזה ציור וכיור שיהיה ורק שיהיה ערב לבני אדם להסתכל בו כדי שמתוך כך יסתכלו בקורה וידעו כי עשו היתר למבוי. ומ"ש בהגה פי' ציור אחד בכותל וכו' הוא ע"פ מ"ש בד"מ בשם הג"א דה"ה אם יש ציור או כיור בקורה עד שיהא הכל מסתכלין בו דמהני עכ"ל ולזה פי' בהגהת ש"ע דציור הוא ציור אחד בכותל מן הסיד וכיור על שמי הקורה.
סעיף קטן קנז
קנז) שם. צריך שיעשה בה ציור וכו' אבל לרחב מעשר לא מהני ציור וכיור בלא צוה"פ. טור וב"י עו"ש או' כ"ב:
סעיף קטן קנח
קנח) שם. ובנה בנין תחת הקורה למעטו וכו'. והיה דיכול להשפיל הקורה עצמה ולהניחה בתוך חלל פתח המבוי על יתידות למטה מעשרים כמ"ש לעיל או' קנ"ד יעו"ש.
סעיף קטן קנט
קנט) שם. ובנה בנין תחת הקורה וכו' פי' שבונה בארץ כנגד הקורה כדי שלא יהא גבהה יותר מכ' אמה. עו"ש שם.
סעיף קטן קס
קס) שם. די בבנין רחב וכו' וה"ה לכל מילי ואפי' עפר. ב"י. ומ"ש הר"ר יונתן ע"ש הרי"פ דלא הוי מיעוט אלא א"כ ממעט בקורה או באבן וכיוצא דאין דרכן ליפחת ולאפוקי עפר דלא הוי מיעיט כתב עליו ב"י דאין דבריו נראין יעו"ש. וכ"כ המ"א ס"ק כ"ד דה"ה בעפר אלא שכתב דצריך ליזהר כשנדרס ברגלים שלא יתמעט מכשיעור וכ"כ א"ר או' ל'. תו"ש או' כ"ד ר"ז או' כ"ט. ור"ל שצריך ליזהר שלא יתמעט הרוחב מטפח ולא יתמעט הגובה להיות יותר מכ' וע"כ יותר טוב שיעשה בבנין. א"א או' כ"ד:
סעיף קטן קסא
קסא) שם. די בבנין רחב טפח וכו' ור"ל הרוחב די בטפח כדין הקירה שצ"ל רחבה טפח כמ"ש סעי' י"ז והגבוה כפי מה שיהיה באופן שלא ישאר חלל פתח המבוי יותר מכ' אמה מצומצמות.
סעיף קטן קסב
קסב) שם. צריך לחוק ד"א וכו' והא דלא סגי בטפח כמו בפיסול למעלה מך' תירץ רש"י ז"ל דהתם איתא לדופן שכבר נקרא דופן אלא שצריך למעט קצת בהיכר מועט סגי אבל הכא דהשתא הוא דמשוי ליה לדופן דפחות מיו"ד לא מקרי דופן בעינן דליתחזי האי דופן לשיעור אורך מבוי. ט"ז ס"ק ט"ז.
סעיף קטן קסג
קסג) שם. על פני כל רחבו. דאם ישאר הפסק בין החקיקה לכתלים אין הכתלים מצטרפין להן וכאין כתלים למבוי דמי אבל אם ההפסק בין החקק לכתלים הוא פחות מג"ט י"ל דמהני כמ"ש לקמן ססי' תרל"ג. וכ"כ המש"ז או' ט"ז.
סעיף קטן קסד
קסד) שם. עד שיהיו פתוחין לתוכו ב' חצירות וכו' והטעם שאין המבוי ניתר בלחי או קורה אא"כ בתים וחצירות פתוחים לתוכו מפני שכל שהוא עשוי יותר לדירה ולתשמישיו הצנע צריך יותר מחיצות גמורות ולפיכך החצירות גמורות שדרכן של בעלי בתים להשתמש בהם יותר בתשמישי הצנע ולאכול בהם צריכות המחיצות יותר גמורות וכן הדין במבואות שאין בתים וחצירות פתוחות לתוכן דיוריהן מועטין והרי משתמשין בהם יותר שאינן בושים כ"כ לאכול ולהשתמש בהם ולפיכך הרי הם כחצר כי לפי ריבוי הדיורין מתמעט תשמיש המבוי ובמחיצה כל דהו סגי. ב"י בשם הרשב"א. וא"כ הוה אפשר להקל במבואות שלנו כיון שיש בהם ריבוי דיורין ואפשר דלא פליג במבוי, מ"א ס"ק כ"ה:
סעיף קטן קסה
קסה) שם, עד שיהיו פתוחים לתוכו ב' חצירות וכו' ואפי' אם הרבה בתים בלא חצירות פתוחים לתוכו וגם הרבה חצירות שבית אחד בכל חצר אין כל זה מועיל כלום. ר"ז או' ל':
סעיף קטן קסו
קסו) שם. שני חצירות וכו' ואין חילוק בין אם הבתים והחצירות פתוחים לו מצדו או בראשו הסתום נגד ראש הפתוח, ד"מ או' י"א בשם א"ז:
סעיף קטן קסז
קסז) שם. ולכל חצר שני בתים. וכל בית ובית צריך שיהא בו ד"א על ד"א או יותר. א"ר או' ל"א בשם עבה"ק:
סעיף קטן קסח
קסח) שם הגה. ואפי' כל החצירות וכו' וה"ה אם הבתים פתוחים זה לזה. ד"מ או' י"א:
סעיף קטן קסט
קסט) שם בהגה. ויש חולקים בזה. משום דכיון דפתוחות זו לזו נעשו כחצר א' ואין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחות לתוכו. ב"י. מ"א ס"ק כ"ו:
סעיף קטן קע
קע) שם בהגה. ויש חולקין בזה. וכתב ב"י דהכי נקטינן. אבל הב"ח כתב כיון דמידי דרבנן הוא נקטינן לקולא. וכ"ה דעת הא"ר או' ל"א, וכ"פ הר"ז או' ל"א:
סעיף קטן קעא
קעא) שם. פחות מד"ט. דאז אין עליו שם פתח כלל ר"ז או' ל':
סעיף קטן קעב
קעב) שם. שמקום הפת גורם. ולא מקום לינה כמ"ש לקמן סי' ש"ע סעי' ה':
קעב) שם והשני לבן. או אחד להרב והשני לתלמיד. טור:
סעיף קטן קעג
קעג) שם. אעפ"י שהבן מקבל פרס וכו' ואע"ג דלענין לאסור זה על זה חשבינן להו כאחד כמבואר בסי' ש"ע סעי' ה' משום דעירובין דרבנן אזלינן להו הכא לקולא והכא לקולא. ב"י:
סעיף קטן קעד
קעד) שם. ואוכל בביתו וכו' לאפוקי אם אוכל בבית אביו כמ"ש שם בסי' ש"ע:
סעיף קטן קעה
קעה) שם. ואפי' צדו אחד עכו"ם וכו' דאמרינן חשובא דירת עכו"ם דירה לקולא למשרייה למבוי בלחי ע"י חצירו של עכו"ם. ב"י. עו"ש או' כ"ד:
סעיף קטן קעו
קעו) שם. שיהא ארכו יותר על רחבו. ואפי' במשהו סגי גמ' ב"י עו"ש שם. א"ר או' ל"ב תו"ש או' ס"ב ר"ז או' ל"ב. וכל שאין ארכו יתר על רחבו נידון כחצר ב"י ר"ז שם. ור"ל שצריך פס ד' או ב' פסין משהו או צוה"פ כמ"ש בש"ע:
סעיף קטן קעז
קעז) שם. שיהא ארכו יותר על רחבו. ואי זה הוא ארכו של מבוי זהו כניסתו ומה שאינו דרך כניסתו קרוי רחבו ואעפ"י שרחב יתר מארכו. המ"מ פי"ז דין ז' בשם הרשב"א. והביאו ב"י עו"ש שם. א"ר שם תו"ש שם:
סעיף קטן קעח
קעח) שם. שיהא ארכו יותר על רחבו. ואם צד אחד ארוך וצד אחד קצר אזלינן בתר הארוך תי"ש שם:
סעיף קטן קעט
קעט) שם. אינו ניתר אלא בפס ד' וכו' ור"ל כמ"ש לעיל סעי' ב' גבי חצר או בפס ד"ט מצד אחד או בשני פסין של משהו מב' צדדין כל א' מצד א' יעו"ש:
סעיף קטן קפ
קפ) שם בהגה. לתקן כל המבואות בצוה"פ וכו' והטעם משום דאין עכשיו בתים וחצירות פתוחות לתוך המבוי כדין מבוי שניתר בלחי וקורה ואע"ג דבסמוך מבואר דחצר שארכה יותר מרחבה ג"כ ניתר בלחי וקורה שאני מבואות שלנו דקרובות לרה"ר. ואעפ"י שאין עכשיו רה"ר לא פלוג חכמים. עו"ש או' כ"ה. ועיין לעיל סי' שס"ב או' פ"ב:
סעיף קטן קפא
קפא) שם. בהגה. לתקן כל המבואות בצוה"פ וכו' אפי' בפחות מעשר. ד"מ או' י"ג. ועיין לקמן או' קפ"ג:
סעיף קטן קפב
קפב) שם. בהגה. יש להם דין חצירות. ולפ"ז היה לנו לתקן פס ד' מצד אחד או ב' משהויין אחד לכל צד כדלעיל (סעיף ב') בחצר אלא דנראה דלא נהיגי לעשות כן משום מבוי מפולש דצריך דוקא צוה"פ. ט"ז ס"ק ח"י. ועיין לקמן רס"י שס"ד:
סעיף קטן קפג
קפג) שם. בהגה יש להם דין חצירות. מיהו בצד השני דגם במבוי מפולש סגי בלחי וקורה א"כ נהי דכאן יש לה דין חצר מ"מ סגי ליה עכ"פ בשני פסין דאז שרי ממ"נ אי משום חצר ואי משום מבוי מיהו בד"מ משמע דגם בזה בעינן צוה"פ דוקא. תו"ש או' ס"ג ויעו"ש הטעם. וכהב עו"ש התו"ש ואע"ג דבסי' שס"ד סעי' ג' איתא דצריך לעשות תיקון בעקמימות מ"מ במבוי דידן (ר"ל שאין בתים וחצירות פתוחין לתוכו) א"צ לעשות תיקון בעקמימותו דהא באמת יש לה דין חצר אלא דהחמירו ליתן לה דין מבוי משום דקרוב לרה"ר והעקמימות שאין קרוב לרה"ר ודאי יש לה דין חצר שא"צ שום תיקון בעקמימות כ"כ מ"א וכ"פ בס' ת"ח אבל המ"ב והט"ז כתבו דגם במבוי דידן צריך לעשות תיקון בעקמימות כבסי' שס"ד סעי' ג' יעו"ש. ועיין לקמן סי' שס"ד או' טו"ב:
סעיף קטן קפד
קפד) והנה עיירות שלנו שאין מוקפין חומה שיש פרצות בין בית לבית והם אינם במילואם ע"פ הרוב רק פרצה יותר מיו"ד א"כ א"א בפס ד' רק בצוה"פ כבסעי' ב' יעו"ש ופרצה שהיא כיו"ד אמות א"צ תיקון כלל הואיל ואינה פרוצה במילואה כבסעי' ב' יעו"ש. מש"ז או' ח"י. ור"ל כגון שנשאר ד"ט מצד א' או טפח בכל צד כמבואר בסעי' ב' יעו"ש:
סעיף קטן קפה
קפה) שם. בהגה אלא מטעם צוה"פ וכו' ומשו"ה מהני אפי' ביותר מעשר וכמ"ש לעיל סי' שס"ב סעי' יו"ד. עו"ש או' כ"ה:
סעיף קטן קפו
קפו) שם. בהגה. שני קנים גבוהין וכו' אבל כותלי המבוי אין נחשבין במקום הקנים דאלת"ה למה הצריכו קורה רחבה טפח הלא בכל שהוא איכא צוה"פ אלא ע"כ צריך להעמיד קנים. מ"א ס"ק כ"ח. תו"ש או' ס"ד. ר"ז או' ל"ג:
סעיף קטן קפז
קפז) שם. בהגה שני קנים וכו' ואי איכא עמוד בכותל בולט נידון משום קנה דלא גרע מלחי בסעי' י"א מ"א שם. תו"ש שם ר"ז שם. ועיין לעיל או' ל"ג:
סעיף קטן קפח
קפח) שם. בהגה שני קנים וכו' וכיון דצריך להעמיד קנים למטה בגובה יו"ד אין צריך לקשור החבל למעלה בקנים אלא יכול לקשור החבל אפי' בגג מזה ומזה כיון דעיקר צוה"פ מכח הקנים שלמטה. ט"ז ס"ק י"ט א"ר או' מ"ז ר"ז או' ל"ב ובלבד שיהיו הקנים מכוונים כנגד חבל העליון כמ"ש לעיל סי' שס"ב סעי' י"א יעו"ש:
סעיף קטן קפט
קפט) ואם למעלה מן הקנים שמעמידים למטה יש גג שמפסיק בין גובה החבל להקנים יש איסור בזה דלא הוי צוה"פ בזה כיון שהגג מפסיק בין החבל להקנים אלא צריך שיפתח נקב גדול בגג למעלה מהקנים בענין שיהיו מכוונים תחת החבל בלי הפסק. ט"ז שם. א"ר שם. ר"ז שם. ח"א כלל מ"ח או' ז' מיהו התו"ש או' ס"ד חולק וס"ל דההפסק אין מזיק כלום יעו"ש. והביאו בנ"א שם או' א':
סעיף קטן קצ
קצ) וכתב עו"ש הט"ז דאם יש תחת החבל בכותל יוצאים חיפופים עד י"ט סמוך לקרקע שפיר יש לסמוך עליהם מע"ש במקום קנים של צוה"פ וג"כ צריך שיהיו החפופים מגולים למעלה תחת החבל כנז"ל עכ"ל והביאו הר"ז או' ל"ג ומיהו התו"ש שם חולק על דברי הט"ז הנ"ז וכמ"ש לעיל או' מ"ד יעו"ש:
סעיף קטן קצא
קצא) שם. בהגה שני קנים וכו' ונראה דאותן קנים צריכים שלא יהיו רחוקים מהכותל או מהקרקע ג"ט וכן יש להחמיר שלא להעמיד הקנים אחורי הכותל שאין הקנים נראים מבפנים תוך המבוי או נגד אויר המבוי כמ"ש גבי לחי סעי' ט' בכ"ש דף קי"ג ע"ב בחידושי מס' עירובין יעו"ש. והביאו השע"ת וכחב דכן מבואר בשו"ת בית אפרים סי' כ"ח יעו"ש. וכבר כתבנו מזה לעיל או' מ' קחנו משם:
סעיף קטן קצב
קצב) סעי' כז. חצר שארכו יותר על רחבו. אפי' משהו גמ'. ב"י. ב"ח. ר"ז או' ל"ב. ופי' חצר זה שיש לה ג' דפנות כמבוי סתום. המ"מ פי"ז דין ח' וארכו מקרי דרך כניסתו. המ"מ שם ועיין לעיל או' קע"ז:
סעיף כח'
סעיף קטן קצג
קצג) [סעיף כח'] מבוי שאין ברחבו ג"ט וכו' ואעפ"י שתוכו רחוב הרבה וה"ה לדעת י"א אם אין בפתחו רחב ד"ט אעפ"י שתוכו רחב הרבה ב"י. מ"א ס"ק כ"ט:
סעיף קטן קצד
קצד) שם. מבוי שאין ברחבו ג"ט וכו' ואלו הג"ט או הד"ט לכל חד כדאית ליה משערינן במצומצמות לחומרא כמ"ש סעיף כ"ו מיהו אם הם מצומצמים ויש שיור בכותל טפח מצומצם ודאי מהני ממ"נ. וזה פשוט. וגדולה מזו נראה דאפי' בשיור משהו נמי יש להקל כיון דבלא"ה דעת הרבה פוסקים והרמב"ם מכללם דסגי בשיור משהו כמ"ש סעיף ד' (ובדברינו לשם או' ל"ב) אלא דהמחבר נמשך שם אמה שכתבו התוס' לחד תירוצא דבעינן שיור טפח וא"כ הכא דבלא"ה יש לסמוך אדעת הרא"ש וסיעתו דשיעורו בד"ט א"כ איכא תרתי לטיבותא ויש להקל בד"ס. תו"ש אות ס"ה. ועיין לעיל סימן שס"ב אות צ"ד:
סעיף קטן קצה
קצה) שם. וי"א וכו' וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בד"מ אות ט' וכ"פ הר"ז אות ל"ד. אמנם דעת הש"ע כבר כתבנו לעיל סי' י"ג אות ז' דהיכא שסותם לחומרא ואח"כ מביא י"א לקולא דדעתו לפסוק כסתם ורק בשעת הדחק יש להקל כס' י"א יעו"ש. וה"ד כשרחב בתוכו כמ"ש לעיל או' קצ"ג אבל אם כל שטח המבוי אין ברחבו ד' הו"ל מקום פטור כמש"ל בסי' שמ"ה סעי' י"ט ולכ"ע א"צ תיקון. כ"כ האחרונים:
סעיף קטן קצו
קצו) שם. א"צ שום תיקון, וה"ד במבוי שארכה יתר על רחבה אבל במרובעת או ברחבה יתר על ארכה אפי' אינה רחב צריך לתקנה בתיקון המועיל. עו"ש או' כ"ו והיינו בתיקון דסעי' ב':
סעיף כט'
סעיף קטן קצז
קצז) [סעיף כט'] מבוי שצדו אחד ים וכו' וראשו אחד סתום כשאר מבוי וראשו אחר לרה"ר מתוקן בלחי וקורה, רש"י. ב"י. א"ר או' ל"ד. ר"ז או' ל"ה:
סעיף קטן קצח
קצח) שם. מבוי שצדו אחד ים וכו' ששפתו גבוה עשרה. ואשפה גבוה עשרה רש"י. ב"י. עו"ש או' כ"ז. אבל אם שפת הנהר משופע והולך אם כשהולך השיפוע ד"א עדיין אינו גביה יו"ד אינה מחיצה וכמ"ש סס"י זה. מ"א סק"ל. ר"ז שם. ח"א כלל ע"א או' ט"ו:
סעיף קטן קצט
קצט) שם. מבוי שצדו אחד ים וכו' ודוקא שיהא סמוך ממש לראש המבוי אבל אם הנהר רחוק מבתים יו"ד אמות צריך תיקון דאותו מקום הוי פרוץ. מ"א ס"ק ל"א. א"ר שם. ר"ז שם ח"א שם או' ט"ז. ואפי' אינו רחוק ממנו אלא ד"ט אם רבים בוקעים שם אסור כמ"ש בסי' שס"ה (סעי' ב') בפרצת מבוי מצדו. וכ"ז כשאין הנהר מקיף כל העיר אבל אם הוא מקיף כל העיר מסביב איני מועיל לה כלים אלא א"כ ישבה ולבסוף הוקפה ממנו. ר"ז שם. וכ"כ המאמ"ר או' ל"ח ועיין עוד לקמן או' רס"ה ובסי' ת"א:
סעיף קטן ר
ר) עיר שחריץ עמוק יו"ד ורחב ד' מקיפה הוי כמחיצה. שו"ת אמינת שמואל סי' מ' וכ"כ בשו"ת חכם צבי סי' ה' א"ר שם. מט"ז או' ך'. והיינו נמי כגון שנבנו הבתים ואח"כ נעשה החריץ כמ"ש באו' הקודם וכ"כ המאמ"ר או' ל"ח. אם יש גשר ע"ג החריץ שהולכין משם למבואות העיר צריך תיקון כמ"ש לקמן או' ר"ב יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' רס"ו:
סעיף קטן רא
רא) שם. מבוי שצדו אחד ים וכו' ומיירי במקום שאין הספינות עוברות שם לנמל (דאל"כ אתי רבים ומבטלי מחיצה כיון דאינה עשויה בידי אדם) דשם הוי הים מחיצה וה"ה שאר מימות שאין הספינות עוברות שם הם עצמם הוי מחיצה כ"כ מ"א סק"ל ע"ש התי' והביאו התו"ש או' ס"ו. אכן כמה אחרונים חלקו ע"ז וכתבו דאפי' כשהספינות עוברות לשם לא נתבטל עי"ז שם מחיצה משפת הים. חמ"מ או' ד' שאילת יעבץ סי' ז' כנסת יחזקאל, סי' ב' וכן בח"א כלל ע"א או' ט"ו כתב צ"ע על דברי מ"א הנז' ובנ"א שם או' ט' כתב להשיג יעו"ש. וכן הסכים בס' גאון יעקב. ועיין שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קי"ב. ומיהו גם לדעת המ"א לא אמרינן דאתי רבים ומבטלי מחיצה אלא א"כ בקעי בה ס' רבוא כמ"ש בסס"י זה וזה לא שכיחא:
סעיף קטן רב
רב) וכתב שם התו"ש דה"ה כשיש גשר נמי מבטל מחיצה והיינו כשהגשר רחב יותר מיו"ד אמות עכ"ד. אבל הח"א שם כתב אעפ"י שאינו רחב יותר מיו"ד אמות הוי כפרצה כיון דבקעי בה רבים. וצריך לעשות שם תיקון יעו"ש ור"ל אעפ"י שאינו רחב יותר מיו"ד אלא עד ד"ט צריך תיקון וכמ"ש בנ"א שם או' יו"ד יעו"ש. ומיהו הא דגשר פוסל בד"ט אי בקעי ביה רבים היינו אם היא בצד המבוי וכמ"ש לקמן סי' שס"ה סעי' ב' אבל אם הוא בראש המבוי אינו פוסל כ"א הוא במילואו של מבוי או אם הוא יותר מיו"ד אמות כידוע. ועיין לעיל סי' שנ"ו או ט"ו ולקמן או' רס"ו:
סעיף קטן רג
רג) ברחובה של טבריה שפתוחה לים היינו מטלטלין בכל העיר ובכל הרחבה ע"פ זקנים. מהרימ"ט ח"א סי' צ"ד. כנה"ג בהגב"י:
סעיף קטן רד
רד) קושטנדינ"א אעפ"י שפרוצה לים בקצת מקומות יותר על עשר כסתום דמי. מהרימ"ט שם. כנה"ג בהגה"ט סי' שצ"ב. מ"א בסי זה ס"ק ל"א:
סעיף קטן רה
רה) שם לאשפה של רבים וכו' אבל אם האשפה של יחיד לא חשיב כסתום דחיישינן שמא יטלנה משם. טור. ועיין לעיל סי' שנ"ד סעי' ב':
סעיף קטן רו
רו) שם. שאשפה של רבים וכו' ואפי' אם ידוע שדעתם לפנות נמי שרי כיון דלא גזרו או לא חלקו חז"ל בין אשפה לאשפה. תו"ש או' ס"ח:
סעיף קטן רז
רז) שם. ואין חוששין שמא יעלה הים שרטון, ר"ל וגם אין חיששין שמא יעלה הים שרטון ותתקלקל המחיצה שעל שפת הים ונמצא שאין למבוי מחיצה רביעית:
סעיף קטן רח
רח) שם. שמא יעלה הים שרטון. של חיל ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו ומתקצר רוחב הים ונעשה קרקע ברוחב פרסה או יותר. רש"י והמ"מ פי"ז דין ה' כתב ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כלומר שיתרחק הים ממקומו וישאר אותי מקום רפש וטיט ויטלטלו מן המבוי לו עכ"ל והב"ד ב"י ועיין לקמן או' ר"י:
סעיף קטן רט
רט) שם. הגה ויש חולקין וכו' וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בד"מ או' ט"ו וכ"פ הב"ח א"ר או' ל"ה ר"ז או' ל"ה:
סעיף קטן רי
רי) שם. בהגה דחיישינן שמא יעלה שירטון וכו' ומטלטלי נמי במבואות כדמעיקרא. רש"י. ומ"מ משמע דאעפ"י שיתקצר הים מ"מ נשאר מדרון בעומק יו"ד והוי מחיצה אלא שהחששא היא שמא יטלטלו מן המבוי למקום שנתיבש הים שהוא כרמלית. וא"כ לדידיה בעינן מחיצות גמורות בצד הים ולא מהני צוה"פ או לחי או קורה אבל הטור ס"ל כרש"י וא"כ סגי בתיקון שאר מבוי. מ"א ס"ק ל"א. תו"ש או' ס"ח. וכתב הח"א או' ל"א אע"ג דק"ל להחמיר כדיעה ב' מ"מ סגי בלחי במילואו ביו"ד וצוה"פ ביותר מיו"ד.
סעיף קטן ריא
ריא) שם. בהגה, שמא יעלה שירטון וכו' אבל בשאר נהרות לא חיישינן שמא יעלו שירטון. ואם דרכן להתיבש בקיץ הרבה יש לאסור. מ"א שם. א"ר שם. תו"ש שם. ר"ז שש. ומשמע אפי' בזמן שלא נתיבשו מ"מ אסורים דחיישינן שמא יתיבשו כדחיישינן גבי ים שמא יעלה שירטון וה"ד לפי' המ"מ (שכתבנו באו' הקודם) אבל חששא דרש"י לא שייך בנהרות המתיבשים דאף שמתיבשים נשארו המחיצות והמדרין. מחה"ש. וא"כ אם כמתייבשים לא נשאר במחיצות ובמדרון גובה י"ט לכ"ע צריך תיקון. ועיין ר"ז או' ל"ה וח"א כלל ע"א או' ט"ו דמשמע דס"ל כרש"י דאם אחר שיתייבשו נשאר מחיצה גבוה י"ט א"צ תיקון יעו"ש
סעיף קטן ריב
ריב) וכן הנהרות הנקרשים בימות החורף בטלה מחיצתם ואפי' בימות החמה אסור לטלטל באותו מבוי בלא תיקון. כ"כ הט"ז סק"כ אבל המ"א ס"ק ל"א כתב דאם נקרשים בימות הגשמים בטלה מחיצה ואסור לטלטל עכ"ל. ומשמע דוקא בימי הקרש אבל בקייץ שרי לטלטל וכ"כ התו"ש או' ס"ח וכתב שכן הסכימו בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ב' ושב יעקב סי' טו"ב לדינא יעו"ש וכ"ה דעת החמ"מ או ה' ח"א שם. ר"ז שם אלא שכתב דטוב לדברי הט"ז מיהו בם אה"ע על סעי' ל"ג כתב דאין המים הנקרשים מבטלי מחיצה ואפי' בזמן שהם נקרשים יעו"ש. וכ"כ בתשו' את"ס סי' פ"ט. זר"א עי' מ"ה:
סעיף קטן ריג
ריג) ואם שפת הנהר גבוה י"ט מן הקרישה שמתלקט י"ט מתוך ד"א משפת הנהר עד מקום הקרישה בודאי יש להקל:
סעיף קטן ריד
ריד) עיירות שהים חומתן ומקיף אותם והם גבוהין מקרקע הים הרבה חייבים עליהם משום רה"ר. וסרטיות ופלטיות שבהם צריכין תיקון כשאר עיירות שאין מוקפין משום דאתו רבים ומבטלי מחיצתא שאינה עשייה בידי אדם, תשו' חכם צבי סי' ל"ז. והביאו שע"ת או' ט' ובלא"ה י"ל כיון שהים מקיף אותם מסביב אינו מועיל משום מחיצה דבעינן ישבה ולסוף הוקפה ממנו במ"ש לעיל או' קצ"ט יעו"ש ואלו העיירות היושבות על היה מסתמא נעשו מחיצות הים קודם שישבו שיש פחד שיעלה עליהם הים ויחריבם א"ל יש תיקון מקודם:
סעיף קטן רטו
רטו) שם. בהגה ואין כאן מחיצה. וצריך תיקון כשאר מבוי הפרוץ ברוח ד' בלחי או קורה או צוה"פ וכמ"ש לעיל סוף או' ר"י יעו"ש:
סעיף ל'
סעיף קטן רטז
רטז) [סעיף ל'] מבוי שצדו אחד ארוך וכו' פי' שנמשך כותלו לרה"ר יותר מכותל השני רש"י ומביאו ב"י:
סעיף קטן ריז
ריז) שם. אלא כנגד הקצר. פי' וישתמש רק כנגד הקצר אבל אסור להניחה באלכסון וישתמש עד כנגד הארוך דקורה משום היכר ובאלכסון לא הוי היכרא כדאיתא טעמא בגמ' ובפרש"י שהרואה בני מבוי נמשכין ומשתמשין ברה"ר חוץ מכנגד כותל הקצר אומר מותר להשתמש ברה"ר לפי שאין אותו העודף דומה שיהא מן המבוי עכ"ל ומביאו ב"י ומשו"ה היכא דליכא חששא זו שיבואו לטעות כגון תוך המבוי שכל הקורה מונחת בחלל שיש לו ג' מחיצות מותר להניחה באלכסון וכמ"ש בסוף הסעי':
סעיף קטן ריח
ריח) שם. אלא כנגד הקצר. ודע דלפי מ"ש רמ"א בסי' שס"א דקורה שיש בה ד"ט רוחב הוי מחיצה בכה"ג ודאי שרי להניח אף באלכסון דהא באלכסון נמי הוי מחיצה וה"ה דשרי נמי למעלה מכ' אמה ושאר תנאים שהוזכרו בסעי' כ"ו חו"ש או' ע"א. ועיין לעיל או' קנ"ג:
סעיף קטן ריט
ריט) שם. אלא כנגד הקצר. וכתב המחה"ש ס"ק ל"ב דאם ירצה להניחו באלכסון ושלא לטלטל כ"א נגד הקצר רשאי אבל המש"ז או' כ"א כתב דאפי' אם רוצה להשתמש רק נגד הקצר אין מניחין הקורה באלכסון יעו"ש: וכ"ה דעת האחרונים:
סעיף קטן רכ
רך) וכתב ב"י דלהניח ב' לחיים אחד כנגד הארוך ואחד כנגד הקצר לא מהני ואפי' אין באלכסון עשר אמות יעו"ש והב"ח כתב דמהני ב' לחיים אם אין באלכסון יו"ד אמות יעו"ש. אבל הט"ז ס"ק כ"א השיג על דברי הב"ח וכתב דלא מהני ב' לחיים כלל אלא א"כ עומדים בשוה יעו"ש. וכ"כ מהרלנ"ח סי' ס"ו והביאי מ"א ס"ק ל"ב. וכ"נ דעת הא"ר או' ל"ז. וכ"ה דעת המאמ"ר או' כ"ט. ר"ז או' ל"ו שלחן עו"ש. גאון יעקב. ומ"מ בשעת הדחק יש לסמוך גם בלחיין זה שלא כנגד זה. ח"א כלל ע"א או' י"ד:
סעיף קטן רכא
רכא) שם. יעשה שם צוה"פ וכו' דהא צוה"פ הוי מחיצה ובאלכסון הוי מחצה ב"י תו"ש או' ע'.
סעיף קטן רכב
רכב) שם. יעשה שם צוה"פ וכו' ואפי אם יש באלכסון יותר מיו"ד אמות מהני צוה"פ וכמ"ש בסעי' כ"ו. וכ"כ הב"ח והט"ז ס"ק כ"א:
סעיף קטן רכג
רכג) שם. יעשה שם צוה"פ וכו' ויהא מותר להשתמש ג"כ באלכסון בארוך כנגד הארך ובקצר כנגד הקצר. ר"ז או' ל"ו:
סעיף קטן רכד
רכד) שם. ותוך המבוי יכול להניח הקורה באלכסון והטעם עיין לעיל או' רי"ז. וכתב הט"ז ס"ק כ"א דתוך המבוי יכול להניח הקורה באלכסון אפי' ברוחב יותר מיו"ד אמות יעו"ש. וכ"כ בס' שלחן ע"ש. אבל בס' קרבן נתנאל ובס' גאון יעקב על מס' עירובין כתבו דדיקא אם אין באלכסון יו"ד אמות הוא דשרי להשתמש בקצר כנגד הקצר ובארוך כנגד הארוך הא לא"ה אינו משתמש אלא כנגד הקצר:
סעיף קטן רכה
רכה) שם. יכול להניח הקורה באלכסון וכו' והיינו אם אין ברוחב המבוי יותר מיו"ד אמות דאי לא"ה אינו ניתר בקורה כמ"ש סעי' כ"ו יעו"ש:
סעיף לא'
סעיף קטן רכו
רכו) [סעיף לא'] העמיד לחי באמצע המבוי וכו' וה"ה אם העמיד קורה בחצי מבוי כמ"ש בסעי שאח"ז יעו"ש. ומ"ש באמצע מבוי היינו באמצע כותל המבוי וסמוך לכותל פחות מג"ט. מש"ז או' כ"ב:
סעיף קטן רכז
רכז) שם. העמיד לחי באמצע המבוי וכו' מבוי מפולש בשני צדדיו שנתקן מהצד האחד בצוה"פ כדינו ומהצד האחר לא היו שני צדי המבוי שוין אלא האחד היה קצר והאחד היה אריך בלחי א' סגי. הרלנ"ח סי' ס"ו כנה"ג בהגה"ט. ור"ל שיניח הלחי בצד הקצר וישתמש רק עד כנגד הקצר וכמ"ש בסעי' הקודם:
סעיף קטן רכח
רכח) שם. אם יש חצר מתחלתו וכו' שאז בני אותו חצר אוסרין לתוך המבוי על אותם שרוצים לערב לעצמן (אף שאין לחיצונים דריסת רגל על הפנימים מש"ז או' כ"ב) ואם לא עשו החיצונים לחי או קורה לצד רה"ר לא היו ראוים לערב כלל עם הפנימי דכיון שלא הוכשר המבוי מצדם אינם יכולים לאסור על האחרים דאין אוסרים זע"ז אלא א"כ כולם רשות אחד ויכולין לערב ביחד. ט"ז ס"ק כ"ב. וזהו לפי טעם הריב"ש שהביא ב"י. ועיין לקמן או' ר"ל:
סעיף קטן רכט
רכט) שם. עד שיערבו יחד. כמו בשאר מבואות שאין להם אלא לחי א' לפתחם שצריכין כל בני המבוי לערב יחד. ולא אמרו שלחי נידון משום מחיצה אלא לענין להשלים החסרון מנין המחיצות הצריכות לרה"י גמורה אבל אינה מחיצה גמורה. שיוכל לחלק רשות א' לשתים שלזה צריך מחיצה גמורה ר"ז או' ל"ח. אבל אם עשו פסים או צוה"פ שזו חשוב כמחיצה גמורה יכולין כל אחד לערב לבדו כמ"ש אח"ז.
סעיף קטן רל
רל) שם. ולא עשו החיצונים וכו' דכיון שלא עשו ואין יכולין לטלטל במבוי לא אסרי על הפנימית ב"י מ"א ס"ק ל"ג. ואף שיש לחיצונים דריסת רגל על הפנימית לא אסרי. א"א או' ל"ג. ועיין לעיל או' רכ"ח טעם אחר בשם הריב"ש:
סעיף קטן רלא
רלא) שם. שמן הלחי ולפנים מותרין. אם עירבו ביניהם. ר"ז שם:
סעיף קטן רלב
רלב) שם. ממנו ולחוץ אסורים. דחשבינן התחלת המבוי מן הלחי ולפנים:
סעיף קטן רלג
רלג) שם. אבל אם עשו באמצע ב' פסין וכו' דאפי' חצר יכולין לחלק בכה"ג. הרא"ש מ"א ס"ק ל"ד:
סעיף קטן רלד
רלד) שם. שני פסין. של שני משהויין פס משהו מכאן ופס משהו מכאן כמ"ש סעי' ב' גבי חצר יעו"ש.
סעיף קטן רלה
רלה) שם. כל אחד יכול לערב וכו' והיינו כשאין להם דריסת הרגל זה על זה כגון שיש להם פתח אחר אבל בלא"ה אפי' דלת לא מהני כמו בחצר שפתוח למבוי שאוסר על בני מבוי. ב"י דלא כריב"ש. תו"ש או' ע"ג.
סעיף קטן רלו
רלו) שם. כל אחד יכול לערב וכו' ואם לא עירבו החיצונים אם יש לחיצונים דריסת הרגל אוסרים על הפנימים ואם אין להם דריסת הרגל אין אוסרים מש"ז או' כ"ב. וה"ה בעירבו החיצונים ולא עירבו הפנימים אם אין להם דריסת הרגל על החיצונים כגון שיש להם פתח אחר לא אסרי על החיצונים:
סעיף קטן רלז
רלז) ועיר המוקפת חומה בדלתות ראויות לנעול זולת בפתח א' שאין דלתות פתח ההוא לא גרע מלחי או קורה וכל העיר כמבוי א' שיש לחי בראשו שאין מערבין אותה לחצאין ואם יש פירצה בטל הכשירה ויכול להכשיר חציה במחיצה ולהניח חציה. ב"י סי' שס"ד בשם הריב"ש. מ"א ס"ק ל"ד. א"ר או' ל"ח. תו"ש שם ומ"ש בדלתות ראויות לנעול עיין לקמן סי' שס"ד סעי' ב' דלסתה הש"ע בעינן דוקא ננעלות יעו"ש. וכ"כ א"א או' ל"ד. ומ"ש אם יש פירצה וכו' שיעור הפירצה עיין לקמן סי' שס"ה סעי' ב':
סעיף לב'
סעיף קטן רלח
רלח) [סעיף לב'] וכל זה ביש באותו חצי וכו' זה קאי במעמיד באמצע המבוי והחיצונים לא עשו בראש המבוי דאי החיצונים עשו ג"כ בראש המבוי הרי אסרי על הפנימים ואם עירבו יחד הרי זה מצטרף כל המבוי ולמה צריך בחצי המבוי תנאים השייכים למבוי:
סעיף קטן רלט
רלט) שם. או פס ד' וכו' וה"ה צוה"פ כמ"ש סוף סעי' כ"ו:
סעיף לג'
סעיף קטן רמ
רמ) [סעיף לג'] מבוי שהוא רחב וכו' ומיירי בשאינו רוצה לעשות צוה"פ שהרי צוה"פ מתיר אפי' רחב כמה כשעומד מרובה אליבא דכ"ע. עו"ש או' ל"א. ח"א כלל ע"א או' י"ז. ועיין לעיל סי' שס"ב סעי' יו"ד:
סעיף קטן רמא
רמא) שם. עושה פס רחב ד"א. אבל פחות מכאן לא מהני אעפ"י שכל צד הוא פחות מיו"ד דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה כמ"ש סעי' ה' מ"א ס"ק ל"ה:
סעיף קטן רמב
רמב) שם. עושה פס רחב ד"א. שוחקות משום דאזלינן לחומרא כמ"ש סעי' כ"ו. ואפי' אם המבוי ך' אמות עוצבות הפס צ"ל שוחקות דשמא צריך שוחקות ופחות מזה אתי אוירא וכו' כמ"ש באו' הקודם:
סעיף קטן רמג
רמג) שם. עושה פס רחב ד' אמות. וגובהו י"ט. גמ':
סעיף קטן רמד
רמד) שם. ומעמידו באמצע. פי' באמצע הפתח. רש"י. ט"ז ס"ק כ"ד וכיון דאיכא הכשר מבוי באורכו של פס (דשיעור אורך המבוי ד"א כמ"ש בסעי' הקודם) הו"ל כשתי מבואות ונעשה הפתח האחד למבוי זה והפתח השני למבוי השני. רש"י שם:
סעיף קטן רמה
רמה) שם. ויתן קורה בראשו. ר"ל דהפס הוי רק כמו כותל לחלוק המבוי וצריך עוד קורה או לחי בראש כל מבוי מאלו להתיר המבוי כמו בשאר מבואות:
סעיף קטן רמו
רמו) שם. מונחת על הפס. לאפוקי אם נתן קורה ארוכה מכותל לכותל של פתח המבוי הגדול ואינה נוגעת בפס העומד באמצע הפתח דלא. מהני דהא הו"ל ראשה הא' מונח על כותל מבוי זה וראשונה השני על כותל מבוי השני ואנן בעינן שיהיו שני ראשיה על מבוי אחד דוקא:
סעיף קטן רמז
רמז) שם. או תוך ג"ע. דהוי כלבוד.
סעיף קטן רמח
רמח) שם. בתים וחצירות וכו' היינו ב' חצירות ולכל חצר שני בתים כמ"ש לעיל סעי' כ"ו.
סעיף קטן רמט
רמט) שם. וכל תנאי מבוי. ר"ל המבואר לעיל סעי' כ"ו. יעו"ש:
סעיף קטן רנ
רנ) שם. ומה שמן הפס עד כותל האמצעי וכו' ר"ל חוץ מתיקון הקורה שעושה בפתח המבוי צריך לעשות עוד תיקון אחר מן הפס עד דופן האמצעי של מבוי כדין מבוי עקום המבואר בסי' שס"ד סעי' ג' ור"ל שצריך לעשות צוה"פ מן הפס עד דופן האמצעי של מבוי. וכ"כ הב"ח. תו"ש או' ע"ה. ר"ז או' ט"ל:
סעיף קטן רנא
רנא) שם. שהרי אלו המבואות מתעקמים באמצע ופתוחים בשני ראשיהן וכו' כצ"ל מאמ"ר או' ל"ג וכתב שהוא פשוט וכן הגירסא בלבוש:
סעיף קטן רנב
רנב) שם. הגה. וי"א דאין לו דין מבוי וכו' הא דכתב זה בשם י"א לפי שהב"י הקשה ע"ז ולכך סתם בש"ע דמשמע דאפי' ליכא יו"ד אמות מהפס עד דופן האמצעי של מבוי דינו כמבוי עקום וצריך צוה"פ. וכן הסכים המ"א ס"ק ל"ו. חמ"מ או' ח' א"ר או' מ' וכתב דמה שהאריך הט"ז לחלק אינו מוכרח. וכ"פ הר"ז או' ט"ל:
סעיף לד'
סעיף קטן רנג
רנג) [סעיף לד'] ויעשה פס רחב ג"א וכו' הכלל בזה דבעי שהפס יהא יתר על האויר שבינו לכותל דאל"כ אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה לפס. ט"ז ס"ק כ"ז:
סעיף קטן רנד
רנד) שם. ויעשה פס רחב וכו' וצריך ג"כ לחי למבוי דפס לא מהני כיון שמופלג ג' מן הכותל. עו"ש או' ל"ב. מ"א ס"ק ל"ו. תו"ש או' ע"ז. ר"ז או' מ':
סעיף קטן רנה
רנה) שם. וישאר פתח רחב יו"ד אמות. ולחי או קורה מתירין אותו. ואויר שמן הפסין ולכותלים א"צ כלום שהרי ניכר בעומד מרובה על הפרוץ. עה"ק א"ר או' מ"ב:
סעיף קטן רנו
רנו) שם. יתר על האויר וכו' אבל שוה לאויר לא מהני דמ"מ אמרינן אתי אוירא וכו' תו"ש או' ע"ח:
סעיף קטן רנז
רנז) שם דלא לישביק פתחא רבה וכו' ר"ל שלא יניח פתח הרחב יו"ד אמות ויכנס באויר שבין הפסין ולכותלים:
סעיף קטן רנח
רנח) שם. דלא לישביק פתחא רבה וכו' אבל מסתמא לא חיישינן שילכו בפתח קטן דלא ממעטא בהליכה ע"י כך משא"כ ברסי' שס"ה דהוי מן הצד ומקצרין דרכן חיישינן לזה. גמ' מ"א ס"ק ל"ח.
סעיף קטן רנט
רנט) שם. אלא א"כ עשה צוה"פ לזוטא. ואז שניהם נקראים פתח זה מפני גודלה וזו מפני צוה"פ שבה. לבוש. תו"ש הו' ף':
סעיף קטן רס
רס) שם. צוה"פ לזוטא. ל"ד וה"ה נמי אי עביד לחי או קורה מהני. מאמ"ר או' ל"ו:
סעיף לו'
סעיף קטן רסא
רסא) [סעיף לו'] ומדרון לרה"ר. שהיה קרקע המבוי גבוה מקרקע רה"ר והוצרך לשפע אצל פתחו לצד רה"ר. רש"י ומבימו ב"י:
סעיף קטן רסב
רסב) שם. או ששוה לרה"ר וכו' שהיה רה"ר גבוה מקרקע המבוי וכניסת המבוי נמי מן הפתח ולפנים גבוה כקרקע רה"ר ברחב אמה או חצי אמה ואח"כ הוא נעשה מדרון לצד דופן האמצעי. רש"י שם ומביאו ב"י:
סעיף קטן רסג
רסג) שם. עד שמגביה יו"ד מתוך ד"א. פי' אבל ביותר מד"א הרי ניחא תשמישתיה להילוך והוי כרה"ר אם המדרון לרה"ר או כמבוי אם המדרון תוך המבוי, עו"ש או' ל"ג:
סעיף קטן רסד
רסד) שם. וא"צ שום תיקון. לא לחי ולא קורה. גמרא ופרש"י דאותו גובה שבצד הפתח הו"ל מחיצה אעפ"י שהוא משפע והולך ע"כ. ומביאו ב"י:
סעיף קטן רסה
רסה) שם. הגה. ובזה התל הוי כמחיצה. ואם כל העיר מוקפת תל ואח"כ בנו בה בתים אסור כמ"ש סי' שנ"ח סעי' ב' מ"א ס"ק ט"ל. א"ר או' מ"ה. תו"ש או' פ"ב. מאמ"ר או' ל"ח. ר"ז או' מ"ג. וכ"כ לעיל או' קצ"ט יעו"ש. ועי"ש בסי' שנ"ח סעי' ח' דאפי' בנה מחיצה גבוה יו"ד על התל לא מהני דהא באויר מחיצות. התחתונות הוא דר והם אין מוקפין לדירה. מחה"ש. ועיין עוד בדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן רסו
רסו) ועיין לעיל או' ר' בענין עיר המוקפת חריץ עמוק יו"ד ורחב ד' דהוי כמחיצה וכתב שם בתשו' אמונת שמואל סי' מ' דאם נסתם החריץ ע"י עפר וצרורות אם אין הסתימה עולה ביותר מיו"ד אמות. הרי הוא כפתח ואינו אוסר אבל אם הוא יותר מיו"ד אמות הרי הוא כפרצה יעו"ש. ואם יש גם גשרים שעוברים עליהם מצד זה לצד אחר של כרמלית עיין בתשו' אהל יעקב סי' ע"ג שכת' להתיר אם הוא בענין שלא יהיו הגשרים קבועים במסמרות או בבנין כ"א מטלטלים וניטלים בכל עת ובכל זמן שיצטרכו להגביהן בשלשלאות והוי כמו ראויות לנעול שע"י הגבהתן תהיה העיר נעולה ומוקפת ואפי' אם היו קבועים כיון שראשם הפרוץ הוא לכרמלית סגי בצוה"פ ולכן ע"י קנית רשות ועירוב ולשייר שם שיור בלתי עירוב להיכרא מותר בטלטול יעו"ש. ועי"ש שכתב דאפי' אם הגשרים שאין קבועים נסגרים במפתח ע"ע ראויות לנעול מקרי ע"י הגבהת הגשרים וסגירת המפתח אינו קבוע אלא עראי ולא דמי למשוקעות בעפר דמחוסר מעשה יעו"ש, והב"ד שע"ת או' י"ב:
סעיף קטן רסז
רסז) שם. בהגה. ובזה התל הוי כמחיצה. וצ"ל דלא בקעי ביה רבים שאל"כ אתי רבים ומבטלי מחיצה כיון שאינה עשויה בידי אדם ואפשר דלא מקרי רבים פחותים מס' רבוא וכמ"ש סי' שמ"ה סעי' ז' וכ"מ דעת הפו' שסתמו בזה. מ"א סק"מ ומיהו עיין בתו"ש מ"ש להשיג ע"ז וכבר כתבנו לעיל או' ר"א דכמה אחרונים חלקו ע"ז וס"ל דלא אמרינן בכה"ג אתי רבים ומבטלי מחיצתא יעו"ש:
עמוד הקודםעמוד הבא